ג'ואוקואודיין

ג'ואוקואודיין
周口店

הכניסה לאתר ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן הכניסה לאתר ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן
אתר מורשת עולמית
אתר איש פקין בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 3 ו-6 שטח האתר 480 הקטאר (אתר מורשת עולמית)
מידות
שטח	480 הקטאר
היסטוריה
תקופות	התקופה הפלאוליתית
מיקום
מדינה	הרפובליקה העממית של סין
קואורדינטות	39°41′21″N 115°55′26″E
(למפת הרפובליקה העממית של סין מוגדלת)   בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן (למפת הרפובליקה העממית של סין רגילה)   בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן

ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן (סינית: 周口店; פין-יין: Zhōukǒudiàn; וייד-ג'יילס: Choukoutien - צ'וּקוּטְייֵן) הוא כפר השוכן כ-48 קילומטרים דרומית מערבית לבייג'ינג בירת סין, שבסמוך אליו התגלו שרידים ארכאולוגיים רבים בתוך מערכת מערות. שרידים אלו כוללים את אחת התגליות הראשונות בעולם של המין הוֹמוֹ אֶרֶקְטוּס, המכונה "אדם פֶּקין" או "אדם פקינג", וכן מקבץ עצמות כמעט שלם של Pachycrocuta brevirostris, מין נכחד של צבוע ענק. אדם פקין חי במערכת מערות זו בין 750,000 ל-230,000 שנים לפני זמננו. ב-1987 הכריז ארגון אונסק"ו על האתר הכולל את מערכת המערות כאתר מורשת עולמית.

תיאור כללי

הכפר ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן שוכן ברובע פַאנְגְשָׁאן (房山区, פין-יין: Fángshān) בדרום-מערב המחוז העירוני של בייג'ינג. הכפר מוקף ברכס הרים מצפון-מערב ובשרשרת גבעות מצפון-מזרח, וכלפי דרום נפתח המישור הנרחב של מחוז חביי. כ-500 מטרים צפונית לכפר מוביל מעבר בין ההרים אל אגן שממנו מתחיל פלג המכונה בָּאָרחֶה, הזורם מערבית לג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן וממשיך עד שהוא נשפך ללְיוֹלִיחֶה (Liúlíhé), כ-10 קילומטרים מדרום לכפר. אתר אדם פקין מצוי מערבית לכפר. באזור זה נחשפות השכבות של סלעי המשקע, בייחוד מתקופות הפליוקן והפליסטוקן. אנשי הכפר נהגו לכרות את אבן הגיר מתור האורדוביק על מנת לייצר ממנו סיד.

היסטוריה של חפירות ארכאולוגיות

התגליות של אנדרסון וזדנסקי

יוהאן גונאר אנדרסון

פייר טייאר דה שארדן

פסלו של פֵּי וֶנְג'ונְג

תוך כדי כריית סלעי אבן הגיר גילו אנשי הכפר בבקעים שבסלעים מאובנים שאותם נהגו לכנות עצמות הדרקון. ב-2 בפברואר 1918 הגיעה הידיעה על הימצאות מאובנים בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן לגאולוג והארכאולוג השוודי יוהאן גונאר אנדרסון (Andersson‏; 1960-1874), ששימש אז כיועץ לנושא מינרלים במשרד החקלאות והמסחר של ממשלת סין. הוא הגיע למקום חודש אחר-כך, והתושבים כיוונו אותו לאתר שכונה בפיהם "גבעת עצמות התרנגולת". אנדרסון ערך סקר במקום ואסף במקום מאובנים רבים של מכרסמים שהתושבים חשבו בטעות שהם עצמות של תרנגולות, ומכאן שם המקום בפיהם. מקום זה קרוי כיום "אתר 6 של איש פקין". למאובנים שבמקום לא הייתה חשיבות מיוחדת, אך הסקר הוביל לסדרה של מחקרים ארכאולוגיים בסביבה.

