חיים יהודה אריה וייל
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אריכות ופירוט יתר, תשבחות במקום כתיבה אנציקלופדית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אריכות ופירוט יתר, תשבחות במקום כתיבה אנציקלופדית. | |
 | |
| הרב חיים אריה יהודה וייל | |
| לידה |
21 באוגוסט 1866 י' באלול תרכ"ו רוגזן (Rogasen) |
|---|---|
| נרצח |
18 בנובמבר 1943 (בגיל 77) כ' בחשוון תש"ד אושוויץ, גרמניה הנאצית  |
| מקום קבורה | אושוויץ, פולין |
| מקום פעילות | צ'רניקאו, דיסלדורף, הולנד |
| תקופת הפעילות |
? – 18 בנובמבר 1943 |
| השתייכות | אגודת ישראל |
| רבותיו | אביו, הרב מאיר וייל, הרב עזריאל הילדסהיימר, הרב דוד צבי הופמן |
  | |
הרב ד"ר חיים יהודה אריה וייל (י' באלול תרכ"ו, 1866-כ' בחשוון תש"ד, 18 בנובמבר 1943) היה רב בגרמניה. נספה במחנה השמדה אושוויץ-בירקנאו.
בית אביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיים יהודה אריה וייל הוא צאצא למשפחת וייל, אביו, הרב מאיר וייל כיהן כדיין בעיר רוֹגָזֶן, אך התפרנס ממסחר. רעייתו הראשונה ובנם היחיד נפטרו ממחלה, ולאחר כמה וכמה שנים נישא שוב. רעייתו השנייה, רוזה (לבית הורביץ), ילדה לו שלושה-עשר ילדים, כשרובם נפטרו ממחלות כתינוקות או בצעירותם, ורק חמישה מהם גדלו והקימו משפחות. הצעיר בהם היה הרב ד"ר וייל שנולד ברוגזן כשאביו היה כבן 60. אביו היה מלמדו הראשון וכן למד בתלמודי תורה אחרים ברוגזן. בנוסף ללימודיו התורניים למד גם לימודי חול כמנהג יהודי גרמניה. הרב מאיר נפטר בגיל 90.
ברבנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]למד והוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בברלין אצל הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר והרב דוד צבי הופמן. היה בקי בש"ס והיה חוזר כל שנה על כולו. בנוסף למד גם באוניברסיטה והגיש דוקטורט על העניינים המשפטיים שמופיעים בספרי יוספוס פלביוס והשוואתם להלכה. על מחקר זה קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת ברן בשווייץ.
בדרשותיו הדגיש את חובתו של עם ישראל להיות אור לגויים ומופת מוסרי בפניהם, ורק בכך ניגאל. כן היה מדגיש את קיום המצוות שבין אדם לחברו לא פחות מהמצוות שבין אדם למקום. לגבי מצוות צדקה היה דורש שקיומה המעולה ביותר הוא להעמיד את הנזקק על רגליו עד שיוכל להתפרנס בעצמו, ואם זה לא אפשרי אז יש לעזור לו ככל שניתן.
היה ביחסים טובים גם עם אנשי הדת של דתות אחרות.
בצרניקאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתרס"א (1901) נבחר לרבה של קהילת צרניקאו בחבל פוזנן, ונשא לאשה את רוזה, בתו הבכורה של אשר הורוביץ, מחברי הקהילה (נפטרה בתרצ"א).
בדרשתו הראשונה שהתבססה על המילים ללמוד וללמד לשמור ולעשות[1] הביא לפניהם את הקווים המנחים של השקפתו לגבי תפקיד רב בישראל:
- ללמוד - להעמיק בהתמדה במקורות היהדות ולהתכונן במרץ למילוי תפקידיו.
- ללמד - ללמד את כולם: מבוגרים, צעירים ולילדים, ולהיות להם מורה דרך החיים.
- לשמור - להיות שומר נאמן לתורה ולהגן עליה מכל התקפה והשמצה כדי למנוע כניסת רעיונות זרים אל הקודש.
- ולעשות - להיות דוגמה ומופת בקיום מצוות התורה ולהראות לכולם את דרך האמת של עם ישראל.
אף שחלק מהקהילה לא שמרה מצוות, כדי לכבד את הרב השתדלו גם אלה לא לחלל שבת בפרהסיה, ובכל המשפחות שמרו כשרות ברמה כזו או אחרת. כמה שנים לאחר מינויו בנתה הקהילה מקווה חדש. הרב עמד בראשות חברה מיוחדת לענייני צדקה וחברת "גמילות חסד של אמת". גם רעייתו הרבנית הייתה שותפה לפעילות החסד ועמדה בראש "חברת הנשים להלבשת ילדים עניים ותמיכה בעניים" ועסקה ב"גמילות חסד של אמת" לנשים. בדרשותיו היו מתייחס לאירועים המשפחתיים של בני הקהילה: היה מודה לבורא על השמחות, והיה מביע את צערו על הנפטרים ומוסיף דברי תנחומים לאבלים.
