כתרי דמשק

דף 4 מתנ"ך Ms. Heb. 24°790 שנקרא גם כתר דמשק (1260)

כתרי דמשק הוא כינוי לאחד עשר כתבי יד (קודקסים או מִצְחָפִים) עתיקים של התנ"ך או חלק ממנו, שהיו שמורים בקהילה היהודית בדמשק. כיום מצויים אחד עשר כתרי דמשק בספרייה הלאומית, חוץ מכתר אחד. קהילת יוצאי דמשק טוענת שכתר אחד נגנב מהקהילה היהודית בדמשק, בזמן כהונת הרב אברהם חמרה כרב ראשי בדמשק. הספרים כתובים על קלף עם הערות המסורה וחלקם הגדול כולל איורים. הספרים משמרים את נוסח המסורה הקדום ונחשבים למקור העתקה מהימן.

משמעות הביטוי "כתר"

השם "כתר" (בערבית تاج, תאג'), התייחס במקור לכתב יד מסוים של התנ"ך, שנכתב בארץ ישראל במאה העשירית לספירה ונוקד על ידי אהרן בן אשר, שאף כתב בו את הערות המסורה. כתב היד הזה קיבל את אישורו של הרמב"ם כמייצג הנוסח המדויק ביותר של המסורה, הגיע בסופו של דבר לרשותה של קהילת חלב, וכונה משום כך כתר ארם צובא.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

במשך הדורות הפך השם "כתר" לכינוי כללי למִצְחָף (קודקס) של מקרא או של אחת מחטיבותיו, ובו ניקוד וטעמים, והערות נוסח.

המסורה היא מכלול ההערות המלוות את נוסח המקרא לצורך מסירתו המדויקת. הערות המסורה המתייחסות לנוסח, לכתיב ולקרי של מילים במקרא. כללי המסורה נוסחו וגובשו בחלקן הגדול בארץ ישראל במאה השביעית לספירה. את הערות המסורה ניתן לחלק לשניים :מסורה קטנה ומסורה גדולה .המסורה הקטנה מנוסחת בקיצור מופלג ורשומה בשוליו של הטקסט המקראי. לעומת זאת, המסורה הגדולה מפרטת את הערות המסורה הקטנה, בדרך כלל בשוליו של הדף. בכתבי היד המפוארים של המקרא, בעיקר בתקופה מאוחרת יותר, כאשר מידת השימוש בהערות המסורה הצטצמצם, קיבלו הערות המסורה הגדולה צורה של ציור. הערות המסורה צוירו באמצעות מיקרוגרפיה, כלומר ציור באמצעות אותיות זעירות היוצרות קווי מתאר של עיטורים.

כתרי דמשק שנמצאים בספרייה הלאומית

קיימים אחד עשרה קודקסים (כתרים):

