יחידת הכיבוי האווירי

טייסת 249 - ציפורי האש
	סמל טייסת 249
	סמל טייסת 249
פרטים
מדינה	ישראל
שיוך	צה"ל (עד 2016)
סוג	מטוסי כיבוי
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	פברואר 2011 – נובמבר 2016 (כ־5 שנים)
נתוני היחידה
ייעוד	כיבוי שריפות אווירי
כלי טיס	אייר טרקטור AT-802F

יחידת הכיבוי האווירי
	סמל יחידת הכיבוי האווירי
פרטים
כינוי עבר	טייסת 249 - ציפורי האש
מדינה	ישראל
שיוך	משטרת ישראל כבאות והצלה לישראל
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	2016–הווה (כ־9 שנים)
נתוני היחידה
ייעוד	כיבוי אווירי
כלי טיס	מטוס אייר טרקטור AT-802F ("מָטָר"); מסוק איירבוס H125 ("כחל"); מסוק איירבוס H145 ("דוכיפת")

יחידת הכיבוי האווירי של מדינת ישראל, המוכרת גם בשם טייסת אלעד ע"ש צופה האש אלעד ריבן^[1] שנספה בשרפה בכרמל, היא כוח כיבוי אווירי המורכב מאנשי אגף המבצעים של הרשות הארצית לכבאות והצלה. שותפים להפעלת הכוח אנשי ^[2]המערך האווירי של משטרת ישראל, חברת אלביט וחברת טרגט מבית אלקטרה.

רקע

בשנת 2010 התרחשה השרפה בכרמל, שהייתה לנקודת מפנה שהביאה לשינוי פני מערך הכבאות בישראל. עד לשרפה זו, היה מערך הכבאות בנוי באופן מבוזר תחת רשויות מקומיות ובאיגודי ערים תחת אחריות משרד הפנים. על אף תלונות רבות בדבר מחסור מתמשך בציוד ובכוח אדם ועל אף לקחים שהצביעו על כך שיש להפוך את מערך הכיבוי ללאומי, הלקחים לא יושמו וגוף כיבוי האש וההצלה העיקרי בישראל המשיך להתיישן ולצבור פערים.

בתחום הכבאות האווירית התבססו שירותי הכיבוי עד שנת 2000 על חיל האוויר, אשר הפעיל מסוקי יסעור לצורכי כיבוי באמצעות מיכלי מים נישאים. לאחר שנמצא כי צורת עבודה זו יוצרת נזקים לרוטור ולשלדת המסוק, הופסקה פעילות חיל האוויר ועברה לידי חברות פרטיות המספקות שירותי ריסוס חקלאיים (תחילה חברת כים-ניר ואחר כך חברת תלם) שסיפקו שירות זה בקבלנות תחת פיקוד שירותי הכיבוי.

לאחר השרפה בכרמל, כחלק מלקחי האסון, התקבלה החלטה להקים טייסת כיבוי בישראל.

ב-7 בדצמבר 2010, עוד לפני הקמת הטייסת, הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך חידון התנ"ך הארצי למבוגרים כי טייסת הכיבוי שתקים מדינת ישראל תקרא טייסת "אלעד", על שם אלעד ריבן, צופה האש בן ה-16 מחיפה, שנספה באסון יחד עם צוות הכיבוי עמו פעל.^[3]

בראשית 2011 אישרה ממשלת ישראל את העברת מערך הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים והקמת מערך כיבוי אווירי.

ב-8 באוגוסט 2012 נחקק בכנסת "חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה" שמסדיר את שרותי הכבאות בישראל, את מבנה הארגוני וסמכויות. במסגרת החוק, ב-5 בפברואר 2013 הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה הכפופה למשרד לביטחון פנים. במסגרת הרפורמה שירותי הכבאות במתכונתם הקודם יבוטלו ויועברו מהמערך המוניציפלי (איגוד ערים) למערך ארצי שמחליף 24 איגודי הערים לכבאות והצלה בשבעה מחוזות (בדומה למצב בשב"ס ובמשטרת ישראל).

