מליח כרותח
מליח כרותח הוא מושג הלכתי בתחום איסור והיתר המבאר שמצבו של מאכל מלוח יכול להבליע ולהפליט טעמים כמאכל רותח.
ביאור המושג ומקורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושג נזכר בתלמוד:[1] ”אמר שמואל: מליח הרי הוא כרותח” כלומר, מאכל מלוח בדרגת מליחה גבוהה עד שלא ניתן לאוכלו מרוב מליחותו, נחשב כמאכל רותח שיכול להבליע ולהפליט טעמים. עוד אמרו:
טהור שמלחו עם דג טמא מותר, כיצד, שהיה טהור מליח וטמא תפל
— חולין קיג, א
לדעת רוב הפוסקים, הכלל הוא שאם המאכל המלוח נגע במאכל אחר ויש שם לחות ביניהם – המאכל המלוח מבליע את טעמו במאכל האחר, כדוגמת ההבלעה הנעשית על ידי רתיחה. וזאת משום שהמלח גורם למאכל לפלוט מתוכו לחלוחית וטעם ולהבליעם במאכל שנוגע בו. אולם המאכל המלוח עצמו אינו קולט טעם מהחתיכה התפלה (שאינה מלוחה), משום שהחתיכה התפלה אינה מלוחה ממש. לפיכך, אם חתיכת בשר מלוחה נגעה בחתיכת גבינה תפלה, המלח שבבשר גורם לטעם הבשר לצאת אל הגבינה, אבל הגבינה התפלה אינה מוציאה טעם אל הבשר, ודי לשטוף את הבשר והוא מותר. ואם הגבינה הייתה מלוחה והבשר תפל, הגבינה נותנת טעם בבשר, ואילו הבשר אינו נותן טעם בגבינה. ואם שתי החתיכות מלוחות, שתיהן נותנות טעם זו בזו.[2]
אך יש שסייגו שכל דברי התלמוד נאמרו רק כשאין החתיכות נוגעות זו בזו, ורק הלחות הנפלטת מהחתיכות מתערבבות יחד. אך אם החתיכות נוגעות זו בזו, גם הטהור המליח בולע מהטמא התפל.[3]
וכן יש שסייגו שאם האיסור הוא צלול, אפילו אם הוא תפל, הוא אוסר את החתיכה המלוחה הכשרה.[4] וכך פסק הרמ"א לכתחילה.[5] וביאר הרמ"א, שחומרא זו היא רק אם החתיכה הכשרה היבשה היא לחה קצת. אך אם היא יבשה לגמרי, האיסור הצלול לא אוסר אותה.
אם שתי החתיכות המלוחות יבשות, או שהן לחות בגלל שנשטפו במים אך לא מחמת לחלוחית המליחה, הם אינן אוסרות זו את זו, ומספיק להדיחן בלבד.[6] שכן אף אם נאמר שהמלח יכול להמשיך להפליט גם לזמן ארוך, זהו בתנאי שיש לחלוחית, אך אם המלח נותר יבש, הוא לא אוסר.[7]
כמוכן אין להניח בשר הנמצא בהליכי הכשרה בעודו מלוח - בכלי שאינו מנוקב. אלא יש להקפיד להניחו בכלי מנוקב, כלומר כלי שיש בו נקב בתחתיתו.[8]
דרגת המליחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמר שמואל: מליח הרי הוא כרותח. לא אמרן אלא שלא נאכל מחמת מילחו, אבל נאכל מחמת מילחו – לא
— פסחים עו, א
נחלקו הראשונים מהי דרגת המליחה אליה התכוונו בתלמוד. א) יש אומרים שנמלח כעין עיבוד, כדי לשמר את הבשר לזמן מרובה.[9] ב) כדרך שמולחים בשר כדי להצניעו זמן מסוים בלא שיתקלקל, אבל לא לזמן מרובה.[10] ג) דעת רוב הראשונים,[11] כדרך מליחת בשר להוציא דמו להתירו לבישול, שצריכה להיות כשיעור שאינו נאכל מרוב מליחותו.