כתרי דמשק

כתר	דפים	שנה	הערות	תמונה
תורה עם ניקוד וטעמים, מסורה גדולה וקטנה Ms. Heb. 24° 5702 Ms. 507	229	המאה ה-י'	ידוע בשם כתב יד ששון 507 או חומש דמשק. כתב יד של התורה עם ניקוד וטעמים, מסורה קטנה וגדולה. כתוב בשפה עברית בסגנון כתיבה מזרחי. נוצר בארץ ישראל במאה העשירית. מתחיל מבראשית פרק ט' פסוק כ"ו. החלק החסר בו הוא ספר שמות פרק י"ח פסוקים א' עד י"ח ופסוק כ"ג. בשנת 1914 נרכש הספר על ידי האספן היהודי סלימאן ששון בדמשק. כתב היד נקרא לפני רכישתו כתב יד Ms. 507. בנובמבר 1975 הוא נרכש על ידי בית הספרים הלאומי האוניברסיטאי במכירה פומבית בלונדון.
תנ"ך עם ניקוד וטעמים מסורה גדולה וקטנה Ms. Heb. 24°790	428	1260	כתב יד של התנ"ך עם ניקוד וטעמים, מסורה קטנה וגדולה. הכתר הועתק בבורגוס שבספרד בשנת ה'ך' (1260). כתב היד הגיע לדמשק מתישהו לפני 1886, ומכאן כינויו "כתר דמשק". הוא נשמר בבית הכנסת של מגרש חוש אלבאשא אלענאבי. שם ראו אותו אברהם אליהו הרכבי בשנת תרמ"ו (1886) ואבינעם ילין בשנת תרע"ט (1919). בשנת 1940 נעלם הכתר מבית הכנסת, והתגלה שוב בשנת 1962 עת נרכש עבור הספרייה הלאומית. הוא נמכר במכירה פומבית בלונדון ב-1962, ונרכש למען בית הספרים הלאומי האוניברסיטאי בסיועה של קרן תרבות אמריקה ישראל ומר נ"ז ויליאמס. דף נוסף מסופו של כתב היד נקנה על ידי המוזיאון היהודי בטולדו ב-1987.
תורה מגילות והפטרות Ms. Heb. 24°7024	503	1300 לערך	כתב היד משנת 1300. סגנון הכתיבה הוא אשכנזי (היחיד מבין כתרי דמשק). נכללים בו התורה, חמש מגילות, הפטרות (בין המגלות) ושאר ספרי הכתובים וספר ירמיהו (חסר רובו). מצורף גם בתרגום אונקלוס ותרגום ארמי לנביאים אחרי כל פסוק. היה שייך לקהילה היהודית בדמשק והגיע לספריה הלאומית בסוף שנות התשעים של המאה העשרים. בשנת תר"פ היה כתב-היד מוחזק בבית הכנסת במגרש חוש אל באשא אלענאבי בדמשק.
תנ"ך Ms. Heb. 24°7026	362	1300 לערך	כתב יד של התנ"ך. מתוארך לשנת 1300 לערך. כתוב בשפה העברית בסגנון ספרדי. קצות ראשי הכתר מעוטרים בפנלים העשויים מסגרת זהב ופנימה - דף צבעוני דומה פיליגרן. בסוף הכתר שטר מכר בספרדית מהעיר מונזון מכ"ו טבת תקס"ו. היה שייך לקהילה היהודית בדמשק והגיע לספריה הלאומית בסוף שנות התשעים של המאה העשרים.
תנ"ך עם ניקוד וטעמים מסורה גדולה וקטנה Ms. Heb. 28°7153	360	1300	כתב היד של התנ"ך מספרד עם ניקוד וטעמים מסורה גדולה ומסורה קטנה, המתוארך לשנת 1300. כתב היד כתוב בעברית ובערבית בסגנון כתיבה ספרדי. בראש ספרי התורה ובראש נביאים ראשונים, נביאים אחרונים וכתובים: מלות פתיחה באותיות זהב בתוך לוחיות ממוסגרות בזהב וממטלאות פיתולי צמחים על רקע ארגמן אפור-ירקרק. מפינות מסגרות הזהב עולים ענפים ועליהם עלים ופרחים בצבעים ובזהב ודמויות חיות ועופות. בכתיבה מאוחרת צוינו מספרי