חוקיות כפירה באסלאם לפי מדינה
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
חוקיות כפירה באסלאם לפי מדינה על ידי מוסלמים לשעבר משתנה במידה ניכרת בין אזורים בעלי מיעוט מוסלמי ואזורים בעלי רוב מוסלמי ברחבי העולם.[1]
איחוד האמירויות הערביות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף הזכות בחוקת איחוד האמירויות הערביות שמצהירה על חופש הביטוי (סעיף 30) וחופש הפולחן (סעיף 32), עזיבה של האסלאם נענשת (דה יורה) במוות על פי דין השריעה (הדין האסלאמי) שמוגדר בסעיף 7 בחוקה כ-"רקע לחקיקה במדינה", לא קיימת הכרה משפטית בהמרה מאסלאם לאמונה אחרת (על אף שקיימת הכרה בהתאסלמות) בעוד שהצגה של אמונה שאיננה האסלאם בקרב מוסלמים מוגדרת כעבירה פלילית.[2][3]
בשנת 1978 החלה איחוד האמירויות בתהליך האסלאמיזציה של חוקי המדינה, לאחר שמועצת השרים שלה הצביעה על מינוי ועדה עליונה שתשנה את כל החוקים הקיימים שמתנגשים עם דין השריעה. בין השינויים הרבים שבאו לאחר מכן איחוד האמירויות שילבה הפללה של עבירות "חודוד" (אנ') של דין השריעה בחוק העונשין שלה, שנענשים במוות, כאשר כפירה באסלאם מהווה אחד מהם. מאז, סעיף 1 וסעיף 66 לחוק העונשין של איחוד האמירויות הערביות חייבו עונש מוות על עבירות חודוד.[4] עם זאת, הצו הפדרלי (15) שהוצא בשנת 2020 הצהיר כי סעיפים 1 ו-66 של חוק העונשין אינם נכללים עוד בהגדרה של עבירות חודוד.[5]
איראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפירה באסלאם לא מופללת במפורש בחוק הרפובליקה האסלאמית של איראן. עם זאת, סעיף 167 בחוקת המדינה קובע כי כל פסיקה שיפוטית מחויבת לעשות שימוש בדין השריעה בנושאים שבהם החוקים האיראנים לא מספקים מענה - שקובע עונש מוות על כפירה.[6] בשנת 2022 חוק העונשין קבע עונש מוות על כל ניסיון של לא מוסלמים להציג אמונה שאיננה האסלאם עבור מוסלמים.[7]
בשנת 1990 ממשלת הרפובליקה האסלאמית הוציאה להורג בתלייה את חוסיין סודמנד על רקע כפירה באסלאם, מוסלמי לשעבר שכפר באמונה באסלאם והתנצר בגיל 13.[8] תחת כהונתו של הנשיא מחמוד אחמדינז'אד (2005–2013) קבוצות שונות דיווחו כי המשטר האסלאמי השתתף במערכה שיטתית למעקב אחרי כופרים באסלאם על מנת לאסלאם אותם בכפייה או להתנקש בהם במידה והם מתנגדים,[9][10] בעוד שמקורות נוצריים שונים טוענים שבין 250,000 ל-500,000 כופרים באסלאם התנצרו באיראן במהלך 1960–2010.[11]
אינדונזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא קיים באינדונזיה חוק שמפליל במפורש כפירה באסלאם בעוד שחוקת המדינה קובעת בתוכן שלה בסעיף 29 משנת 1945 חופש דת שמצהיר באומרו כי "המדינה מבטיחה לכל אדם את חופש הפולחן, כל אחד על פי דתו או אמונתו".[12] עם זאת, למדינה קיים צו נשיאותי (משנת 1965) וסעיף השלמה שלו בחוק העונשין (סעיף 156א) שמתירים העמדה לדין של מי שמורשעים על רקע "חילול קודש" האסלאם עד 5 שנות מאסר,[13] שדווח לאורך השנים כמפורש באופן רחב ואוסר בפועל על הבעת ביקורות כלשהן ביחס לאסלאם. סעיף החוק הוחל בין היתר באוגוסט 2018 נגד אישה בודהיסטית בשם מייליאנה ממוצא סיני שנענשה במאסר למשך שנה וחצי על רקע "חילול קודש" האסלאם בעקבות תלונה שהגישה ביולי 2016 על עוצמת הקול של מואזין מסגד ליד הביתה שלה בעיר טנג'ונגבלאי (אנ'), במחוז צפון סומטרה.[14] ההערה שלה עוררה את המהומות האנטי-סיניות הקשות ביותר במדינה מאז 1998 שכללו שרפה וביזה של מקדשים בודהיסטים על ידי מוסלמים אינדונזים רבים שטענו כי "נעלבו מדבריה". באפריל 2019 דחה בית משפט את ערעורה של מייליאנה על גזר הדין.[15] קודם לכן באוקטובר 2009 קבוצה של עותרים שכללה מספר ארגונים ביקשה מבית המשפט החוקתי באינדונזיה לבחון את חוקתיות סעיף "חילול הקודש" שהובילה באפריל 2010 לפסיקת בית המשפט על התנגדות להיענות לעתירה בטענה כי ביטול הסעיף "יוביל לחשש של שימוש לרעה וסכסוכים בחברה".[16]
ביוני 2005 האשימה המשטרה באינדונזיה מרצה מוסלמי לשעבר באוניברסיטת מוחמדיה בעיר פאלו (אנ') בכפירה באסלאם. המשטרה החזיקה אותו במעצר במשך 5 ימים לפני שהכניסה אותו למעצר בית לאחר שאלפיים מוסלמים אינדונזים הפגינו נגד מאמר שפרסם תחת הכותרת "אסלאם, דת כושלת". בהמשך הוא שוחרר מהמעצר והודח על ידי האוניברסיטה.[17] ב-10 באפריל 2007 עצרה המשטרה בעיירה פסורואן (אנ'), מזרח ג'אווה, זוג גברים מוסלמים לשעבר על רקע כפירה באסלאם שלדברי התושבים המקומיים הצהירו כי "האסלאם זו דת של ערבים, תפילות 5 פעמים ביום הן מיותרות וכי הקוראן מלא בשקרים".[18] לפי סקר שנערך בשנת 2010 על ידי מרכז המחקר פיו 30% מהנשאלים המוסלמים האינדונזים תמכו בעונש מוות למי שכופרים באמונה באסלאם.[19] במאי 2018, אברהם בן מוזס, הידוע גם כסייפודין איברהים, איש דת נוצרי שכפר באמונה באסלאם והתנצר, נידון ל-4 שנות מאסר בגין "לשון הרע דתית" וקנס של 50 מיליון רופיה אינדונזית על רקע התפקיד שמילא בהתנצרות של מוסלמי אינדונזי שכפר באמונה באסלאם.[20]
מחוז אצ'ה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק אינדונזיה מספר 18 משנת 2001 בנושא "אוטונומיה מיוחדת באצ'ה" העניק סמכויות רחבות יותר למחוז האינדונזי אצ'ה, כולל את הסמכות ליישם את דין השריעה האסלאמי באופן רשמי במערכת המשפט שלו בכלל הנושאים בחיי היום יום על רקע הזהות הייחודית של המחוז משאר המדינה שבין היתר כוללת את היותו האזור הראשון שהפיץ את האסלאם בשאר אינדונזיה. חוק מספר 11 משנת 2006 קבע במפורש את יישום השריעה לחובתה החוקית של ממשלת אצ'ה.[21]
בעקבות העברת "קאנון אצ'ה מספר 6" משנת 2014, הוחלט במחוז להחיל את דין השריעה שנהוג בו מאז 2001 בקרב המוסלמים גם על האוכלוסייה הלא מוסלמית בכפייה,[22] כאשר מרגע יישומה של אותה החלטה יוכלו להישפט מבצעי "עבירות" על ידי בתי דין מוסלמיים על פי פרשנותם לשריעה כאשר העונשים על עבירות נאים מקנסות, ענישה גופנית ומאסר. לא קיימת בהוראות המשפט של המחוז אפשרות לסקילה באבנים (ראג'ם (אנ')) בתור עונש, על אף ניסיון לחוקק אותו ב-2009 שנתקל לבסוף בווטו של מושל המחוז, והוביל להעברת קאנון מספר 6 שהטיל את השריעה על כלל התושבים במחוז.[23] בנוסף, בהשוואה לקאנון משנת 2003, קאנון מספר 6 משנת 2014 הגדיל את מספר העבירות שניתנות לענישה לפי הדין השרעי כמו גם את חומרת הענישה. בין היתר, על פי קאנון 2003, המספר המקסימלי של הלקאת מלקות עמד על 40 בניגוד לקאנון 2014 שקבע את המספר המקסימלי של הלקאות על 150.[24][25] באפריל 2016 התקיים אירוע ההרשעה הראשון נגד לא מוסלמי במחוז על פי הקאנון החדש שכלל אישה נוצרייה בת 60 שנענשה בהצלפה פומבית של 30 מלקות בגלל מכירה של משקאות אלכוהול.[26][27][28]