בנוסף ניהל את בית הספר היהודי לדת שבתקופתו שמו הרשמי היה 'בית הספר העברי לדת, בהנהלת הרב ד"ר ווייל'. כל ילדי היהודים היו חייבים ללמוד בית הספר הזה כי לפי חוקי המדינה, ללא תעודת גמר מבית הספר לדת, לא היה ערך לתעודה מבית הספר הכללי.
הוא תיקן תפילות בלשון העם לזוג צעיר שבא לבית הכנסת בשבת הראשונה לאחר נישואיו וליולדת לכניסתה הראשונה לבית הכנסת לאחר הלידה.
במלחמת העולם הראשונה עשרות מיהודי צרניקאו התגייסו לצבא גרמניה. לחלקם הוענקו עיטורי גבורה והצטיינות על לחימתם וחמישה מהם נהרגו. לכבוד החיילים ששבו לביתם דרש דרשה מרגשת שבה עוררם לבנות את ביתם מחדש ברמה גבוהה יותר עם רגישות רבה יותר לכבוד הזולת ורכושו. הרב ד"ר וייל ליווה את דרשות בפסוקים וגם בתפילות רבות לשלום העולם וגאולת ישראל שתרגם לגרמנית.
מתחילת מלחמת העולם הראשונה המצב בצרניקאו הידרדר בגלל משבר כלכלי והסכנות בדרכים. לאחר תבוסת הגרמנים במלחמה סופח האזור לפולין. והיהודים נתקלו ביחס עוין ואנטישמי מצד השלטונות הפולניים. רוב יהודי צרניקאו עזבו לגרמניה ומערב אירופה, והקהילה היהודית הצטמקה מאוד. הפולנים שפעלו לסיפוח חלקים נוספים מגרמניה דרשו מהרב וייל סכום גדול למימון פעילותם, אך הוא סירב ואמר שאין לירוק לבור שממנו שתה, מדינת גרמניה. אך תרם סכום כפול לארגון "הצלב האדום" הפולני שטיפל בחולים. למרות תרומתו זו, ראו הפולנים בחומרה את סירובו לתרום לסיפוח שטחים נוספים מגרמניה לפולין, ושללו ממשפחתו את קצבת הפחם לחימום ובישול. מפני שלא רצה לקנות בהשוק השחור, החליט לעזוב את העיירה.
בדיסלדורף
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחיפש מקום רבנות חדש, מצא כמתאימה את הקהילה החרדית בדיסלדורף שליד נהר הריינוס. ביום הראשון של חנוכה, כ"ה בכסלו תר"פ (17 בדצמבר 1919) הגיע לעיר. בתחילה הגיע לבדו, ולאחר חמישה חודשים הצטרפו רעייתו וחמשת ילדיו. במשך כמה זמן מצבה הכלכלי של הקהילה היה רע ומשפחת הרב גרה בשני חדרים. לאחר השתפרות המצב הכלכלי הרב ומשפחתו קיבלו דירת שבעה חדרים בקומה ראשונה מבית-דירות בן ארבע קומות שבנה אחד מפרנסי הקהילה שהתעשר.
הקהילה החרדית בדיסלדורף מנתה כ-150 משפחות, והייתה קטנה בהרבה מזו הרפורמית. אך גם רבים מאלו שלא היו חברים בקהילה החרדית, נזקקו לשירותיה בעריכת חתונות יהודיות, סיפוק מאכלים כשרים וקבורה יהודית. בבית התפילה הרפורמי ליוותה את התפילות מקהלה מעורבת של זמרים וזמרות, חלקן אף היו גויות. בתחילה הרב ד"ר וייל ניסה לקיים שיתוף פעולה עם הקהילה הרפורמית, אך כשנדרשו להשתתף במימון בניית מקווה והכשרת שטח לבית קברות חדש, שוב נפרדו מהקהילה, וכל נטל שירותי הדת, כולל אחזקת המקווה ובית הקברות היו על כתפי הקהילה הקטנה.
הרב וייל למד בהתמדה לצד עבודת הרבנות. תחת השגחתו פעלו מסעדה כשרה, אטליז כשר ובית יתומים בעיירה סמוכה. וכן העביר שיעורים למבוגרים וצעירים, וכשהמורה הקבוצה לילדים לא יכול היה ללמדם, היה הוא המורה המחליף. לעיתים אף הכין ילדים לקריאת התורה וההפטרה בשבת הבר מצווה. מכל הסביבה באו אליו לשאול שאלות הלכתיות ולהתייעץ. מפני שלא היו די ילדים יהודיים להקמת בית ספר יסודי יהודי, נאלצו היהודים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הנוכריים, ולילדים היו שיעורי השלמה ביהדות.
