לדלג לתוכן

ערוץ 7

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ערוץ שבע)
ערוץ 7
נתונים כלליים
סוג אתר חדשות, רדיו
מייסדים

הרב זלמן ברוך מלמד

הרבנית שולמית מלמד
תקופת הפעילות 1988–הווה (כ־36 שנים)
חברת אם ישיבת בית אל
חברות בנות בשבע
מיקום המטה בית אל
משרד ראשי מעגלי הראי"ה, בית אל
ענפי תעשייה תעשיית התקשורת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים בשבע
יו"ר יעקב כץ
 
www.inn.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הסמליל אשר שימש את אתר האינטרנט עד 2021.

ערוץ 7 היא קבוצת תקשורת ישראלית, הפועלת ברשת האינטרנט ועוסקת בחדשות ובתוכן יהודי. הקבוצה מפעילה שלושה אתרי אינטרנט, בשפה העברית, בשפה האנגלית ובשפה הרוסית, הפונים לקהל גולשים בישראל ובמדינות דוברות אנגלית ורוסית. הרשת מזוהה במידה רבה עם המגזר הדתי-לאומי[1] ועם הימין הפוליטי בישראל[2].

הרשת נמצאת בבעלות התאגיד Holyland Holdings, הרשום באיי מרשל, שבעלי השליטה בו הם משה גנץ ושילה סימנוביץ, שניהם אזרחי ארצות הברית[3].

קבוצת התקשורת של ערוץ 7 מנוהלת על פי הדרכתו הרוחנית של ראש ישיבת בית אל הרב זלמן ברוך מלמד[4]. בראש ההנהלה עומדת רעייתו, הרבנית שולמית מלמד. בתפקיד מנכ"ל אתר האינטרנט והעורך הראשי משמש עוזי ברוך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסדת ערוץ 7 הרבנית שולמית מלמד עם שר החינוך דאז, נפתלי בנט, בוועידת ערוץ 7 במלון קינג דייוויד בירושלים

ערוץ 7 הוקם בשנת 1988, כתחנת רדיו פיראטית ביוזמת הרבנית שולמית מלמד, אשתו של הרב זלמן ברוך מלמד, מתוך תחושה שהתקשורת בישראל מוטה שמאלה[5]. היא רצתה להקים תחנת רדיו ופנתה לבעלה בבקשה שיסייע לה להתחיל במיזם. תחילה הוא סירב לבקשתה, אך לאחר כחצי שנה נעתר להפצרותיה. לעזרתה באו אנשי הישיבה של בעלה, יעקב כ"ץ (לימים חבר הכנסת מטעם האיחוד הלאומי) ויואל צור[6]. בעזרת אליקים העצני ובעזרת תורמים, רכשה ספינה בעלות של קרוב לחצי מיליון דולר[5], ששמה הוסב לאוניית ארץ הצבי. על השם "ערוץ 7" הוחלט מכיוון שהיו באותה עת 6 תחנות רדיו ישראליות פעילות ואילו תחנת הרדיו "ערוץ 7" הייתה השביעית[5].

התחנה החלה לשדר באוקטובר 1988[6], מספינת "ארץ הצבי" ששטה בים התיכון מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל[7], מאחר שלא היה לה רישיון הפעלה ממשרד התקשורת (היא פעלה באופן דומה לתחנת קול השלום שהוקמה ב-1973)[4][8]. רב החובל של הספינה היה איטלקי, ושאר אנשי הצוות ממלטה. בנוסף לרכישת הספינה נדרשה השקעה גדולה ברכישת ציוד, ובסך הכל כמיליון דולר[6].

הערוץ החל לשדר תחילה באופן ניסיוני, בעיקר שירים עבריים וחסידיים ושעות רבות של מוזיקה מזרחית, דבר שהביא לתחנה שיעור האזנה גבוה תוך זמן קצר[9][10]. אחר כך החלה לשדר גם שיעורי תורה ואקטואליה, שהוקלטו באולפן בבית אל ובחדרי סיעת המפד"ל בכנסת[11][12]. בנוסף הוחל בשידורי פרסמות במטרה לכסות את עלות הפעלת הערוץ[4][13].