אלג'יריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באלג'יריה, חוקת המדינה מכריזה כי "חופש האמונה והדעה אינו ניתן לפגיעה" בסעיף 36. בפועל, בעוד שכפירה באסלאם אינה מופללת במפורש בחוקי המדינה, ניתן להחיל עונש של עד 5 שנות מאסר וקנס נגד מי שממלאים תפקיד בהמרה של מוסלמי לאמונה אחרת שהיא לא האסלאם ללא התייחסות לגיל של האדם על רקע סעיפי חוק איסור "חילול קודש" האסלאם שנאכפים ומפורשים באופן רחב.[29]
מאז תחילת העשור השני של המאה ה-21 מעצרים בוצעו על רקע סעיפי החוק בגין אי צום במהלך הרמדאן, למרות שזו אינה חובה על פי החוק האלג'ירי. אנשים שאינם צמים דווחו כמי שנתקלים שוב ושוב בהטרדה מצד המשטרה והחברה האזרחית, בעוד שמי שכופרים באסלאם עלולים להיכלא, להיקנס או להיאלץ לחזור להאמין בתוכן האסלאם בכפייה. לפני תיקונים שהוכנסו לקוד המשפחה הלאומי (אנ') בשנת 2005, דיני המשפחה קבעו כי אם ייקבע שאחד מבני הזוג כופר באמונה באסלאם, הנישואים יוכרזו כבטלים. עם כניסת התיקונים לתוקף המונח "כופר" הוסר, אולם, בני זוג כופרים מנישואים שנקבעו ככאלה לפני 2005 אינם זכאים לקבל כל ירושה.[30]
אפגניסטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 130 של חוקת הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן מחייב את בתי המשפט במדינה להחיל את הוראות הפיקה הסונית החנפית בנושאים שבהם החוקים האפגנים לא מספקים מענה שקובעות עונש מוות על כפירה.[31] סעיף 1 של חוק העונשין האפגני (אנ') מחייב ענישה על פשעי "חודוד" לפי תורת המשפט החנפית הרווחת בהתאם לקונצנזוס של אסכולת החוקרים האסלאמיים שלה, שקובעת עונש מוות על כפירה באסלאם. הכופר יכול להימנע מהעמדה לדין או מעונש המוות אם הוא מודה באופן פומבי ב-"טעות" שביצע ומצהיר על אמונה חוזרת באסלאם.[32] בנוסף לעונש המוות, ניתן לשלול מהנאשם את כל הרכוש שלו, בעוד שאם הוא מוגדר כנשוי, הנישואים שלו נחשבים כבטלים בהתאם לפסיקה הסונית החנפית.[33]
מקרה ידוע של שימוש במונח כפירה באסלאם במדינה התרחש באוגוסט 1998 כאשר טבחו פעילי ארגון הטרור האסלאמי סוני הטליבאן ב-8,000 בני הזארה המוסלמים שיעים במדינה בעיר מזאר-י שריף. הטבח כונה כמעשה "תקפיר" (אנ') (מונח שמציין נידוי מהאסלאם של מוסלמי אחד על ידי מוסלמי אחר על רקע האשמה בכפירה) לאחר שמולא ניאזי, מפקד הטבח והמושל החדש שהותקן, הכריז באומרו כי: "הזארים אינם מוסלמים, הם שיעים, הם כופרים. הזארים חיסלו את הכוח שלנו כאן, ועכשיו אנחנו צריכים להרוג את הזארים... או שאתם מסכימים להיות מוסלמים או שאתם עוזבים את אפגניסטן".[34]
אירוע בולט של מדיניות אפגניסטן כלפי כפירה באסלאם התרחש בפברואר 2006 בעקבות פשיטה של המשטרה האפגנית על בתים של מוסלמים לשעבר שהצטרפו לנצרות שנעצרו והחלו לרצות עונש מאסר חודש לאחר מכן. כחלק מהפשיטה, עבדול רחמן (אנ'), אפגני שהתנצר בזמן שהעניק סיוע רפואי לפליטים אפגנים בפשאוור, פקיסטן, הואשם בכפירה באסלאם ואוים בעונש מוות בעקבות תלונה שהגישו בני המשפחה שלו על היותו נוצרי. בעקבות התלונה המשטרה הגיעה לבית שלו ומצאה שהוא מחזיק בספר ביבליה.[35] רחמן נעצר ובהמשך לא הצליח למצוא עורך דין בקאבול שמוכן לייצג אותו בעוד שהתובעים בתיק שלו ביקשו להטיל עליו עונש מוות וכינו אותו "מיקרוב". התובע בתיק עבדול ואסי דרש ממנו לחזור חזרה להאמין באסלאם וכינה אותו "בוגד" באומרו: "הוא צריך להיות מנותק ומורחק משאר החברה המוסלמית. יש להרוג אותו". התובע הכללי של אפגניסטן צוטט בנוסף כמי שקרא "לתלות" את רחמן.[36] ההליכים המשפטיים של רחמן היו בפיקוח של שלושה שופטים בבית הדין לביטחון הציבור בבית המשפט הראשי של קאבול, כאשר השופט הראשי בתיק אמר שרחמן "יתבקש לשקול מחדש את חזרתו לאסלאם" והוסיף באומרו: "הנביא מוחמד אמר מספר פעמים שיש להרוג את הכופרים באסלאם אם הם מסרבים לחזור לאמונה. האסלאם היא דת של שלום, סובלנות, טוב לב ויושרה. לכן אמרנו לו שאם יתחרט על מה שעשה אז נסלח לו".[37][38] איש הדת האפגני חוג'ה אחמד סדיקי, חבר בית המשפט העליון באפגניסטן, הזהיר מפני התערבות נשיא אפגניסטן בתיק ואמר כי: "הקוראן מאוד ברור ודברי הנביא שלנו ברורים מאוד. יכולה להיות רק תוצאה אחת: מוות. אם כרזאי ישחרר אותו, זה ישחק לידיו של האויב שלנו ויכול להיות שתהיה התקוממות". המשפט של רחמן עורר מחאות של נוצרים ממדינות רבות ולבסוף האישומים נגדו בוטלו בנימוקים טכניים של "אי כשירות נפשית" (שמהווה פטור מביצוע פשע של כפירה לפי דין השריעה) על ידי בית המשפט בעקבות הערכה פסיכיאטרית שציווה אחד השופטים בתיק מאחר שרחמן סירב בעקביות לחזור לאמונה באסלאם.[39] במרץ 2006 הוא שוחרר מהמעצר ועזב את המדינה לאחר שממשלת איטליה הציעה לו מקלט מדיני.[40][41] נציגים בממשלת אפגניסטן ואזרחים אפגנים רבים המשיכו לקרוא להוצאתו להורג,[42] בעוד שהמשפחה שלו דחתה אותו ואשתו התגרשה ממנו זמן קצר לאחר ההתנצרות שלו.[43][44]
מקרה דומה התרחש עם האפגני הנוצרי סייד מוסא בן ה-46 שהואשם בכפירה באסלאם ונידון למאסר עולם, אבל שהה רק מספר חודשים במאסר ושוחרר בפברואר 2011 בעקבות דיווחים על "חודשים של דיפלומטיה שקטה" בין ממשלות זרות לממשלת אפגניסטן. לדברי תובע בכיר במדינה הוא שוחרר "רק לאחר שהסכים סוף סוף לחזור לאסלאם". מקום הימצאותו של מוסא לאחר שחרורו נותר לא ידוע ואשתו הצהירה שהיא "לא שמעה ממנו שוב".[45] שועיב אסדאללה, נוצרי אפגני ידוע נוסף שכפר באסלאם, נעצר באוקטובר 2010 לאחר שלכאורה "העניק עותק של הביבליה לחבר". הוא שוחרר במרץ 2011 ועזב את אפגניסטן.[46]
בשנת 2012 מורה באוניברסיטה ממחוז ע'זני בשם ג'אביד כתב מאמר נגד הטליבאן בשפה האנגלית. בעקבות פרסום המאמר פעילי הטליבאן ניסו לתפוס אותו אבל הוא ואשתו, מנחת טלוויזיה ידועה, הצליחו להימלט להולנד. בשנת 2014 המאמר תורגם לשפת הפשטו על ידי החתן של מנהיג הטליבאן גולבדין חכמתיאר, מה שהוביל לסערה ברשתות החברתיות במדינה עם האשמות רבות נגד ג'אביד בכפירה באסלאם ולאיומי מוות נגדו, שהובילו להפגנה ציבורית גדולה בבירה קאבול שקראה להוצאת פתווה לרצח שלו על ידי ההמון.[47]
בסוף 2015, מוריד עזיז, סטודנט אפגני בן 21 ומוסלמי לשעבר, תועד בחשאי בהקלטה על ידי בת זוגו לשעבר כשהוא מבקר את האסלאם ומתחנן בפניה "לעזוב את החושך ולאמץ את המדע". לאחר מכן היא השמיעה את ההקלטה במהלך תפילת יום שישי במסגד, שבעקבותיה הופעלו איומים על עזיז לחזור בו מדבריו על ידי משפחתו. בעקבות האיומים עזיז הסתתר במשך זמן קצר לפני שקבוצת חמושים ברובי קלשניקוב הופיעה אצלו בבית. 23 ימים לאחר מכן הוא נמלט למספר מדינות והגיע בסופו של דבר להולנד, שבה הפך לתושב קבע במאי 2017.[48]
ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]חופש דת היא זכות מוגנת חוקתית בארצות הברית שקבועה בסעיפי הדת בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.[49]
