בני ראובן

בני ראובן הם דמויות מקראיות, בניו של ראובן, בנו הבכור של יעקב והראשון מבני לאה ואבי שבט ראובן. לראובן היו ארבעה בנים: חֲנוֹךְ, פַּלּוּא, חֶצְרוֹן וכַרְמִי, שהם אבות המשפחות שהרכיבו את השבט.

אזכורים במקרא

הבנים מוזכרים מספר פעמים במקרא: ברשימת שבעים הנפש שירדו למצרים בספר בראשית, ברשימת ראשי בית אבות בני ישראל (משבטי ראובן, שמעון ולוי) בספר שמות, במפקד בערבות מואב בספר במדבר וברשימות היחס בספר דברי הימים.

הבנים

• חֲנוֹךְ – בכור ראובן, ואבי מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי.
  לפי "מדרש שכל טוב" (מהמאה ה־12) נקרא כך משום שבו ראובן התחנך בבנים.
• פַּלּוּא – אבי מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי. בנו אֱלִיאָב הוא אבי נְמוּאֵל, דתן ואבירם.
  שמו נגזר מהשורש פ-ל-ה, המבטא שיפוט והבחנה. לפי "מדרש כל טוב" נקרא כך משום שרוב צאצאיו, משפחות דתן ואבירם, נתפלו (=נבערו) מן העולם.
  יש שזיהו את פלוא עם פֶּלֶת, אביו של און. הזיהוי מקובל גם על חלק מהפרשנים המסורתיים, אך רבי יהודה אבן בלעם חלק עליו.
• חֶצְרֹן (או: חֶצְרוֹן) – אבי מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי.
  פירוש שמו שנוי במחלוקת: יש הרואים בו שם הקשור למילה הערבית "חצר" (chatzar), המתארת אדם דק, צר וגבוה. מרטין נות סבר כי השם קשור לשורש ח'צר, המציין ישוב קבוע, וראה בחצרון סמל לאדם מיושב ויציב. כמו כן, ישנו שבט ערבי בשם "דרומי ד'חצ'רן". "מדרש שכל טוב" מקשר את השם עם המילה "חסרון", וסבור שנקרא כך על שם שראובן נחסר מהמלוכה, הכהונה וירושת הבכור בעקבות מעשה בלהה, שאירע לפני לידת חצרון, ואחר לידת הבנים הקודמים.
• כַּרְמִי – אבי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי.
  מקור השם יכול להיות בשם מקום, או קיצור של שם תאופורי שפירושו "כרם האל". לפי "מדרש שכל טוב" נקרא כך על שם שפניו של ראובן כרמו (=נתכרכמו) לאחר מעשה בלהה.
  לפי הפירוש המיוחס לתלמיד רס"ג והגר"א, בנו הוא יואל המוזכר לאחר בני ראובן בספר דברי הימים.