יצחק שמואל אליהו פינקלר
 | |||||
| לידה |
י"ט באדר תרנ"ב ראדושיץ | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
כ"ז בחשוון תש"ה (בגיל 52) מחנה שליבן | ||||
| מקום מגורים | ראדושיץ, ורשה, פיוטרקוב | ||||
| מקום פעילות | פיוטרקוב | ||||
| תחומי עיסוק | חסידות | ||||
| רבותיו | הרב מנחם זמבה והרב נתן שפיגלגלס | ||||
| בת זוג | רייזל, בת ר' מנחם דוד טאוב מפראגה | ||||
| אב | ר' מאיר מנחם | ||||
| אם | רייזל בת ר' שמואל אליהו טאוב מזוולין | ||||
| |||||
  | |||||
רבי יצחק שמואל אליהו פינקלר (י"ט באדר תרנ"ב, 1892-כ"ז בחשוון תש"ה, 1944) היה האדמו"ר מראדושיץ–פיוטרקוב. נספה בשואה.
תולדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בראדושיץ לרב מאיר מנחם פינקלר, הרבי מראדושיץ. נשא לאישה את בת ר' מנחם דוד טאוב מפראגה שליד ורשה (תרל"ג-תש"ב)[1]. למד בוורשה אצל הרב מנחם זמבה ואצל הרב נתן שפיגלגלס.
בהיותו בן 20 ירש את מקום אביו כאדמו"ר בפיוטרקוב, לאחר פטירתו בה' בסיוון תרע"ב. קירב ועודד, בייחוד נערים עניים. נודע באריכות תפילותיו ובמיעוט שנתו. התפרסם בעצותיו הטובות, ואף נוצרים היו באים להיוועץ בו.
היה אוהב ארץ ישראל, ותרם לקופת צדקת רבי מאיר בעל הנס. השתדל לעלות לארץ עם משפחתו, אך לא עלה בידו.
דברי התורה שהשמיע נרשמו בידי קרוב משפחתו, הרב נתן דוד בארון במחברות רבות שאבדו בשואה.
בימי השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר גברו הפצצות הנאצים על פיוטרקוב בראשית המלחמה אירח הרבי במרתף ביתו כשלוש מאות איש, בהם רב העיר, הרב משה חיים לאו. עד לכיבוש הנאצי יעץ לא לעזוב את העיר, משום "שב ואל תעשה עדיף", אך לאחר הכיבוש יעץ לברוח מהגטו. הוא עצמו סירב להימלט, כהצעת אחד מחסידיו שארגן עבורו דרך מילוט, כדי לא לעזוב את קהילתו.
כשגדלה הסכנה לחייו ירד למסתור. המשיך לעמוד בקשר מכתבים עם חסידיו. לאחר כחמישה חודשים החליט לצאת מהמחבוא ולהמשיך בהנהגת הקהילה. רעייתו רייזן נפטרה לאחר זמן קצר ממחלה. בתחילת שנת תש"ג (אוקטובר 1942), בעת ביצוע האקציה הגדולה למחנה ההשמדה טרבלינקה, מצאה משפחת הרבי מסתור בעליית הגג מעל לדירתם, שאליה הועלו גם ספרי הקודש וכתבי היד של הרבי. הוא המשיך ללמוד תורה ולהשיב לשאלות. הוא הדריך את הפונים אליו להסתיר את הילדים אצל איכרי הסביבה. עליית הגג התגלתה לאחר מספר שבועות, והרבי ומשפחתו הועברו לגטו הקטן שבו הצטופפו כארבעת אלפים יהודים בתנאים קשים. המשיך להתפלל במניין ולערוך טיש בסעודה שלישית עם זמירות בלחש. מפאת הסכנה גילח את פאותיו וחלק מזקנו והסיר את בגדי האדמו"ר שלו.
גם בדירתו הצנועה בגטו הסתיר פליטים. באדר א' או אדר ב' תש"ג (בין השבוע הראשון של פברואר לשבוע הראשון של אפריל 1943), הועבר עם משפחתו למחנה הכפייה בסקרז'יסקו-קמיינה במחוז קיילצה. הרבי היה אמור היה לעבוד שם בעבודת פרך, אך היהודים במקום עבדו במקומו ככל שיכלו.