בקיץ 1921 הובילו התושבים המקומיים את אנדרסון ואת הפלאונטולוג האמריקני וולטר גריינג'ר (Granger‏; 1941-1872) אל אתר המכונה בפי עובדי המחצבה המקומית "גבעת עצמות הדרקון" (בפין-יין: Longgu-shan). בבדיקה של האתר הופתע אנדרסון לגלות שברים של קוורץ לבן, מינרל שלא היה שייך לאתר מבחינה גאולוגית, והיה לו ברור כי הם הובאו ממרחק. הוא פנה אל חבריו והכריז "יש כאן אדם פרימיטיבי, עכשיו כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה למצוא אותו". הוא הותיר לעוזרו, הפלאונטולוג האוסטרי אוטו זדנסקי (Zdansky‏; 1988-1894) לחפור במקום. זדנסקי חפר במקום ב-1921 וב-1923 וחשף ממצאים רבים אותם שלח לאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה לניתוח מעמיק יותר. תוך כדי החפירות נתגלו שתי שיניים אנושיות. שן טוחנת עליונה שנתגלתה בחפירות, ומלתעה תחתונה שטרם בקעה שנתגלתה בעת שטיפלו במכון לפלאונטולוגיה באוניברסיטת אופסלה במאובנים שנשלחו מסין. אנדרסון ניצל את ביקורו של נסיך הכתר השוודי בבייג'ינג והכריז ב-22 באוקטובר 1926 על גילוי שתי השיניים האנושיות של האדם הקדמון מג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן. שנה אחר-כך פרסם זדנסקי את תוצאות החפירות שלו ב-Bulletin of the Geolocical Survey, China כשהוא זהיר יותר במסקנותיו, ואת השיניים שנתגלו שייך ל- .Homo sp, היינו מין בלתי-מזוהה בסוג האדם.

תקופת החפירות העיקרית (1937-1927)

ד"ר דייווידסון בלק (Black‏; 1934-1884), אנתרופולוג קנדי ששימש כדקאן המחלקה לאנטומיה במכללה לרפואה של פקינג (Peking Union Medical College) קיבל מאנדרסון את השן הטוחנת העליונה שנתגלה בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן לבדיקה. בלק קטלג את השן כשייכת למין ולסוג חדשים תחת המשפחה הומינידיים, שאותו הגדיר בשם המדעי Sinanthropus pekinensis (מילולית: "אדם סיני מפקין"), ואת הקרדיט לגילוי העניק לעצמו ולזדנסקי. הגאולוג והפלאונטולוג האמריקני אמדאוס ויליאם גרֶייבָּאוּ (Grabau‏; 1946-1870), ששימש אז כפרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת פקינג, כינה את המין בשם "אדם פקין" ("Peking Man"). כיום הוא מסווג כתת-מין של המין הומו ארקטוס – Homo erectus pekinensis – אך הכינוי העממי "אדם פקין" דבק בו.

בלק פנה לקרן רוקפלר (שתרמה להקמת המוסד שבו לימד) בבקשה לתמוך בביצוע חפירות במקום. החפירות התחדשו ב-1927 בפיקוחו של הארכאולוג הסיני לִי גְ'יֵה. בסתיו של אותה שנה גילה הפלאונטולוג השוודי אנדרס בירגר בוהלין (Bohlin‏; 1990-1898) שן נוספת. ב-1928 חשפו החפירות של בלק מאובנים נוספים מהמין החדש, כולל שן, חלק ניכר מלסת תחתונה של ילד ולסת תחתונה של מבוגר הכוללת שלוש שיניים. תגליות אלו אפשרו לבלק לפנות שוב לקרן רוקפלר על מנת לקבל תרומה נוספת של 80,000 דולרים שבה השתמש על מנת להקים יחד עם הגאולוגים הסינים וֶנְג וֶנְהָאו (Wenhao) ודִינְג וֶנְגְ'יָאנְג (Wenjiang) ב-1928 את "מעבדת המחקר של הקנוזואיקון" (新生代地质与环境研究室; Cenozoic Research Laboratory) כשלוחה של המוסד הסקר הגאולוגי של סין (中国地质调查局; Geological Survey of China). המעבדה הוקמה במכללה הרפואית של פקינג ונועדה לחקור ולהעריך את המאובנים שנתגלו בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן. בלק נשא בתואר הכבוד של מנהל המעבדה בזמן שהחפירות באתר נמשכו בפיקוחם של הפלאונטולוג הסיני יָאנְג ג'ונְגְגְ'ייֵן (Zhongjian‏; 1979-1897) והאנתרופולוגים פֵּי וֶנְג'ונְג (Wenzhong‏;1982-1904) וגְ'יָה לָאנְפּוֹ (Lanpo‏; 2001-1908). התנאים באתר החפירה היו פרימיטיביים, המדענים נאלצו לרכב אל האתר על גבי פרדות, כשהם לנים בחאנות שבדרך. למעבדה הצטרף הפלאונטולוג הצרפתי פייר טייאר דה שארדן שביקר כמה פעמים באתר החפירות החל מ-1926. ב-1929, לאחר שבחנו את המרבצים של המאובנים, חילקו דה שארדן ויָאנְג ג'ונְגְגְ'ייֵן אותם לעשר שכבות. ב-2 בדצמבר 1929 נתגלתה בשכבה מספר 10 בקטע העיקרי של החפירה התגלית החשובה ביותר עד אז. כשהוא עובד במזג אוויר מקפיא בתוך סדק בסלע שהתפצל מהמערה הראשית שעומקו 40 מטרים עם פטיש ביד אחת ונר בידו השנייה גילה פֵּי וֶנְג'ונְג בתוך החרסית החולית האדומה כיפת גולגולת כמעט שלמה של אדם פקין. אם השיניים דמויי השיניים האנושיות שנמצאו קודם לכן באתר לא הצליחו לשכנע את כולם כי מדובר במין הומינידי חדש באה כיפת הגולגולת וסיפקה את ההוכחה האנטומית החותכת לכך.

