אורבינו

אורבינו
**Urbino**
	סמל אורבינו סמל אורבינו
	מראה פנורמי של אורבינו עם ארמון הדוכס וכנסיית הדואומו
	מראה פנורמי של אורבינו עם ארמון הדוכס וכנסיית הדואומו
מדינה	איטליה
מחוז	מארקה
ראש העיר	פרנקו קורבוצ'י
שטח	228 קמ"ר
גובה	451 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	13,734 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	68 נפש לקמ"ר (2009)
קואורדינטות	43°43′N 12°38′E / 43.717°N 12.633°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.urbino.ps.it
אתר מורשת עולמית
	המרכז ההיסטורי של אורבינו
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 4
שטח האתר	0.29 קמ"ר
שטח אזור החיץ	36.085 קמ"ר
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון אורבינו

אורבינו (באיטלקית: Urbino) היא עיר במחוז מארקה באיטליה השוכנת כ-30 ק"מ דרומית-מזרחית לחופי הים האדריאטי. העיר ידועה בתרבות הרנסאנס העצמאית שהתפתחה בה, במיוחד בחסותו של הדוכס פדריקו דה מונטפלטרו, דוכס אורבינו (Federico da Montefeltro), ובשנת 1998 הוכרזה כאתר מורשת עולמית. בשנת 2004 התגוררו בעיר 15,441 תושבים.

היסטוריה

העיר נודעה בתקופה הרומית בשם "אורווינום מטאורנסה" (Urvinum Mataurense - "העיר הקטנה על נחל מטאורוס"), וצברה חשיבות במאה ה-6 עת נכבשה בשנת 538 על ידי שר הצבא הביזנטי בליסאריוס אשר לקחה מהגותים.

בשנת 755 כבש פפין הגוץ את אורבינו מידי הלומברדים ומסרה לאפיפיור, והעיר הייתה יחד עם שטחים נוספים לגרעין של מדינת האפיפיור. בראשית המאה ה-13 הצליחו אצילי משפחת מונטפלטרו לבסס את כוחם בעיר, ואף שלא שלטו בה באופן ישיר, הם הצליחו להפעיל את השפעתם על תושביה ולהיהפך לראשי העיר החל ב-1213. עם זאת התושבים התמרדו כנגד בני מונטפלטרו ואולם אלה שבו וביססו את שליטתם בעיר ב-1234.

בשנת 1444 החלה תקופת שלטונו של פדריקו דה מונטפלטרו באורבינו. פדריקו הנחשב למפורסם ביותר מבני משפחת מונטפלטרו, היה דיפלומט מוכשר ופטרון נלהב של אומנות וספרות. בתקופתו הייתה העיר למוקד תרבותי, והוא הורה על הקמת ארמון הדוכס בעיר (Palazzo Ducale) והספרייה אשר נחשבה לשנייה רק לזו של קריית הוותיקן. ב-1474 היה פדריקו לדוכס ואורבינו לדוכסות. הוא שלט בעיר עד מותו ב-1482.

בשנת 1502 נישל צ'זארה בורג'ה בנו של האפיפיור אלכסנדר השישי את בני מונטפלטרו משליטתם, ואחריו השתלטה משפחת דלה רוברה (Della Rovere) על העיר. ב-1516 הודח פרנצ'סקו מריה הראשון דלה רוברה על ידי בית מדיצ'י מהשלטון בעיר. סמוך לאחר מכן, ב-23 בינואר 1517, הוא שב אל העיר בראש חיל רגלים בן 5,000 איש ו-1000 חיילים רכובים, וכך פרצה "מלחמת אורבינו" בינו לבין בית מדיצ'י שנתמך על ידי האפיפיור. המלחמה הסתיימה לאחר מספר חודשים בהסכם דיפלומטי ולאחר שדלה רוברה לא הצליח להמשיך ולממן את עלותה. הוא ויתר על השלטון בעיר ושב אליה רק ב-1521. עם שובו לשלטון פיתח דלה רוברה את תעשיית המיוליקה (Maiolica), כלי חרס מזוגגים שיוצרו מחומר שהופק בסביבותיה של אורבינו.

צאצאיו של דלה רוברה שלטו באורבינו עד שנת 1625, מועד בו העניקה אחרון בני המשפחה, לו לא היה יורש, לאפיפיור אורבנוס השמיני וזה סיפח אותה באופן סופי למדינתו. הספרייה העשירה של העיר הועברה אל קריית הוותיקן ב-1657, והעיר המשיכה והייתה חלק ממדינת האפיפיור עד שב-1870 צורפה לאיטליה.

אתרי העיר החשובים

ארמון הדוכס

פדריקו דה מונטפלטרו ציווה על בניית הארמון במחצית המאה ה-15. החזית נדמית לצוק אנכי ומשני צדדיה מגדלים מחודדים. במרכזו של הארמון חצר פנימית מוקפת ארקדה שהושפעה ממבנים שתכנן פיליפו ברונלסקי בפירנצה. לאחר מותו של פדריקו נותר המבנה לא גמור, והקומה השנייה נוספה רק במהלך המאה ה-16.

המבנה ממשיך ומשמש כביניין משרדים גם בהווה, ושוכנים בו, בין היתר, גם הארכיון העירוני והגלריה הלאומית של מרקה (Galleria Nazionale delle Marche) הנחשבת לאחד מאוספי הרנסאנס החשובים בעולם. ב-1985 הסתיימו עבודות שיפוץ נרחבות של הארמון וגם קומותיו התת-קרקעיות נפתחו לקהל הרחב. הארמון ידוע בחדר עבודתו הקטן של הדוכס (Studiolo) שמידותיו 3.60 מטר על 3.35 מטר בלבד, והמעוטר כולן בעבודות עץ.

הדואומו

בניית הדואומו של אורבינו החלה בשנת 1063 על שרידיו של מבנה דתי מהמאה ה-6. הקתדרלה הוקדשה ל"עליית הבתולה מריה לשמים" (Maria Vergine Assunta in cielo) ועבודות הבנייה הסתיימו רק בשנת 1604. ב-1781 נהרסו הכיפה וחזית הבניין ברעידת אדמה.

הוא הוקם בשנית תוך שחזיתו הוסתה בתשעים מעלות והבנייה בסגנון הנאו-קלאסיציזם החלה ב-1789 והסתיימה ב-1801. אורך פנים הקתדרלה הוא 60.5 מטר, רוחבה 36.8 מטר והיא נישאת לגובה של 50 מטר. את הכיפה מעטרים מבפנים ציורים של ארבעת האוונגליסטים.

אתרים נוספים

עוד ידועה העיר בדרך הפנורמית (Camminamento panoramico) המקיפה אותה ומאפשרת תצפית אל אתריה, ובביתו של רפאל שחי בעיר עד שהיה בן 14, וכן בפסל שהוקם לכבודו ב-1897.

בפינה הצפונית של העיר שוכנת מצודת אלבורנוץ (Fortezza Albornoz) שהוקמה במחצית השנייה של המאה ה-14 עת חומות העיר התרחבו וכללו גם את הגבעה עליה היא ניצבת. המצודה הוגדלה בראשית המאה ה-16 בהוראתם של בני רוברה והיא חולשת על העיר ומשמשת נקודת תצפית טובה אל מרכזה ההיסטורי.

ערים תאומות

שווייץ לוקרנו, שווייץ (מ־1976)
צרפת בלואה, סאנטר-עמק הלואר, צרפת (מ־1999)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורבינו בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אורבינו
אורבינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)