אמירות סיציליה
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות | |
איטליה בשנת 1000. אמירות סיציליה בצבע ירוק בהיר. | |
ממשל | |
---|---|
שפה נפוצה | Siculo-Arabic |
גאוגרפיה | |
יבשת | אירופה |
היסטוריה | |
תאריכי הקמה | 831 |
תאריכי פירוק | 1072 |
ישות קודמת | סיציליה הביזנטית |
ישות יורשת | רוזנות סיציליה |
אמירות סיציליה הייתה אמירות מוסלמית שבירתה פלרמו שבסיציליה בין השנים 965 ל-1072 והייתה אחת החזיתות הגדולות של האסלאם מול אירופה הנוצרית וכן הייתה למוקד גדול במסחר בים התיכון בימי הביניים.
אמירות סיציליה הייתה השם לשלטון המוסלמי וכן לממלכה הנורמנית ששלטו בסיציליה בין 965 ל-1072. האמירות נוסדה על ידי השושלת האע'לבית ששלטה באיפריקיה (תוניסיה של היום) בסיוע של מפקד צי ביזנטי שערק. הביזנטים הפקירו את סיציליה הרחוקה לידי המוסלמים ובמקום הוקמה אמירות שלימים הפכה לחלק מהח'ליפות הפאטמית תחת השושלת הכלבית, ואחר כך לחלק מהסולטנות הזירית. ב-1072 נפלה האמירות לידי רוג'רו הראשון שהקים בה את רוזנות סיציליה שהושפעה אף היא מהתרבות האסלאמית ואירחה אוכלוסייה מוסלמית גדולה. חשיבותה של האמירות הייתה בהתפשטות האסלאם לעבר איטליה הנוצרית (עד כדי הקמת אמירויות נוספת בבארי שבחצי האי האפניני).
כיבוש האי מידי הביזנטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיציליה שהייתה תחת שלטון ביזנטי רעוע. הייתה מטרה לפלישה מוסלמית עוד בימי הח'ליף עות'מאן, זמן קצר לאחר כיבוש צפון אפריקה. פלישות רבות חזרו ונשנו, אך כמעט תמיד ניגפו מפני הצי הביזנטי. ב-750 נכבשה עיר הבירה סירקוזה, אך הכובש, חביב, נאלץ לשוב לארצו ולדכא מרד ברברי. כיבוש סיציליה התאפשר על ידי עריקתו של מצביא ביזנטי בשם אאפמיוס, שהתחבר לשליט האע'לבי והעביר לצי המוסלמי את טכניקת "האש היוונית" שעליה התבססה העליונות הביזנטית בים. בקרב בין הכוחות המשולבים של אסד בן אל-פורת ואאפמיוס, נחלו הביזנטים תבוסה ונטשו את סיציליה. אולם התבוסה המלאה התרחשה רק לאחר מצור על העיר פלרמו, מרד פנימי בצבא המוסלמי, מתקפה ביזנטית ומותם של אסד ואאפמיוס גם יחד. ב-965 נכבשה פלרמו והושלם כיבושו האי.
תקופת השלטון המוסלמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי הפך לאמירות של האע'לבים ואחר כך עברה לידי הפאטמים והופקדה על ידם בידי חסן אל-כלבי. השושלת הכלבית שהייתה עצמאית, המשיכה את ההתפשטות המוסלמית לאיטליה, הקימה אמירויות בטאראנטו ובבארי, תקפה את העיר רומא והביסה את הקיסר הרומי הקדוש, אוטו הראשון, בקרב ליד קלבריה. האמירות החלה להידרדר בתקופתו של יוסוף אל-כלבי, עם תחילתם של סכסוכים פנימיים שהובילו את בני השושלת לכרות בריתות עם הביזנטים מחד, ועם השושלת הזירית ששלטה בתוניס, מאידך.
תחת השלטון המוסלמי, שהתמקם בפלרמו (נקראה "אלמדינה" - העיר), הפכה סיציליה למרכז סחר בים התיכון והערבים הביאו אליה את קנה הסוכר שטרם נודע במערב והיה מוצר חשוב בעולם המוסלמי כבר בימי הביניים. באי עצמו גידלו כמות רבה של חיטה, שנמכרה לנסיכויות של איטליה הנוצרית. על אף גל של התאסלמות, התקיימו באי קהילות נוצריות ויהודיות גדולות ומשגשגות.
כיבוש האי בידי הנורמנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלטון באי, שהתפצל זה מכבר והתפזר בין שלושה אמירים, נפל לידי הכובש הנורמני (ויקינגי) רוג'רו הראשון ׁׁ(אחיו של רובר גיסקאר), שהקים באזור את רוזנות סיציליה. בזמן הכיבוש, התנצר חלק גדול מהאוכלוסייה המוסלמית, אך התרבות האסלאמית בכללותה המשיכה להתקיים ברוזנות, והשפיעה על הארכיטקטורה והשפה של השלטון באי. אך ב-1240 החלו גירושים, כפיית הנצרות ופרעות באוכלוסייה המוסלמית והיהודית, דבר שהוביל להגירה ולהתנצרות למראית-עין של האוכלוסייה.
רשימת האמירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמירות המאוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אל-חסן אל-כלבי (948–953)
- אחמד אבן אל-חסן אל-כלבי (954–969)
- יעיש (969–970), תפס את שלטון שלא כחוק
- אבו'ל-קאסים עלי אבן אל-חסן אל-כלבי (970–982)
- ג'ביר אל-כלבי (982–983)
- ג'עפר אל-כלבי (983–985)
- עבדאללה אל-כלבי (985–990)
- יוסוף אל-כלבי (990–998)
- ג'עפר אל-כלבי (998–1019)
- אל-אחאל (1019–1037)
- עבדאללה (1037–1040), תפס את שלטון שלא כחוק, חלק מהשושלת הזירית
- חסן אס-סאם (1040–1053)
לאחר הפיצול
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עבדאללה בן מנקוט - טראפני ומזארה (אנ') (1053–?)
- אבן אל -מקלאטי - קטניה (1053–?)
- מוחמד אבן איברהים (אבן תומנה) - סירקוזה (1053–1062) ובשנים מאוחרות יותר קטניה וטראפני/מזארה
- עלי אבן נימה (אבן אל -הוואס) - אגריג'נטו וקסטרוג'ובאני (1053 – בערך 1065), איחד את האמירות בשנת 1062
- איוב בן תמים (השושלת הזירית) (בערך 1065–1068)
- אבן אל באבא, פלרמו (1068–1072)
- חמאד - אגריג'נטו וקסטרוג'ובאני (1068–1087)
- אבן עבד (בנאברט) - סירקוזה וקטניה (1071–1086)