לדלג לתוכן

מלך רוהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלך רוֹהָן
King of Rohan
איוש נוכחי אֶלְפְוַּין "הנאה"
דרכי מינוי מות המלך הקודם
תחום שיפוט רוהןרוהן רוֹהָן
כפוף הממלכה המאוחדת (טולקין)הממלכה המאוחדת (טולקין) מלך הממלכה המאוחדת
דרגה מלך
מעון רוהןרוהן מֶדוּסֶלְד, אֵדוֹרָס
מושב המשרה רוהןרוהן מֶדוּסֶלְד, אֵדוֹרָס
ייסוד המשרה 2510[א]
איוש ראשון אֵאוֹרְל "הצעיר"

בלגנדריום של טולקין, מלך רוֹהָן, מלך הספָר או שׂר הספָר[ב]אנגלית: King of Rohan) הוא שליטם של ממלכת רוֹהָן ושל הרוֹהִירִים ובעל סמכויות אבסולוטיות במדינה. המשרה מועברת מועברת מאב לבן, ואם אין למלך רוֹהָן הנוכחי בן, המשרה עוברת לאחד מקרובי משפחתו. המלך חייב להיות מזרע בית אֵאוֹרְל.

מקום מגורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי רוֹהָן גרו במֶדוּסֶלְד, שנמצאת באֵדוֹרָס, למרות שפעמים רבות השתמשו בדוּנְהֵירְג כמעון קיץ.[1]

מנהיגי האֵאוֹתֵאוֹד בצפון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אאותאוד

השליטים עד פְרוּמְגָר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וִידוּגַבְיָה היה אחד ממלכי אנשי הצפון והחזק שבהם. הוא עזר למִינַַלְקָר, מלך גוֹנְדוֹר, במלחמה עם בני המזרח. מִינַַלְקָר שלח את וַלָאקָר, בנו, כשגריר וכדי ללמוד על אנשי הצפון ומנהגיהם. אך וַלָאקָר הרחיק לכת מתוכניות אביו ונשא את וִידוּמָבִי בת וִידוּגַבְיָה לאישה. ובשל כך התפרצה מלחמת האזרחים של גוֹנְדוֹר.[2]

מַרָ'רִי היה צאצאו של וִידוּגַבְיָה. בימיו החלה פלישת רוכבי הקרונות. רוכבי הקרונות שברו את רוב מה שנשאר מאנשי הצפון לאחר המגפה הגדולה. נַרְמָקִיל השני מלך גוֹנְדוֹר אסף את שאריות אנשי הצפון אל צבאו כדי להדוף את רוכבי הקרונות, אך הוא נהרג בקרב המישורים יחד עם רוב צבאו,[3] למרות שגרם לרוכבי הקרונות אבדות קשות.[4] מַרָ'רִי עצמו נהרג בקרב מאסף.[3]

מַרְ'וִּינִי היה בנו של מַרָ'רִי. הוא אסף רבים מאנשי הצפון והקים את האֵאוֹתֵאוֹד. קָלִימֶהְּטָר, מלך גוֹנְדוֹר, הסתייע באֵאוֹתֵאוֹד בפיקודו של מַרְ'וִּינִי והשמיד כמעט שליש מצבאם של רוכבי הקרונות בדָגוֹרְלָד בשנת 1899.[א] לאחר מכן פרץ מרד של אנשי הצפון המשועבדים, ששרפו רבים מבתיהם, מחסניהם וקרונותיהם של רוכבי הקרונות. אך רובם מתו, בגלל שלא היו חמושים כראוי.[5]

פוֹרְתְוִּינִי היה בנו של מַרְ'וִּינִי. הוא התריע לאוֹנְדוֹהֵר, מלך גוֹנְדוֹר ובנו של קָלִימֶהְּטָר על התארגנות רוכבי הקרונות לפלישתם.[6] לאחר מכן, בנו[ג] נלחם יחד עם אוֹנְדוֹהֵר והפסיד יחד איתו.[7]