באביב 1930 נתגלתה כיפת גולגולת נוספת סמוך למקום בו נתגלתה כיפת הגולגולת הראשונה והיא נשלחה למעבדת המחקר של הקנוזואיקון לבחינה. ב-1932 כבר בוצעו במקום חפירות בקנה מידה נרחב. על פני שטח של כקילומטר רבוע עבדו מדי יום במקביל למעלה מ-100 פועלים. הכומר והארכאולוג הצרפתי אנרי בריי (Henri Breuil‏; 1961-1877) ביקר באתר ב-1931 ואישר כי במקום נתגלו כלי אבן. באותה שנה גם הוכיחו שכבות אפר ועצמות חיה חרוכות כי במערה נעשה שימוש באש.

בלק שהיה מכור לעבודתו נפטר לילה אחד ב-1934 במשרדו כשעל שולחנו מונחת אחת מכיפות הגולגולת שנחשפו באתר. את בלק כמנהל המעבדה החליף פרנץ ויידנרייך (Weidenreich‏; 1948-1873), אנטומיסט ואנתרופולוג יהודי-גרמני שנטש את משרת הפרופסורה שלו באוניברסיטת היידלברג עקב רדיפות הנאצים. ב-1935 הופקד גְ'יָה לָאנְפּוֹ על המשך החפירות, וב-1936 נתגלו עוד שלוש כיפות גולגולת. מיקום התגליות באתר סומן בקפידה על ידי גְ'יָה לָאנְפּוֹ, החלטה שתהיה לה חשיבות גדולה בהתחשב במה שקרה באתר אחר-כך.

האובדן

עד 1937 נתגלו בחפירות כ-200 מאובנים אנושיים שמקורם ביותר מ-40 פרטים, כולל חמש כיפות גולגולת כמעט שלמות. באותה שנה נעצרו החפירות באתר בגלל הפלישה היפנית לסין. ארבעה מבין הפועלים באתר נרצחו על ידי היפנים. בקיץ 1941 הורה ויידנרייך להכין עותקים מכל העצמות שנתגלו משום שחשש (ובצדק) שאם תפרוץ מלחמה בין ארצות הברית ליפן היפנים ישתלטו על המעבדה. בסתיו של אותה שנה נארזו כל הממצאים של האתר ונשלחו למפקח האמריקני של המכללה הרפואית במטרה שישלחו לארצות הברית, ואז הם נעלמו. גורלם אינו ידוע וכל הניסיונות הרבים שנעשו מאז להתחקות על עקבות המשלוח כשלו. מאובני העצמות שנתגלו באתר נחשבים בין התגליות החשובות ביותר בחקר האבולוציה האנושית, ואובדנם היה מכה קשה למחקר. ב-2004 כינו הפלאואנתרופולוגים האמריקנים נואל בואז (Boaz) וראסל שהאן (Ciochon) את אובדן המאובנים ”האבידה הגדולה ביותר של מידע מקורי בהיסטוריה של הפלאונטולוגיה”.