עם זאת, שנה לאחר פיגועי 11 בספטמבר על ידי פעילי ארגון הטרור האסלאמי סוני אל-קאעדה במדינה, מאמר משנת 2002 בוושינגטון טיימס תיאר את המצב הרעוע של כופרים באסלאם שהצטרפו לנצרות ברחבי המדינה: "חלקם פשוט נדחו על ידי המשפחות שלהם. אחרים נחטפו על ידי בני משפחה וחברים, והועלו על מטוס חזרה הביתה. כולם חוששים לבקש הגנה מפני אכיפת החוק בארצות הברית, במיוחד אלה שהתנצרו עם שמות משפחה בערבית שחוששים להצהיר על השמות שלהם בדו"ח במשטרה. עם זאת, אין מקרים ידועים של מי שהתנצרו מהאסלאם שנרצחו בארצות הברית על רקע ההחלטה שלהם לעזוב את האסלאם".[50] למרות זאת, הסופר והפעיל ההודי והמוסלמי לשעבר אבן ווראק (אנ'), מחבר הספרים "למה אני לא מוסלמי" (1995) ו-"עזיבת האסלאם: הכופרים מדברים" (2003) הצהיר בשנת 2003 על מעמד כופרים באסלאם בארצות הברית באומרו: "הם מאוימים. הם מותקפים פיזית. אני מצטט מקרים של סטודנטים צעירים שהתנצרו והותקפו אך ניצלו בדיוק בזמן".[51] על רקע סקר מטעם מרכז המחקר פיו בשנת 2017 בנושא כופרים באסלאם העיתון וול סטריט ג'ורנל פרסם מאמר שבו קבע כי כ-100 אלף בני אדם בארצות הברית עשויים לעזוב את האסלאם מדי שנה, בעוד שגם אם מתאסלמים יצטרפו במספרים דומים, אלו שיעזבו ישפיעו בסופו של דבר על מעמד האסלאם במדינה יותר ממה שיעשה כל מתאסלם.[52] לדברי מחקר של האקונומיסט משנת 2018 נתונים מדויקים לגבי כמות הכופרים באסלאם בארצות הברית אינם ידועים מאחר שרבים מהם בוחרים לשמור על זהותם בסוד מחשש להוות מטרה לעוינות ולערער את היחסים שלהם עם הסביבה הקרובה שלהם.[53]
בלגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבלגיה חופש הדת, הפולחן והביטוי מוגדרים כזכויות חוקתיות בסעיפים 19 ו-20 בחלק ב' של חוקת בלגיה.[54]
עם זאת, קיים טאבו חברתי רחב על כפירה באסלאם בקרב מוסלמים במדינה, שמהווים כ-7% מכלל האוכלוסייה נכון לשנת 2021.[55] הסטנדאפיסט הבלגי יליד מרוקו סם טוזאני מהווה דוגמה נדירה לכופר ידוע באסלאם בבלגיה. לאורך השנים הוא היווה מטרה לפסקי פתוואות הרג שהוצהרו נגדו על ידי אימאמים, תקיפות פיזיות ואלפי איומי מוות באינטרנט לאור היותו כופר בתוכן האסלאם ומבקר גלוי שלה, ביקורת שבין היתר כוללת את התנגדותו לשימוש במונח "אסלאמופוביה" שאותו הוא תיאר כ-"משמש להפוך כל ביקורת על האסלאם לבלתי אפשרית".[56] לאחר פיגועי נובמבר 2015 בפריז שתוכננו על ידי תושבים בעיר הבלגית מולנבק שבמחוז בריסל (שידועה מאז תחילת המאה ה-21 כעיר עם קהילה מוסלמית רחבה ומקום בולט שממנו הופצו פיגועי טרור אסלאמיים ברחבי אירופה לאורך השנים) טוזאני יצר מופע חדש בשם "ילדיו של דון חואן" (בצרפתית: Les enfants de Dom Juan) שנכתב בשיתוף השחקן בן חמידו, כביקורת על האסלאם והמניעים של הפיגועים שבה קרא "לשבור את הטאבו על כפירה באסלאם" ודרש מהקהילה המוסלמית בבלגיה "להרהר בביקורתיות על האמונה והתרבות שלה". בעקבות פרסום המופע הפוליטיקאי הבלגי פיליפ מור (אנ') מהמפלגה הסוציאליסטית וראש עיריית מולנבק לשעבר בין 1993–2012 שכיהן באותה עת כשר-נשיא (אנ') של ממשלת הקהילה הצרפתית (אנ'), אסר על טוזאני להופיע בעיר למשך 10 שנים.[57]
בשנת 2011 הוקם הארגון "תנועת המוסלמים לשעבר של בלגיה" כדי לתמוך בכופרים בלגים באסלאם ועל מנת "להיאבק באינדוקטרינציה האסלאמית" לדברי הארגון. נכון לשנת 2014, פעילי הארגון הצהירו כי הם נאלצים "לפעול בזהירות" ולעיתים קרובות בעילום שם על מנע "להימנע מקבלת עוינות". ב-16 בנובמבר 2017 מקרה ידוע של כפירה באסלאם במדינה כלל את הריאיון של חמזה בן ה-25, שמשפחתו דחתה אותו על רקע זהותו, שהצהיר על היותו כופר באסלאם בטלוויזיה הבלגית.[58] בדצמבר 2018 העיתון הפלמי דה מורגן (אנ') דיווח כי כופרים בלגים באסלאם "מקיימים פגישות סודיות בקביעות במקומות מאובטחים בבריסל" מאז סוף 2017.[59]
בנגלדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקת בנגלדש (שכוללת אוכלוסייה של 91% מוסלמים בעוד שהאסלאם מוגדרת בה רשמית כדת המדינה) כוללת את חופש הדת כאחת מהזכויות המובטחות בה בחלק ג' של החוקה בסעיף 41 ואת חופש המחשבה, המצפון והביטוי בסעיף 39. כמו כן לא קיימת הפללה של כפירה באסלאם או הפצה של אמונה שאיננה האסלאם למוסלמים. עם זאת, דיווחים על מקרים של רדיפת כופרים בנגלים באסלאם הם שכיחים ביותר והזכויות החוקתיות הוגדרו לאורך השנים על ידי פעילים בנגלים מוסלמים לשעבר כמופרות לעיתים קרובות.[60][61] "חוק האבטחה הדיגיטלית" השנוי במחלוקת שעבר בשנת 2018 תואר על ידי כופרים בנגלים כחוק שאוסר בפועל על כפירה באסלאם במדינה ומפר את הזכויות החוקתיות בעודו מפליל ביטויים שעלולים להתפרש כ-"חילול קודש האסלאם" שמצהיר בסעיף 28: "אם אדם או קבוצה כלשהי מפרסמים או משדרים או גורמים ברצון או ביודעין לפרסם או לשדר כל דבר באתר אינטרנט או בכל פורמט אלקטרוני הפוגע ברגשות או ערכים דתיים, מתוך כוונה לפגוע או להקניט ערכים או רגשות דתיים, אז המעשה הזה של האדם יהווה עבירה" כאשר העונשים לפי החוק עלולים להטיל תקופת מאסר עד 5 שנים או קנס של מיליון טאקה בנגלדשי או שניהם כאשר מי שמורשע על רקע העבירה מספר פעמים צפוי לשאת בתקופת מאסר של עשור או קנס עד 2 מיליון טאקה בנגלדשי או שניהם.[62]
במהלך ולאחר מלחמת העצמאות של בנגלדש חלק ניכר של בנגלים כפרו באמונה באסלאם והצטרפו לנצרות בין היתר בעקבות התמיכה של נוצרים זרים בהם במהלך המלחמה לצד ניסיונות דיכוי חוזרים ונשנים כלפיהם מצד מוסלמים ממערב פקיסטן. בעקבות הפיכת האינטרנט למקור מידע זמין, החלו להופיע בלוגרים בנגלים כופרים רבים מאז אמצע שנות ה-2000. בעקבות הופעת הבלוגרים בשנת 2010 קבוצת ג'יהאדיסטים בנגלית יצרה רשימה של 83 בלוגרים כופרים כמטרות רצח. מאז שנת 2013, 31 מהאישים נמלטו מהמדינה ו-8 מתוך ה-83 נרצחו.[63][64]
הסופרת המוסלמית לשעבר טסלימה נסרין (אנ') ידועה כמי שהיוותה מטרה לשורת התקפות פיזיות וצנזורה בבנגלדש בעקבות השמעת הכפירה והביקורת שלה על האסלאם לאורך השנים בטורים ועיתונים שכתבה לפני שנאלצה להימלט מהמדינה.[65] בתחילת 1992 החלו המוני מוסלמים בנגלים לתקוף חנויות ספרים שהחזיקו בספרים שלה ומאוחר יותר באותה שנה היא הותקפה ביריד ספרים והדרכון שלה הוחרם ממנה. ביולי 1993 הרומן שכתבה על רדיפות של בנגלים הינדים (אנ') במדינה, "בושה" (אנ'), נאסר להפצה על ידי הממשלה.[66][67] בספטמבר 1993 הוצאה פתווה עבור מותה על ידי מנהיגים מוסלמים בנגלים. בעקבות גינויים רבים הדרכון שלה הוחזר לה באפריל 1994 וביולי אותה שנה הוצא נגדה צו מעצר שגרם להסתתרות שלה מהרשויות. ב-3 באוגוסט היא נמלטה לשוודיה ונותרה מחוץ למדינה. בשנת 2005 היא עברה להתגורר בהודו והגישה בקשה לאזרחות.[68]
בשנת 2010 אסיף מוחיודין, בלוגר בנגלי כופר ידוע, ארגן את הכנס הראשון של כופרים באסלאם במדינה בעיר הבירה דאקה בשנת 2010 בה השתתפו 34 איש. מוחיודין הפך מאז לקורבן של שורת התקפות טרור אסלאמי בבנגלדש (אנ') שכללו דקירה שלו על ידי סכין ליד המשרד שלו בדאקה, אבל בניגוד לפעילים בנגלים אחרים, מוחיודין שרד בכל פעם את ניסיונות ההתנקשות הרבים בחייו ונמלט לגרמניה. לדבריו, מספר הבלוגרים הכופרים באסלאם בבנגלדש "גדל מכמות של 4 או 5 איש בשנת 2005 ל-15,000–20,000 איש בשנת 2015".[69]
