כתב יד ששון 1053

כתב יד ששון (כ״י ששון 1053 לשעבר, נקרא גם Geneva, Jacqui E. Safra, JUD 002 על שם בעליו הקודמים. סימונו המקובל בחקר המסורה הוא ש1) או קודקס ששון הוא העותק הקדום והשלם ביותר של התנ"ך העברי. כתב היד מתוארך לסוף המאה ה-9 או לתחילת המאה ה-10 (אין תאריך מדויק עקב היעדר קולופון). הכינוי 'קודקס ששון' הוא על שם אספן כתבי היד העבריים דוד סלימאן ששון, שהיה אחד מבעליו החשובים. יש להבחין בין קודקס ששון (כ"י ששון 1053) לכתב יד ששון 507.

תארוך

התארוך לראשית המאה העשירית נקבע בידי ישראל ייבין, ככל הנראה על סמך נתונים פליאוגרפיים כגון סוג הכתב וצורתו, והוא אושש בבדיקת פחמן 14 שבוצעה בשנת 2018. קודקס ששון מכיל את כל 24 ספרי התנ"ך (מלבד 12 דפים חסרים מתחילת ספר בראשית), והוא מקדים את התנ"ך השלם הקדום ביותר, כתב יד לנינגרד, בכמאה שנה.

הערות המסורה

קודקס ששון מכיל הערות חשובות של המסורה. בתחילת ספר במדבר מופיעה בו הערת מסורה גדולה הנפתחת בזו הלשון: ”[אלין] מלין דכתב חדה מלה וכן קורין ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג...” (תאג' הוא כֶּתֶר בערבית, ובהקשר זה: כתר תורה). ייבין העלה את האפשרות ש"אלתאג'" הנזכר כאן אינו אלא כתר ארם צובא. מדובר אפוא באזכור הקדום ביותר הידוע לנו של הכתר, וכן בייחוס הקדום ביותר שלו לאהרן בן משה בן אשר. אזכור זה מרמז כי סופר המסורה שהעתיק את המסורה של קודקס ששון עיין בו כאשר הוא התגורר בטבריה או בירושלים במאה ה-10 או ה-11.

מהדורה מדעית של המסורה הגדולה של כתב היד נמצאת בעבודה על ידי פרופ' יוסף עופר^[1]^[2].

נדודיו של כתב היד

שטרות עתיקים מעידים על מסעות הספר ומכירתו מח'לף בן אברהם ליצחק בן יחזקאל אל-עטר, שלימים העביר את הבעלות לשני בניו, יחזקאל ומימון. במאה ה-13 הוקדש הקודקס לבית הכנסת של מקיסין (העיירה מרקדה (אנ') בסוריה של ימינו). מעט ידוע על הקהילה היהודית במקיסין, אך בהתחשב בעלות הפקת כתבי יד יקרי ערך שכאלה, היא בוודאי הייתה בעלת חשיבות. העיירה מקיסין נהרסה, בין אם על ידי האימפריה המונגולית במאה ה-13 או על ידי האימפריה הטימורית בשנת 1400, והקודקס הופקד לשמירה בידי סלמה בן אבי אל-פח'ר, שנדרש להחזירה לאחר בניית בית הכנסת מחדש.

בזמן שבית הכנסת טרם נבנה מחדש, נמשך מסעו של הקודקס, עד שנרכש בשנת 1929 על ידי ששון, שהדביק את האקס ליבריס שלו על הכריכה הפנימית. בשנת 1978 הוא הועמד למכירה פומבית ונעלמו עקבותיו. לאחרונה נודע כי הוא נקנה באותה השנה בידי קרן הפנסיה של הרכבת הבריטית, וזו העמידה אותו למכירה פומבית בשנת 1989. והיה באוסף משפחת ספרא בז'נבה.

במרץ 2023 הוצג כתב היד ב"אנו – מוזיאון העם היהודי" בדרכו למכירה פומבית בבית המכירות סותבי'ס^[3]. במאי של אותה שנה נקנה תמורת 38.1 מיליון דולר^[4]^[5], על ידי אלפרד מוזס, ששימש במכירה כנציג של ארגון הידידים של מוזיאון אנו^[6]. באוקטובר 2023 הגיע התנ"ך לישראל על מנת להישאר באופן קבוע, ועותק ממנו מוצג לציבור הרחב במוזיאון אנו בתל אביב^[7]. לאור מלחמת חרבות ברזל, המקור אינו מוצג לציבור.