יין שו
 | |||
| יִינְשׂוּ ', חורבות יִין, בירת שושלת שאנג (יין) בשנים 1046-1340 לפנה"ס | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידות | |||
| שטח |
414 הקטאר  | ||
| מיקום | |||
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין | ||
| קואורדינטות | 36°08′22″N 114°18′11″E / 36.139444444444°N 114.30305555556°E | ||
  | |||
חורבות יִין (בסינית: "יִינְשׂוּ" (殷墟, בפין-יין: Yīnxū) המוכרות בעברית גם כחורבות יִן[1] הן חורבותיה של עיר הבירה האחרונה של שושלת שאנג (1766 לפנה"ס – 1050 לפנה"ס). העיר שימשה כבירה במשך 255 שנים ומקום מושבם של 12 מלכים במשך שמונה דורות.
העיר התגלתה מחדש ב-1899, וחורבותיה הן אחד מאתרי הארכאולוגיה הגדולים והעתיקים ביותר בסין. העיר היא אחת מערי הבירה ההיסטוריות של סין ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו. החורבות שוכנות במרכז מחוז חנאן, בסמוך לעיר המודרנית אניאנג(אנ'), כ-500 קילומטרים דרומית לבייג'ינג, והן פתוחות לציבור כאתר בשם "גן המוזיאון של יִינְשׂוּ".
המקום מפורסם כמקור הראשוני של עצמות הניחוש ושל כתיב עצמות הניחוש, הצורה הכתובה המוקדמת ביותר של הכתב הסיני.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-14 לפנה"ס קבע המלך פָּאנְגֶנְג משושלת שאנג את בירתו על גדות נהר ההואן. העיר נודעה בשם יִין, ומתקופה זו ואילך השושלת שיסדה את העיר הייתה ידועה כשושלת יין.
המלך ווּ דִינְג המשיך לעשות שימוש ביין כבירתו ומבסיס זה יצא למספר מערכות צבאיות (רבות מהן בפיקודה של אשתו פֿוּ הָאוֹ) כנגד השבטים שסביב, כשהוא מבסס את שלטון שאנג ומביא את השושלת לשיאה ההיסטורי.
השליטים שבאו בעקבותיו היו רודפי תענוגות שלא הראו כל עניין בניהול ענייני המדינה, כשבמקביל הלכו והתעצמו ההבדלים החברתיים בתוך החברה מבוססת העבדות. המלך ג'וֹאוּ (紂), האחרון במלכי שושלת שאנג, זכור במיוחד לשמצה כמושחת וכחסר רחמים. העריצות שהפגין, שהלכה והתגברה במשך שנות שלטונו, גרמה להתנגדות כלפיו בקרב האצולה עד שהמלך ווּ משושלת ג'ואו (周) הצליח לארגן מספיק תמיכה על מנת להתקומם ולהפיל את שושלת שאנג.
שליטי שושלת ג'ואו קבעו את בירתם בפנג ובהאו, סמוך לעיר המודרנית שיאן, והעיר יין ננטשה וחרבה עם הזמן. חורבות אלו הוזכרו על ידי סי מה צ'יאן בחיבורו "רשומות של היסטוריון גדול", אך מיקומן אבד ונשכח יחד עם זכרה של העיר יין שהייתה פעם גדולה והפכה לאגדה יחד עם השושלת שייסדה אותה.
תגליות ארכאולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יִינְשׂוּ מפורסמת בשל עצמות הניחוש שנתגלו לראשונה ב-1899 על ידי וָאנְג יִיז'ונְג, מנהל הקולג' הקיסרי. וָאנְג סבל באותה תקופה ממלריה וקיבל מרשם ל"עצמות דרקון" בבית מרקחת לרפואה סינית. הוא שם לב לחריטות מוזרות על עצמות אלו והגיע למסקנה כי אלו יכולות להיות דוגמאות לכתב הסיני המוקדם ביותר. הוא שלח את עוזריו במטרה למצוא את מקור העצמות והם הגיעו בסופו של דבר לשְׂיָאוטוּן, כפר קטן צמוד לעיר אניאנג.
ב-1917 פענח וָאנְג גְווֹוֵיי את כתובות עצמות הניחוש שהכילו את שמות מלכי שאנג והרכיב את העץ הגנאלוגי המלא של שושלת שאנג. פענוח זה תאם בצורה מושלמת לתיאור ב"רשומות ההיסטוריון" של סְה-מָה צְ'ייֵן ואישר את האמיתות ההיסטורית של שושלת שאנג האגדתית ואת החשיבות הארכאולוגית של יִינְשׂוּ.