בפברואר 2013 אחמד רג'יב היידר, בלוגר כופר ידוע, נרצח על ידי ג'יהאדסיטים חמושים במצ'טה מחוץ לביתו בדאקה.[70]
בתחילת אפריל 2013 החלה משטרת בנגלדש בסדרת מעצרים של בלוגרים כופרים רבים. 4 בלוגרים נעצרו תוך ימים ספורים זה מזה ותריסר אתרים שונים שבהם כתבו הבלוגרים נחסמו.[71] הקבוצה המוסלמית חפצת-אי-אסלאם בנגלדש (אנ') קראה בעקבות המעצרים לרצוח את הבלוגרים על רקע הכפירה שלהם באסלאם.[72] הבלוג של הפעיל אסיף מוחיודין נסגר על ידי הוועדה הרגולטורית לתקשורת בבנגלדש, והוא נכלא בהמשך על רקע מה שהוועדה כינתה "הערות פוגעניות על האסלאם ומוחמד".[73][74] במקביל, שורת מחאות וגינויים ממדינות וארגונים שונים (אנ') קראו לממשלת בנגלדש לשחרר את הבלוגרים כולל סופרים, פיזיקאים, פרופסורים ופעילים חברתיים ידועים.[75]
במרץ 2013 הבלוגר המוסלמי לשעבר סאניור רחמן הותקף על ידי ג'יהאדסיטים בנגלים חמושים במצ'טה תוך כדי שהם צועקים "אללה אכבר" על רקע האקטיביזם האנטי-אסלאמי שלו. לאחר מכן הוא הובהל למכללה רפואית ולבית חולים עם פצעים בכל הגוף.[76]
בפברואר 2015 אביג'יט רוי, פעיל חברתי ומייסד הבלוג "Mukto-Mona" נרצח בפיגוע טרור אסלאמי על ידי המון חמוש במצ'טה.[77][78] אשתו של רוי, בוניה אחמד, שרדה את הפיגוע על אף שנותרה עם מוגבלות פיזית והמשיכה את האקטיביזם שלו.[79] במרץ 2015, הבלוגר המוסלמי לשעבר וואשיקור רחמן נרצח בפיגוע טרור דומה בדאקה. המשטרה עצרה שני חשודים בסמוך לזירה ומצאה אצלם סכני קצבים מגועלות בדם. החשודים הצהירו בתגובה כי הם רצחו את רחמן בגלל המאמרים המתנגדים להשפעות האסלאם שפרסם לאורך השנים.[80] באותו חודש בלוגר מוסלמי לשעבר נוסף, אננטה ביז'וי דאס, נרצח בעיר סילט על ידי ג'יהאדסיטים חמושים במצ'טות.[81]
ברוניי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוניי ידועה כמדינה האחרונה בעלת רוב מוסלמי שחוקקה חוק שהופך כפירה באסלאם לפשע שדינו מוות מאז 2013 (שנכנס לתוקף באופן מלא בשנת 2019) בחוק העונשין השרעי שלה שקובע בסעיף 112(1) כי מוסלמי שמכריז על עצמו שאינו מוסלמי עוד (כופר) מבצע פשע שדינו מוות (עם אפשרות לסקילה) אם הפשע הוכח על ידי שני עדים או הודאה מטעמו,[82] או עם עונש מאסר לתקופה שלא תעלה על 30 שנה והצלפת מלקות עד 40 פעמים אם הפשע הוכח בראיות אחרות.[83]
האיים המלדיביים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 באפריל 2014 פרלמנט האיים המלדיביים אשרר סעיף חדש (1205) בחוק העונשין של המדינה שהטיל עונש מוות מאתה ואילך עבור מספר עבירות "חודוד" כולל כפירה באסלאם עבור מורשעים מגיל 7 ומעלה.[84] הסעיף החדש הוביל לביקורת חריפה של הפרת זכויות אדם מצד משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם והנציג העליון של האיחוד האירופי, שהצהירו על כך שהוא מפר את האמנה בדבר זכויות הילד ואת האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות שהאיים המלדיביים אשררה שאוסרות להוציא להורג כל אדם בגין עבירות שבוצעו לפני גיל 18.[85][86]
באיים המלדיביים מוסלמים מהווים כ-99% מאזרחי המדינה, אסלאם מוגדרת כדת רשמית של המדינה ועל מנת להפוך לאזרח חובה על כל אדם להיות מוסלמי.[87] מוחמד נאצים, מלדיבי כופר באסלאם, השתתף בשנת 2010 במפגש פומבי שבו הצהיר על היותו מוסלמי לשעבר. בעקבות ההצהרה הוא נעצר מייד ונאלץ לאחר מכן להכריז פומבית מול עיתונאים על חזרתו לאסלאם.[88] במקרה אחר באותה שנה, איסמעיל מוחמד דידי נמצא תלוי במקום עבודתו ממגדל פיקוח בנמל התעופה הבין-לאומי ולנה באירוע שנחשב כהתאבדות לאחר שנחשף כמי שכופר באמונה בתוכן האסלאם.[89] מוקדם יותר באותו היום שבו נמצאה גופתו של דידי אתר החדשות המלדיבי "Minivan News" דיווח שדידי שלח הודעות מהדואר האלקטרוני שלו לארגון בריטי שבהן הצהיר על היותו כופר באסלאם וביקש עזרה בקבלה של מקלט מדיני בממלכה המאוחדת מחשש לקבלת רדיפה באיים המלדיביים על רקע זהותו. בכך, נחשפה הכפירה באסלאם של דידי.[90] בשנת 2019 מלדיבי מוסלמי לשעבר נרצח על ידי ארגון טרור אסלאמי שקשור לאל-קאעדה בעקבות חשיפת הכפירה שלו באסלאם.[90]
הודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חופש דת בהודו היא זכות שמוגדרת כאחת משורת זכויות היסוד שמובטחות בסעיפים 25–28 של חוקת הודו.
מאז תחילת המאה ה-21, תנועה לא מאורגנת של כופרים באסלאם החלה להופיע בהודו, בדרך כלל בקרב נשים וגברים צעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, בעלי השכלה גבוה שמתגוררים באזורים עירוניים, שמאופיינים ברקע משותף של קרבה ואנשי דת שלא העניקו להם תשובות מספקות על הטלות הספק שלהם בתוכן האסלאם. עם גישה לפרשנויות אחרות באינטרנט של האסלאם ממה ששמעו כל חייהם מאנשי דת מוסלמים, כמו גם היכולת לתקשר זה עם זה באמצעות מדיה חברתית, הם החלו לכפור באמונה שאיתה גדלו מינקות. ב-16 במרץ 2017 פעיל בשם פארוק חאמד מקוימבטור, שניהל קבוצת וואטסאפ של מוסלמים לשעבר, נרצח בביתו בדקירות סכין על ידי שכניו וחבריו הקרובים לאחר שהצהיר בגלוי על היותו כופר באמונה באסלאם.[91][92][93] קרלה, מדינה הודית עם 26% תושבים מוסלמים שידועה במגמה גוברת של כפירה באסלאם, כוללת מספר רב של פעילים וארגונים שמנהלים דיונים ציבוריים בנושא.[94][95][96] פעילי הארגון "מוסלמים לשעבר של קרלה" שנוסד בשנת 2019 מציינים מדי שנה ב-9 בינואר את "יום המוסלמים לשעבר של קרלה".[97]
לדברי העיתונאי ההודי סולטן שאהין (אנ'), כופרים באסלאם בהודו "חיים בפחד רב מהקהילה המוסלמית שלהם", שכן עצם הצהרת אי האמונה שלהם באסלאם "עלולה להוביל להאשמות של כפירה וחרם קהילתי".[98] לדברי הכתב ההודי פ. סנדיפ אנשי דת מוסלמים בהודו נוטים להשתמש בסוגים שונים של טקטיקות בריונות כדי להציק למוסלמים לשעבר שכפרו באמונה באסלאם, כאשר לעיתים קרובות תרגילי ההפחדה הללו מפרים את זכויות האדם הבסיסיות שלהם. סנדיפ מסביר שבדרך כלל טקטיקות הלחץ הללו כוללות לסלק אותם מהבתים שלהם, לבצע לחץ חברתי על משפחות הכופרים לנתק איתם כל קשר, לכפות על בני הזוג של הכופרים להתגרש מהם, למנוע מהכופר ליצור קשר עם הילדים שלו, לשלול מהכופר גישה לירושה ועוד. תמרונים אחרים כדי למנוע הבעות של כפירה וביקורת על האסלאם כוללים האשמות והגשת תיקים כוזבים נגד כופרים בבתי משפט. המחקר של פ. סנדיפ מצהיר שלמרות הסיכונים הללו המדיה החברתית מעניקה מרווח של פרטיות עבור מוסלמים לשעבר מכיוון שהיא מאפשרת שימוש בשמות בדויים, מה שמסייע בהפחתת הסיכון לגילוי הזהות שלהם.[99]
הממלכה המאוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזכות לחופש דת בממלכה המאוחדת מסופקת באמצעות חוקים ואמנות שונות עליהן חתומה המדינה.