היסטוריה

טייסת 249 - ציפור האש

בינואר 2011 החליטה ממשלת ישראל על הקמת מערך כיבוי אווירי למדינת ישראל. מכיוון שחיל האוויר של צה"ל היה הגוף היחיד שהיו לו הידע והניסיון להקמת טייסת יש מאין, הוטלה המשימה לפתחו. במכרז שפרסם משרד הביטחון, זכתה 'אלביט מערכות' אשר רכשה מטוסי כיבוי ושכרה את חברת כים-ניר לצורך ביצוע המשימה.

חיל האוויר שהיה הגוף המקצועי המנחה הקים את טייסת 249 - ציפורי האש (ברשת הקשר מטוס כיבוי נקרא מטר שזה 249 בגימטריה) שהייתה אמונה על בניית תורת הלחימה לכיבוי אש מהאוויר ועל הכוונת טייסי הכיבוי מהקרקע. טייסי הכיבוי של חברת כים-ניר ביצעו את פעולות הכיבוי בפועל, בהתאם להנחיות ולנהלים של חיל האוויר.

בסיסה של טייסת הכיבוי נקבע בשדה דב כמו כן, נקבעו שני מנחתים ראשיים מהם יצאו המטוסים לכיבוי שריפות. מנחת מגידו בצפון ומנחת קדמה בדרום. תוך ארבעה חודשים בלבד, נרכשו 8 מטוסי כיבוי והונחו אבני היסוד לטייסת כיבוי במדינת ישראל.

ב-5 בינואר 2015 הודיעה חברת אלביט מערכות שקיבלה ממשרד הביטחון את החוזה לרכישת המטוסים ולהפעלת טייסת כיבוי האש על חתימת חוזה שיתפרס על פני שמונה שנים ויכלול גם תשלום עבור שעות טיסה, שדרוג תשתיות, תחזוקה, הפעלת מנחתים, טיפול בחומרים מעכבי בעירה והיבטים נוספים של הפעלת הטייסת. במסגרת חוזה זה,^[4]רכשה אלביט עוד 6 מטוסי כיבוי ובכך עלה סד"כ הטייסת ל-14 מטוסים.

יחידת הכיבוי האווירי

לאחר הקמת הטייסת והנחת היסודות לעבודתה המבצעית^[5] הוחלט לסגור את יחידה 249 ולהעביר ממנה את האחריות לכיבוי האווירי של מדינת ישראל. מכיוון שלרשות הארצית לכבאות והצלה לא היה כל ניסיון בהפעלה אווירית, הוחלט לשייך את היחידה למערך האווירי של משטרת ישראל ולהציב בה בנוסף, אנשי כיבוי שיתנו את המענה המקצועי בתחום זה.

ב-1 בנובמבר 2016 עברה האחריות על הפעלת הטייסת למשטרת ישראל.

ב-19 בינואר 2017, בתום חמש שנים וחצי של פעילות מבצעית בחיל-האוויר, עברה יחידת הכיבוי האווירי לפעול תחת היחידה האווירית של משטרת ישראל באופן רשמי,^[6]בטקס חגיגי שנערך במנחת מגידו.

אופן הפעלתה של היחידה נקבע בתצורה הבאה:

חברת "אלביט מערכות" אשר זכתה במכרז מול משרד הביטחון אחראית להפעלת ולתחזוקת מטוסי הכיבוי האווירי
חברת "כים ניר", קבלן משנה של אלביט מערכות, אחראית לספק טייסים, מכונאים וצוותי קרקע אזרחיים (הוחלפה בהמשך בחברת טרגט אלקטרה).
משטרת ישראל - אחראית על הניהול האווירי.
הרשות הארצית לכבאות והצלה אחראית על העברת הדרישות המבצעיות.

מבנה היחידה

הרשות הארצית לכבאות והצלה מפעילה סיוע אווירי בכל שריפת שטחים פתוחים המסכנת חיי אדם, רכוש וערכי טבע וזאת בהתאם להמלצת מפקד הנמצא בשטח השריפה. הכוח האווירי כולל 14 מטוסי כיבוי. בנוסף למטוסים נעזרת היחידה ב 4 מסוקים חד מנועיים ו-2 מסוקים דו מנועיים של המערך האווירי של משטרת ישראל למגוון משימות.