את החפירות הראשונות ביִינְשׂוּ ביצע לי צ'י מהמכון להיסטוריה ופילוסופיה מ-1928 עד 1937. בחפירות אלו נחשפו שרידיו של הארמון המלכותי, כמה קברים מלכותיים ויותר מ-100,000 עצמות ניחוש שהראו כי לשאנג היה כתיב בעל מבנה שלם שכלל מערכת שלמה של סימנים כתובים. מ-1950 מתנהלות חפירות מתמשכות באתר באחריות המכון לארכאולוגיה של האקדמיה הסינית למדעי החברה. בחפירות אלו נתגלו שרידים של ארמונות ומקדשים, בתי קברות מלכותיים, כתובות עצמות ניחוש, בתי מלאכה לעיבוד ארד ועצמות, ונתגלתה העיר שאנג על הגדה הצפונית של הנהר הצהוב. החפירות, במקום, שהוא אחד האתרים הארכאולוגיים הגדולים והעתיקים ביותר, הניחו את היסודות לעבודות דומות ברחבי סין.
אתרי החפירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר משתרע על שטח של 30 קמ"ר, האתר הארכאולוגי הגדול ביותר בסין. חפירות שנערכו במקום גילו מעל ל-80 יסודות מאדמה נגוחה[2] של מבנים שונים, ארמונות, מקדשים, קברים ובתי מלאכה. משרידים אלו יכולים הארכאולוגים לאשר כי אתר זה היה המרכז הרוחני והתרבותי של שושלת יין.
הקבר שנשתמר בצורה הטובה ביותר בין הקברים המלכותיים של שושלת שאנג שנחפרו ביִינְשׂוּ הוא קברה של פֿוּ הָאוֹ. הגבירה פֿוּ הָאוֹ הייתה דמות יוצאת דופן. היא הייתה אשתו של המלך וו דינג והנהיגה את צבאו. הקבר נחשף ב-1976 ותוארך ל-1250 לפנה"ס. הקבר היה שלם, משום שבניגוד לקברים אחרים באתר, הוא לא ניזוק בשל ביזה של שודדי קברים. מלבד שרידי המלכה הקבר הכיל שלדים של שישה כלבים, 16 שלדי עבדים וחפצים רבים בעלי ערך ארכאולוגי רב. הקבר נחפר במלואו ושוחזר בשלמותו וכיום הוא פתוח לקהל.
באתר מצוי גם אולם התצוגה של בורות המרכבה שבו מוצגות הדוגמאות העתיקות ביותר שנתגלו בסין של עגלות שנמשכו על ידי בעלי חיים. פריטים אלו נחפרו על ידי צוות ארכאולוגים מהמכון הארכאולוגי של האקדמיה הסינית למדעי החברה בבורות שנתגלו מצפון ומדרום לכפר לְיוֹגְ'יָאגְ'וָאנְג וממזרח לכפר שְׂיָאומִינְטוּן. כל אחד מששת הבורות שנחפרו הכיל שרידים של מרכבה ושני סוסים. בחמישה בורות נתגלו שרידים של קורבנות אדם (ארבעה גברים וילד). באולם מוצגת גם שרידיה של דרך שושלת שאנג, דרך שרוחבה 8.35 מטרים ונתגלתה בבית הספר לספורט באניאנג בשנת 2000.
ב-1988 התקבלה ההצעה של הארכאולוגים להכריז על יִינְשׂוּ כעיר הבירה העתיקה ביותר בין שבע ערי הבירה ההיסטוריות של סין וב-2006 הכריז אונסק"ו על המקום כאתר מורשת עולמית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גדעון שלח-לביא, יורי פינס, יצחק שיחור (ע), פרק 5: ׁשאנג — השושלת ההיסטורית הראשונה, "כל אשר מתחת לשמיים": תולדות הקיסרות הסינית, כרך א', רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ב (2011), עמ' 91, מסת"ב 978-965-06-1315-0
- ^ באנגלית rammed earth. תערובת לחה של אדמה, חול, חצץ, וחרסית אותה דוחסים לתבנית ומשאירים להתייבש זמן רב. תופעה היוצרת קיר אחיד דמוי סלע משקע.