"מועצת המוסלמים לשעבר של בריטניה" (CEMB) היא ארגון שמשמש כסניף של הממלכה המאוחדת של "המועצה המרכזית של מוסלמים לשעבר" (אנ') שהוקמה בגרמניה בשנת 2007 שמייצג ומעניק תמיכה עבור כופרים באסלאם שעזבו את האמונה מסיבות שונות ולרוב נמצאים בסכנה לחייהם. הארגון הושק בווסטמינסטר ב-22 ביוני 2007 ומוחה נגד מדינות מוסלמיות שעדיין מפלילות באמצעים שונים מוסלמים לשעבר שכופרים באסלאם.[100] המועצה מסייעת לאלפי כופרים באסלאם בשנה, שפונים עבור תמיכה מפעילי הארגון בעקבות איומי מוות שקיבלו מצד מוסלמים מקומיים או בני משפחה. עם זאת, מספר הכופרים שפונים לארגון אינו ידוע במדויק בשל היעדר מחקרים סוציולוגיים בנושא וחוסר הרצון של מוסלמים לשעבר מלדון במעמד שלהם בגלוי. סקר שנערך באותה שנה שבה הוקמה המועצה על ידי צוות החשיבה הבריטי "Policy Exchange" חשף כי 31% מהמוסלמים המרואיינים האמינו כי כל מי שעוזב את האמונה באסלאם בבריטניה צריך להיות מוענש במוות.[101]
במאמר שכתב לעיתון הבריטי האובזרבר בשנת 2015, אנדרו אנתוני טען כי כופרים באסלאם בממלכה המאוחדת "לא משיגים תמיכה מצד קבוצות ואנשי שמאל פוליטי במדינה" עקב "זהירות" של אותן קבוצות ופעילים מלהיות "מתויגים" בתור "אסלאמופובים או גזענים". בנובמבר 2015 מועצת המוסלמים לשעבר של בריטניה השיקה את קמפיין המדיה החברתית "#ExMuslimBecause" (בעברית: מוסלמי לשעבר בגלל #) שעודד כופרים באסלאם להצהיר על הזהות שלהם ולהסביר מדוע הם עזבו את האסלאם. בתוך שבועיים מהשקת הקמפיין נעשה שימוש בהאשטאג מעל 100,000 פעמים. התומכים של הקמפיין טענו כי "חובה לכל אחד להיות רשאי להתנגד להשפעות האסלאם" בעוד שמתנגדים טענו כי הקמפיין הוא "אסלאמופובי".[102]
טורקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקת טורקיה מגדירה בסעיף 24 את המדינה כחילונית על רקע עיקרון ששת החיצים של מוסטפא כמאל אטאטורק, מייסד רפובליקת טורקיה והנשיא הראשון שלה, שכוללת את הזכות לחופש דת. על אף הצהרות מצד ממשלות שונות שהמדינה מבוססת על חוקה חילונית ואינה אוכפת עונשים נגד מוסלמים לשעבר על כפירה באסלאם, לאורך השנים דווח על מספר מנגנונים רשמיים ובלתי רשמיים שמקשים על אזרחים טורקים להירשם משפטית כלא מוסלמים. סעיף 216 לחוק העונשין הטורקי מוציא מחוץ לחוק פגיעה באמונה דתית, שדווח כמי שמשמש לעיתים קרובות בפועל כחוק לאיסור "חילול קודש" האסלאם שמונע מאזרחים להביע דעות ביקורתיות כלפי האסלאם.
דוגמה ידועה בנושא התרחשה בשנת 2012 שבה הפסנתרן הטורקי והמוסלמי לשעבר פאזיל סאי הואשם ב-"העלבת האסלאם" בעקבות ציוץ של בדיחה ששיתף בטוויטר ביחס לתפילת יום שישי האסלאמית, אף על פי שההרשעה בוטלה בהמשך על ידי בית המשפט העליון של טורקיה שקבע שדעותיו של סאי הן "ביטוי מוגן לחופש המצפון". כמו כן דווח לאורך השנים שטורקים מוסלמים לשעבר מופלים לרעה במקומות תעסוקה, שכן קיימת הנחה כללית שטורקים הם מוסלמים מלידה בקרב מעסיקים והאוכלוסייה, בעוד שמונחים כגון "לא מאמין באסלאם" משמשים לעיתים קרובות כעלבונות במרחב הציבורי.[103] בינואר 2006 קמיל קירוגלו נודע ככופר באסלאם שהתנצר והפך לכומר שהוכה עד חוסר הכרה על ידי 5 מוסלמים ברחוב ואוים ברצח אם יסרב לדחות את אמונתו הנוצרית ולחזור להיות מוסלמי.[104]
דו"ח בתחילת אפריל 2018 של משרד החינוך הטורקי ציין כי מספר הולך וגדל של תלמידים בשורת בתי הספר האימאם האטיפ (אנ') כופרים באמונה באסלאם. פרסום הדו"ח יצר מחלוקת רחבת היקף בקרב קבוצות מוסלמיות במדינה.[105] מאמר באתר החדשות המזרח תיכוני אל-מוניטור באפריל 2018 ציין כי רוב הפרשנים הטורקים, אפילו מספר מתוכם שידועים כתומכים של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, הגיעו למסקנה כי "הסיבה האמיתית לאובדן האמונה באסלאם היא לא המערב אלא טורקיה עצמה. זוהי תגובה לכל השחיתות, היוהרה, צרות האופקים, הקנאות, האכזריות והגסות שמבוצעים על רקע האסלאם".[106]
ירדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקת ירדן קובעת את החופש לקיים טקסי דת ואמונה "בהתאם למנהגים הנוהגים בממלכה" אלא אם הם "מפרים את הסדר הציבורי או המוסר". עם זאת, אם בית דין אסלאמי מרשיע אדם שהמיר את אמונתו בכפירה באסלאם, יש לו סמכות לגזור עליו עונש מאסר, לבטל את הנישואים שלו, להחרים את הרכוש שלו ולפסול אותו מזכויות ירושה. מכיוון שהשריעה שולטת במעמדם האישי של המוסלמים כפי שכתוב בסעיפים 103-106 של החוקה, אסור למוסלמים להצטרף לאמונה אחרת שאיננה האסלאם, כאשר מוסלמים שממירים את אמונתם מתמודדים עם ההשלכות המשפטיות הללו על רקע דין השריעה, שמחשיב אותם ככופרים. הממשלה אינה מכירה במי שממירים את אמונתם מהאסלאם כמי שנכללים בסמכות השיפוט של חוקי הקהילה הדתית החדשה שלהם בנושאי מעמד אישי, וממשיכה לראות אותם בתור מוסלמים שנמצאים בסמכות השיפוט של בתי המשפט השרעיים. השריעה, דה יורה, קובע עונש מוות למוסלמים שכופרים באסלאם. עם זאת, לא תועדה אכיפה של עונש כזה במדינה מעולם.
בספטמבר 2004, בהוראת בית דין שרעי, עצרו השלטונות הירדניים ירדני מוסלמי לשעבר שהתנצר, והחזיקו אותו במעצר במשך לילה באשמת כפירה באסלאם. בנובמבר 2004 קבע בית הדין שהנאשם אשם בכפירה, ופסק הדין אושר בינואר 2005 על ידי בית משפט שרעי לערעורים. בעקבות פסק הדין נשללו ממנו זכויות האזרח והקניין השונות שלו והנישואים שלו בוטלו. בית הדין קבע כי הוא איבד בנוסף את כל זכויות הירושה שלו ואינו רשאי להתחתן בשנית עם אשתו אלא אם כן ישוב לאמונה באסלאם ושלל ממנו את הזכות להיות מוגדר משפטית כנוצרי או תחת כל אמונה אחרת שהיא איננה האסלאם. בהמשך, הכופר הירדני עזב את המדינה וקיבל מעמד של פליט בארצות הברית.