ניהול טייסת הכיבוי בהיבטי טיסה בשגרה וחירום מבוצע על ידי איש משטרה בדרגת סגן ניצב, על ההיבטים המקצועיים בתחום הכיבוי והחיבור לכוחות הקרקעיים אחראי קצין כבאות והצלה בדרגת סגן טפסר המוצב בתפקיד מפקד יחידה אווירית, תחתיו מוצב סגן מפקד יחידה ורמ"ד מבצעים אווירי שתחת פיקודו פועלים 6 קציני סיוע אווירי המחולקים לתחומי אחריות ברחבי הארץ. בכל אירוע שריפה בו מופעל סיוע אווירי, מגיעים לשטח האירוע קציני סיוע אווירי האמונים על סנכרון וניהול הכח האווירי על שלל היבטיו (מטוסים, מסוקים ורחפנים) הקצינים מבצעים את עבודתם תחת פיקודו של המפקד הקרקעי של האירוע.

טייסי מטוסי הכיבוי הם עובדי חברת טרגט אלקטרה ורובם ככולם שירתו בצבא כטייסים. תפקידם באירועי שריפות הוא להביא לידי ביטוי את יכולות הטיסה הגבוהות שלהם, במתאר טיסה קשה ומסוכן זה, ולפעול בהתאם לתוכנית הלחימה שנקבעה על ידי מפקד האירוע וקציני הסיוע האווירי. בשל ניסיונם הרב של הטייסים והעובדה שתמונת המצב כפי שהם רואים אותה מהאוויר משלימה את תמונת המצב של הכוח הקרקעי, יש חשיבות עליונה לשפה משותפת ותקשורת רציפה בניהם לבין קציני הסיוע האווירי.

טייסי המסוקים הם שוטרי משטרת ישראל אשר שירתו בחיל האוויר כטייסים. באירועי שריפה הם מבצעים מספר תפקידים חשובים בהם סיוע בהכוונת מטוסי כיבוי באירועים הכוללים מספר רב של כלי טיס, שידור חוזי למרכזי השליטה וכוחות הקרקע וביצוע כיבוי מוסק באמצעות סל כיבוי ייעודי (SEI-Bambi Bucket) כשבריכת המוצבת על ידי כוחות הקרקע (SEI-Fireflex Pumpkin Tank) מהווה מקור מים זמין. לעיתים קרובות על מנת לייעל את הכוונת המטוסים למשימתם או בכדי לראות את מצב השריפה ממקור ראשון ינחת המסוק ויעלה את מפקד האירוע או את קצין הסיוע האווירי לקבלת תמונת מצב.

בשנת 2023 החל תהליך להרחבת המענה המבצעי בשל שינויים באיום הייחוס. בשנת 2024 בשל מצב המלחמה ("מלחמת חרבות ברזל") הואץ התהליך וסוכם כי מטוסי שמשון של חיל האוויר יסייעו במצב של שריפת ענק או בשריפות בהם יש צורך להטיל חומרי כיבוי בשעות הלילה בכיבוי באמצעות מארזי הטלה מיוחדים (CAYLYM-The Guardian). בנוסף לכך הונחו היסודות להפעלת מטוסי ריסוס אזרחיים במקרה הצורך וזאת בהמשך להנחיית נציב כבאות והצלה למצות את כל הכוח האווירי הרלוונטי במדינת ישראל לטובת כיבוי שריפות.

אמצעים

כיום פועלים תחת טייסת הכיבוי:

14 מטוסי כיבוי מסוג "אייר טרקטור AT-802F"
4 מסוקי "כחל", איירבוס הליקופטרס H-125 אקורייל
2 מסוקי "דוכיפת" איירבוס הליקופטרס H-145
רחפנים

פעילות מבצעית

במהלך עונת השריפות פועלת טייסת הכיבוי במאות אירועים כשהיא מהווה כלי שובר שוויון המשנה את פני המערכה. מלבד זאת, ישנן תקופות בהן עבדה יחידת הכיבוי באופן אינטנסיבי בעשרות אירועים תוך פרק זמן קצר. להלן סקירת האירועים המיוחדים בהן לקחה הטייסת חלק.

