סן לאוצ'ו
 | |||||||||||
| ארמון בלוודרה בסן לאוצ'ו | |||||||||||
| מדינה |
 איטליה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז |
 קמפניה | ||||||||||
| נפה | קזרטה | ||||||||||
| שפה רשמית | איטלקית | ||||||||||
| גובה | 145 מטרים | ||||||||||
| קואורדינטות | 41°06′04″N 14°18′59″E / 41.100975°N 14.316407°E | ||||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||||
| http://www.sanleucionline.it | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
| |||||||||||
סן לאוצ'ו (San Leucio) היא מועצה מקומית בנפת קזרטה שבמחוז קמפניה, בדרום איטליה. סן לאוצ'ו ממוקמת כ-3.5 ק"מ מצפון-מערב לקזרטה, בגובה של כ-145 מ' מעל פני הים. המקום התפרסם במיוחד בשל מכלול המבנים שנבנו בו סביב מפעל משי ישן. מכלול זה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1997.
גבעת סן לאוצ'ו נקראת על-שם הכנסייה הלומברדית שנבנתה בראשה. הגבעה נמצאת בחורש הנקרא בוסקו די סאן סילבסטרו, יער סילבסטר הקדוש, ובו כרמים ופרדסים. מעון ציד, שנודע בשם בלוודרה (Belvedere, "יפה נוף"), נבנה לרגלי הגבעה במאה ה-16 בידי משפחת האצולה אקוואויוה (Acquaviva), נסיכי קזרטה. האחוזה הפיאודלית נרכשה על ידי המלך קרלוס השלישי.
ב-1773 החליט המלך פרננדו הראשון, בנו של המלך קרלוס, לגדר את האזור ולהפוך אותו לשטח לציד. המלך היה צייד מנוסה והעדיף עיסוק זה על פני חיי החצר המלכותית. ב-1778 החל המלך בייצור משי במקום. ביתן בלוודרה שופץ ונועד להיות מרכזו של מכלול תעשייתי; במבנה עצמו הוקדש האולם הראשי לכנסייה עבור הפועלים, וסביבו נבנו מבנים תעשייתיים שכללו חדרים לגידול תולעי משי ומתקנים לטוויית וצביעת המשי, וכן גם מבנים עבור בית ספר, מגורים למורים, ועוד. עבור העובדים נבנה כפר חדש, והקהילה שהתפתחה בו נקראה ב-1789 "המושבה המלכותית של אורגי המשי" (Real Colonia dei Setaioli). במפעל המשי בסן לאוצ'ו הוכנסו הטכנולוגיות המתקדמות ביותר באירופה באותה תקופה. המלך חוקק חוקים שנועדו להסדיר את העבודה והשכר של הפועלים במכלול; לפועלים הייתה מערכת של מעין ביטוח לאומי ומעמד מועדף, ואף נקבעו להם בגדי עבודה אחידים. יש הרואים בחוקים אלה מעין סוציאליזם מוקדם. המלך תכנן לפתח את הכפר לכדי עיר חדשה, שתיקרא פרדיננדופולי, אך הפרויקט נעצר לאחר כיבוש הממלכה בידי צרפת בתחילת המאה ה-19. למרות הכיבוש הצרפתי המשיכה התעשייה בסן לאוצ'ו להתפתח.
גם כיום ממשיכים מפעלי הטקסטיל והמשי בסן לאוצ'ו לשמור על רמתם הגבוהה. מוצרים מסן לאוצ'ו משווקים ללקוחות יוקרתיים בחו"ל, ובהם ארמון בקינגהאם, הבית הלבן, ארמון קווירינאלה, ועוד.
בסן לאוצ'ו נמצא כיום מוזיאון לייצור המשי, ובו נולי אריגה מקוריים ומכונות ששופצו והמוצגים בחצר ארמון בלוודרה. בחצר ניתן לראות את כל שלבי ייצור המשי ואת ההתקדמות במיכון ובתהליכי הייצור.
ב-1997 הוכרזו ארמון קזרטה, אקוודוקט ונוויטלי ומכלול סן לאוצ'ו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מנימוקי ההחלטה:
"המכלול המונומנטלי בקזרטה תוכנן על פי אותם מאפיינים של מבנים מלכותיים אחרים שנבנו במאה ה-18, אך בתכנונו של מכלול זה יש מעוף יוצא דופן, המשלב לא רק את הארמון המרשים והגן שסביבו, אלא גם את הנוף הטבעי הסובב. התכנון יוצא הדופן כולל גם יוזמה שאפתנית לתכנון עיירה חדשה, על פי תפיסות התכנון העירוני של אותה תקופה. יש במכלול תעשיית ייצור המשי שסביב ארמון בלוודרה, עניין רב בשל העקרונות האידאליסטיים שהיו הבסיס לתפיסת התכנון והתפעול של המקום."[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סן לאוצ'ו (באיטלקית)- ארמון קזרטה באתר אונסק"ו
- מידע ותמונות (באיטלקית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על פי אתר אונסקו.