השליטים מפְרוּמְגָר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר שפְרוּמְגָר הוביל את עמו לארץ האֵאוֹתֵאוֹד. בנו, פְרָם, ירש אותו. בימיו הטיל אימה על כל סביבתו סְקָתָה "התולע", דרקון שהתגורר באֶרֶד מִיתְרִין. פְרָם קטל אותו ולקח את אוצרו העצום, הנלקח בעיקר מהגַמְדָאִים. לאחר שהרג את סְקָתָה, הגיעו שליחים מהגַמְדָאִים, שדרשו ממנו שיחזיר להם את האוצר שנלקח מהם על ידי סְקָתָה. לאחר שסירב ואף לעג להם הם הרגו אותו, אך לפי הנראה לא השיגו את האוצר בחזרה. אחד מצאצאיו של פְרָם היה לֵאוֹד, שנכתב עליו שעסק באילוף סוסי בר. יום אחד הוא תפס סייח לבן, שגדל להיות סוס שאיש לא הצליח לאלפו. לאוד ניסה לרכוב עליו, אך נפל מהסוס ומת כשראשו פגע בסלע. הסוס עצמו ברח. בנו, אֵאוֹרְל, היה רק בן 16 במות אביו. הוא נשבע לנקום על מות אביו, אך כשגילה את הסוס, במקום לירות בו ולהורגו כנקמה, תפס אותו וקרא לו פֵלָרוֹף. מאז רכב אֵאוֹרְל רק על גבו, ללא אוכף ורסן.[8]

הקרב בשדה הקֶלֶבְּרַנְט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרב בשדה הקלברנט
פרש רוֹהִירִי טיפוסי

באחד הימים, אֵאוֹרְל שמע על מצוקתה של גוֹנְדוֹר כנגד הבַּלְכוֹת.[9] הוא אסף צבא גדול של כ-7,000 פרשים וכמה מאות של קשתים רכובים.[10] הוא יצא לדרך ולאחר מספר ימים הגיע לשדה הקרב. מצבם של אנשי גוֹנְדוֹר היה נורא, והם הלכו ונהדפו על ידי הבַּלְכוֹת. אֵאוֹרְל וצבאו הסתערו על הבַּלְכוֹת מאחור והפכו את פני הקרב; הבַּלְכוֹת נרמסו ונפוצו לכל עבר, בעוד שפרשיו של אֵאוֹרְל צדים אותם בשדה הקרב בזה אחר זה.[9] כאות תודה לעזרתם במלחמה, קִירִיוֹן, שליט גוֹנְדוֹר, נתן לרוֹהִירִים את מחוז קָלֵנַרְד'וֹן שיתיישבו בו,[11] והוא ואֵאוֹרְל נשבעו את 'שבועת קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל', הקובעת שכל אחת מן הממלכות תעזור לחברתה בעת צרה.[8]

מלכי רוֹהָן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רוהן
קסדה רוֹהִירִית ולצידה שריון מסדרת סרטי שר הטבעות.