דוגמה ידועה נוספת להרשעה על רקע כפירה באסלאם התרחשה בשנת 2009, כאשר המשורר הירדני אסלאם סמהאן הואשם בכפירה באסלאם על רקע ההכללה שלו של פסוקים מהקוראן ביצירות שירה שכתב בשנת 2008 ללא אישור מממשלת ירדן ונידון בעקבות זאת לעונש מאסר.[107][108] לפי סקר שנערך בשנת 2010 על ידי מרכז המחקר פיו, 86% מהנשאלים המוסלמים הירדנים תמכו בעונש מוות למי שעוזבים את האסלאם.
כווית
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקת כווית קובעת "חופש מוחלט" של אמונה וחופש עיסוק דתי בתנאי שהם "אינם מתנגשים עם מדיניות ציבורית או מוסר".
עם זאת, בתי משפט לענייני משפחה רשאים להעמיד לדין מוסלמים שהמירו את אמונתם באשמת כפירה באסלאם, כאשר לבתי המשפט יש סמכות לבטל את זכויות הנישואים, הקניין והירושה של מורשעים. בשנת 1996 האזרח הכוויתי בן ה-45 חוסיין קמבר עלי הועמד לדין בבית משפט לענייני משפחה באשמת כפירה לאחר שעזב את האמונה באסלאם והצטרף לנצרות.[109][110]
מאוריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה].png)
סעיף 306 לחוק העונשין של מאוריטניה מכריז על כפירה באסלאם כעבירה פלילית וקובע גזר דין מוות על מורשעים. חוק העונשין מספק הוראה שבה ניתנת לאשמים הזדמנות להינצל ולחזור לאמונה באסלאם תוך 3 ימים כאשר אי ביצוע של הפעולה מטיל פירוק נישואים, החרמת רכוש על ידי הממשלה וגזר דין מוות. עם זאת, גם במידה והכופר חוזר לאמונה באסלאם, החוק מצהיר שעליו להיות במעצר ולהיכלא לתקופה זמן מסוימת.[111]
בשנת 2014, ג'מאל אומאר, עיתונאי מאוריטני, נעצר בגין אשמה של כפירה באסלאם, לאחר שפרסם ביקורת באינטרנט על מייסד האסלאם מוחמד. בזמן שהרשויות החזיקו אותו במעצר עד תום ההליכים, התקשורת המאוריטנית דיווחה על הצעות של מוסלמים מקומיים לתגמול כספי לכל מי שירצח את אומאר.[112] במקרה אחר מאותה שנה, מוחמד מחאיטיר, עיתונאי, בלוגר ומהנדס מאוריטני, נעצר באשמת כפירה ו-"חילול קודש" האסלאם בעקבות מאמר שפרסם על מדיניות הקאסטה הגזענית בחברה המאוריטנית עם דימוי להיסטוריה האסלאמית, שבו טען כי גם מוחמד "הפלה ביחס שלו אנשים משבטים וגזעים שונים".[113] בעקבות ביקורות רבות מצד פעילים ודיפלומטים בינלאומיים התיק של מחאיטיר נבדק מספר פעמים, לצד הפגנות אזרחיות שקראו להוציא אותו להורג.[114] ב-8 בנובמבר 2017 החליט בית המשפט לערעורים להמיר את עונש המוות שלו במאסר של שנתיים, שאותו כבר ריצה במעצר עד תום ההליכים, ולפיכך היה צפוי להשתחרר בקרוב.[115] עם זאת, הוא שוחרר לבסוף רק ביולי 2019 ונמלט לבורדו, צרפת.
מלזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שחופש דת מעוגן רשמית בחוקת מלזיה בסעיף 11 שמקנה את הזכות "להכריז ולעסוק בכל דת" ישנם חוקים שמגבילים את הפצה של אמונות שאינן האסלאם למוסלמים, ישנה חובה חוקתית על מלאיים אתניים (אנ') להיות מוסלמים בלבד על פי סעיף 160 לחוקה, בעוד שעזיבה של האסלאם מוגדרת כעבירה פלילית ב-6 מתוך 13 המדינות שמרכיבות אותה, בהן: קלנטן, מלאקה, פהנג, פננג, סבה וטרנגנו. בקלנטן וטרנגנו כפירה באסלאם נענשת דה יורה בעונש מוות, אבל העונש אינו בר אכיפה עקב הגבלה שקיימת בחוק הפדרלי בנושא. לפיכך, כפירה ב-2 המדינות נענשת דה פקטו בעונש מאסר.[116]
מעמד משפטי של כפירה לפי מדינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדינות המלזיות נגרי סמבילן, פרליס וסלנגור מאפשרות למוסלמים לעזוב את האסלאם לאחר תהליך של "ייעוץ" שבו הם מתבקשים באמצעים שונים שוב ושוב לחזור לאמונה באסלאם בהצהרה פומבית, בעוד שאם הם יסרבו, בית דין שרעי רשאי להכריז על האדם שאיננו עוד מוסלמי.
- נגרי סמבילן: סעיף 119 של "חקיקת מינהל דת האסלאם (נגרי סמבילן) 2003" במסגרת הפרק "ויתור על דת האסלאם" מאפשר לכופר באסלאם לשנות את אמונתו על רקע "סיבה סבירה". הכופר צריך לפנות תחילה לבית דין שרעי בבקשה להכריז שהוא איננו מוסלמי עוד. לאחר מכן, הוא מקבל ייעוץ במשך כשנה על ידי מופתי, כאשר אם לאחר התקופה הזו הוא עדיין מעוניין לדבוק בכפירה שלו באסלאם, שופט בית הדין השרעי רשאי להתיר את הבקשה שלו.
- פרליס: סעיף 10 של "חוק הגנת האמונה האסלאמית של פרליס 2000" מאפשר לכופר באסלאם להגיש בקשה לכפירה. בעקבות הבקשה המרכז האסלאמי "מרכז השיקום עקידה" מתעסק בייעוץ לאותו כופר לחזור לאמונה באסלאם. לאחר תהליך הייעוץ, שופט בית דין שרעי מייעץ פעם נוספת לפונה לחזור לאמונה באסלאם, אך אם הוא יסרב והשופט "קובע שאין לאדם אחריות או חובה על פי חוק המשפחה האסלאמי" הוא רשאי להכריז שהאדם איננו עוד מוסלמי ולהורות על שחרורו מתהליך הייעוץ.
- סלנגור: לאחר הגשת בקשה לעזוב את האסלאם כופר צריך לעבור תהליך ייעוץ על ידי ועדה ממונה לפני קבלת החלטה על ידי שופט מבית דין שרעי להכריז על הפונה כמי שאיננו מוסלמי עוד.
פלילי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדינות קלנטן וטרנגנו, כפירה באמונה באסלאם מוגדרת כפשע שדינו מוות והחרמת הרכוש של הכופר. עם זאת, החוק הפדרלי של מלזיה אוסר על ביצוע עונש מוות בפריסה ארצית. לפיכך, עונש המוות מוגדר דה פקטו כמושהה ומוחלף בעונש מאסר והחרמת רכוש. במדינות מלאקה, פהנג, פרק וסבה, כפירה, ניסיון כפירה או "שותפות לכפירה" של אדם אחר (המרה לאמונה שאיננה האסלאם) מוגדרות כפשעים שדינם החל מקנס של עד 5,000 רינגיט מלזי, מאסר עד 3 שנים או מעצר במרכז שיקום אסלאמי עד 3 שנים. בפהנג, כופרים עלולים לעמוד גם בפני ענישה גופנית של הצלפת מלקות.[117]
- קלנטן: כפירה היא עבירה פלילית שדינה מוות והחרמת הרכוש של הכופר. עם זאת, עונש המוות מושהה בעקבות תוכן החוק הפדרלי בנושא. ניסיון לבצע כפירה הוא עבירה פלילית שהעונש המרבי שלה הוא 36 חודשי מעצר ב-"מרכז שיקום אסלאמי".
- מלאקה: כפירה היא עבירה פלילית שהעונש המרבי שלה הוא 6 חודשי מעצר במרכז שיקום אסלאמי. "שותפות לכפירה" היא עבירה פלילית שנושאת בעונש מרבי של 3 שנות מאסר, קנס של 5,000 רינגיט מלזי או שניהם.
- פהנג: ניסיון לבצע כפירה הוא עבירה פלילית שנושאת בעונש מרבי של 3 שנות מאסר, הצלפת 6 מלקות, קנס של 5,000 רינגיט מלזי או שניהם.
- פרק: כפירה היא עבירה פלילית שנושאת בעונש מרבי של שנתיים מאסר, קנס של 3,000 רינגיט מלזי או שניהם.
- סבה: ניסיון לבצע כפירה הוא עבירה פלילית שנושאת בעונש מרבי של 36 חודשי מעצר במרכז שיקום אסלאמי.
- טרנגנו: כפירה היא עבירה פלילית שנענשת בעונש מוות והחרמת הרכוש של הכופר. עם זאת, עונש המוות לא ניתן לאכיפה בעקבות איסור בחוק הפדרלי בנושא ומוחלף במקום זאת בעונש מאסר והחרמת רכוש. לנאשם בכפירה קיימת אפשרות להשתחרר לחופשי באמצעות חזרה לאמונה באסלאם בהצהרה פומבית תוך 3 ימים.
מעורפל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קדה: "מינהל חקיקת החוק המוסלמי (1962)" אינו מזכיר התייחסות להכרה או הפללה של כפירה באסלאם. בכך, המעמד המשפטי של כפירה מוגדר כמעורפל במדינה ואיננו מוכר או מופלל דה יורה.
