טיוטה:אות מבראשית הוכתרה

אות מבראשית הוכתרה הוא פיוט עתיק, הנאמר במהלך ברכת המזון בסעודות נישואין בקהילות אשכנז המערבי. הפיוט מיוחס לרב מאיר כהן צדק, ומופיע במקורות קדומים, כגון מחזור ויטרי.

רקע

מראשית ימי הפיוט הוחל בכתיבת פיוטים לברכת המזון, ממש כפי שנכתבו יוצרות ומערביות לברכות קריאת שמע או קרובות לחזרת הש"ץ. ככל הנראה נתפשה ברכת המזון שלאחר סעודות חגיגיות כמעמד דומה לזה של תפילה בציבור, ולכן זכתה להתפייט בדומה לה.

בדומה לשאר סוגי הפיוט הקלאסיים, מעיקרם נועדו גם פיוטי ברכת המזון להחליף את נוסח הקבע של הברכה ולא להצטרף אליו (בתקופה מאוחרת החלו לומר את הפיוט בנוסף לנוסח הקבוע). לכן המבנה הרגיל שלהם הוא מערכת בת שלשה קטעים, אחד לכל אחת משלש הברכות הראשיות של ברכת המזון. הברכה הרביעית, הטוב והמטיב, לא זכתה בדרך כלל לקטע מפויט, ונאמרה בנוסח הקבע.

ישנם פיוטי ברכת המזון המיועדים לימות החול הרגילים (בהם נוסחאות קצרות במיוחד הכוללות מילים ספורות לכל ברכה), כאלה המיועדים לשבת, לראשי חודשים, למועדים, לשמחות כנישואין וברית מילה ואף לאבלים.

פיוט זה, הוא מהפיוטים הבודדים שנכזרו בראשונים שחובר לברכת המזון, ומתוכנו נראה שחובר עבור שבתות השנה, אך למעשה המנהג המאוחר היה לאומרו בשבת חתן. כמו כן הוא מחולק לשלושה חלקים, כשכל אחד מהם מחליף את אחד מברכות המזון. אם זאת במנהג המאוחר, הוא היווה רק תוספת לברכות אלה ולא תחליף.

מחבר הפיוט

הפיוט מיוחס לרב מאיר כהן צדק, פייטן שפעל בתקופת ימי הביניים. הוא נכלל בסידורי תפילה ומחזורים של קהילות אשכנז המערבי, במיוחד במחזור ויטרי, אחד המקורות המרכזיים של מנהגי התפילה האשכנזיים. במחזור זה, הפיוט מופיע כחלק מהפיוטים הנאמרים בברכת המזון בסעודת נישואין.

הפולמוס סביב הפיוט

הפיוט נזכר כמה פעמים בספרי הראשונים, בעקבות פולמוס בעניין אמירת פיוטים בתפילה וברכת המזון. כפי הנראה אמירתו של פיוט זה הייתה חלק מהפולמוס.

המחלוקת בין הראשונים לגבי הפיוטים, הייתה בשאלה האם אמירת הפיוטים מהווה הפסק בתפילה, והאם יש בהם שינוי ממטבע שטבעו חכמים בברכות.

בעקבות הדעה האוסרת, ביטלו קהילות רבות את אמירת הפיוטים, או העבירו אותם ממקומם המקורי בתפילה, אל מקום שבו הם אינם מהווים הפסק.

אך רבים מהראשונים נקטו כדעת רבינו תם שאין איסור או חשש באמירת הפיוטים, שלדעתו דברי המשנה ש"אין להאריך במקום שאמרו לקצר" הכוונה היא לעניין ברכת הפירות וברכת המצוות, אך בשאר הברכות מותר להאריך ולקצר ובלבד שלא ישנה מהלשון שתיקנו חכמים. בעקבות דבריו של רבינו תם, כתבו הראשונים, שמותר לאמר פיוט זה 'אות מבראשית הוכתרה' בברכת המזון, מאחר שאין בכך שינוי מהנוסח אלא הוספה בלבד.

להלכה, בשאלת אמירת הפיוטים, נחלקו רבי יוסף קארו והרמ"א בשולחן ערוך.

מהות ומבנה הפיוט

הפיוט עוסק בקדושת וענייני שבת ונראה שהוא חובר עבור שבתות השנה, אך למעשה המנהג היה לאומרו בשבת חתן.

הפיוט בנוי במבנה אלפביתי, כאשר כל בית מתחיל באות אחרת לפי סדר הא"ב. כשכל קטע מתחיל במילה שבה הסתיים הקטע הקודם.

הפיוט כאמור חובר עבור ברכת המזון, והוא מחולק לשלוש חלקים. מהאות א' עד האות ט' שייך לברכת הזן, מהאות ט' עוד האות ס' לסיום ברכת הארץ, ומאות ע' עד סוף הפיוט שייך לסיום ברכת ירושלים.

הפיוט מתאר את השמחה וההודיה על מצוות הנישואין, ומשלב בתוכו פסוקים מהתנ"ך ורמיזות למדרשים. הוא מציג את הנישואין כברית קדושה הממשיכה את מעשה בראשית, ומדגיש את הקשר בין החתן והכלה לבין הבריאה האלוהית.

ליטרוגיה

בקהילות אשכנז המערבי, הפיוט נאמר במהלך ברכת המזון בסעודת נישואין, לאחר ברכת הארץ. הוא משמש כהוספה חגיגית המבטאת את השמחה וההודיה של המשתתפים. עם זאת, במנהגי אשכנז המזרחי הפיוט אינו נכלל, והמנהגים שם שונים בהקשר זה.

אזכורים במקורות הלכתיים

הפיוט מוזכר במספר מקורות הלכתיים. בספר "אור זרוע" (חלק א, סימן ש"כ) מובא הפיוט בהקשר לברכת המזון בסעודת נישואין. גם בהגהות אשר"י (ברכות פרק א, סימן י"ב) ובמחזור ויטרי (פיוט תצ"ז) מופיע הפיוט כחלק מסדר הנישואין. הפיוט נידון גם בהערות למז"ו (שכ"ו), שם מתייחסים לשימוש בו בברכת המזון.

קישורים חיצוניים

• מחזור ויטרי, טקסט דיגיטלי באתר ספריא