ארווד

ארווד
**במקור 𐤀𐤓𐤅𐤃, כיום أرواد**
	מבט מהחלל על האי עליו שוכנת העיר
	מבט מהחלל על האי עליו שוכנת העיר
מדינה	סוריה
מחוז	מחוז טרטוס
נפה	נפת טרטוס
שטח	0.2 קמ"ר
גובה	1.5 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	4,400 (2004)
קואורדינטות	34°51′22″N 35°51′30″E / 34.856111111111°N 35.858333333333°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת סוריה רגילה) דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים; התיכון; ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה ארוואד

המונח "ארוד" מפנה לכאן. לערך העוסק בדמות מקראית, מבניו של גד, ראו ארודי.

אַרְוָד (בפיניקית: 𐤀𐤓𐤅𐤃, ארוד;^[1] משם לאכדית Ar-ua-di,^[2] למצרית קדומה jrtw או jrṯw,^[3] ליוונית Αραδος^[4]), כיום אַרְוָאד (מפיניקית לערבית أرواد), היא עיירה סורית אשר שוכנת על האי רואד שבים התיכון, על חורבות עיר נמל חשובה מהעת העתיקה בשם זה.^[5] העיירה ממלאת את כל שטח האי, שאורכו הוא 710 מטר ורוחבו 515 מטר. ארווד מרוחקת 3 ק"מ מטרטוס, הנמל השני בגודלו בסוריה.

נכון ל־2021 ארווד היא עיירה המתבססת בעיקר על דיג. קיימים בעיירה ממצאים היסטוריים של שרידי העיר הפיניקית במקום, כמו מקדש לאל דגון.

שם

ארוד (ỉrtw) בכתב חרטומים

מקור שם העיר הוא מהשם הפיניקי 𐤀𐤓𐤅𐤃 (ארוד), המופיע גם בתנ"ך.^[4] משם התגלגל השם לאכדית בגרסאות שונות כ־Ar-ua-da,^[2] כ־A-ru-a-di,^[4] כ־Ar-ma-da^[6] כ־A-ru-da,^[7]^[8] וכ־A-ru-ad-da,^[9] למצרית עתיקה כ־ỉrtw או ỉrṯw,^[3] וליוונית כ־Άραδος (אַרַדוֹס).^[4] בנוסף, כונתה ביוונית גם "אנטיוכיה שבפייריה (אנ')" (Αντιόχεια της Πιερίας).

גלגולים מאוחרים יותר של השם הם לטורקית כארווד (Arvad), וכארפד (Arpad), ולערבית כארואד (أرواد).

היסטוריה

העת העתיקה

סטראבון מספר שהעיר נוסדה על־ידי פליטים מצידון.^[10]

העיר מוזכרת במכתבי אל־עמרנה כעיר בעלת צי אוניות גדול. מלך גבל מתלונן בפני פרעה, על הסכנה הצפויה לעיר מספינות אנשי ארוד. במכתב של אבימלך (אנ') מלך צור מספר שזמרי־הדה (אנ') מלך צידון המורד כרת ברית עם אנשי ארוד, והם כינסו את אוניותיהם, מרכבותיהם ואנשי צבאם כדי לכבוש את צור.^[11]^[12]

המלך האשורי תגלת פלאסר הראשון כבש את האזור, וקיבל מנחה מגבל, צידון וארוד; הוא הפליג על אוניות אנשי ארוד למרחק של "שלוש שעות כפולות" מהעיר ארוד האי לעיר צומור אשר בארץ אמורו.^[13]

אשורנצירפל השני כתב שהוא עשה את דרכו למרגלות הר הלבנון והלך לים הגדול של ארץ אמורו, הטביל בו את נשקיו והקריב קרבן לאלים. הוא קיבל מנחות ממלכי חוף הים: צור, צידון, גבל, מחֿלתו,^[א] מַאיזוּ, כַאיזוּ, אמורו, וארוד שבים, ופירט את המנחות עצמן.^[15]

בימי אשורנצירפל השני שמלך במאה ה־9 לפנה"ס, הוטל על העיר מס, הוא מציין שהיא שוכנת בלב ים.^[12]

בשנת 853 לפנה"ס השתתף מתן־בעל מלך ארווד בקרב קרקר עם כח של 200 רגלים במלחמה נגד שלמנאסר השלישי.