- סראוואק: לא קיים הליך משפטי במדינה שבאמצעותו ניתן לשנות את המעמד המשפטי של מוסלמי לאמונה אחרת שאיננה האסלאם.
- ג'והור: לא קיים הליך משפטי במדינה שבאמצעותו ניתן לשנות את המעמד המשפטי של מוסלמי לאמונה אחרת שאיננה האסלאם.
- פננג: לא קיים הליך משפטי במדינה שבאמצעותו ניתן לשנות את המעמד המשפטי של מוסלמי לאמונה אחרת שאיננה האסלאם.
לוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדברי דיווח מאת האיגוד ההומניסטי והאתי הבין-לאומי מאוגוסט 2020, לא קיים בלוב "חוק שקובע את זכותו של אדם לבחור או לשנות את אמונתו או ללמוד, לדון או לפרסם את אמונותיו הדתיות". עם זאת, לא קיים גם "חוק האוסר על כפירה או המרת אמונה". בפועל, הארגון מצהיר כי הממשלה "אוסרת על המרה אמונה למוסלמים".[118]
מצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 64 של חוקת מצרים מעגן את "חופש האמונה" שלפיו הוא "מוחלט" וקובע את "החופש לתרגל טקסים דתיים ולהקמת מקומות פולחן לחסידי הדתות הנגלות הוא זכות מאורגנת בחוק".[119] במצרים לא קיים איסור מפורש על כפירה באסלאם, עם זאת, סעיף 98(ו) לאיסור "חילול קודש" (אנ') בקודקס אזרחי המצרי, כפי שתוקן בשנת 2006, שימש להעמדה לדין ולכליאת כופרים באסלאם (בהם בהא אלדין אל-אכד ב-2007) שהתנצרו לאורך השנים. פסיקה מצרית בת זמננו אוסרת על כפירה באסלאם, בעוד שסעיף 2 לחוקת מצרים מעגן את השריעה כמקור לחקיקה.[120] בית המשפט המנהלי העליון של מצרים קבע לאורך השנים כי "זה מקובל לחלוטין שלא מוסלמים יאמצו את האסלאם, אבל כקונצנזוס למוסלמים אסור לאמץ דת אחרת או להיות חסרי דת בכלל במצרים". בפועל, במשך השנים הרשויות במצרים העמידו לדין כפירות באסלאם על רקע סעיף איסור "חילול קודש" האסלאם תוך שימוש בדוקטרינה האסלאמית "חיסבה" (אנ') (החובה האינדיבידואלית או הקולקטיבית בהתאם לאסכולת המשפט האסלאמית להתערב ולאכוף את הדין האסלאמי). תלונות חיסבה מוגשות על ידי הציבור נגד מעשים פומביים כגון כתיבת מאמרי כתב עת, הוצאת ספרים או הצגת מופעים שלדעת המתלוננים "פגעו באינטרס המשותף של החברה, במוסר הציבורי או בהגינות". לאורך השנים דווח כי "מאות תלונות חיסבה נרשמו נגד סופרים ופעילים, לעיתים קרובות תוך שימוש בסעיפי איסור חילול הקודש או כפירה כעילה".[121] לאחר פרסום תלונת חיסבה על רקע כפירה באסלאם לעיתים פעילי קבוצות טרור אסלאמיות שונות לקחו את החוק לידיים והוציאו להורג את מי שהואשמו בכפירה.[121] מעשי הרציחות קודמו על ידי חוקר האסלאם המצרי אדב אל-קאדיר עוודה שהטיף כי הריגת כופרים הפכה ל-"חובה של מוסלמים בודדים" בעוד שמי שמבצעים את הרציחות "יכולים לטעון לפטור מעונש לפי החוק המצרי" שכן סעיף 60 בחוק העונשין המצרי קובע כי "מעשים שנעשו בתום לב על בסיס זכות הקבועה בשריעה לא ייענשו" וסעיף 9 קובע כי חוק העונשין המצרי "אינו מפר כל זכות המוכרת על ידי השריעה".[122] סקר מטעם מרכז המחקר פיו משנת 2010 מצא כי 84% מהמוסלמים המצריים מאמינים שיש להעניש את מי שכופרים באסלאם במוות.
אירועים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1992 מחבלים ג'יהאדיסטים מצריים ירו למוות בפרג פודה (אנ'), פעיל מצרי שהתנגד לדין השריעה, שמספר שבועות לפני מותו הוא הוכרז כ-"כופר ואויב האסלאם" על ידי העולמא במסגד אל-אזהר. במהלך המשפט של הרוצחים, הצהיר המלומד מוחמד אל-ע'זאלי (אנ') מהמסגד אל-אזהר באומרו: "כאשר המדינה לא מצליחה להעניש כופרים, מישהו אחר צריך לעשות זאת".[123]
בשנת 1993 נשלל מהתאולוג המצרי נאסר אבו זייד הקידום שלו לפרופסור באוניברסיטת קהיר לאחר החלטת בית משפט שקבעה כי הוא "כופר באסלאם". בעקבות זאת עורך דין מקומי הגיש תביעה לבית המשפט התחתון למעמד אישי בגיזה בדרישה שבית המשפט יפרק את נישואיו של אבו זייד מאשתו, ד"ר איבתיהאל יוניס, בטענה כי "אישה מוסלמית לא יכולה להינשא לכופר" על אף שיוניס רצתה להישאר נשואה לו. התיק הועבר לבית המשפט לערעורים בקהיר, שקבע שהנישואים של אבו זייד הם בטלים בשנת 1995. בעקבות פסיקת הדין, ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי המצרי הכריז שיש "לרצוח את אבו זייד בגלל הכפירה שלו באמונה באסלאם". אבו זייד קיבל לאחר מכן הגנה משטרתית, אבל הצהיר שאינו יכול לתפקד תחת שמירה כבדה, וציין שאחד מהשוטרים שאבטחו אותו כינה אותו "הכופר".[124] ב-23 ביולי 1995 אבו זייד ואשתו נמלטו לאירופה.[125]
בשנת 2001 הסופרת והמרצה המצרית נוואל א-סעדאווי הואשמה בכפירה באסלאם לאחר שהיא דחקה בנשים מוסלמיות "לדרוש את הזכות לשאת 4 בעלים" כמו הזכות האסלאמית של גברים מוסלמים לשאת 4 נשים שונות.[126] מוקדם יותר היא הכעיסה מוסלמים רבים על ידי תקיפת מנהג קבלת הירושה הלא שוויונית של נשים באסלאם בניגוד לירושה האסלאמית בקרב גברים, תרגול השחתת איבר המין הנשי במצרים שנוכח בקרב מעל 90% מהאוכלוסייה הנשית במדינה והטענה שלמסורת האסלאמית של עליית הרגל של החג' קיימים "מקורות של עבודת אלילים". בעקבות ההצהרות של א-סעדאווי עורך דין קרא לבית משפט לפרק את הנישואים של א-סעדאווי מבעלה מזה 37 שנים על רקע היותה "כופרת". עם זאת האישומים נגדה בוטלו בהמשך.[127]
באפריל 2006 לאחר שתיק בבית משפט מצרי הכיר בדת הבהאית, חברי הכמורה המוסלמית במצרים שכנעו את הממשלה לערער על החלטת בית המשפט, בעוד שחבר הפרלמנט המצרי מטעם האופוזיציה הצהיר כי הבהאים הם "כופרים שיש להרוג אותם" בטענה שהם עזבו את האסלאם, אף על פי שרוב הבהאים המצריים מעולם לא היו מוסלמים בעבר.[128]
באוקטובר 2006 הבלוגר כרים עאמר הפך למצרי הראשון שהועמד לדין על פרסום מאמרים מקוונים, כולל ההצהרה שלו על היותו מוסלמי לשעבר. הוא נותר כלוא במשך 4 שנים עד נובמבר 2010.[129]
בשנת 2007 מוחמד הגאזי (אנ'), מוסלמי לשעבר שהתנצר על רקע "קריאות ומחקרים השוואתיים בדתות" שערך לדבריו, הגיש תביעה לבית משפט מצרי על מנת לשנות את סמן הדת שלו לנצרות מהאסלאם בתעודת הזהות שלו. המקרה שלו עורר סערה ציבורית גדולה, כאשר לא רק אנשי דת מוסלמים, אלא גם האב שלו ושל אשתו קראו לרצוח אותו על רקע היותו כופר באסלאם. שני עורכי דין ששכר עזבו את העיסוק בתיק שלו, ושני פעילי זכויות אדם נוצרים שנחשבו מעורבים בעניינו נעצרו. החל משנת 2007 הוא ואשתו היו במסתור ובשנת 2008 קבע השופט שדן בעניינו כי על פי השריעה "האסלאם היא הדת הסופית והשלמה ביותר ולכן המוסלמים כבר נוהגים בחופש דת מלא ואינם יכולים להמיר את האמונה שלהם לדת עתיקה יותר".[130][131] הגאזי המשיך לנסות לשנות את דתו באופן רשמי עד שנעצר ב-2013 בגין "הפצת שמועות שווא והסתה". הוא שוחרר בשנת 2016 ולאחר מכן פרסם סרטון ביוטיוב בטענה שהוא "חזר לאמונה באסלאם" בזמן שביקש "שיניחו לו לנפשו".[132]