השושלת הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אֵאוֹרְל היה שליטה הראשון של ממלכת רוֹהָן, אך לא החזיק בתפקיד זה לזמן רב. הוא קבע את הבירה בפוֹלְד.[12] הוא נספה באחד הקרבות נגד בני מזרח נוספים והמלוכה עברה לבנו, בְּרֵגוֹ. בְּרֵגוֹ הדף את בני המזרח והדף פלישה נוספת, הפעם של בני דוּן, אל מעבר לנהר האַיסֶן.[13] לאחר מכן העביר את הבירה לאֵדוֹרָס וציווה לבנות את מֶדוּסֶלְד, כדי שתשמש משכן למלכי רוֹהָן.[14] בנו השני, אַלְדוֹר, שנקרא "הזקן" בגלל אורך ימיו, הניס את בני דוּן שנותרו ממזרח לאַיסֶן או שיעבד אותם, ואף פלש לשטחם שלהם באֶנֶדְוַּית כפעולת תגמול.[ד][13] בנו הרביעי, פְרֵאָה, ירש את כס אביו בשנת 2645.[א][ה] עליו ועל שני המלכים הבאים אחריו, פְרֵאָוַּין וגוֹלְדְוַּין, לא נאמר הרבה, כי שלום ושפע שררו בשנות שלטונם.[16] בימי דֵאוֹר, המלך השביעי, החלו בני דוּן להציק לרוֹהָן, פלשו לחבל המערבי ופשטו על שבטי הרוֹהִירִים ועל סוסי הרבייה שלהם. דֵאוֹר יצא בראש משלחת מלחמה צפונה, נתקל בקבוצה גדולה של בני דוּן, והרגם. לאחר מכן הסיר מצור של בני דוּן על אַיסֶנְגַרְד, אך השליחים ששלח אליה נתקלו במטח חיצים. לימים התגלה ששליטי אַיסֶנְגַרְד, אשר היו קרובים בקשר דם אל בני דוּן, פתחו את השערים בפני קבוצה של בני דוּן, שנכנסו לעיר באין מעצור וטבחו ביושביה. דֵאוֹר שלח משלחת אל שליט גוֹנְדוֹר, אך הוא לא היה יכול להביא לעזרתם תגבורת.[17] לדֵאוֹר לא הייתה היכולת לסלק אותם משם, והוא נאלץ להשאיר חיל פרשים גדול בחבל המערבי. בני דוּן עדיין שלטו על אַיסֶנְגַרְד גם בימי בנו, גְרַם.[ו][18] בימי המלך התשיעי, הֶלְם, נפלה צרה גדולה על רוֹהָן: אויבים תקפו את רוֹהָן ממזרח, ובני דוּן, שהרגישו שיש להם הזדמנות פז לנקום ברוֹהִירִים, כינסו את אויבי גוֹנְדוֹר ורוֹהָן ממערבן, חצו את האַיסֶן וירדו מאַיסֶנְגַרְד.[19] הרוֹהִירִים הוכו מכה ניצחת וארצם נכבשה. הרוֹהִירִים שלא נהרגו ולא נלקחו לעבדים ברחו לגאיות ההרים. הֶלְם נוצח וספג אבדות כבדות, ונסוג למצד הקרן ובנקיק מאחוריו (שלימים נקרא "מצולת הֶלְם"). מנהיג בני דוּן, וּוּלְף, ישב באֵדוֹרָס והתכנה "מלך רוֹהָן".[ז] בסופו של דבר, בן אחותו של הֶלְם, פְרֵאָלָף, אסף את האנשים שברחו לדוּנְהֵירְג, הפתיע את וּוּלְף באֵדוֹרָס, והרג אותו. לאחר השלגים ששטפו את הארץ בתקופת המצור, פקדו את הארץ שיטפונות גדולים ועמק נהר העצנים הפך לביצה גדולה. הפולשים שבאו מהמזרח מתו מהשיטפונות או נסוגו. בסופו של דבר, גוֹנְדוֹר באה לעזור לרוֹהִירִים,[ח] ולפני צאת שנת 2759[א] בני דוּן נהדפו מהארץ.[21]