פסיקת ההלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי יוסף קארו פסק בשולחן ערוך[12] כדעת רוב הראשונים, שגם דרגת מליחה המכשירה את הבשר מדמו, מספיקה כדי להבליע ולהפליט טעמים. וכל שכן אם מולחים מליחה להצניע או כדי לשמר את הבשר לזמן מרובה, שנחשבת מליחה כזו לרותחת. והרמ"א חושש שמא בזמננו איננו בקיאים בזה, ולכן החמיר לכתחילה להחשיב מליחה מועטת המכשירה בשר לצלייה כרותח. ופירשו[13] שהכוונה כמליחת צלי בשפע, ולא כמליחה רגילה של צלי.
תחום הזמן של מליח כרותח
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחום הזמן בה המלוח נחשב לרותחת מתחלק לשני שלבים:
- א. ממתי נחשב לרותח: יש אומרים שלא נאסרת אלא לאחר ששהתה שיעור מליחה (כלומר שיעור מיל שהוא 18 או 24 דקות)[14]. וכן דעת השולחן ערוך[12]. ויש אומרים שהחתיכה נאסרת מייד[15].
- ב. האם פוסקת הרתיחה לאחר שיעור מליחה: יש אומרים שלאחר ששהה שיעור מליחה (18 או 24 דקות) פסק כח המלח, וכבר הוא לא חשוב כרותח.[16] ויש אומרים שכל עוד לא ניתן לאכול את הבשר מרוב מליחותו, הוא נחשב לרותח.[17] השולחן ערוך פסק להחמיר, שכל עוד החתיכה לא יכולה להיאכל מחמת המלח שבה, היא נחשבת לרותחת.[12] והרמ"א הסכים להחמיר לכתחילה, אך במקום צורך גדול כתב לסמוך על המקילים, שאחר שיעור מליחה, החתיכה לא נחשבת כרותחת.
רמת ההבלעה של המליח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארבע דעות עד כמה המליח מבליע: א) יש אומרים שמבליע בכולו.[18] ב) יש אומרים כדי נטילה.[19] ג) ויש אומרים כדי קליפה.[20] לכל שלושת הדעות הללו אין הבדל בין אם החתיכה כחושה או שמנה. אך לדעת רוב הראשונים והשולחן ערוך[21] אם החתיכה כחושה - כדי קליפה, ואם שמנה מבליעה בכולה. ובשומן שאסור מדרבנן או שנאסר רק מספק דאורייתא, יש שביארו בדעתו שאוסרים כדי נטילה.[22] אלא שלדעת הרמ"א,[23] הואיל וקשה להבחין בין שמנה לכחושה, נוהגים לחשוש בכל חתיכה שמא היא שמנה, זולת מאכלים כחושים לגמרי.
תתאה גבר במליחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תתאה גבר
נחלקו אם גם במליחה חל הכלל של תתאה ועילאה גבר. כלומר, האם הכלל שאיסור שהונח על היתר, במקרה שהאיסור הוא העליון - הוא אוסר כדי קליפה, ובמקרה שהאיסור התחתון, אז הוא אוסר את כל חתיכת ההיתר, האם כלל זה שייך בחתיכות מלוחות. לדעת השולחן ערוך,[24] כלל זה אכן חל גם במליח, ולכן אם האיסור המלוח הוא העליון הוא לא אוסר את החתיכה התחתונה אלא כדי קליפה. ואילו לדעת הרמ"א[24] כלל זה לא חל בחתיכות מלוחות, וגם אם האיסור המלוח הוא העליון הוא אוסר את התפל.
מליחה בכלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הורו בתלמוד:
אמר רב יהודה אמר שמואל: קערה שמלח בה בשר - אסור לאכול בה רותח
— חולין קיא, ב
כלומר, הואיל והדם נפלט אל הקערה, הקערה נאסרת, ולא ניתן להניח בתוכה מאכל רותח. לדעת רוב הפוסקים, דווקא מאכל רותח אסור להניח, אך מותר להניח דבר מלוח בכלי זה, משום שאין המליח נחשב ממש כרותח עד לדרגה שהוא מסוגל להפליט את הבלוע בכלים ולכן התירו למלוח גבינות בכלים של גוים המיוחדים להכנת גבינות.[25] ויש שהסכימו להתיר זאת, אך בפועל החמירו משום 'הרחק מן הכיעור'.[26] ויש שהחמיר, שכלי הגויים לא נחשבים ל'טמא תפל' אלא לטמא מליח, ולכן אסרו להניח גבינות בכליהם.[27]
פסיקת ההלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השולחן ערוך פסק כרוב הפוסקים, שגבינות שנמלחו בכליהם של הגויים - מותרים.[28] והרמ"א הוסיף שההיתר הוא בדיעבד אך לא לכתחילה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב אליעזר מלמד, מלוח כרותח (פניני הלכה כשרות פרק לה סעיף ח), באתר פניני הלכה.