בכל שבת העביר שיעור תורה לגברים. היה נשא דרשות גדולות בבית הכנסת בשבת שובה, בשבת הגדול, בשבתות מברכים, בשבתות מיוחדות אחרות, ובחגים. כן היה בעל קול ערב ששימש כחזן פעמים לא מעטות. בכל יום הכיפורים היה שליח ציבור בתפילת נעילה ולפעמים גם בכל נדרי ומוסף.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הרב סירב הרב להזמנת בתו וחתנו, שעלו לארץ ישראל, להצטרף עליהם ולעלות ארצה. הוא אמר שהקהילה בדיסלדורף עדיין זקוקה לו, ובגרמניה חסרים רבנים יותר מאשר בארץ. בליל הבדולח פרצו נאצים לבית הרב וייל היכוהו, שברו את הרהיטים ואת כלי האוכל מזכוכית וחרסינה שאכלו בהם בחגים, וזרקו את ספרי הקודש מהחלון. בנוסף גזלו את ספר התורה שירש מאביו. בתו הצעירה חנה הצליחה להחזיר את ספר התורה, לאחר שהלכה לתחנת המשטרה כמה פעמים. קהילת דיסלדורף נחרבה, כמו קהילות אחרות בגרמניה, והיהודים ברחו לארצות אחרות. הרב וייל נמלט להולנד, שאליה כבר נמלטה מספר שנים קודם לכן בתו פלורה ובעלה. חתנו ובתו שכרו בעבורו דירה מעל לדירתם.
בהולנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהולנד נחלשה ראייתו מאוד, אך המשיך לשקוד על תלמודו בעל פה. כשהיה דבר שלא זכר בביטחון, קירב את הספר למרחק כשני סנטימטרים מעינו הטובה יותר, קורא את המילים שלא היה בטוח בזכרונם, וממשיך ללמוד מזכרונו. השתדל בכל מאודו לא להיות למעמסה על בתו וחתנו, והלך לבדו בעזרת מקל הליכה. היה יוצא מביתו פעמיים ביום: לתפילת שחרית ולתפילות מנחה וערבית, ולאחר סיום התפילה השתתף בשיעור גמרא. לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, הוצע לרב וייל להסתתר, אך התנגד מחשש שיסכן משפחה הולנדית. הרב אמר שאין הוא ראוי להצלה יותר משאר היהודים, ובתור רב יוכל לעזור ליהודים במחנות. בתש"ב נלקח למחנה ריכוז שממנו נשלחה כל שבוע רכבת עמוסה יהודים למחנה ההשמדה בירקנאו. לאחר כשנה נשלח באחת מהרכבות לאושוויץ 2 ונפרד משכניו למחנה בנאום מרשים.
פעילותו הציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעל עם הרבנים האורתודוקסיים האחרים בעניינים בקשורים לכלל הקהילות, והם היו מתאספים פעמיים בשנה לדון בעניינים העומדים על הפרק. השתתף ב"חברה להיסטוריה ולספרות ישראל" שמטרתה הייתה להעמיק את הקשר ליהדות של היהודים שעמדו בפני התבוללות. במסגרת פעילות בחברה זו העביר הרצאות שעסקו בהשוואת המשפט העברי לעומת משפטי העמים.
נטה לאגודת ישראל כפי שהייתה בגרמניה - חוששת מהשפעת החילוניות אך תומכת בלימודי חול בדרך של "תורה עם דרך ארץ". וכן תמך ביישוב ארץ ישראל. בתרע"ח עודד את בני קהילתו לתרום כסף רב ליישוב הארץ דרך אנשי אגודת ישראל שתמכו בו, והיו רבים כאלו. בתו פלורה הייתה בתנועת "נוער אגודתי" כדי להגיע דרכה לארץ ישראל. עם זאת לא רצה להיות פעיל בתוך "אגודת ישראל" ואמר שעליו להיות שייך לכל הקהילה ולא להיות מעורב במחלוקת פוליטית.
מצאצאיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנו, שלום וייל, פרופסור לשפות בניו-יורק
- בתו, רבקה, נישאה לפרופ' יוסף ולק
- ניניו, פרופ' יוסי פלטיאל מהאוניברסיטה העברית בירושלים ופרופ' מיכל שרון ממכון ויצמן למדע
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב אליעזר מלמד, חיים ומוות על קידוש השם, כתבה על הרב וייל בגרסה המקוונת של השבועון בשבע באתר ערוץ שבע מאת צאצא של הרב וייל ובנה של הרבנית שולמית מלמד
- שנאת חנם בינינו גורמת פירוד לבבות ומעכבת את הגאולה, הרב ד”ר חיים אריה ווייל הי”ד, אתר תורתך לא שכחתי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ במסכת אבות, פרק ד', משנה ה' כתוב: "רבי ישמעאל אומר: 'הלומד תורה על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות". וכן בברכה השנייה מברכות שמע ישראל בתפילת שחרית אנו אומרים "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".