אדד־ניררי השלישי ציין שהוא הזקיף את צלם מלכותו ב"ארוד השוכנת בלב ים".^[16]

בשנת 734 לפנה"ס, נכנע מלך ארוד מתן־בעל^[ב] לתגלת פלאסר השלישי, הפך לווסאל שלו והוזכר בין מגישי המנחה אליו.^[17]

גם בתקופתו של סנחריב (704–680 לפנה"ס) העיר שילמה מס לאשור, תחת מלך העיר עבדי־לִיאְתִי.^[18]

בימי אסרחדון (681–669 לפנה"ס), בנו של סנחריב, מוזכרת העיר ומלכהּ מתן־בעל^[ג] בין המלכים המתכנסים מארץ חֿתִי, עבר הנהר (אנ') וידננה, עליהם הטיל אסרחדון לשלוח חומרי בנייה ופסלים גדולים לארמונו בנינוה.^[9] על פי הכתובות האשוריות היא הייתה מוגדרת כעיר פניקית, שמה ברשימות נכתב אַרֻאַדִ, אַרֻדַ ועוד.

במהלך מסעו הראשון של אשורבניפל (668–627 לפנה"ס) נגד מצרים, עשרים ושניים מלכי הלבנט וקפריסין באו אליו להגיש לו מנחות ולנשק את רגליו, וביניהם ויכין־לוּ מלך ארוד, והוא הכריחם ללוות עם כוחותיהם ואוניותיהם את חייליו בים וביבשה.^[19] במסעו השלישי,^[20] מיד לאחר שהביס את בעל מלך צור המורד, אשובניפל סיפר שיכין־לוּ מלך ארוד "היושב בלב הים" ומלכי תובל וקיליקיה "שלא נכנעו לאבותיו" לדבריו, נכנעו לעולו, והביאו לו את בנותיהם (בתיאור דומה לתיאור על בעל מלך צור).^[21] לאחר מותו^[22] או היעלמותו^[23] של יכין־לו, בניו עזיבעל, אביבעל, אדוניבעל, שפטבעל, בדבעל, בעל־ישופו, בעלחנן, בעלמלך, אבימלך ואחימלך הגרים "בלב הים" באו אליו עם מתנות ונישקו את רגליו.^[21] אשורבניפל הסתכל בתענוג על עזיבעל והמליך אותו על ארוד, ואת אחיו הלביש בבדים מעוטר בצבעים ובצמידי זהב והעמידם לפניו.^[21]

בתקופת נבוכדנצר מלך בבל העיר מוזכרת כמעלת מס לבבל, שמה ברשימות ארמד.

ההיסטוריון הרודוטוס מציין שאחד מראשי הצי של חשיארש היה מארדוס (היא אַרְוַד).^[25] בשנת 333 לפנה"ס, לאחר קרב איסוס, הגיע אלכסנדר מוקדון לפיניקיה, ונפגש עם סטרטון, בנו של גרעשתרת (גראוסטרטוס ביוונית) מלך ארוד וסביבתה, בזמן שהמלך עצמו שרת בצי של אוטופרדטס (אנ') הפרסי בדומה לשאר מלכי פיניקיה וקפריסין; סטרטון הבטיח שארוד, מרת (אנ'), מריאמה (אנ'), סיגון^[ד] וכל המקומות שבשליטתו ובשליטת אביו ייכנעו לאלכסנדר.^[27] ואכן, בזמן המצור על צור, הצטרף גרעשתרת מלך ארוד לאלכסנדר.^[28]^[29] בתקופה ההלניסטית, מוזכרת העיר בכתובים כעיר נמל משגשגת. סטראבו מציין בכתביו שהעיר הייתה בנויה על אי, מלא בבתי מגורים רבי קומות; הוא מספר שמקורות המים שלה היו בורות באי, או שנהגו להביא מים מהיבשה.^[10] שטחה החקלאי של האי היה ביבשה מצומור ועד נהר ארנת, משם קבלה את אספקת הדגן, שמן ויין. עדויות אפיגרפיות מעידות על סוחרים אַרְוָדִים ביוון מהתקופה ההלניסטית.^[30]

לארווד היו מספר ערי־בת כפופות לה על היבשה, ביניהן טרטוס ("אנטי־ארדוס", מול־ארוד ביוונית), קרן, מרת (אנ'), אנידרה, בלנאיה ופלטוס; ביניהן, קרן הייתה הנמל היבשתי של ארווד.^[31]^[32]

בתקופה הרומאית חלה נסיגה בחשיבותה של העיר והיא חרבה בתקופה הביזנטית.^[12]

ימי הביניים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במאה ה־13, העיר שמשה כראש גשר לצלבנים. זה היה המקום האחרון שהם החזיקו לפני תבוסתם הסופית במאבק עם המוסלמים על השליטה בארץ ישראל. האי נכבש בשנת 1302 על ידי הממלוכים.