לאחר מלחמת העולם השנייה

ב-1949 התחדשו החפירות באתר, שתים עשרה שנים לאחר שהופסקו בשל המצב המדיני, והן חשפו ממצאים נוספים הכוללים חמש שיניים ורסיסים של עצמות הירך והשוק. שנה אחר-כך נתגלתה מלתעה שלישית בחומר ששלח זדנסקי לאוניברסיטת אופסלה בתחילת שנות ה-20. בחפירות שנערכו ב-1959 נתגלתה בשכבה 10 לסת תחתונה שלמה יחסית של אישה מבוגרת. בחפירות שניהל פֵּי וֶנְג'ונְג ב-1966 נתגלו מלתעה ושתי פיסות של שברי גולגולת, קדמי ועורפי. מפיסות אלו ומפיסות של עצם הרקה שנחשפו ב-1934 וב-1936 (ולא נשלחו במשלוח שאבד ב-1941) שהיו שייכים לאותו פרט שוחזרה כיפת גולגולת כמעט בשלמותה וזו כיום כיפת הגולגולת המקורית היחידה של אדם פקין המצויה בידינו.

בחפירות שנערכו בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן מ-1921 ועד 1966 נתגלו באתר שש כיפות גולגולת כמעט שלמות של אדם פקין, 19 חתיכות גדולות של גולגולות, פיסות רבות של גולגולות, 15 לסתות תחתונות בלתי שלמות, 157 שיניים, שלוש חתיכות של עצם הזרוע, עצם בריח אחת, עצם סהר אחת ושוקה. בנוסף נמצאו באתר עצמות של קרוב ל-200 מיני חיות שאותן צד אדם פקין, בעיקר Pseudaxis grayi, מין נכחד הקרוב לאייל סיקה, שממנו נמצאו שרידים של למעלה מ-1,000 פרטים, הימצאות של בעלי חיים כדוגמת הקרנף והפיל מוכיחות כי האקלים היה אז חמים יותר. כמו כן נתגלו זרעים של צמחים דוגמת Prunus padus (סוג של דובדבן), אגוזים, אורנים ואולמוס; ויותר מ-100,000 כלי אבן עשויים גבישי קוורץ, צור ואבן חול שמתוכם נבדקו כ-17,000 כלי אבן. שכבות אפר עבות, עצמות וזרעים חרוכים ואבן גיר מפוחמת מעידים כי אדם פקין השתמש באש באופן סדיר, אם כי אין הוכחות כי ידע להצית אש. שיטות תיארוך שונות קבעו כי אדם פקין ישב באתר בתקופה שבין לפני 580,000 עד לפני 230,000 שנים, אם כי מחקר שהתפרסם בכתב העת Nature ב-2009 והתבסס על השיטה הרדיומטרית של קצב הדעיכה של אלומיניום-26 ובריליום-10 בחפצים מקוורציט שנחשפו באתר טוען כי גילם של הממצאים נע בין לפני 780,000 שנים עד 680,000 שנים.

חפירות שנערכו בשנים 1973-1972 חשפו באתר 4 בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן מלתעה של הומו ספיינס.

ב-1961 קבעה מועצת המדינה את אתר איש פקין בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן כאחד מאתרי המורשת החשובים שיש לשמר אותם. ב-1983 יעדה עיריית בייג'ינג (שאתר ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן נמצא בתחומה) את השטח סביב אתר אדם פקין לשימור, וב-1987 הכריזה אונסק"ו על המקום כאתר מורשת עולמית.

אתרי החפירה

אתר אדם פקין

אתר אדם פקין

אתר מספר 1, הידוע גם כאתר אדם פקין היה הראשון שנתגלה ב-1921 לאחר הכוונה של פועלי מחצבה מקומיים. האתר הוא מערה בהר עצמות הדרקון, גבעה מאבן גיר שנוצר בתור האורדוביק שאורכה 220 מטרים מצפון לדרום, רוחבה 190 מטרים ממזרח למערב ופסגתה בגובה 140 מטרים מעל פני הים ו-66 מטרים מעל קרקעית נחל הבָּאָרחֶה. גודל המערה 140 מטרים ממזרח למערב, רוחבה בין 2 מטרים ל-40 מטרים מדרום לצפון בקיר הצפוני של המערה יש סדק ברוחב 7 מטרים. למערה היו במקור שני פתחים, כאשר אדם פקין התיישב תחילה סמוך לפתח המזרחי ולאחר שזה התמוטט עקב בליה הוא עבר לצד המערבי. המערה התמלאה בהדרגה במשקעים שהצטברו לעובי של 50 מטרים. לפני 230,000 נטש אדם פקין את המערה משום שלא ניתן היה להתגורר בה יותר.

