לדלג לתוכן

ברגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בְּרֵגוֹ
Brego
לידה 2512[א]
פטירה 2570[א]
מדינה רוהןרוהן רוהן
שושלת בית אֵאוֹרְל הראשונה
אב אֵאוֹרְל
צאצאים בַּלְדוֹר, אַלְדוֹר "הזקן", אֵאוֹפוֹר
מספר צאצאים 3
יורש העצר אַלְדוֹר "הזקן"
מלך רוֹהָן ה־2
2545–2570
(כ־25 שנים)

בְּרֵגוֹ (אנגלית: Brego, משמעות ברוֹהִירִית: "הנמרץ"[1]) היה שליט רוֹהָן השני בלגנדריום של טולקין.[2]

בְּרֵגוֹ נולד ברוֹהָן בשנת 2512 לעידן השלישי, סביר להניח בפוֹלְד.[ב] הוריו היו אֵאוֹרְל ואשתו, ששמה לא ידוע.[2]

אז קם משורר הבקיא במסורה, ומנה את שמותיהם של שׂרי הספָר לדורותיהם; אֵאוֹרְל הצעיר; ובְּרֵגוֹ בונה ההיכל; ואַלְדוֹר אחי בַּלְדוֹר ביש המזל...

ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 938

הוא ירש את כס אביו בשנת 2545, כשאביו נהרג בהתקפה של בני המזרח. הוא נלחם נגדם, ניצחם, והדפם.[2] לאחר מכן בלם פלישה של בני דוּן והדפם אל מעבר לנהר האַיסֶן,[3] ומאז לא הותקפה רוֹהָן זמן רב.[2]

לאחר שניצח את בני המזרח ובני דוּן, ברגו העביר את הבירה מפוֹלְד[ב] לאֵדוֹרָס[4] והחל בבניית מֶדוּסֶלְד, משכנם של מלכי רוֹהָן. הוא סיים את המלאכה בשנת 2569[א] וערך משתה לכבוד הקמת ההיכל.[2] במהלך המשתה, בַּלְדוֹר, שיכור מיין, נשבע שילך לשבילי המתים.[2] ברגו, בלית ברירה, ליווה אותה לשערי שבילי המתים שם ראו אדם זקן מופלג, אשר היה נראה שחוק כאבן. כאשר ניסו לעבור על פניו, אמר: ”דרך זו סגורה היא. אלה אשר סללוה מתים הם, והמתים שומרים עליה עד בוא העת. סגורה הדרך.” ולאחר מכן נפל על פניו ומת.[5] בַּלְדוֹר, למרות אזהרת האיש, המשיך לדרכו, ממנה לא שב.[6] בלדור מת מיגון שנה לאחר מכן, ופינה את הכס לבנו השני אַלְדוֹר "הזקן".[2]

  1. ^ 1 2 3 לעידן השלישי
  2. ^ 1 2 בירתו של אֵאוֹרְל, לאחר מכן ברגו העביר את הבירה לאֵדוֹרָס והשאיר את פוֹלְד לבנו השלישי, אֵאוֹפוֹר.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1142
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1030
  3. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 412
  4. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 407
  5. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 764
  6. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 763