בין מגישי הפינות והתוכניות בתחנה היו הרב הראשי לישראל ישראל מאיר לאו, יו"ר הכנסת דב שילנסקי, העיתונאי אורי אליצור, איש התקשורת אדיר זיק, אשר הביע לאורך ממשלת רבין ופרס (1992–1996) ביקורת קשה כנגד ראשי הממשלה, יהושוע מאירי ורבים אחרים. מדי בוקר שודרה בתחנה פינת הלכה בהגשת רב היישוב הר ברכה וראש הישיבה, הרב אליעזר מלמד, שבעקבותיה החל להוציא את סדרת ספרי ההלכה המוכרת והפופולרית "פניני הלכה". פינה בולטת נוספת הייתה הפינה "יש שואלים" אותה הגיש הרב זלמן ברוך מלמד. בנוסף שודרו פינות אישיות של חברי כנסת מהימין, בהם: בנימין אלון, אורי אריאל ואריה אלדד[14].

כאמור התחנה שידרה בתחילה מספינת "ארץ הצבי" שעגנה מול חופי תל אביב, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, אך בית המשפט קבע כי "בנוסף לשידורים מן האנייה (שבוצעו כאמור בעת שזו עגנה בדרך כלל בתחום המים הטריטוריאליים), בוצעו שידורי רדיו אלחוטיים של תחנת ערוץ 7 מאתרי שידור שונים שהוצבו על-פני היבשה במקומות שונים ברחבי הארץ"[15]. התחנה שידרה בתדר 918AM ולאחר פשיטה וחידוש הציוד עברה לתדרים 105.2FM ו-1143AM; באנגלית בשם INN-Israel National News בתדר 98.7FM ו-1539AM ובשפות רוסית, אנגלית וצרפתית. במאי 1998 הוגשה עתירה לבג"ץ כנגד שרת התקשורת, לימור לבנת, והשר לביטחון פנים, אביגדור קהלני, בדרישה לאכוף את החוק לגבי השידורים שמקיים הערוץ באמצעות תחנות ממסר המוצבות בישראל ללא רישוי, וממערך שידורים ברחבי הארץ[16]. באוגוסט 1998 הודיעה המדינה לבג"ץ כי בתום חקירת המשטרה יוגשו כתבי אישום נגד אנשי ערוץ 7[17].

בפברואר 1999 יזם ח"כ צבי הנדל מהמפד"ל חוק שיאפשר הכשר בדיעבד לשידורי הערוץ[18]. החוק אושר בכנסת, אך מיד הוגשו שורה של עתירות נגדו[19]. גם היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין סבר כי ערוץ 7 אינו חוקי למרות "הכשרתו"[20]. בג"ץ פסל את החוק במרץ 2002[21]. בפסק הדין קבע בית המשפט העליון כי:

תכלית זו, של מתן רשיון וזכיון לתחנות רדיו אשר פעלו ללא רשיון וזכיון כדין, אינה ראויה בעליל. היא נותנת פרס למי שפעלו שלא כדין, ובכך מהווה פגיעה קשה בשלטון החוק

בג"ץ 1030/99[22].

ב-20 באוקטובר 2003 הופסקה פעילות התחנה לאחר שבית משפט השלום בירושלים פסק נגדה[23]. 10 ממנהלי התחנה וכן התאגידים שהפעילו אותה הורשעו בגין השידורים הבלתי חוקיים של התחנה, ונגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל (שרוצו בעבודות שירות), מאסר על תנאי וקנסות[15][24].

בדצמבר 2003, אישרה הממשלה הצעת חוק חדשה שהגיש שר התקשורת, אהוד אולמרט, להכשרת הערוץ במסגרת הקמת ערוצים ייעודיים בישראל[25]. בפברואר 2004 החוק עבר בקריאה ראשונה בכנסת, אך בשלב זה עבר הערוץ לפעול בהצלחה באינטרנט ולא היה צורך לקדמו יותר[26].

