כנסיית סן קטאלדו
הכנסייה מהחזית | |||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
מידע כללי | |||||||
סוג | כנסייה, מוזיאון דת, מוזיאון פרטי | ||||||
על שם | קטאלדוס | ||||||
כתובת | Piazza Bellini 1, 90133 Palermo | ||||||
מיקום | פלרמו | ||||||
מדינה | איטליה | ||||||
מבקרים בשנה | 44,929 (נכון ל־2020) | ||||||
הקמה ובנייה | |||||||
תקופת הבנייה | ?–1154 | ||||||
תאריך פתיחה רשמי | 1154 | ||||||
סגנון אדריכלי | אדריכלות ביזנטית, התרבות הנורמנית-ערבית-ביזנטית | ||||||
מידות | |||||||
שטח | 0.036 הקטאר | ||||||
קואורדינטות | 38°06′53″N 13°21′45″E / 38.114722222222°N 13.3625°E | ||||||
www | |||||||
כנסיית סן קטאלדו (באיטלקית: Chiesa di San Cataldo) היא כנסייה קתולית השוכנת בצד הדרומי של פיאצה בליני בפלרמו בירת האי סיציליה באיטליה. הכנסייה, שהוקמה בשנת 1154, היא דוגמה בולטת לסגנון הערבי-נורמני (אנ') ששגשג בסיציליה תחת השלטון הנורמני על האי. הכנסייה מוקדשת לנזיר האירי קטאלדוס (אנ'), קדוש נוצרי שפעל במאה השביעית בדרום איטליה, וצמודה לכנסיית סנטה מריה דל'אמיראליו. מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 שייכת הכנסייה למסדר האחים של הקבר הקדוש (אנ').
מ-3 ביולי 2015 הכנסייה היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, חלק מהאתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבנתה בשנים 1154–1160 ככנסייתו הפרטית של מאיונה מבארי (אנ'), "אמיר האמירים" (לטינית: Ammiratus Ammiratorum, תואר שהתגלגל למילה אדמירל), תוארו של השר הראשי תחת המלך גוליילמו הראשון, כאחת הכנסיות האחרונות בסיציליה בסגנון הערבי-נורמני. לאחר מכן הופקד הבניין בידי הבנדיקטינים ממונריאלה, ששמרו עליו עד 1787.
בשנת 1882, לאחר תהפוכות שונות שראו את הכנסייה משולבת במבנה נאו-קלאסי על ידי האדריכל אלסנדרו אמנואלה מרווליה (Alessandro Emmanuele Marvuglia), ואף הפכה לסניף דואר, היא שוחזרה כולה על ידי האדריכל ג'וזפה פטריקולו (אנ') וחזרה למבנה האדריכלי המקורי מימי הביניים.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכנסייה יש תוכנית מלבנית עם קשתות עיוורות (קשתות שנועדו לקישוט בלבד), שבחלקן יש חלונות. בגג יש שלוש כיפות תפוחות אדומות אופייניות ושינות בסגנון ערבי. הכנסייה מהווה דוגמה אופיינית לארכיטקטורה הערבית-נורמנית, הייחודית לסיציליה. תוכנית הכנסייה מראה את נטייתם של הנורמנים לצורות פשוטות וחמורות, הנגזרות מצורתם הצבאית. יתרה מזאת, הבניין מראה עד כמה השפה הבינלאומית של האדריכלות הנורמנית הייתה בינלאומית, שכן ניתן למצוא את אוצר המלים המסמן חלקים מהכנסייה, כמו מגדל הפעמונים, למבנים בני אותו תקופה כמו הקתדרלה של לאן ובמנזר השילוש הקדוש בקאן (אנ'), שניהם בצפון צרפת, או בקתדרלת דרהאם באנגליה. במקביל יש לכנסייה תכונות המשותפות לאדריכלות האסלאמית והביזנטית, כמו העדפה לצורות קובייתיות, הקשתות העיוורות המקשטות את הקירות החיצוניים של הכנסייה ואת הכיפות האדומות הכדוריות על הגג.
בחלק הפנימי יש ספינה מרכזית עם שתי ספינות צדדיות, המופרדים על ידי ארקדות בסגנון ביזנטי המונחים על עמודים של שימוש משני עם כותרות קורינתיות. הקירות בנויים מאבנים חשופות. הריצוף הוא מקורי וכולל קישוט פסיפס מפואר. גם המזבח הראשי הוא מקורי. אלמנטים האופייניים לסגנון הערבי-נורמני כוללים העמודים המוטבעים בפינות הקיר והמעברים אל מגדלי הכיפה בצורת מוקרנס פשוטים עם קשתות מחודדות מדורגות.
על הדלת ובחלון האפסיס המרכזי ניצב סמל מסדר האחים של הקבר הקדוש, אליו שייכת הכנסייה כיום.
ניתן לראות את חומת העיר העתיקה מתמשכת מתחת לכנסייה.
כנסיית סן קטאלדו היא כנסייה פופולרית לעריכת טקסי נישואים.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
פנים הכנסייה
-
תוכנית הכנסייה
-
הצד החיצוני של האפסיס הפנימי
-
מבט על הכיפות בגג
-
הפסיפס ברצפה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של כנסיית סן קטאלדו
- La Cataldo, Palermo, from Sacred Destinations site
- Description page in Italian
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]