העת החדשה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במקרא

אנשי העיר מוזכרים בספר בראשית בתולדות בני נח, בתיאור השושלת של כנען נכתב ”וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי” (בראשית, י', י"ח). תיאור זהה מופיע בדברי הימים א', א', ט"ז.

העיר מוזכרת בספר יחזקאל כאשר יחזקאל נושא קינה על העיר צור ומספר כי ארוד הייתה בין הערים שקיימו קשרים עם צור: ”יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד הָיוּ שָׁטִים לָךְ” (יחזקאל, כ"ז, ח'); בני ארוד אף היו חלק מאנשי המשמר של צור: ”בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ עַל חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב, וְגַמָּדִים בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ הָיוּ, שִׁלְטֵיהֶם תִּלּוּ עַל חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב, הֵמָּה כָּלְלוּ יָפְיֵךְ.” (יחזקאל, כ"ז, י"א)

לקריאה נוספת

"אַרְוָד", בתוך: אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, כרך א', עמ' 531–532

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארווד בוויקישיתוף

"ארוד" באתר דעת

ביאורים

^ עיר כנענית בין ארוד לצידון, לא ברור איפה.^[14]
^ מלך שונה מהמלך מתן־בעל מימי שלמנאסר השלישי
^ מלך שונה מהמלך מתן־בעל מימי שלמנאסר השלישי ומהמלך מתן־בעל מימי תגלת פלאסר השלישי
^ סיגון לא מזוהה בוודאות.^[26]

הערות שוליים

^ RÉS 604, KAI 293
^ ¹ ² Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – מכתב EA 149 (אנ') שו' 59, עמ' 618
^ ¹ ² Gauthier, Henri (1925). Dictionnaire des Noms Géographiques Contenus dans les Textes Hiéroglyphiques. Vol. 1. p. 99.
^ ¹ ² ³ ⁴ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 59
^ אנציקלופדיה מקראית כרך א' עמ' 531–532.
^ Hayim Tadmor, The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 123; A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 37
^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64, 114, 131, 175, 192, ISBN 978-1-57506-241-9
^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, ISBN 978-1-57506-242-6
^ ¹ ² Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23-24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
^ ¹ ² סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – מכתב EA 149 (אנ'), עמ' 614–621
^ ¹ ² ³ אנציקלופדיה מקראית כרך א' עמ' 531.
^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 37 (הקטע חוזר חלקית בעמ' 42, 53)
^ People, gods & places, באתר Nimrud: Materialities of Assyrian Knowledge Production
^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 219 (הקטע חוזר בקיצור ובסדר אחר בעמ' 226, ובמקוטע בעמ' 298)
^ Stephanie Page, A Stela of Adad-nirari III and Nergal-ereš from Tell al Rimah, Iraq 30, 1968, עמ' 139–153 doi: 10.2307/4199848
^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 122–123
^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64 (הקטע חוזר גם בעמ' 114, 131, 175 ו־192) וכן A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, 188, 238
^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). חלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את הספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
^ לאחר השכתוב השני של ספרי שנות אשורבניפל מוספר המסע כמסע השני של המלך, ראו Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 182
^ ¹ ² ³ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, הקטע בגרסה הראשונה מופיע בעמ' 61–62 ו־86–87, בגרסה שנייה מורחבת מעט מופיע בעמ' 120–121, 144–145 ו־169–170, בגרסה שלישית מקוצרת בעמ' 193–194, בגרסה רביעית המרחיבה את הגרסה הראשונה בעמ' 236–237, בגרסה חמישית מקוצרת בעמ' 268 ו־276, ובגרסה הששית המקוצרת ביותר בעמ' 305
^ ההבהרה לפיה הדבר התרחש לאחר מותו מופיעה רק בגרסת ספרי השנים השנייה, ראו ב־Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 121
^ כך לפי הגרסה הרביעית של ספרי השנים, ראו Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 222, 237
^ אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 56
^ הרודוטוס, היסטוריות, 7.98 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
^ Josette Elayi, Studies in Phoenician Geography during the Persian Period, Journal of Near Eastern Studies 41, 1982, עמ' 89
^ אריאנוס, אנבסיס, 2.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ אריאנוס, אנבסיס, 2.20 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ אריה כשר, מסע אלכסנדר הגדול בארץ־ישראל, בית מקרא כ', 1975, עמ' 189
^ Olivier Masson, Recherches sur les Phéniciens dans le monde hellénistique, Bulletin de Correspondance Hellénique 93, 1969, עמ' 679–700 doi: 10.3406/bch.1969.4892; ראו גם KAI 293
^ סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2.12 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ Renan, Ernest (1864). Mission de Phénicie. Paris: Imprimerie Impériale. p. 20

