חנק משריץ
 חנק משריץ
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | נחשים |
| משפחה: | חנקיים |
| סוג: | חנק |
| מין: | חנק משריץ |
| שם מדעי | |
 Eryx jaculusלינאוס, 1758 | |
| |
חַנָּק משריץ (שם מדעי: Eryx jaculus) הוא מין נחש ממשפחת החנקיים, המאופיינת בקטילת טרפה על ידי חניקה ולא באמצעות ארס[2]. החנק המשריץ הוא המין היחיד בארץ ישראל ממשפחה זו. הוא היחיד בארץ ישראל שמשריץ ולדות חיים ולא מטיל ביצים, ומכאן גם שמו. כל השרצה כוללת 3–15 שרצים.
מראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו נחש עבה ומגושם, בעל גוף כבד, אורך גופו הוא כ-80 ס"מ. זנבו קצר ודמוי גדם. צבעו עשוי להיות אפרפר, שזוף, חום, או אדמדם, עם כתמים או פסים כהים לא מסודרים על גבו. עיניו קטנות ובעלות אישונים מאונכים. לעיתים קרובות באזור הראש יש דפוס של פס כהה הנמשך מן העין לפינת הפה.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעולם, תפוצתו של החנק המשריץ היא במזרח אירופה, בקווקז, במזרח התיכון ובאפריקה. בספטמבר 2014 התגלה מחדש הנחש ברומניה לאחר 77 שנים שבהן הוא הוכרז כמין שנכחד מרומניה. בסוף 2015 התגלה מחדש ליד ליקאטה, בחוף הדרומי של סיציליה, לאחר שלא נרשמה תצפית רשמית שלו באיטליה במשך שמונים שנה.
בישראל הוא נפוץ באזורי אקלים ים-תיכוני מהחרמון ועד המדבר.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חנק משריץ מזהה את טרפו באמצעות איברי חישה הרגישים לחום, המצויים לצידי ראשו[2]. הוא מתחפר בחול ואורב לטרפו, או מחפש אחר טרף באופן פעיל[3]. הוא ניזון ממכרסמים קטנים ולטאות.
קריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביעד בר, גיא חיימוביץ ואמיר ארנון, זוחלים ודו-חיים בישראל - מדריך שדה, מהדורה שלישית 2022. ISBN 978-965-91880-2-4, עמודים: 148-150
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חנק משריץ, באתר ITIS (באנגלית)
- חנק משריץ, באתר NCBI (באנגלית)
- חנק משריץ, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- חנק משריץ, באתר GBIF (באנגלית)
- חנק משריץ באתר עמותת "מן השדה"