inn – אתר האינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ב-1998 ביקשו מנהלי ערוץ 7 להרחיב את הפעילות של התחנה לאמצעי תקשורת נוספים. תחילה דובר על הקמת ערוץ טלוויזיה שישדר חדשות באמצעות לוויין לישראל. תחנת הטלוויזיה תוכננה לקום מחוץ לישראל, אך להחזיק צוותי צילום בארץ, שיעביר צילומים לתחנה ומשם ישודרו באמצעות הלוויין לישראל. יעקב כץ סבר כי השידורים יהיו חוקיים מאחר ומדובר בתחנה זרה, כביכול, שחוקי המדינה אינה חלים עליה. עד להכנת התשתית לשידורי הטלוויזיה הוחלט לשדר חדשות מצולמות באמצעות האינטרנט, ולצורך כך הוקם אתר אינטרנט[27]. עם העלייה בפופולריות של השימוש באינטרנט, והעובדה שעוד לא הייתה אסדרה שלו[28], השקיע הערוץ בפיתוחו, עם תכנים שמקורם במערכת החדשות של הרדיו ובתוכניותיו השונות. במסגרת זו, ועל מנת לאפשר חשיפה לתכני ערוץ 7 גם מעבר לים, הוקם בתחנה גם אתר אינטרנט בשפה האנגלית.

לאחר סגירת תחנת הרדיו, הורחבה מאוד פעילות אתרי האינטרנט, שהפכו תוך זמן קצר לפעילות המרכזית המשמעותית של קבוצת ערוץ 7. תחילה פעל האתר במתכונת של תחנת רדיו המשודרת באמצעות האינטרנט. אחר כך, עם התפתחות התקשורת הדיגיטלית בישראל ומחוצה לה, הופסקו שידורי הרצף ובמקומם בא תוכן דיגיטלי מגוון, חדשותי, יהודי ואחר. בקיץ 2002 החל האתר לשדר כתבות טלוויזיה ותוכניות אקטואליה מאולפן טלוויזיה, שהוקם בהשקעה של כ-1.5 מיליון, בקריית אריה בפתח תקוה[29]. האולפו היה אמור לשמש גם עבור ערוץ טלוויזיה שישדר באמצעות לוויין[30].

לאורך השנים הוקמו במסגרת קבוצת ערוץ 7 אתרים בשפות: עברית, אנגלית, רוסית, ספרדית, צרפתית ואף בערבית[31]. נכון ל-2024 פועלים במסגרת הקבוצה אתר בעברית, אתר באנגלית ואתר ברוסית, הפונים לקהלים יהודיים ואחרים.

עיקר התוכן באתר מוקדש לאקטואליה, מאמרי דעות (פובליציסטיקה) ותוכן מגוון בנושאי יהדות. האתר כולל גם מדורים בנושאי תיירות, אוכל, ספורט, אופנה, כלכלה, בריאות משפחה וזוגיות. במסגרת האתר פועל אתר משנה המיועד לילדים וכולל תוכן המותאם לגילאים הצעירים בשם "ילדודס". האתר נוקט קו פוליטי ימני לאומי ברור, ומלווה את מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון באופן צמוד. לאורך השנים נטל האתר חלק פעיל במאבק נגד עקירת יישובים במסגרת תוכנית ההתנתקות וכן במאבק נגד פינוי יהודים מבתיהם ברחבי יהודה ושומרון.

מלבד אקטואליה, האתר מפרסם כתבות רבות בנושאי יהדות ותורה ומגזינים שוטפים שעוסקים בנושאים אלה. האתר כולל מוזיקה חסידית, שירים עבריים ודרשות של רבנים בנושאי הלכה, תורה ואקטואליה. בנוסף לכך, מופיעות באתר כתבות בנושאי תרבות ומדע, העוסקות בנושאים אלה מנקודת מבט כללית ויהודית.

משנת 2005 עוסק הערוץ גם באתרים מבוססי תוכן גולשים ומפעיל פורומים. בשנת 2008 הוסיף הערוץ גם מערכת שירותי דואר אלקטרוני לשורותיו. בשנת 2009 עבר האתר שדרוג כללי.

לקראת יום השנה ה-15 לרצח רבין, יצא האתר במיזם "רצח רבין – הגרסה שלכם...", שבו הזמין את קוראיו לשלוח אליו את תאוריות הקשר שלהם לגבי הרצח[32].

אתר הטלוויזיה של הערוץ (הנקרא INNTV) משדר מהדורות חדשות יומיות בשפה האנגלית, וקטעי וידאו במשך כל היום בשפה העברית. כמו גם מגזין שבועי באנגלית בשם Israeli Salad, פינות ילדים בעברית ובאנגלית, ו"תשובה תרבותית" בעברית.