השושלת השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שניצח בעזרתה של גוֹנְדוֹר את בני דוּן, הומלך פְרֵאָלָף למלך רוֹהָן.[ט] בטקס ההכתרה הופיע סָרוּמָן, הביא מתנות למלך הטרי ושיבח את האומץ של הרוֹהִירִים. הוא התקבל בברכה וניתנו בידו מפתחות אוֹרְתַנְק. בנו המולך אחריו היה בְּרִיטָה "לֵאוֹפָה". בימיו נערכה מלחמה עם האוֹרְקִים. בנו, וָּלְדָה, הומת על ידי האוֹרְקִים יחד עם כל בני לווייתו. בנו, פוֹלְקָה, היה צייד גדול, אבל נשבע שהוא לא יצוד אף חיה כל עוד יש אוֹרְק חי אחד ברוֹהָן. לאחר שהושמד מאחז האוֹרְקִים האחרון ברוֹהָן, יצא לצוד את חזיר הבר הגדול של אֶבֶרְהוֹלְט. הוא הרג את החזיר, אך מת מחטיו. בימי שלטונו של בנו, פוֹלְקְוַּין, הרוֹהִירִים התאוששו מפלישתם של בני דוּן. הוא כבש מידיהם את השטח בין נהרות האֲדוֹרְן והאַיסֶן. כאשר שמע שבני הָרָד תוקפים את גוֹנְדוֹר, שלח לעזרתה צבא גדול בראשות שני בניו, פוֹלְקְרֵד ופַסְטְרֵד.[16] שניהם נהרגו בקרב יִתִילְיֵן. שליט גוֹנְדוֹר, טוּרִִין השני, שלח זהב רב כפיצוי על מותם. בנו הרביעי של פוֹלְקְוַּין, פֶנְגֵל, היה חמדן, בין באוכל ובין בממון. בנו השלישי אך בנו הזכר הראשון, תֶנְגֵל, עזב את רוֹהָן כשהגיע לבגרות והתגורר זמן רב בגוֹנְדוֹר, שם נחל כבוד רב משליטה באותם ימים, טוּרְגוֹן. אשתו, מוֹרְוֶּן, ילדה לו שלושה בנים, השני שבהם והזכר הראשון נקרא תֵאוֹדֶן. במות אביו, פֶנְגֵל, קראו הרוֹהִירִים לתֶנְגֵל לחזור, והוא שב ללא רצון. מוֹרְוֶּן ילדה לו עוד שתי בנות ברוֹהָן. האחרונה שבהן, תֵאוֹדְוִּין, נחשבה ליפה מכל בנותיו. זמן קצר לאחר שיבת תֶנְגֵל לרוֹהָן, החל סָרוּמָן להציק לרוֹהָן. בימי שלטונו של בנו, תֵאוֹדֶן, סָרוּמָן נכנס למלחמה גלויה ברוֹהָן. בשנת חייו האחרונה הוביל את הרוֹהִירִים לניצחון במצולת הֶלְם על סָרוּמָן ויצא לעזור לגוֹנְדוֹר כנגד מוֹרְדוֹר. הוא מת בידי המלך־המכשף של אַנְגְמָר בקרב שדות הפֶּלֶנוֹר.[22]

השושלת השלישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תֵאוֹדֶן ירש בן אחותו תֵאוֹדְוִּין, אֵאוֹמֶר. הוא יצא למסעות מלחמה רבים יחד עם מלך הממלכה המאוחדת של אַרְנוֹר וגוֹנְדוֹר, אָרָגוֹרְן. בימי אֵאוֹמֶר זכו הרוֹהִירִים לשלום אשר ייחלו לו. במותו בשנת 63[י] ירש אותו בנו, אֶלְפְוַּין "הנאה".[23]

ערך מורחב – הסוס הלבן בשדה הירוק
דגל, עליו נראה "הסוס הלבן בשדה הירוק."

לפי המסופר בקרב שדות הפֶּלֶנוֹר, סמלו של מלך רוֹהָן הוא סוס לבן ברקע ירוק, כשהוא משמש בקרב לנס מלחמה: ”מאחוריו התנוסס ברוח נסו, סמל סוס לבן בשדה ירוק, אך המלך הקדימו בדהרתו.”[24] הדבר מוזכר גם בקרב המוֹרַנוֹן.[25] ככל הנראה ההשראה לסוס הלבן היא הסוס הלבן של אפינגטון שנחצב בדשא של מורדות הגיר באנגליה.[י"א][26][27]