גם כאן שמר מצוות ככל האפשר. בתקופה מסוימת ארגן בדרך לעבודה מניין לתפילה, והוא שימש כבעל תפילה. החביא במזרן קש כרך קרוע בחלקו של מסכת בכורות מהתלמוד הבבלי והעביר בו שיעור קבוע בצריף שלו. קיומו של השיעור התגלה על ידי הקאפו והוא הופסק. המשיך לקיים "טיש" בסעודה השלישית ויהודי המחנה פנו לבקש את עצתו, כולל חברי המחתרת. במקרה אחד ניסה סגן מפקד המחנה להכריח את הרבי לאכול בשר טרף, אך הוא ירק אותו. למרות הסירוב העיקש של הרבי, הוא לא הוצא להורג על כך. למעט מקרה זה, הגרמנים כמעט לא התנכלו לרבי. בימים הנוראים תש"ד התקיימו תפילות ראש השנה ויום הכיפורים בצריף של הרבי. לקראת ראש השנה דאג להברחת ראש איל עם קרניים לתוך המחנה, ומשה וינטרטר, בן קהילתו של רבי, התקין שופר כשר במסגרייה שבה עבד. תפילת ראש השנה התקיימה לאחר החזרה בעלות השחר מעבודה בלילה. הרבי ששימש כשליח ציבור וכבעל תוקע. לאחר מכן הוצא השופר בידי גוי אל מחוץ למחנה, התגלגל לארצות הברית ונמצא כיום ב"יד ושם". לקראת סוכות תש"ד ביקש מיהודים שעבדו בבנייה להביא לו קרשים שבהם הוקמה בסתר סוכה קטנה ביותר. לקראת פסח תש"ד הכשיר תנור אפייה ודאג לקניית קמח מפולנים, כדי לאפות מצות. הוא שיתף יהודים רבים באפייה וכולם רקדו על שזכו לקיים את המצווה. הרבי כתב כתובה עבור זוג שרצה להתחתן במחנה, והעתקה שמור ביד ושם.
הצטיין גם בלימוד זכות. בתו סיפרה לו כי בימי ראשון, כאשר היהודים פנויים מעבודה הם עורכים מסיבות הוללות, ואמרה כי היא אינה מבינה כיצד הם מתנהגים כך בזמן שנשפך דמם של רבים מעמם. הרבי ענה שלאלו שחונכו בדרך האמונה היהודית קל יותר לעמוד בייסורים, אבל הצעירים הללו, שלא זכו לכך, אפשר להבינם שהם רוצים להתנתק כך מצרותיהם. הוא והוסיף: "הלוואי שגם יהודים אלו יישארו בחיים, כמה שיותר יהודים יישארו בחיים, יותר טוב!".
באמצע אב תש"ד חלק היהודים בסקרז'יסקו נשלחו לבוכנוואלד, ובתוכם הרבי, שנפרד בפעם האחרונה ממשפחתו. לאחר מספר ימים הועברו למחנה שליבן בגרמניה, כשבדרך הרבי מעודד את הנשלחים ומדבר לפניהם דברי תורה. אף במחנה זה התקיימו תפילות הימים הנוראים בצריף הרבי כשהוא משמש כחזן ונעזר בדפי נייר שעליהם כתב את התפילות מזכרונו. בשל בעיות כשרות נמנע מלהכניס לפיו מזון מבושל, והתקיים על לחם יבש, מים רתוחים ותפוחי אדמה. נפטר מחולשה כשלושה וחצי חודשים לפני השחרור.
בנו היחיד, הלל, נספה בכ"ז בניסן תש"ה (10 באפריל 1945), חמישה חודשים לאחר פטירת אביו. שתי בנותיו שרדו. ביתו מלכה נישאה לסופר יחיאל גרנטשטיין שכתב על הרבי את הספר "הוד וגבורה" (ראה ב"לקריאה נוספת").
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות (בעריכת ד"ר יצחק רפאל), אישים כרך ב' (אות י), מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"א, עמ' תל"ו–תל"ח
- יחיאל גרנטשטיין, הוד וגבורה : האדמו"ר מראדושיץ בפיוטרקוב רבי יצחק שמואל אליהו פינקלר - חייו וקורותיו בגיטו ובמחנות, מכון זכר נפתלי, ירושלים תשמ"ז
- משה פראגר, אלה שלא נכנעו: קורות תנועת מרד חסידית בגיטאות, הוצאת "נצח", בני ברק תשנ"ז (מהדורה שלישית)
- אפרים רוטנברג, הרבי שניצח את מרצחי הס.ס., בתוך: כתב העת זכור, בני-ברק, אלול תשד"ם (כרך ד)
- אנציקלופדיה שמע ישראל: לתיעוד ולהנצחת מעשים של מסירות-נפש בשנות הזעם תרצ"ט-תש"ה (1939-1945) בגטאות, במחנות-העבודה, במחנות-הריכוז ובמחנות-ההשמדה, חלק ב', "מכון 'שמע ישראל'", בני ברק תש"ס, עמ' 228–233
- יעקב מלץ ונפתלי לאו-לביא, פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה (ספר זיכרון ליהודי פיוטרקוב והסביבה), תל אביב תשכ"ה, עמ' 261-260, 862-855
- אברהם פוקס השואה במקורות רבניים: שו"ת ודרשות, ירושלים תשנ"ה, עמ' 488
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי יצחק שמואל אליהו פינקלר – האדמו"ר מראדושיץ – פיוטרקוב, באתר "זכור - אמונה בימי השואה" המופעל בידי "המרכז לחקר השואה" במכללה הדתית לבנות מכללה ירושלים
