ואל ד'אוסטה
| |||
 | |||
| טירת פניס וברקע, עמק אאוסטה | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מושל | לוצ'אנו טברי | ||
| רשות מחוקקת |
האסיפה האזורית של ואל ד'אוסטה  | ||
| ערים במחוז | 74 | ||
| בירת המחוז | אאוסטה | ||
| שפה רשמית |
צרפתית, איטלקית | ||
| שטח | 3,263 קמ"ר | ||
| גובה | 951 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 125,666 (2019) | ||
| ‑ צפיפות | 37.7 נפש לקמ"ר (2006) | ||
| קואורדינטות | 45°44′49″N 7°26′21″E / 45.74694°N 7.43917°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| https://www.regione.vda.it/, https://www.regione.vda.it/default_f.asp | |||
  | |||
ואל ד'אוסטה (באיטלקית: Valle d'Aosta, בצרפתית: Vallée d'Aoste, ובפרנקו-פרובנסאלית: Val d'Outa), להלן "עמק אאוסטה", הוא מחוז אוטונומי באיטליה. הואיל וחלק מתושבי העמק הם ממוצא צרפתי, האוטונומיה מתבטאת בכך שצרפתית היא שפה רשמית שנייה, בנוסף לאיטלקית. עיר הבירה של המחוז היא אאוסטה. המחוז נמצא בצפון מערב איטליה ונושק לגבולות שווייץ וצרפת. מדרום לו נמצא מחוז פיימונטה האיטלקי.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמק אאוסטה הוא עמק בהרי האלפים ובצדדיו ההר מון בלאן,[1] הפסגה הגבוהה ביותר מבין הרי האלפים, מונטה רוזה והמטרהורן.
הגובה הממוצע של העמק הוא 1,600 מטר מעל פני הים.
המחוז נחצה על ידי הנהר דורה בלטאה, החמישי בספיקה בצפון איטליה. הנהר נובע מהמון בלאן, נשפך לנהר הפו והוא מקור מים חשוב לנהר הפו. בשנת 2000 עלה הנהר על גדותיו וגרם נזקים רבים לשטחי החקלאות ולמבנים.
במחוז עוברות דרכי מעבר לשווייץ ולצרפת: מעבר סן ברנאר הגדול, מעבר סן ברנאר הקטן ומנהרת המון בלאן, שעוברת בה "דרך אירופה E25".
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החורף ארוך ונמשך עד 8 או 9 חודשים וברוב העונה המחוז מושלג. במהלך הקיץ יש ערפל כמעט בכל יום. הטמפרטורות בינואר בין -3 ל 7- מעלות צלזיוס וביולי הן בין 20 ל-35 מעלות.
תולדות המחוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]התושבים הראשונים של "עמק אאוסטה" היו קלטים וליגורים, אשר לשונם נשמרה בשמות של אחדים מהמקומות במחוז. הרומאים כבשו את המחוז וקראו לו "אוגוסטה פרטוריה סלאסורום" (Augusta Prætoria Salassorum). השליטה במקום באה להבטיח את המעברים האסטרטגיים בהרי האלפים. מעברים, אשר שופרו בעזרת גשרים ודרכים. בתום הכיבוש הרומי חזרה האוטונומיה למחוז הודות לבידודו הגאוגרפי. במאה ה-5 השתלטו על המחוז הגותים והלומברדים ואחריהם שלטו שם הפרנקים. המחוז היה לחלק מלותרינגיה בממלכת איטליה, עבר לממלכת בורגונדיה, שהתמזגה עם ממלכת ארל. שינויים אלה עברו ללא השפעה משמעותית על תושבי העמק.
בשנים 1031–1032 קיבל אומברטו הראשון, רוזן סבויה, מייסד בית סבויה, מקונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את התואר "רוזן אאוסטה" ובנה לעצמו את מצודה ברד. כאשר נבנו מצודות נוספות, חולקו שטחי המחוז בין המצודות החזקות, וכך נוצר משטר פאודלי קלאסי. בשנת 1191 מצא טומאסו הראשון, רוזן סבויה לנכון להבטיח לקהילות התושבים "מגילת זכויות" (בצרפתית:Charte des Franchises). זכויות אלה של תושבי המחוז נשמרו על ידם בקנאות עד לשנת 1770, כאשר הם בוטלו בצו שנועד לקשר את המחוז באופן הדוק יותר עם מחוז פיימונטה.
במחצית המאה ה-13 קבע פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כי מחוז אאוסטה יהיה לדוכסות וקבע את סמלו של המחוז. הדוכסות השתייכה לבית סבויה עד לאיחוד איטליה בשנת 1870. מלבד תקופה קצרה 1539–1563 שהמחוז היה תחת שלטון צרפתי, הוא היה בשליטת בית סבויה.
במאה ה-12 והמאה ה-13, הגיעו למקום קהילות של דוברי גרמנית.