[15] עיר כנענית בין ארוד לצידון, לא ברור איפה.^[14]

[18] מלך שונה מהמלך מתן־בעל מימי שלמנאסר השלישי

[21] מלך שונה מהמלך מתן־בעל מימי שלמנאסר השלישי ומהמלך מתן־בעל מימי תגלת פלאסר השלישי

[30] סיגון לא מזוהה בוודאות.^[26]

[1] RÉS 604, KAI 293

[ה6-2] ¹ ² Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – מכתב EA 149 (אנ') שו' 59, עמ' 618

[Gauthier99-3] ¹ ² Gauthier, Henri (1925). Dictionnaire des Noms Géographiques Contenus dans les Textes Hiéroglyphiques. Vol. 1. p. 99.

[ה1-4] ¹ ² ³ ⁴ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 59

[5] אנציקלופדיה מקראית כרך א' עמ' 531–532.

[6] Hayim Tadmor, The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 123; A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 37

[7] A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64, 114, 131, 175, 192, ISBN 978-1-57506-241-9

[8] A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, ISBN 978-1-57506-242-6

[ה32-9] ¹ ² Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23-24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)

[ה7-10] ¹ ² סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[11] Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – מכתב EA 149 (אנ'), עמ' 614–621

[ה5-12] ¹ ² ³ אנציקלופדיה מקראית כרך א' עמ' 531.

[13] A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 37 (הקטע חוזר חלקית בעמ' 42, 53)

[14] People, gods & places, באתר Nimrud: Materialities of Assyrian Knowledge Production

[16] A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 219 (הקטע חוזר בקיצור ובסדר אחר בעמ' 226, ובמקוטע בעמ' 298)

[17] Stephanie Page, A Stela of Adad-nirari III and Nergal-ereš from Tell al Rimah, Iraq 30, 1968, עמ' 139–153 doi: 10.2307/4199848

[19] Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 122–123

[20] A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64 (הקטע חוזר גם בעמ' 114, 131, 175 ו־192) וכן A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, 188, 238

[22] Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). חלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את הספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).

[23] לאחר השכתוב השני של ספרי שנות אשורבניפל מוספר המסע כמסע השני של המלך, ראו Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 182

[ה3-24] ¹ ² ³ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, הקטע בגרסה הראשונה מופיע בעמ' 61–62 ו־86–87, בגרסה שנייה מורחבת מעט מופיע בעמ' 120–121, 144–145 ו־169–170, בגרסה שלישית מקוצרת בעמ' 193–194, בגרסה רביעית המרחיבה את הגרסה הראשונה בעמ' 236–237, בגרסה חמישית מקוצרת בעמ' 268 ו־276, ובגרסה הששית המקוצרת ביותר בעמ' 305

[25] ההבהרה לפיה הדבר התרחש לאחר מותו מופיעה רק בגרסת ספרי השנים השנייה, ראו ב־Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 121

[26] כך לפי הגרסה הרביעית של ספרי השנים, ראו Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 222, 237

[27] אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 56

[28] הרודוטוס, היסטוריות, 7.98 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[29] Josette Elayi, Studies in Phoenician Geography during the Persian Period, Journal of Near Eastern Studies 41, 1982, עמ' 89

[31] אריאנוס, אנבסיס, 2.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[32] אריאנוס, אנבסיס, 2.20 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[33] אריה כשר, מסע אלכסנדר הגדול בארץ־ישראל, בית מקרא כ', 1975, עמ' 189

[34] Olivier Masson, Recherches sur les Phéniciens dans le monde hellénistique, Bulletin de Correspondance Hellénique 93, 1969, עמ' 679–700 doi: 10.3406/bch.1969.4892; ראו גם KAI 293

[35] סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2.12 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[36] Renan, Ernest (1864). Mission de Phénicie. Paris: Imprimerie Impériale. p. 20

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[א]

[15]

[16]

[ב]

[17]

[18]

[ג]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[ד]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[14]

[26]