שנת 2016

במהלך גל השרפות בישראל שפרץ בסוף נובמבר 2016 פעלה יחידת הכיבוי האווירי באופן אינטנסיבי ונרחב.

המוקד המרכזי פרץ ב-22 בנובמבר באזור לטרון וזכרון יעקב.

ב-23 בנובמבר החלו שריפות ביישובים בצפון ובמקומות נוספים בארץ. שריפות שפרצו בסמוך ליישובים נטף, טלמון ודולב, הביאו לפינוי תושבים מבתיהם. ביום זה פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו למדינות שכנות לקבלת סיוע. מטוסים ומסוקי כיבוי הגיעו תחילה מאיטליה שפנתה מיוזמתה להציע עזרה, טורקיה, יוון, קפריסין, קרואטיה, הממלכה המאוחדת ורוסיה ששלחה מטוסי כיבוי גדולים. במהלך האירועים הגיעו לסייע לישראל כ-325 אזרחים זרים ו-22 כלים אוויריים.

ב-24 בנובמבר בשעות הבוקר החלה שריפת ענק בחיפה, כתוצאה מהצתות ב-4 מוקדים. שריפות פרצו בהרי ירושלים, באזור המרכז ובדרום. בחיפה פונו 13 שכונות, מבנים רבים עלו באש.

בלילה שבתחילת 25 בנובמבר פרצה שרפה גדולה סמוך ליישובים שורש ובית מאיר שבהרי יהודה. תושבי בית מאיר פונו מבתיהם, ובתים אחדים ביישוב ניזוקו. בצהריים פרצו שריפות גדולות ליד נטף ומעלה החמישה ככל הנראה כתוצאה מהשלכת בקבוק תבערה על ידי פלסטינים מהכפר הסמוך.

ביום זה הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים כי ביקש 20 מטוסי כיבוי נוספים שיגיעו עוד באותה יממה. בסוף אותו יום בשעות הערב נחת מטוס סופרטנקר בנמל התעופה בן-גוריון ולמחרת פעל בהרי יהודה. בערב התחדשה השרפה בדולב לאחר שכובתה יומיים קודם לכן. בסוף אותו יום הציתו מחבלים פלסטינים שרפה גדולה סביב היישוב חלמיש (נווה צוף), והוא פונה מיושביו. היישוב ניזוק באורח קשה מאוד: כ-40 בתים ביישוב עלו באש, מהם לפחות 15 נשרפו כליל.

ב-26 בנובמבר אירעו מספר שריפות ברחבי הארץ וכן התמשכה השרפה בנווה צוף (דאז חלמיש).

ב-27 בנובמבר פרצה שרפה בזכרון יעקב ליד "רמי לוי". בנוסף הייתה שרפה גדולה ליד חדרה שכובתה כעבור שלוש שעות. כמו כן, נעצרו 6 ערבים-ישראליים אחרי שנחשדו בהצתת חורשה סמוך לצומת יאסיף, מטוס כיבוי הוזנק לאוויר וכיבה את השרפה בטרם התפשטה.

שנת 2018

במהלך העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה ב-2018 התמודדה הטייסת עם הצתות שדות חקלאיים ותשתיות הסמוכות לגדר המערכת סביב רצועת עזה כתוצאה משילוח עפיפוני תבערה.^[7]

שנת 2019

בעיצומו של גל חום קיצוני ב-23.05.2019 פרצו שריפות ברחבי הארץ, באזור מבוא מודיעים, יער בן שמן, קיבוץ הראל, שפרעם, סכנין, בית עזרא ובקעת הירדן. מספר יישובים במרכז הארץ פונו מיושביהם. היישוב מבוא מודיעים נשרף ברובו ובקיבוץ הראל נשרפו עשרה בתים.

באירועים אלה הופעל כל הכוח האווירי על 12 מטוסיו וששת מסוקי הכיבוי החדשים שפעלו לראשונה באזורי השריפות. בנוסף לכוחות הישראליים פעלו באירועים תשעה כלי טיס מסייעים מקפריסין, יוון, איטליה, קרואטיה ואף מצרים ששלחה שני מסוקים.