"ללא תולעים" ו"פסיפס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2006 הוקם אתר האינטרנט "ללא תולעים", המפרסם יצירות מגוונות, חלקן בעלות גוון לאומי-ימני. בראשית דרכו התקשה האתר להמריא, עד שבאוגוסט 2006 רכש ערוץ 7 את האתר, ואיחד את רשימת המשתמשים של "ללא תולעים" עם גולשי הפורומים בערוץ. באוקטובר 2006 (תשרי תשס"ז) עוצב האתר מחדש כחלק מאתר ערוץ 7. בשנת 2009 שונה שמו של האתר ל"פסיפס", כחלק משיפוץ כולל שעבר אתר ערוץ 7.

כל שנה מתקיימים כשלושה מפגשים בהם מועברים סדנאות במגוון תחומי היצירה[33].

השבועון "בשבע"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בשבע

"בשבע" הוא חינמון המופץ מדי סוף שבוע בריכוזי אוכלוסייה דתית וחרדית. הוא מונח במקומות ציבוריים כמו חנויות ובתי כנסת. העיתון מופץ בחינם בתפוצה של כ-105 אלף עותקים בכל סוף שבוע.

השבועון נוסד בקיץ 2002, בסיוע של תרומות מחו"ל, והיה החינמון הראשון שהוצאה לאור בישראל[34]. תוכני העיתון מתפרסמים מדי שבוע גם באתר ערוץ 7. בינואר 2014 גנז השבועון מאה אלף עותקים לאחר שהודפסו, בשל ביקורת שמתח בטורו העיתונאי ידידיה מאיר על זאב חבר[35].