חפירות ראשונות בשנים 1921 ו-1923 חשפו עדויות למגורי אדם עד לפני 200,000 שנים. המערה נחפרה ברציפות מ-1927 ועד 1937 ונתגלו בה כ-200 מאובנים של חלקי שלד אנושיים (מ-40 פרטים) שזוהו כשייכים למין הומו ארקטוס, יותר מ-10,000 כלי אבן, כמה שכבות אפר המעידות על שימוש באש, כמו גם מאובנים של קרוב ל-200 מיני חיות שונים. מרבית הממצאים מחפירות אלו אבדו באורח טראגי במהלך מלחמת סין–יפן השנייה ולא נמצאו מאז. החפירות התחדשו ב-1949 והובילו לגילויים של מאובנים וכלי אבן נוספים. משום כך האתר הוא אחד מהמקורות הפוריים ביותר לממצאים מגיל הפליסטוקן התיכון.

עובי שכבת המשקעים בקרקעית המערה הוא 50 מטרים, המחולקים ל-17 שכבות. 13 שכבות נחפרו, כאשר גיל השכבה ה-13, בעומק של קרוב ל-40 מטרים, הוא כ-730,000 שנים, כלומר השכבות 14 עד 17 נוצרו לפני הפליסטוקן התיכון. השכבה הנמוכה ביותר המכילה מאובנים הקשורים לאדם פקין היא השכבה העשירית המתוארכת לפני 500,000 שנים, והשכבה העליונה ביותר המכילה מאובנים הקשורים לאדם פקין היא השכבה השלישית, כלומר אדם פקין התגורר במערה במשך 260,000 שנים. להלן פירוט הממצאים ב-13 השכבות שנחפרו:

שכבה	עובי	תכולה	ממצאים
1-2	4 מטרים	טרוורטין וברקציה	מאובנים וכלי אבן
3	3 מטרים	ברקציה גסה ואבן גיר – גושים שנוצרו מהתמוטטות התקרה	גולגולת איש פקין (1966), מאובנים וכלי אבן
4	6 מטרים	אפר וגושי אבן גיר	השכבה הארכאולוגית העליונה: עצמות ואבנים חרוכים, מאובנים וכלי אבן
5	מטר	אבנים	מאובנים וכלי אבן
6	5 מטרים	ברקציה, גושים של אבן גיר וגללים של צבוע	מאובנים וכלי אבן
7	2 מטרים	חול	מאובנים וכלי אבן
8-9	6 מטרים	ברקציה ואפר	השכבה הארכאולוגית התחתונה: מרבית מאובני אדם פקין נתגלו בשכבה זאת
10	2 מטרים	לטריט ואפר	מאובנים וכלי אבן
11	2 מטרים	ברקציה	הגולגולת הראשונה של אדם פקין (1929), מאובנים וכלי אבן
12	2 מטרים	חול אדום	מאובנים
13	2 מטרים	טיט וגללים של צבוע	מאובנים וכלי אבן

בסך הכול הוצאו מהמערה כ-27,000 מ"ק של עפר.

קידוחי ניסיון שבוצעו בשכבות מתחת לשכבה ה-13 הוכיחו כי הן אינן מכילות מאובנים או כלי אבן ולכן מעולם לא נחפרו.

המדרון המזרחי

המדרון המזרחי הוא חלק מאתר אדם פקין ונחפר ב-1930, ב-1958 ובשנים 1979-1978 בידי משלחת מחקר רב-תחומית. חפירות התבצעו עד לעומק של 7 מטרים דרך שכבות 6-3 וחשפו כלי אבן, עצמות חרוכות ואפר, ומאובנים של עופות, זוחלים ויונקים.

אולם היונים

מערה שכונתה כך משום שיונים הרבו לפקוד אותה. המערה חוברה לאתר אדם פקין על ידי הפועלים שעבדו במקום ב-1928. חפירות בשנים 1931-1930 חשפו עצמות אדם פקין (כולל לסת תחתונה, עצם הבריח ועצם הקודקוד), עדויות לשימוש באש (כולל מוט חרוך מכליל סיני (Cercis chinensis) שתוארך לפליסטוקן התיכון), וכלי אבן שסותת מקוורץ ואבן חול ירוקה.

