לדלג לתוכן

אכילת דג עם בשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אכילת דג ובשר יחד נאסרה על ידי רוב פוסקי ההלכה[1] מטעם סכנה (צרעת), פסיקה זו נובעת מפרשנות בדברי התלמוד הבבלי. היקף ההוראה ופרטיה משתנים בין הפוסקים, היו שהחמירו באיסור זה יותר מאיסורי תורה,[2] ולעומתם היו שהקלו בעיקר האיסור, למשל הרמב"ם בספרו ההלכתי לא הביא הלכה זו, והיו כמה מהאחרונים שסברו שהשתנו הטבעים וכיום אין סכנה בדבר.

סוגיית התלמוד ופירושיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד נכתב:

ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא – אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא. מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא נמי אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר.

(תרגום: ביניתא שנצלתה יחד עם בשר – אסר רבא מפרזיקא לאוכלהּ בכותח. מר בר רב אשי אמר: אפילו במלח גם אסרה, משום שקשה לריח ולדבר אחר).

הראשונים ביארו ש"דבר אחר" הוא צרעת,[3] ושההימנעות מאכילת הדג שנצלה עם הבשר היא מפני סכנה זו.

בתקופת הראשונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הראשונים הורחב האיסור, והונהג שלא לאכול דג ובשר בזה אחר זה ללא הפרדה הנעשית, על ידי אכילת דבר מה ביניהם וכן על ידי נטילת ידיים ביניהם: המהר"ם מרוטנבורג הנהיג איסור באכילת הבשר והדג יחד, אף אם לא נתבשלו יחד, והרא"ש תלמידו אסר אף את אכילתם בזה אחר זה ללא הפרדה, של אכילת דבר מה ושל נטילת ידיים, ביניהם.[4]

הרמב"ם לא הביא איסור זה בספרו ההלכתי. רבים מהפוסקים נתנו טעמים שונים להשמטת הלכה זו:[5]

  • הרמב"ם לא פסק כדעת מר בר רב אשי אלא כדעת רבא מפרזקיא הסבור שאין בזה כלל סכנה.[6]
  • בתקופת התלמוד הייתה סכנה וכיום אין - השתנות הטבעים.[7]
  • האיסור נאמר רק על דג מסוים, ולא באופן גורף.[8]

בתקופת האחרונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מהפוסקים החמירו להצריך גם נטילת ידיים כדברי הרא"ש, ואף אם אין בזה משום סכנה כתבו הפתחי תשובה[9] והחתם סופר שיש לאסור משום הכלל ההלכתי שאין בית דין רשאי לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין.

מנגד, המגן אברהם כתב, שבימינו נשתנו הטבעים בכמה דברים ולכן ייתכן שאפשר להקל ולא ליטול ידיים בין אכילת דגים ובשר, ואכן כך נפסק במשנה ברורה שאין חובה ליטול ידיים ביניהם[10], אך אסור לאכלם יחד וחובה לקנח את הפה ביניהם על ידי אכילה ושתייה. ויש אומרים שכיום אין כלל איסור לאכול דג בבשר, היות שהאיסור נובע מסיבה בריאותית בלבד, וכיום ברור לרופאים שאין בזה סכנה.[11][12][13]

יש לציין שאף יהודי תימן שפוסקים בדרך כלל כדעת הרמב"ם, נהגו בנושא זה איסור.[14]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כך בספרים של רבים מהראשונים ובשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ז, סעיף ב'
  2. ^ על פי הכלל "חמירא סכנתא מאיסורא"
  3. ^ רבנו חננאל ורש"י, תלמוד בבלי, פסחים, ע"ו עמוד ב'
  4. ^ טור יורה דעה קטז, בשם אביו הרא"ש.
  5. ^ הרב נריה גוטל בספרו 'השתנות הטבעים בהלכה' האריך בדברים אלו וסיכם את דעות הפוסקים בהבנת הרמב"ם
  6. ^ הרב מלכיאל צבי טננבוים, שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סימן נג סעיף ה', שו"ת שם משמעון יורה דעה י"ג, באתר היברו בוקס
  7. ^ שו"ת חתם סופר, חלק יורה דעה סימן קא. ועוד
  8. ^ הרב יששכר בר איילנבורג, שו"ת באר שבע סימן לה; מהרש"ל, ים של שלמה חולין פרק ז אות טו, גם לדבריו התלמוד דיבר רק באופן מסוים
  9. ^ יו"ד סי' קטז
  10. ^ כדעת הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה, סימן קטז סעיף ג.
  11. ^ הרב דב ליאור, שו"ת דבר חברון. ראו גם בתשובת הרב זכריה זרמתי
  12. ^ הרב מלמד פסק גם הוא להקל בספרו פניני הלכה, ד – בשר ודגים יחד
  13. ^ הרב דב ליאור, דבר חברון יורה דעה חלק ב׳, עמ' סימן קט״ו
  14. ^ הרב יצחק רצאבי, שולחן ערוך המקוצר חלק יורה דעה סימן קלט סעיף ה'. הרב אביעד אשוואל ברכת משה פרק ו' סעיף יד בשם הרב יוסף קאפח

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.