הפרקים. ציוני הפטרות. נמצאים כמה ביאורי מילים בעברית ובערבית, בגליונות בכתיבה מזרחית מאוחרת. שירת האזינו בשלשה טורים. בעמודים 1-6 לוח סדרות מניין הפרקים (לפי המניין הנוצרי). דף 7א רשימת הפטרות. בדף 1א ציון שם בעלים בכתב מזרחי. יאשי[ה] משה נשיא בן כג"ק צפניה נשיא מ"כ ש[נת] השצ"ה ליצירה" (1635).. כתב היד היה שייך לקהילה היהודית בדמשק והגיע לספריה הלאומית בסוף שנות התשעים של המאה העשרים.
תנ"ך Ms. Heb. 4°7205	360	1309	כתב היד של התנ"ך מתוארך לשנת 1309. סגנון הכתיבה הוא סגנון כתיבה ספרדי. היה שמור בבית הכנסת שמעא בדמשק. ובערבית. היה שייך לקהילה היהודית בדמשק והגיע לספריה הלאומית בסוף שנות התשעים של המאה העשרים.
תנ"ך עם ניקוד וטעמים מסורה קטנה וגדולה Ms. Heb. 28°7236	360	1430 לערך	כתב יד של התנ"ך. מתוארך למאה החמש עשרה (שנת 1430 בערך). בספר ישנה עדות על האופן בו נקנה הספר. נכתב כנראה על ידי יהודי ספרדי שעבר לאיטליה. הספר הועבר לאחר מכן אל ספרד ונראה שהועבר אל האימפריה העות'מאנית על ידי מגורשי ספרד.
כתובים Ms. Heb. 7088°8	120	המאה ה-י"ד	כתב היד נכתב בספרד במאה הארבע עשרה. כולל את הספרים איוב, משלי, רות, שיר השירים, קהלת, איכה, אסתר ודניאל. היה שייך לקהילה היהודית בדמשק והגיע לספריה הלאומית בסוף שנות התשעים של המאה העשרים.
תורה Ms. Heb. 7087°8	173	המאה ה-י"ד	כתב יד של התורה בשפה העברית עם פירוש רש"י. כתב היד מאשכנז מהמאה הארבע עשרה. המקרא והמסורה בכתב אשכנזי מרובע ופרוש רש"י בכתב אשכנזי בינוני. בעמוד 22א מופיע ציור של סולם יעקב. כתב היד היה שייך לקהילה היהודית בדמשק והגיע לספריה הלאומית בסוף שנות התשעים של המאה העשרים.
תנ"ך עם ניקוד וטעמים מסורה קטנה וגדולה Ms. Heb. 28°7023	546	המאה ה-י"ד	כתב יד של התנ"ך עם ניקוד וטעמים מסורה קטנה ומסורה גדולה. נכתב באיטליה, כנראה על ידי גולה מספרד בסוף המאה הארבע עשרה. המסורה שנמצאת בו נכתבה לעיתים בטכניקת מיקרוגרפיה. היה נמצא בבית הכנסת ראקי בדמשק. היה שייך לקהילה היהודית בדמשק והגיע לספריה הלאומית בסוף שנות התשעים של המאה העשרים.
תנ"ך בניקוד וטעמים ומסורה קטנה Ms. Heb. 4°7025	324	המאה ה-י"ד	נוצר בספרד במאה הארבע עשרה. כולל גם את ספר השורשים של רבי דוד קמחי (רד"ק). היה שייך לקהילה היהודית בדמשק והגיע לספריה הלאומית בסוף שנות התשעים של המאה העשרים. הוא הוחזק בכפר ג'ובר שסמוך לדמשק. הכפר עצמו בנוי על מערה שמיוחסת לאליהו הנביא ולאלישע. סביב כתר זה נקשרו אגדות רבות והוא נחשב למקודש מבין הכתרים. היה בבעלות של משפחת שולאל. משפחת שולאל הייתה משפחה שבניה היו ראשי הקהל במצרים בשלהי התקופה הממלוכית. בסופו של הספר מצויות רשימות משפחתיות של בני משפחת שלאל. בדפים האחרונים של כתב היד ישנם חתימות של אורחים שונים שהגיעו לבית הכנסת בין השנים 1925–1940.