בתקופה שלאחר שלטון נפוליאון חזר "עמק אאוסטה" למעמדו הקודם. בעשור השלישי של המאה העשרים, ניסה הרודן בניטו מוסוליני לקדם את התוכנית ל"איטליזציה" של המחוז, שכללה חילופי אוכלוסייה: "וולדוסטט" (באיטלקית: 'Valdostani, בצרפתית: Valdôtains)[2] הועברו לפיימונטה, ודוברי איטלקית – ל"עמק אאוסטה". מעשהו זה גרם להתגברות המגמות לבידול המחוז וכך, בתום המלחמה, בשנת 1948 הוכרז המחוז כאוטונומי וכונה "המחוז האוטונומי של ואל ד'אוסטה".[3]
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר תושבי המחוז נאמד ב-2024 ב-122,778 תושבים, בשטח של 3,263 קמ"ר – צפיפות האוכלוסייה הנמוכה ביותר באיטליה.
לפי סקר סטטיסטי, 4% מתושבי עמק האאוסטה הם מהגרים.
כלכלת המחוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז תום מלחמת העולם השנייה זוכה המחוז להצלחה כלכלית. הכלכלה מתבססת בעיקר על שירותים, ובמיוחד בענף התיירות.
עמק אאוסטה מוקף בנופים אלפיניים, יש בו מספר אתרים היסטוריים. במהלך חודשי החורף, אתרי הסקי מושכים מבקרים רבים. הבולטים באתרים אלה הם: קורמאיור, צ'רוויניה, פילה (Pila), ולה טוייל (La Thuile). בקיץ מגיעים מטיילים שנהנים ממסלולי הליכה, טיפוס הרים ופעילויות בטבע.
כמו כן, קיימת תיירות תרבותית המתמקדת בביקור בטירות, במבנים היסטוריים ובפסטיבלים מקומיים, כגון פסטיבל הפיסול בעץ השנתי. תיירות זו תורמת לא רק לכלכלה אלא גם לשימור המסורות המקומיות.
התעשייה בעמק מורכבת ממפעלים קטנים עד בינוניים בגודלם.
לענפי החקלאות וגידול בעלי חיים יש תרומה מצומצמת לכלכלת האזור. הגידולים החקלאיים העיקריים כוללים תפוחי אדמה, תפוחים, גפנים, שעורה ומעט תירס. גידול בקר אינו נפוץ, אך חשוב מבחינה מסורתית שכן המחוז הוא מקור ייצור של גבינת טומה.
בענף מלאכות היד בולט במיוחד תחום הפיסול בעץ, המהווה סמל לתרבות המקומית.
שפות וניבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפה האיטלקית היא השפה הראשית ולצדה מדוברת הצרפתית.
בעבר, דיברו במחוז בשפה מקומית בשם "ארפיטן" (שהייתה נהוגה בחבלי הארץ של בית סבויה בשווייץ ובצרפת), בניב המקומי, קרוי ולדוטיין (אנ'). בין תושבי העיר גרסוניי-סנט-ג'ין (אנ') יש המדברים בניב גרמני.
טירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן עשרות טירות מימי הביניים ומבצרים מגוונים בעמק אאוסטה (IT'), והן מהוות אטרקציה תיירותית מרכזית בעמק.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ואל ד'אוסטה (באיטלקית)- אתר האינטרנט הרשמי של ואל ד'אוסטה (בצרפתית)
- כרמית וייס, יעדי טיול בוואל ד'אוסטה, באתר GoTravel
נירה ורותי רוסו, חופשה באלפים - לא רק לאלפיון, באתר "ידיעות אחרונות", 20 ביוני 2018- משה גלעד, טירות העמק הקסום: טיול נינוח בעמק אאוסטה באיטליה, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2018
- באיטלקית:
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מון בלאן (בצרפתית: "הר לבן") או מונטה ביאנקו (באיטלקית: "הר לבן") או לה דאם בלאנש (בצרפתית "הגברת הלבנה"), בהרי האלפים, הוא ההר הגבוה במערב אירופה. גובהו מוערך כ-4,807 מטרים, אך זה משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם לרדת השלג ומצב האקלים.
- ^ האוכלוסייה המקורית של המחוז
- ^ Legge costituzionale 26 febbraio 1948, n. 4 STATUTO SPECIALE PER LA VALLE D'AOSTA (החוק עבור עמק אוסטה), באתר המועצה של עמק אוסטה (באיטלקית)
| מחוזות איטליה | ||
|---|---|---|
| אזורים רגילים | אברוצו • אומבריה • אמיליה-רומאניה • בזיליקטה • ונטו • טוסקנה • לאציו • לומברדיה • ליגוריה • מארקה • מוליזה • קלבריה • קמפניה • פוליה • פיימונטה | 
|
| אזורים אוטונומיים | ואל ד'אוסטה • טרנטינו - אלטו אדיג'ה • סיציליה • סרדיניה • פריולי-ונציה ג'וליה | |