השוואת מלכי רוֹהָן לביאוולף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיבור בּיאווּלְף (אנ'), מהאפוס באותו השם, חולק זיקה הדוקה עם רוב מלכי רוֹהָן. ניתן לטעון שרבים מהתכונות והמאפיינים שנמצאו בבית אֵאוֹרְל ניתן לייחס לביאוולף.[28] להלן השוואות מפורטות עם בין מלכי רוֹהָן מסוימים לביאוולף:

מסעו של ביאוולף מסומן על ידי שלוש אבני דרך עיקריות: הקרב נגד גרנדל, העימות שלו עם אימו של גרנדל (אנ') והרג דרקון (אנ') נושף אש המאיים להרוס את האדמות ולהרוג את האנשים תחת מלכותו. בהיסטוריה של הרוֹהִירִים, פְרָם, אחד מאבותיו של אֵאוֹרְל, הרג את סְקָתָה, דרקון גדול שהטיל אימה על סביבותיו.[28]

אֵאוֹרְל ותֵאוֹדֶן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מה שמבדיל גם את אֵאוֹרְל וגם את תֵאוֹדֶן משאר מלכי רוֹהָן, הם מעשיהם במהלך מלחמה ונחישותם לעזור לבעלי בריתם בגוֹנְדוֹר. כמו תֵאוֹדֶן, אֵאוֹרְל גייס צבא של חסידים כדי להדוף מתקפה פוטנציאלית בשדה הקֶלֶבְּרַנְט, ובכך לחזק את הקשר בין שתי הממלכות. יותר מחמש מאות שנים מאוחר יותר, ההיסטוריה חזרה על עצמה במהלך מלחמת הטבעת. גם לאחר הקרבות של ביאוולף, הרותגר והיגלאק הידקו את הקשר בין הממלכות.[28]

אומנם, ביאוולף אינו משתווה בזמן שלטונו (כ-50 שנה) לזמן שלטונו של אַלְדוֹר, אבל חמישים השנים שהוא בילה כמלך הן עדות לאופיו החזק ולמנהיגותו התקינה, תכונה שנראית כאילו הועברה דרך חלק מצאצאיו של בית אֵאוֹרְל.[28]

פְרֵאָה, פְרֵאָוַּין, גוֹלְדְוַּין ובְּרִיטָה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייתכן שביאוולף בתור גיבור לא נראה כאדם מאוד סימפטי וחביב. ביאוולף נושא את התרברבות והעגמומיות של הגיבור הנורדי הטיפוסי שעומד בפני כל אתגר ואינו מפחד מהמוות. עם זאת, ברגע שהוא הופך למלך, מספרים לנו על נדיבותו ועל שלטונו המשגשג על הגאטים, דבר התואם את תקופתם של המלכים הללו,[28] כאשר מתואר שגשוג בימיהם של שלושת המלכים הראשונים, בזמן שבזמנו של בְּרִיטָה מתוארת אהבה אליו, ושתרם לאנשיו ביד רחבה.[16]

אחד המאפיינים המובהקים ביותר של ביאוולף שמגדיר אותו כגיבור האפוס הוא כוחו העוצמתי. המוניטין שלו מבחינה זו בולט ביותר כאשר הגיבור מכריז בפני אנשיו שהוא לא ילחם במפלצת גרנדל בשום נשק מלבד ידיו שלו. דבר זה הולם את הֶלְם, המכונה "יד־פטיש",[28] שהרג את פְרֵקָה באגרוף.[19]