- מלוח כרותח באתר ויקישיבה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פסחים עו, א.
- ^ חולין קיג, א; פסחים עו, א, ע"פ שיטת התוספות והרא"ש והשולחן ערוך קה, י.
- ^ רא"ה ור"ן.
- ^ מרדכי חולין תשיח.
- ^ יורה דעה צא, ה; קה, י.
- ^ וכ"כ התרומה, מרדכי, ואור זרוע, וכן פסק בשולחן ערוך יורה דעה צא, ה.
- ^ פרי חדש צא, י.
- ^ חולין קיג, א: "אמר שמואל: אין מניחין בשר מליח אלא על גבי כלי מנוקב".
- ^ ראב"ן ורבי יעקב ישראל (תוס' חולין קיב, א, 'הני מילי')
- ^ רש"י, ראב"ד וראבי"ה
- ^ ר"ת, רא"ש, רשב"א, רי"ו, ר"ן ועוד
- ^ 1 2 3 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"א, סעיף ה'
- ^ יד יהודה (הארוך כ)
- ^ רבי יהודה אלברצלוני והר"ן
- ^ ר"ת ורא"ש וכך נטה הרשב"א. וכן דעת הש"ך ס"ק יא, פרי חדש ס"ק ט וחוות דעת ס"ק ט.
- ^ תוספות ורא"ש
- ^ התרומה, אור זרוע בשם ר' יהודה ב"ר יצחק
- ^ רמב"ן, סמ"ג, ויש אומרים שכן דעת הרמב"ם.
- ^ רא"ה.
- ^ ראבי"ה.
- ^ רשב"א, רא"ש, רי"ו, אשכול, או"ז, טור ושו"ע (צא, ה; קה, ט).
- ^ ראו פמ"ג שפ"ד קה, כז.
- ^ יורה דעה קה, ט.
- ^ 1 2 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ה, סעיף י"א
- ^ תוספות חולין קיג, א.
- ^ רא"ש (חולין ח, מב) ומרדכי (חולין תשיח).
- ^ ראבי"ה (סי' אלף קכג).
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ה, סעיף י"ב
| כשרות | ||
|---|---|---|
| כשרות הבשר | אבר מן החי • טרפה • סירכא • גיד הנשה • צומת הגידים • סימני הכשרות • עופות טמאים • זרוע, לחיים וקיבה • איסור אכילת חֵלֶב • שחיטה • הכשרת בשר • איסור אכילת דם • בשר שנתעלם מן העין | |
| מצוות התלויות בארץ | שמיטה • יובל • טבל • תרומות ומעשרות • חלה • איסור חדש • איסור ערלה • נטע רבעי • כלאי הכרם • פאה •מתנות עניים • ביכורים | |
| הלכות הרחקה מגויים | חלב נוכרי, גבינת נוכרי וחמאת נוכרי • יין נסך • פת עכו"ם • בישולי גויים | |
| הכשרת כלים | טבילת כלים • הכשרת כלים • ליבון • נעיצה | |
| איסורי תורה | בשר בחלב • חמץ בפסח • איסור אכילת שרצים | |
| איסורי דרבנן ומנהגים | איסור לינת לילה • משקים שנתגלו • איסור אכילת קטניות בפסח • איסור שתיית מים בחילופי תקופות • אכילת דג עם בשר • אכילת דג עם חלב • אוכלים ומשקים שתחת המיטה | |
| דינים כלליים | איסור והיתר • תערובת • מיעוט המצוי • טעם כעיקר • נותן טעם • נותן טעם לפגם • נ"ט בר נ"ט • דבר דעביד לטעמא • מעמיד • ביטול איסור לכתחילה • איסורים מבטלים זה את זה • כבוש כמבושל • תתאה גבר • מליח כרותח • עבירה מטמטמת | |
| כשרות בעת החדשה | ירקות ללא חרקים • ג'לטין • משגיח כשרות • שטירל • בראקל | |