ישכר בריש גרויברט
 | |
| לידה |
מאי 1847 ה'תר"ז שרנסק, פולין הקונגרסאית |
|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1913 (בגיל 66) כ"ה בחשוון ה'תרע"ד  ברסלאו הקיסרות הגרמנית |
| מקום קבורה |
 הר המנוחות – ירושלים, ישראל |
| מדינה |
 האימפריה הרוסית (כיום פולין) |
| מקום מגורים |
פלוצק, פרושניץ, שדליץ, בנדין – האימפריה הרוסית |
| מקום פעילות | ארץ הוויסלה |
| השתייכות | יהדות אורתודוקסית, חסידות |
| תחומי עיסוק | רבנות |
| רבותיו | רבי ישראל יהושע מקוטנא |
| חיבוריו | שו"ת "דברי יששכר" |
| אב | בנימין |
| אם | דבורה רעכיל |
| צאצאים | הרב יקותיאל זלמן, רוזה יעקובוביץ, רחל גוטמן |
רבי ישכר בעריש גְרוֹיבַּרְט (בכתיב יידי: גרויבארט, או: גראהבארט; מאי 1847, ה'תר"ז – כ"ה בחשוון ה'תרע"ד, 12 בדצמבר 1913) היה רבה של בנדין, מחבר שו"ת "דברי יששכר" ופוסק הלכה מפורסם בפולין. עסק גם בפעילות ציבורית, והיה מהרבנים הבולטים מפולין שהשתתפו בוועידת פטרבורג.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשרנסק שבמזוביה (פולין הקונגרסאית, כיום פולין), לבנימין ודבורה רעכיל (נכדת רבי זעליג משרנסק מתלמידי החוזה מלובלין), בצעירותו היה עילוי מפורסם בסביבתו, והיה לתלמידו של רב העיירה רבי ישראל יהושע מקוטנא. נשא אשה מפלוצק, ובה התגורר לאחר נישואיו. נמנה עם חסידות גור.
כבר מגיל צעיר לימד תלמידים בפלוצק (בהם היה נחום סוקולוב, שהקדיש מאמר לזכרו בעיתונו הצפירה לאחר פטירתו). בתקופה זו התפרנס מחנות מכולת שניהלה אשתו. לאחר שהתרושש פנה למקצוע הרבנות ומונה לרבה של רצ'ונז' בשנת תרל"ח. בשנת תרמ"א עבר לכהן ברבנות בפרושניץ, ולאחר מכן בשנת תרמ"ו בשדליץ, לאחר פטירתו של רב העיר הקודם רבי ברוך מרדכי ליבשיץ. בשנת 1893 נבחר לרבנות בבנדין. בבנדין הייתה קהילה יהודית גדולה ומבוססת, והיא הייתה הקהילה היהודית המרכזית בזגלמביה[1].
סמוך לתחילת כהונתו ברבנות בבנדין נקלע לעימות עם ראשי הקהילה, מכיוון שבמשך כשנתיים (עד ליולי 1895) לא שילמו לו את משכורתו השנתית בסך 1,500 רובל. בשנותיו האחרונות הוביל את מאבקה של קהילת בנדין נגד קהילות סוסנוביץ ודומברובה גורניצ'ה שהיו עד לאותה עת כפופות לקהילת בנדין, וניסו להשיג מעמד של קהילה עצמאית[2].
אחיו, הרב יהודה ליב גרויבארט מסטשוב וטורונטו, תיאר אותו כאיש אשכולות: "בקי ברוב הש"ס, בעל כושר נאום, משורר, ועסקן ציבורי"[3]. שלט גם בשפה הרוסית - מה שהיה נדיר אצל רבנים בפולין בתקופתו. למדנותו זכתה להערכה גם אצל רבי יוסף רוזין שנהג באי-הערכה גם כלפי למדנים מפורסמים בדורו[4].
בפסיקת ההלכה נטה להקל ככל האפשר, ובעת היותו רב בפרושניץ אף נקלע לפולמוס הלכתי טעון עם רבי אברהם מסוכטשוב לאחר שהתיר מצות מכונה בניגוד לדעתם של רבי יצחק מאיר אלתר מגור ורבי אברהם לנדא מטשכנוב[5]. בעקבות זאת ובעקבות התנגדותו של רבו רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור, חזר בו רי"ב וביטל בחוסר רצון את אפיית מצות המכונה בעירו, על אף שעדיין סבר שמצות המכונה עדיפות על מצות יד[6].
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1909 היה מיוזמי כינוס רבנים לכל רבני הסביבה בפיוטרקוב שהתקיים מספר פעמים בתקופה זו, ואף נבחר פעמיים ליושב ראש הכינוס.
היה מהרבנים הבולטים בוועידת הרבנים שנערכה בפטרבורג בשנת תר"ע בה השתתף כנציג מחוז זגלמביה שבפולין. במהלך הוועידה צידד בעד השכלה מינימלית לרבנים ברוסיה במטרה שלא להזדקק יותר למוסד הרבנות מטעם[7].
בימי מהפכת 1905 פעל לשחרור אסירים יהודים רבים שנעצרו עקב תמיכה במהפכנים.
על אף שבלבו נטה לציונות[8] והביע אהדה לחובבי ציון ולקרן קיימת לישראל עוד משנות רבנותו המוקדמות, הסתיר את נטיותיו אלו שלא היו מקובלות בסביבתו החסידית בפולין[9] (עם זאת הוא העניק הסכמה נלהבת לספר "גאולת הארץ" התומך בחיבת ציון[10]), ועם יסודה של תנועת אגודת ישראל, השתתף בועידת קטוביץ שנערכה בשנת תרע"ב, ואף היה ראשון הנואמים בוועידה.
פטירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף ימיו חלה בסרטן בריאותיו. ביום הושענא רבה תרע"ד הובהל לבית החולים היהודי בברסלאו, ונפטר כעבור כחודש ימים בכ"ה בחשון.
בנו, הרב יקותיאל זלמן, תלמיד ישיבת ראדין וחבר תנועת המזרחי, היה כבן 22 בלבד בעת פטירת אביו, ובבחירות שנערכו לרבנות העיר אחרי פטירתו של אביו רי"ב הוא נתמך בעיקר על ידי הציוניים. מולו התמודד על המשרה רבי דוד בורנשטיין, בנו הבכור של רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב - אז רבה של וישוגרוד. ר"ד בורנשטיין נתמך על ידי חסידי אביו, וכן על ידי חסידי גור שלא ראו בעין יפה את הצטרפותו של רי"ז לתנועת המזרחי. לאחר שרי"ז גרויברט נבחר ברוב קולות לרבנות, בוטלו התוצאות בעקבות הלשנה לגנרל גוברנטור, ונערכו בחירות חוזרות, בהן הצטרף למועמדים גם רבי ישעיהו אנגלרד. בבחירות החוזרות נבחר רי"ז גרויברט בשנית לרבנות העיר, אך סבל ממחלוקות בקהילה מצד החסידים ומתנגדי הציונות, ומתנגדיו גם הלשינו עליו שהוא מעודד צעירים להימנעות מגיוס[11]. כעבור כשש שנות רבנות בבנדין היגר לארצות הברית בשנת תר"פ, שם כיהן כרב בשיקגו ובקהילת "בני עמנואל" בברונקס. נפטר בשנת 1942.
בז' באדר תשכ"א, הועלה ארונו של רבי ישכר בעריש לארץ ישראל בהשתדלותה של בתו רחל גוטמן, ונטמן בהר המנוחות.
ספרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דברי יששכר, פיוטרקוב תר"ע, באתר אוצר החכמה.
- שמואל נח גוטליב, "הרב ר' ישכר בעריש גרויבארט", בתוך: אהלי שם, פינסק תרע"ב, עמ' 336, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- מרדכי המפל, "הרב ר' יששכר בריש גרויבארט זצ"ל", חיים ולנר, "זכרונות על הרה"ג ר' יששכר בריש גרויבארט זצ"ל", בתוך: ספר קהילה בנדין - פנקס בנדין, תל אביב תשי"ט, עמ' 325–323, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- אברהם שטרן, "מור"ר ישכר בער גרויבארט ז"ל אב"ד בנדין", בתוך: מליצי אש חלק ה', גלנטה תר"צ - תרצ"ח, עמ' קמ"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ישראל אברהם גרינבוים, "רבי ישכר בערוש גראהבארט", בתוך: חכמי פולין, ירושלים תשס"ט, עמ' תל"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- יצחק רפאל (עורך), "גרויבארט יששכר בעריש", בתוך: אנציקלופדיה של הציונות הדתית חלק א', ירושלים תשי"ח-תשמ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- "הגאון רבי יששכר בעריש גרויבארט זצ"ל", בתוך: נזר התורה קובץ תורני ט"ז, ירושלים תשס"ח, עמ' נ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- "זכרונות על הרב מבאֶנדין", ספר קהילה סוסנוביץ והסביבה בזגלמביה, חלק א', תל אביב תשל"ג, עמ' 160, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- משה צינוביץ, "הרב ר' יששכר בעריש גרויבארט", בתוך: ספר קהילה פרושניץ, תל אביב תשל"ד, עמ' 125, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ במפקד האוכלוסין הרוסי של שנת 1897 היוו היהודים 51% מתוך 21,000 תושבי העיר.
- ^ מרדכי האַמפּל, "פרקי הווי", בתוך: ספר קהילה דומברובה גורניצ'ה, תל אביב תשל"א.
- ^ הרב יהודה ליב גרויבארט, ספר זכרון, לודז תרפ"ו.
- ^ הרב יהודה ליב גרויבארט, ספר זכרון, לודז' תרפ"ו.
- ^ ראו: רבי אברהם בורנשטיין, אבני נזר, חלק א' (או"ח), סימנים תקל"ו-תקל"ז, ירושלים תשס"ו, עמ' שכ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ יהודה ליב אבידע, הצופה, ט"ז באייר תשט"ז.
- ^ בדעה זו תמכו גם רבי חיים עוזר גרודזנסקי, רבי מאיר שמחה הכהן, רבי דוד פרידמן מקרלין, ורבי שמריהו נח שניאורסון. ראו: אספת הרבנים (1910): האספה עצמה.
- ^ אמנם בימי מלחמת השפות מתח ביקורת על ההתרכזות המיותרת לדעתו של התנועה הציונית בענייני תרבות, על חשבון העבודה המעשית.
- ^ יצחק אלפסי (חוקר חסידות), החסידות וארץ ישראל, ירושלים תש"ע.
- ^ מרדכי אשכנזי, גאולת הארץ, ורשה תרס"ד, באתר אוצר החכמה.
- ^ שלמה גרינשפאן, "רבו של נחום סוקולוב-רבי יששכר דב גרויברט", בתוך: פלוצק - תולדות קהילה עתיקת יומין בפולין, תל אביב תשכ"ז, עמ' 102, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
בקרת זהויות  |
|
|---|