בסיכום האירוע, אנשי היחידה ביצעו 200 גיחות והטילו 700 אלף ליטר של מים וחומרים מעכבי בעירה. בנוסף לפעולות הכיבוי אנשי היחידה סייעו לכוחות הקרקע בהכוונה ומיפוי אזורי שרפה.

על אף הפעילות העצימה, בעקבות בקשה שהוגשה על ידי ראש ממשלת אתיופיה ד"ר אבי אחמד, נשלחה משלחת אנשי כיבוי לסיוע בכיבוי שריפת הענק באזור הרי הסמיאן שבצפון אתיופיה. המשלחת כללה נציג מטייסת הכיבוי שבנה את תוכנית הלחימה יחד עם טייס מסוק מדרום אפריקה שפעל בשטח. בכיבוי השריפה פעלו כל אנשי המשלחת כולל נציג פיקוד העורף כיד אחת עד לדיכויה המלא.

שנת 2020

מטוסי כיבוי מהטייסת סייעו בכיבוי שריפות שפרצו במוקדים שונים בארץ עקב שרב כבד במאי 2020.^[8]

שנת 2021

מטוסי כיבוי מטייסת אלעד סייעו בכיבוי שריפות בקפריסין ביולי 2021^[9] וביוון באוגוסט 2021.^[10] מטוסי כיבוי ומספר מסוקים עסקו בכיבוי השרפה בהרי ירושלים שפרצה ב-15 באוגוסט 2021.

שנת 2022

הפעלת פטרולים אוויריים באזורי הסיכון בהתאם להערכת מצב מזג אוויר, התחלת השילוביות בהפעלת כוח אווירי המורכב ממטוסים ומסוקים בתצורת כיבוי באותו תא שטח. בנוסף לפעילות המבצעית בגבולות המדינה, לקחה טייסת הכיבוי חלק במאמץ הבינלאומי לכיבוי שריפות הענק בצפון קפריסין.

שנת 2023

שנת פעילות מבצעית מתונה באופן יחסי, בשנה זו התמקדו כלל מערכי הסיוע באימוני העלאת כשירות לצד הפעילות המבצעית. במהלך הקיץ שלחה מדינת ישראל סיוע אווירי לשריפות הענק ביוון ובקפריסין

שנת 2024

כיבוי שריפות במסגרת מלחמת "חרבות ברזל", טייסי הכיבוי פעלו בעיקר בגזרת הצפון וחוף בהצלת חיי אדם, רכוש וערכי טבע עקב השיגורים הרבים מאזור לבנון. הפעלה מסוג זה מורכבת במיוחד בשל הסכנות הרבות בהפעלת כלי טיס ללא מערכות הגנה בגזרה בה יש נפילות טילים, יירוטים של מערכת כיפת ברזל ואיום ירי טילי נ"ט.

תמונות

אחד ממטוסי הטייסת בעת אימון
מטוס טייסת הכיבוי מוצב בכוננות במנחת מגידו
מטוס אייר טרקטור AT-802 של טייסת הכיבוי מפזר חומר מעכב בעירה בחיפה כחלק מלחימה בגל השרפות בישראל (2016).
מטוס הטייסת הנושא את סמלי משטרת ישראל
שרפה בכפר רופין 2018
מטוס כיבוי מטיל מעכב בעירה
קציני שטח סיוע אווירי
קציני שטח סיוע אווירי ומסוק כיבוי ברקע
אספקת מים למסוק כיבוי
מסוק כיבוי בפעולה
מטס יום העצמאות מבט ממטוס כיבוי
כבאים באימון מסוק
אספקת מים למסוק כיבוי
מסוק כיבוי מכבה שרפה
צילום ממסוק- הטלת מעכב ממטוס כיבוי
חליפת מטוס כאמירת שלום בסיום אירוע מעל כפר איכסאל בצפון
הטלת קצף על ידי מטוס כיבוי
תדריך עבודת מסוק לצוות כיבוי
קצין כיבוי מוסק במהלך אירוע לקבלת תמונת מצב