אישים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ערוץ 7 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Breiner, Josh (2024-02-19). "Ben-Gvir aides hand out gun permits to associates, media personnel and lawmaker's wife". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2024-05-14.
  2. ^ Former Yesh Atid MK: Party is Leftist, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2020-11-15 (באנגלית)
  3. ^ איתמר ב"ז, המרשלים יוצאים לאור, באתר העין השביעית, 19 בינואר 2014
  4. ^ 1 2 3 אורית הראל, ערוץ 7 ־ הקצה הימני של הסקאלה, מעריב, 1 בדצמבר 1989
  5. ^ 1 2 3 דוד חרמץ, הפליגה נגד הזרם, באתר ערוץ 7, 6 בנובמבר 2003
  6. ^ 1 2 3 יוסף כהן, אינדור נשאר על החוף, כל העיר, 28 באוקטובר 1988
  7. ^ בוקי נאה, "איש העסקים ד"ר ווגנר קפץ רמים מספינת השידוד של גוש אמונים כדי להימלט מהארץ", חדשות, 24 ביולי 1989
  8. ^ ערוץ 7 לא כשר, באתר גלובס, 24 ביוני 1998
  9. ^ שלום ירושלמי, שתי מדינות לשני עמים, כל העיר, 15 בדצמבר 1989
  10. ^ אורי אורבך, מי מפחד משירים עבריים, חדשות, 23 באוקטובר 1989
  11. ^ מנחם רהט, בכנסת - מטרד שכנים, מעריב, 20 בנובמבר 1989
  12. ^ שירות גלובס, ‏המשטרה הפסיקה פשיטה על אולפן ערוץ 7 בבית אל לאחר עימות עם מתנחלים, באתר גלובס, 29 בדצמבר 1999
  13. ^ צבי לביא, ‏הכנסת אישרה: גם פרסום ברדיו פיראטי יוכר כהוצאה לצורכי מס, באתר גלובס, 23 בינואר 1997
  14. ^ רוני קורן-דינר, ערוץ 7 יסיר הפינות האישיות של חה"כ בני אילון, אורי אריאל והמועמד אריה אלדד, באתר TheMarker‏, 19 בינואר 2003
  15. ^ 1 2 מדינת ישראל נ' יעקב כץ ואח', באתר העין השביעית, 20 באוקטובר 2003
  16. ^ שמואל דקלו, ‏בג"ץ: על לבנת וקהלני לנמק אי בדיקת חוקיות ערוץ 7 ואי חסימת השידורים, באתר גלובס, 18 במאי 1998
    ערוץ 7 מפסיק לשדר בעקבות הרשעת מנהליו בביהמ"ש בשידורים ללא היתר, באתר גלובס, 20 באוקטובר 2003
  17. ^ שמואל דקלו, ‏המדינה לבג"ץ: בתום חקירת המשטרה יוגשו כתבי אישום נגד אנשי ערוץ 7, באתר גלובס, 25 באוגוסט 1998
  18. ^ צבי לביא, ‏הכנסת העניקה הכשר לערוץ 7; יאפשר להכשיר גם תחנות חרדיות, באתר גלובס, 24 בפברואר 1999
  19. ^ שמואל דקלו, ‏בג"ץ מנע זמנית את יישום החוק להכשרת ערוץ 7; לא מנע כניסת החוק לתוקף, באתר גלובס, 9 במרץ 1999
    שמואל דקלו, ‏הכנסת מבקשת לדחות שש עתירות נגד הכשרת ערוץ 7, באתר גלובס, 12 באפריל 1999
    שמואל דקלו, ‏רדיו הצפון עתר לבג"ץ: לבטל את החוק אשר הכשיר את שידורי ערוץ 7, באתר גלובס, 28 בפברואר 1999
  20. ^ מעריב, ‏היועץ המשפטי: ערוץ 7 אינו חוקי למרות "הכשרתו", באתר גלובס, 11 בינואר 2000
  21. ^ אפרת וייס ואבישי בן חיים, בג"ץ: הפעלת ערוץ 7 אינה חוקית, באתר ynet, 26 במרץ 2002
    שמואל דקלו, ‏בג"ץ פסל הכשרת ערוץ 7: "פגיעה בחופש העיסוק ופרס לעבריינים", באתר גלובס, 26 במרץ 2002
  22. ^ בג"ץ 1030/99 - ח"כ חיים אורון ואח' נ' יו"ר הכנסת
  23. ^ נדב שרגאי, שידורי ערוץ 7 הופסקו עקב הרשעה בפיראטיות, באתר TheMarker‏, 20 באוקטובר 2003
  24. ^ יובל יועז, הפרקליטות עירערה על קלות עונשם של ראשי ערוץ 7, באתר TheMarker‏, 9 בפברואר 2004
  25. ^ כתב גלובס, ‏הממשלה אישרה את הצעת אולמרט להכשרת ערוץ 7, באתר גלובס, 28 בדצמבר 2003
    גדעון אלון, הממשלה אישרה החוק שמכשיר את ערוץ 7, באתר TheMarker‏, 28 בדצמבר 2003
  26. ^ צבי זרחיה, הצעת חוק המכשירה את ערוץ 7 אושרה בכנסת בקריאה ראשונה, באתר TheMarker‏, 4 בפברואר 2004
  27. ^ ידיעות אחרונות, ‏ערוץ 7 מתכנן שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין, באתר גלובס, 19 בינואר 1998
  28. ^ אביבה משמרי, ‏צנזורה? לא פה, באתר גלובס, 28 בדצמבר 1999
  29. ^ TheMarker digital, ערוץ 7 מציב עובדות בשטח: החל לשדר מהדורות חדשות וראיונות מצולמים באינטרנט, באתר TheMarker‏, 11 ביוני 2002
  30. ^ אלעזר לוין, ‏ערוץ 7 שכר משרדים בפ"ת לאולפני טלוויזיה ב-4 דולר למ"ר, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2002
  31. ^ לי-אור אברבך, ‏פונים לצד השני: הקבוצה הימנית "בשבע" משיקה אתר בערבית, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2010
  32. ^ פרויקט: 'רצח רבין - הגרסה שלכם...', באתר ערוץ 7
    ערוץ 7 משיב לתוקפי "הפרויקט", באתר ערוץ 7, 18 באוקטובר 2010
  33. ^ הרבה אנשים ששאלו-מה זה פסיפס!, באתר ערוץ 7
  34. ^ אביבה קרול, ‏ערוץ 7 יפיק עיתון בתרומות מחו"ל, באתר גלובס, 2 ביולי 2002
    אופיר בר-זהר, עיתון "בשבע" משיק פורמט חדש לרגל שבע שנות פעילותו, באתר TheMarker‏, 29 ביולי 2009
  35. ^ חיים לוינסון, השבועון הדתי-לאומי "בשבע" גנז מאה אלף עותקים בשל ביקורת על זמביש, באתר TheMarker‏, 19 בינואר 2014
  36. ^ איתמר ב"ז, תואר כבוד, באתר העין השביעית, 12 בנובמבר 2013