קדושת כתרי דמשק

היחס לכתרי דמשק בקרב חברי הקהילה היהודית היה יחס של קדושה עצומה. הכתר נתפס כקמע ששומר על הקהילה ועל אחדות הקהילה. חברי הקהילה האמינו שכתרי דמשק הצילו את הקהילה בתקופת עלילת דמשק. הכתרים נשמרו בארונות נפרדים, קטנים יותר והם לא היו חלק מארון הקודש בבתי הכנסת. בתוך הארונות הוקם הדום מיוחד שעליו שמו את הספרים הכתרים נעטפו במטפחות משי וקטיפה. רק אנשים בודדים בקהילה נחשפו אל ספרי הכתר. בתשעה באב הייתה מגילת איכה נקראת מאחד מספרי הכתר, וכן היו קוראים בספרי הכתר באירועים מיוחדים. בשנת 1944 נעלם אחד מה"כתרים, לא ברור אם הכתר נבזז, נגנב או נמכר על ידי אחד מחברי הקהילה. חברי הקהילה בדמשק התאבלו בעקבות היעלמות אחד מספרי הכתר. הם קרעו את בגדיהם, וקראו בספר איכה. שמש הקהילה התאבד בעקבות היעלמות הכתר. הכתר עצמו נמצא לאחר עשרים שנה בלונדון. הוא נמכר לתייר בריטי. אספן יהודי קנה אותו והעביר אותו אל הספרייה הלאומית.

מאמצי ההצלה של כתרי דמשק כחלק מהצלת יהודי דמשק

בשנות השבעים של המאה העשרים הוחמר מצבם של יהודי דמשק. בעקבות כך, החלו יהודים ברחבי העולם לדאוג ולעזור ליהדות דמשק. אחת מן הפעילות שעזרה ותרמה רבות לרווחתם של יהודי סוריה הייתה ג'ודי פלד קאר, מוזיקולוגית מקנדה. היא יצרה קשרים סודיים עם יהודים בסוריה, וניסתה לעזור להם באמצעות איסוף כסף וסיפוק צורכיהם הדתיים. היא עזרה ליהודים שרצו בכך להגר מסוריה ושיחדה לשם כך פקידים. בנוסף כך, ג'ודי פלד קאר הצליחה להבריח את אחד הכתרים אל מחוץ לסוריה בשנת 1993, ולהעביר אותו אל הספרייה הלאומית. כתרי דמשק נוספים הוברחו לישראל על ידי הרב אברהם חמרה ובסיועו של המוסד הועברו לספרייה הלאומית.

הסכסוך המשפטי בנוגע לבעלות על כתרי דמשק

בשנת 2014 הגיש הרב חמרה תביעה כנגד הספרייה הלאומית בנוגע לאחזקתם של כתרי דמשק. הרב חמרה טען כי ניתנה לו הבטחה שלטונית על ידי נציגי המוסד שאם יצליח להוציא את כתרי דמשק מסוריה ויזכה לצאת בעצמו מסוריה, תסייע לו המדינה בהקמת מרכז מורשת יהודי סוריה בראשותו. במרכז זה אמורים היו לשכון הכתרים. הספרייה הלאומית לעומת זאת, טענה שמדובר בנכס בעל חשיבות תרבותית והיסטורית, שצריך להיות בבעלותו של העם היהודי ושל הציבור במדינת ישראל. הספרייה טענה כי הגדרת מטרות הספרייה וכן היכולות החומריות שברשותה מקנים לה את היכולת לשמר את הכתר בצורה מיטבית.

הספרייה תיארה בבית המשפט את תהליך השימור של כתרי דמשק. במהלך השנים 1993–1995, לאחר שהובאו הכתרים לישראל, הפקידו אותם נציגי המוסד בידי הספרייה הלאומית ומאז הם במשמורת בספרייה. הכתרים הגיעו במצב תחזוקתי ירוד כשחלקם נגועים במזיקים שונים. מחלקת השימור של הספרייה הלאומית פעלה להסרת הנגעים ולשימור הכתרים תוך הקפדה על תחזוקתם בתנאים פיזיים מתאימים (טמפרטורה, לחות, תאורה וכו'), באופן שהביא להשתמרותם במצב טוב. משום כך, הדגישה הספרייה את יכולותיה המתקדמות בשימור והטיפול בכתרים. כמו כן, הספרייה טענה שעל פי חוק הספרייה הלאומית, מטרתה של הספרייה היא "איסוף, שימור, טיפוח והנחלה של אוצרות ידע, מורשת ותרבות בכלל, ובזיקה לארץ ישראל, למדינת ישראל ולעם היהודי בפרט" (סעיף 3 בחוק). לדעתה של הספרייה, שימור הכתר בידי הספרייה עולה בקנה אחד עם מטרות אלו.