המערה העליונה

אתר המערה העליונה

אתר 4

אתר 12

המערה העליונה, השוכנת בחלקה העליון של "גבעת עצמות הדרקון", נתגלתה בחפירות של 1930 ונחפרה בשנים 1935-1934 כשבמהלך החפירה הוסר גג המערה והפתח הצופה צפונה. אורכה 13.5 מטרים, ורוחבה 5.6 מטרים. בחפירות נמצאו עדויות למגורי אדם במערה בתקופה שלפני 20,000 שנים עד 10,000 שנים. המערה הייתה מחולקת בין אזור המגורים במפלס עליון לאזור הקבורה במפלס התחתון, כששקע במפלס התחתון שימש כמלכודת חיות טבעית. ממצאים שנחשפו במערה כוללים שלוש גולגולות אנושיות ושרידים אחרים מלפחות שמונה פרטים שונים שזוהו כהומו ספיינס ארכאי, כלים וקישוטים עשויים מאבן ועצם מחוררים, ומספר רב של עצמות חיות כולל שלדים שלמים של יונקים גדולים שנלכדו במלכודת שבמפלס התחתון. אבקה לבנה שפוזרה סביב השרידים שבמפלס התחתון מעידה על כך שדיירי המערה טיפחו סוג של טקס קבורה.

אתרים אחרים

נכון ל-2012 נחפרו יותר מ-20 אתרי מאובנים בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן, להלן תיאור וממצאים שנתגלו בחלק מהן.

• אתר 2 - תחתית הסדק בסלע זה שגובהו 15 מטרים וכיוונו מצפון לדרום התמלא בשכבה של אדמה אדומה בגובה 2 מטרים והמאובנים שבו מתוארכים לפליסטוקן התיכון. חפירות ב-1921 במקביל לאלו שבאתר אדם פקין חשפו מאובני יונקים כולל אוגר, קרנף וצבוע סיני ומגלוצרוס מהמין megaloceros pachyosteus.
• אתר 3 - סדק בסלע זה שאורכו 8 מטרים, רוחבו פחות 4 מטרים וכיוונו ממזרח למערב התמלא בשכבה של ברקציה והמאובנים שבו מתוארכים לשלהי הפליסטוקן התיכון. הסדק התגלה ב-1927 ונחפר ב-1933. נתגלו בו 56 מאובני יונקים כדורבן, שועל רקון, גירית וטיגריס.
• אתר 4 - מערה בסלע כ-70 מטרים דרומית לאתר אדם פקין. רוחבה 9.5 מטרים, גובהה 4 מטרים וכיוונה מצפון לדרום. המערה התמלאה בשכבה של חול חרסית צהוב מעורבת בשברי אבן גיר והמאובנים שבה מתוארכים לשלהי הפליסטוקן התיכון. המערה נחפרה בשנים 1937 עד 1938 ונתגלו בה כלי אבן, עצמות וזרעים חרוכים (עדות לשימוש באש) ומאובנים של תן ואייל. חפירה נוספת ב-1973 חשפה מלתעה עליונה אנושית ושרידים מאובנים של ארבעים מיני יונקים, כולל מקוק טיבטי, חזיר, דוב וסוס.
• מרבץ הפקק (Cap Deposit). מרבץ זה כ-60 מטרים מעל לקרקעית נחל הבָּאָרחֶה, המתוארך לפליוקן התחתון, התמלא בשכבות של חול וחצץ. החפירות בשנים 1938-1937 חשפו מאובני יונקים כולל גחניים ועכברוש החזרן.
• המערה החדשה – מערה זו, שנתגלתה ב-1967, מחוברת לאתר מס' 4 בחלקו הדרומי. המשקעים שנוצרו בשקיעה הידרוסטטית במים עומדים אינם מכילים מאובנים או חפצים הקשורים לפעילות אנושית.
• אתר 12 – נתגלה ב-1933 בשעה שנחפר אתר 3. שקע בצורת עמוד שקוטרו מטר שנוצר בתהליכי בליה והתמלא בחצץ אדום. בחפירות התגלו מאובנים של 22 מיני חיות מתחילת הפליסטוקן, דוגמת טיגריס שנחרבי ו-procynocephalus wimani, מין פרימט שנכחד.
• אתר 13 – מערה בגבעה מאבן גיר, כקילומטר דרומית לאתר אדם פקין וכ-50 מטרים מעל לקרקעית הנחל, שהכילה את הממצאים העתיקים ביותר לפעילות אנושית שנמצאו בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן, מתחילת הפליסטוקן התיכון. חפירות בקרקעית המערה הבנויה חרסית חולית חשפו כלי אבן, אפר עצמות חרוכות ומאובנים של כ-36 מיני יונקים, כולל אייל מהמין Megaloceros pachyosteus וטיגריס שנחרבי.
• אתר 14 – מערה צרה באבן הגיר, כ-1,5 קילומטרים דרומית לאתר אדם פקין שהממצאים בה מתוארכים לתחילת הפליוקן והניבו כמה מהמאובנים העתיקים ביותר בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן, שגילם כ-5 מיליון שנים. חפירות ב-1933, 1951 ו-1953 של הקרקעית הדקה מאבן חול שנשחקה, כ-70 מטרים מעל לקרקעית הנחל חשפו יותר מ-600 מאובנים שלמים כמעט של 4 מיני דגים, כולם מהסוג בינית (ברבוס), שניים מהם נכחדו.
• אתר 15 – נתגלה ב-1932 ונחפר בשנים 1935-1934. גודל החלק שנחפר הוא אורך 16 מטרים, רוחב 13 מטרים ועומק 10 מטרים. בחפירות נתגלו 3 שכבות. השכבה העליונה היא לס ושברי אבן גיר; השכבה האמצעית הכילה אפר, כלי אבן, עצמות וזרעים חרוכים; השכבה התחתונה בנויה מחרסית אדומה והכילה כלי אבן ומאובנים של עופות ו-33 מיני יונקים, כולל קרנף צמרירי ואיילים. גיל הממצאים בין לפני 200,000 שנים ל-100,000 שנים, צעיר יותר מאתר אדם פקין. האתר טרם נחפר במלואו.

