הפארק הלאומי גראן פרדיסו
 | |
| מבט על נוף בפארק | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה |
3 בדצמבר 1922  |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 703 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה |
 איטליה |
| מיקום |
ואל ד'אוסטה |
| קואורדינטות | 45°30′10″N 7°18′36″E / 45.502777777778°N 7.31°E |
|
www | |
 | |
  | |
הפארק הלאומי גראן פרדיסו (באיטלקית: Parco nazionale del Gran Paradiso) הוא פארק לאומי איטלקי באלפים הגריינים (אנ'), בין עמק אאוסטה ומחוז פיימונטה.[1] הפארק נקרא על שם הר גראן פרדיסו (אנ') המתנשא לגובה 4061 מטרים ונמצא בתחום פארק. ממערב לפארק עובר הגבול עם צרפת, אך בפועל הפארק נושק לשמורה הצרפתית Parc national de la Vanoise ונוצר רצף שמורות משני עברי הגבול.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1856, הכריז ויקטור עמנואל השני, מלך איטליה, שאזור גראן פרדיסו יהיה שמורה, מתוך רצון למנוע הכחדת יעלים אלפינים וצפירי האלפים שניצודו באינטנסיביות, למטרות ספורט וכן כדי לייצר קמעות מעצם קטנה בצורת צלב הנמצאת ליד ליבו של היעל, כדי להבטיח הגנה לנושא הקמיע מפני מוות אלים.[2]
ברחבי הפארק פותחו שבילים לבני אדם ולפרדות, באורך 724 קילומטרים.[2]
בשנת 1920, תרם נכדו של ויקטור עמנואל השני , המלך ויקטור עמנואל השלישי, את שטח הפארק, למדינה[2] ובשנת 1922 הוקם הפארק,[3][4] הפארק הלאומי הראשון באיטליה.[5] בפארק היו אז כ-3,000 יעלים ואוכלוסייתם הגיעה ל-4,000 עד 1933. בעשור שלאחר מכן, בשל היעדר פיקוח בזמן השלטון הפשיסטי, ומלחמת העולם השנייה ירד מספר היעלים וב-1945 נמנו רק 419 יעלים. לאחר המלחמה חודש הפיקוח ובשנת 2005 הגיע מספרם ל-4,000.[2]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפארק ממוקם באלפים הגריאניים באזורי פיימונטה ועמק אאוסטה בצפון מערב איטליה, בשכנות לגבול על צרפת.[1][3] שטחו 703 קילומטרים רבועים של שטח אלפיני.[2] 10% משטח הפארק מיוער, 16.5% משמשים לחקלאות ומרעה, 24% אינם מעובדים ו-40% מסווגים כ"סטריליים".
9.5% משטח הפארק מכוסה על ידי 57 קרחונים.[1] גובה הפארק נע בין 4,061-800 מטרים מעל פני הים והגובה הממוצע הוא 2,000 מטרים.[3] העמקים בפארק מיוערים. ובגבהים משתרעים כרי דשא אלפיניים. הר גראן פרדיסו הוא ההר היחיד באיטליה שגובהו מעל 4,000 מטרים.
ממערב לפארק נמצאת השמורה הצרפתית Parc national de la Vanoise[3] וקיים שיתוף פעולה לשמירה וניהול אוכלוסיית היעלים, הנודדים באופן עונתי.
עולם הצומח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחלקים גדולים בפארק גדלים עצים המספקים מחסה לבעלי חיים ומהווים הגנה טבעית מפני מפולות קרקע, מפולות שלגים ושיטפונות. שני סוגי העצים העיקריים המצויים בפארק הם עצי מחט ונשירים.[6]
מעל גובה 2,000 מטר, יש פחות ופחות עצים וישנם שטחי מרעה שבסוף האביב, עשירים בפרחים.[7] בין הפרחים: אמנון ותמר, גנציאנה, חבצלות ורודודנדרון. בפארק יש בתי גידול סלעיים רבים. הם ממוקמים בעיקר מעל קו העץ ושדות המרעה האלפיניים.[8]
עולם החי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברחבי הפארק נראים יעלי האלפינים רועים במרעה ההרים השופע בקיץ, ויורדים לרמות נמוכות יותר בחורף.[2] בנוסף מצויים בפארק בעלי חיים, כמו: הרמין, סמור, ארנבת אירופית,[9] גירית מצויה, צפיר האלפים, זאבים ולינקס.[2]
בפארק יש יותר מ-100 מיני ציפורים כולל ינשוף נשר אירו-אסיאתי, שכווי הצפון, נקר שחור, כותלי, עיט זהוב, קיק אגוזים, סתרי צוקים וזג.[2]
בפארק יש כמה מיני פרפרים וביניהם: אפולו (פרפר) (אנ'), Pontia callidice, Limenitis camilla.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Price, Gillian (1997). Walking in Italy's Gran Paradiso. Cicerone Press Limited. pp. 13–16. ISBN 1-85284-231-8.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Riley, Laura; William Riley (2005). Nature's Strongholds: The World's Great Wildlife Reserves. Princeton University Press. pp. 390–392. ISBN 0-691-12219-9.
- ^ 1 2 3 4 Protected Areas Programme -, web.archive.org, 2008-05-10
- ^ 25 שמורות הטבע והפארקים הלאומיים היפים ביותר באיטליה – חלק ראשון, באתר www.initalia.co.il
- ^ Mose, Ingo (2007). Protected Areas and Regional Development in Europe. Ashgate Publishing. p. 132. ISBN 978-0-7546-4801-7.
- ^ "The woods". Parco Nazionale Gran Paradiso. אורכב מ-המקור ב-2012-03-29. נבדק ב-2008-03-12.
- ^ "The Parc environments". Parco Nazionale Gran Paradiso. אורכב מ-המקור ב-2012-03-29. נבדק ב-2008-03-12.
- ^ "The rocky environments". Parco Nazionale Gran Paradiso. אורכב מ-המקור ב-2012-03-29. נבדק ב-2008-03-12.
- ^ Gilpin, Alan (2000). Dictionary of Environmental Law. Edward Elgar Publishing. p. 208. ISBN 1-84064-188-6.