במהלך אירועי מלחמת הטבעת, תֵאוֹדֶן מינה את אֵאוֹמֶר כיורשו. אֵאוֹמֶר היה בנה של אחותו של תֵאוֹדֶן, תֵאוֹדְוִּין, ולאחר שהיא ואביו (אֵאוֹמוּנְד) מתו, הושאר למלך לגדל את אחיינו כבן. כך גם ביאוולף משרת את דודו היגלאק: מלך הגאטים. למלך הייתה אחות (אימו של ביאוולף) וגם בן בשם הרדרד.[28]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 לעידן השלישי
  2. ^ "ספַר הפרשים" הוא אחד השמות של רוֹהָן. משום כך, אדון הספָר נקרא "שׂר הספָר".
  3. ^ ששמו שאינו ידוע אחרי ההברה הראשונה, מַרְ'.
  4. ^ בשל כך התחיל הסכסוך בין בני דוּן לרוֹהָן, הנמשך שנים רבות עד הקמת הממלכה המאוחדת של אַרְנוֹר וגוֹנְדוֹר.
  5. ^ פְרֵאָה ירש את הכס משום ששלושת הקודמים היו בנות.[15]
  6. ^ הם נכנעו לבסוף לפְרֵאָלָף לאחר שהרוֹהִירִים הדפו את הפולשים מן הארץ.
  7. ^ כמובן שאין הוא היה מלך רוֹהָן, אלא כינה עצמו כך.
  8. ^ גוֹנְדוֹר לא באה לעזור לרוֹהָן לפני כן מכיוון שלה היו בעיות משלה עם אוּמְבָּר והָרָד.[20]
  9. ^ הֶלְם ובניו נספו במצור.[21]
  10. ^ לעידן הרביעי
  11. ^ דבר זה הגיוני יחסית, משום שהסוס הלבן של אפינגטון נמצא כ-15 ק"מ בלבד ממקום מגוריו.[26]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Where does the King of Rohan live?". Quora. נבדק ב-2025-02-24.
  2. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "נספח א': 1. מלכי נוּמֶנוֹר – (ד) גוֹנְדוֹר ויורשי אֲנַרְיוֹן", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1007
  3. ^ 1 2 ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל והידידות בין גוֹנְדוֹר ורוֹהָן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 322
  4. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל והידידות בין גוֹנְדוֹר ורוֹהָן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 343
  5. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל והידידות בין גוֹנְדוֹר ורוֹהָן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 323
  6. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל והידידות בין גוֹנְדוֹר ורוֹהָן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 324
  7. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל והידידות בין גוֹנְדוֹר ורוֹהָן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 327
  8. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "נספח א': 2. בית אֵאוֹרְל", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1027
  9. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "נספח א': 2. בית אֵאוֹרְל", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1026
  10. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל והידידות בין גוֹנְדוֹר ורוֹהָן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 331
  11. ^ Drout, Michael D. C. (2006). "Rohan". J.R.R. Tolkien Encyclopedia. United States. Routledge. p. 575. ISBN 978-0415969420. OCLC 71004244.
  12. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "הקרבות על מעברות האַיסֶן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 407
  13. ^ 1 2 ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "הקרבות על מעברות האַיסֶן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 412
  14. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "נספח א': 2. בית אֵאוֹרְל", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1030
  15. ^ "Fréa". Elfenomeno (בספרדית). נבדק ב-2025-02-07.
  16. ^ 1 2 3 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "נספח א': 2. בית אֵאוֹרְל", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1031
  17. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "הקרבות על מעברות האַיסֶן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 414
  18. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "הקרבות על מעברות האַיסֶן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 415
  19. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "נספח א': 2. בית אֵאוֹרְל", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1028
  20. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1015
  21. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "נספח א': 2. בית אֵאוֹרְל", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1029
  22. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "נספח א': 2. בית אֵאוֹרְל", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1032
  23. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "נספח א': 2. בית אֵאוֹרְל", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1033
  24. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "מסע הרוֹהִירִים", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 803
  25. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, "השער השחור נפתח", שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 854
  26. ^ 1 2 "Uffington's White Horse: A White Horse on a Hill: From Uffington to Rohan". Things That Talk (באנגלית). נבדק ב-2025-01-02.
  27. ^ England, Historic (2023-08-31). "6 Historic Places That Inspired Tolkien's Lord of the Rings". The Historic England Blog (באנגלית בריטית). נבדק ב-2025-01-02.
  28. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Beowulf: The Lost King of Rohan". A Tolkienist's Perspective (באנגלית). 2016-03-20. נבדק ב-2025-02-14.