האתר כיום

הכניסה למוזיאון באתר

בגבעת עצמות הדרקון נבנה מוזיאון המוקדש לממצאים שנתגלו במקום תוך התייחסות לממצאים דומים שנתגלו בעולם. התצוגות במוזיאון כוללות:

• תיאור תנאי החיים של אדם פקין, שרידים, כלי אבן והעדויות על השימוש באש.
• תצוגה של הממצאים מהמערה העליונה: מאובנים, כלי אבן, מחטי עצם וחפצים ששימשו לקישוט.
• תצוגות של מאובנים של אדם קדמון שנתגלו במקומות אחרים בסין, בג'אווה ובאירופה.
• הסבר על הגאולוגיה והדגמה של התפתחות בעלי החיים ובני האדם לאורך התקופות הגאולוגיות.
• תצוגה של מאובנים של בעלי חוליות שנתגלו באתרים אחרים באזור.
• תצוגה של מאובנים של בעלי חיים שניצודו על ידי אדם פקין, כולל טורפים מסוכנים לאדם דוגמת הטיגריס והדוב.

כמו כן ניתן לבקר באתר מספר 1, המערה שבה נתגלו עיקר הממצאים של אדם פקין ובמערה העליונה שבה נתגלו שרידים של הומו ספיינס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן בוויקישיתוף

• האדם הסיני הקדמון, אדם פקין האתר העברי של China Radio International
• |The Peking Man World Heritage Site at Zhoukoudian תיאור מפורט מאתר אונסקו.
• Zhoukoudian (The Cave of Peking Man) – תיאור של האתר כיום.
• Zhoukoudian (China) Ancient Homo Erectus in China – סיכום הממצאים הארכאולוגיים
• Peking Man Site at Zhoukoudian – סקירה של ההיסטוריה של החפירות באתר ופרטים על הביקור במקום כולל מפת האתר.
• Noel T. Boaz and Russell L. Ciochon, Scavenging of "Peking Man" – מאמר פופולרי מפרי עטם של שני ארכאולוגים אמריקנים הבוחנים שתי טענות: האם יש הוכחות לתופעת הקניבליזם על פי הממצאים שנתגלו באתר איש פקין, והאומנם היה שימוש באש באתר
• ג'ואוקואודיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)