הספרייה הלאומית ביקשה שבית המשפט יצהיר כי תשעת כתרי דמשק יהיו בבעלות הקדש ציבורי, וכי בית המשפט יקבע את תנאי ההקדש ומטרותיו. הספרייה הלאומית ביקשה שהיא תהיה נאמן ההקדש, ושתייעץ לה ועדת היגוי שתהיה מורכבת מנציגי הספרייה, נשיא האוניברסיטה העברית, רבנים ונציגים של ארגון יוצאי סוריה ודמשק. היועץ המשפטי לממשלה , אביחי מנדלבליט, צידד בעמדת הספרייה, וקבע כי "כתרי דמשק – אשר היו בבעלות קהילות ישראל בדמשק אשר חרבו, הוצלו על ידי המוסד לתפקידים מיוחדים ושוקמו בספריה הלאומית – הינם אוצר בעל אופי ציבורי-לאומי. כתרי דמשק, אינם רכושו הפרטי של איש, ואף לא של הרב חמרה או של מרכז המורשת שהוא מבקש להקים למעלה מעשרים שנים. לכתרי דמשק אופי "ציבורי-לאומי", וככאלה יש לדאוג כי הם יוותרו בידי המוסדות הלאומיים של העם ולא בידי הפרט".

בית המשפט קיבל את עמדת היועץ המשפטי והספרייה הלאומית וקבע את התנאים להקמת הקדש ציבורי לכתרי דמשק. מתוך דברי השופט דוד גדעוני: "לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים סבורני כי יש לקבוע את נאמני ההקדש בהתאם למתווה שהציע היועץ המשפטי לממשלה. נאמני ההקדש במתווה זה מייצגים קשת ציבורית רחבה. הם כוללים אנשי תורה והשכלה, נציגים של יוצאי יהדות סוריה, אנשי מקצוע ומומחיות מטעם הספרייה הלאומית. מדובר בהרכב מאוזן, שיש בו כדי להביא לידי ביטוי את עמדות הגורמים השונים במישור הערכי והמקצועי ולסייע בהגשמת תכלית ההקדש לטובת הכלל. מינויו של הרב חמרה כנאמן באופן אישי נסמך על פועלו ותרומתו המובהקת להצלת הכתרים וכמי ששימש אחרון רבני דמשק. מדובר במינוי ראוי ומתבקש. לאחר אריכות ימיו, או לאחר שיפנה את מקומו מטעם כלשהו, יבוא תחתיו רב אחר מקהילת יוצאי סוריה בישראל שיאושר על ידי בית המשפט.

ראו גם

• כתר דמשק (1260)
• כתב יד ששון 507
• כתר ארם צובא
• כתב יד ששון 1053

לקריאה נוספת

• מכאן ומשאם – כתב העת למורשת יהדות דמשק, אביב 2015 – פסח תשע"ה
• ת"א 14-12-17135 הספרייה הלאומית בע"מ )חל"צ (ואח' נ' משרד המשפטים/ רשם ההקדשות ואח
• תצוגת מגילות תורה וספרי תנ"ך: השייכים לקהילת יוצאי סוריה בישראל : בית נשיא המדינה, ירושלים טז בחשון תשס"א - 14 בנובמבר 2000 / תצוגת מגלות תורה וספרי תנ"ך (תשס"א: ירושלים)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כתרי דמשק בוויקישיתוף

• הסכת הספרנים | הפודקאסט של הספרייה הלאומית, האזינו: סיפורם המופלא של כתרי דמשק, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 22.8.2021
• אביאל מגנזי ו-, התנ"ך שהבריח המוסד: הקרב על 'כתר דמשק', באתר ynet, 8 בדצמבר 2014