במאי 2007 בהא אלדין אל-אכד, אימאם ומצרי מוסלמי לשעבר, נכלא לתקופה של שנתיים באשמת "חילול קדוש" האסלאם לאחר שהתנצר ושוחרר בשנת 2011.[133] בפברואר 2009 הוגש לבית משפט מצרי מקרה נוסף של בקשה לשינוי סמן דת בתעודת זהות מאסלאם לנצרות. המאמץ של מגיש הבקשה, אל-גוהרי בן ה-56, הוביל לכך שתובעים מטעם המדינה האשימו אותו בכפירה באסלאם וביקשו שיוטל עליו גזר דין מוות. בתגובה, אל-גוהרי הצהיר באומרו: "זכויותינו במצרים, כנוצרים או כמצטרפים חדשים לאמונה, פחותות מזכויות של בעלי חיים. נשללו מאיתנו זכויות חברתיות ואזרחיות, שוללים מאיתנו את הירושה ונותרים לנו להירצח. אף אחד לא טורח לחקור או לדאוג לנו". בנוסף, בעקבות הניסיונות שלו להיות מוכר משפטית כנוצרי, אל-גוהרי הותקף ברחוב על ידי מפגינים מוסלמים והוא והבת שלו החלו לקבל איומי מוות בהודעת טקסט ובשיחות טלפון.[134]
מאז תחילת המהפכה במצרים בשנת 2011 פרשנים שונים דיווחו על מגמה הולכת וגוברת של נטישת האסלאם שהשתקפה מהופעת קבוצות שונות ברשתות החברתיות, אף על פי שכופרים שהצהירו בגלוי על זהותם עדיין התמודדו עם נידוי וסכנה של העמדה לדין וקבלת אלימות.[135] באותה שנה דווח על מקרה שבו אישה מוסלמית לשעבר בשם אביר התנצרה לכאורה וקיבלה הגנה מטעם כנסיית מנאס הקדוש (אנ') בעיר גיזה. בתגובה, מאות מפגינים מוסלמים זועמים פקדו את הכנסייה ודרשו את ההסגרה של אביר. במהלך העימותים, נהרגו 10 בני אדם ומאות אחרים נפצעו.[136]
מרוקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרוקו, חוקת המדינה מכריזה על "חופש המחשבה, הביטוי וההתכנסות" והזכות לכל אחד "לעסוק בענייני הדת שלו". כפירה באסלאם לא מוגדרת כפשע (דה יורה) על פי החוק האזרחי או הפלילי. עם זאת, הבעת ביקורת ביחס לאסלאם ברשתות חברתיות מוגדרת כעבירה פלילית שנענשת בקנס של 200,000 דירהם מרוקאי ועד שנתיים מאסר,[137] והממשלה מגבילה את ההפצה של חומרים דתיים שאינם אסלאמיים. על פי החוק, אישה מוסלמית אינה רשאית להינשא לגבר בן דת אחרת (אלא אם הוא מתאסלם) בעוד שגבר מוסלמי רשאי לשאת נשים שאינן מוסלמיות. לא מוסלמים נדרשים להתאסלם לפני שהם יכולים להפוך לאפוטרופוסים של ילדים נטושים או יתומים,[138] וסעיף 220 בחוק העונשין אסור למי שאינם מוסלמים "להפיץ את אמונתם" כאשר המרה של מוסלמי לאמונה שאינה האסלאם נענשת ב-6 חודשים עד 3 שנות מאסר וקנס של 200 עד 500 דירהם.[139]
בהיותו בן 14, עימאד אידין חביב ממרוקו, הצהיר על היותו כופר באמונה באסלאם למשפחתו שגירשה אותו מהבית כתוצאה. בעקבות האירוע חביב גר בבתים של החברים שלו, החליט ללמוד תואר בלימודי האסלאם והקים לבסוף את "מועצת המוסלמים לשעבר של מרוקו" בשנת 2013.[140] השירותים החשאיים של מרוקו החלו לרדוף אותו לאחר נאום פומבי שנשא ובו מתח ביקורת על האסלאם, שהוביל להימלטות שלו לאנגליה. לאחר מכן חביב נידון ל-7 שנות מאסר במרוקו על רקע כפירה באסלאם על אף שלא נכח במדינה בזמן מתן גזר הדין.[141] מרוקאים כופרים באסלאם ידועים נוספים כוללים את הסופרים חפיד בואצה (אנ') וחסן בהארה (אנ') והפעיל החברתי כאסים אל-גזאלי (אנ').[142][143][144]
ניגריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגריה קיימת חלוקה בולטת של דרום נוצרי של מדינות שאוכפות את החוק הפדרלי של המדינה ולצפון של 12 מדינות מוסלמיות. סעיף 10 של חוקת ניגריה קובע כי המדינה היא חילונית ושולל כי "ממשלת הפדרציה או ממשלת מדינה תאמץ דת כלשהי כדת מדינה".[145] עם זאת, 12 המדינות הצפוניות בעלות הרוב המוסלמי שילבו את דין השריעה האסלאמי במערכות המשפט שלהן במקום החוק הפדרלי. בחלק מהמדינות הללו, בתי המשפט השרעים הם בתי דין לבחירה לבוררות בסוגיות של מעמד אישי (נישואים, גירושים, ירושה ומשמורת ילדים), בעוד שבאחרות, דין השריעה החליף למעשה את מערכת המשפט הפדרלית שמוטלת בהקשרים אזרחיים ופליליים כנגד כלל האזרחים במדינה - מוסלמים ולא מוסלמים כאחד. בכך, המהלך הוביל מאז לאפליה רשמית של מערכת המשפט כלפי ניגרים כופרים באסלאם ושאר מיעוטים שאינם מוסלמים באותן מדינות.[146][147]
מובארק באלה (אנ'), מוסלמי לשעבר בן 37 ממדינת קנו הצפונית, נאלץ להיכנס בכפייה בהוראת הרשויות לבית חולים פסיכיאטרי בעקבות ההצהרה שלו על כפירה באמונה באסלאם בשנת 2014. הוא הוחזק בו 18 ימים ולדבריו "הוכה, עבר סדציה ואוים בעונש מוות אם ינסה לעזוב". במאמר בשנת 2016 הוא הצהיר כי הביקורת שלו על האסלאם הפכה לקולנית יותר ויותר מאז ההתפשטות של טרור אסלאמי בניגריה וצפייה בג'יהאד שבוצע על ידי מוסלמים באומרו: "מה שגרם לי לבסוף להכריז על עצמי כמוסלמי לשעבר היה סרטון של עריפת ראש של נוצרייה בשנת 2013 על ידי נערים בסביבות גילי, שדוברים את השפה שלי. הכה בי שנגמר זמן השתיקה. או שמישהו ידבר או שכולנו שוקעים".[148]
באלה נעצר שוב באפריל 2020 בעיר קדונה שבמדינה הצפונית קדונה על רקע הפרת סעיפי חוק "חילול קודש" האסלאם במדינה עקב פוסט ביקורתי ששיתף ביחס לאסלאם בחשבון שלו ברשת פייסבוק לאחר שקבוצת מוסלמים מקומיים הגישו נגדו תלונה לרשויות. בהמשך הוא הועבר למעצר מנהלי במדינת הולדתו קנו (שאוכפת את דין השריעה) והועמד לדין בבית משפט. לדברי עורך דינו, בעת שנכח בתא המעצר, נשללה ממנו גישה לשירותי בריאות, הוא הוחזק בבידוד ונאלץ "לסגוד לאסלאם בכפייה". הפוליטיקאי האמריקאי ג'יימי רסקין קרא לשחרורו של באלה, ועתירה מטעם הארגון "קבוצת הפעולה למעצר שרירותי" (WGAD) הוגשה למען שחרורו.[149] ב-5 באפריל 2022 הוא נידון על ידי בית המשפט העליון של קנו ל-24 שנות מאסר לאחר שביקש הקלה בעונש שלו והודה בכל 24 האישומים שהוגשו נגדו.[150] "הברית הבינלאומית לחופש דת או אמונה" (IRFBA) קראה לחנינה שלו בעקבות גזר הדין,[151] כמו גם הסופר וחתן פרס נובל הניגרי וולה סויינקה שהצהיר שמעצרו של באלה היה "חלק ממגפת הפנאטיות שפקדה את ניגריה בעשורים האחרונים". בסקר שנערך ב-2010 מטעם מרכז המחקר פיו 51% מהנשאלים המוסלמים הניגרים הסכימו עם הטלת עונש מוות על מי שעוזבים את האסלאם.[152]
אחמד סאני ירימה (אנ'), שכיהן כמושל מדינת זמפרה (אנ') בין השנים 1999 עד 2007 שהפכה למדינה הראשונה בניגריה תחת כהונתו שהציגה את דין השריעה בכלל הנושאים במערכת המשפט שלה בשנת 2000, הצהיר שמאחר והטלת עונש מוות על כפירה באסלאם "איננו מעוגן בחוקת ניגריה" על "האזרחים עצמם לבצע את ההוצאות להורג", באומרו: "אם תשנה את הדת שלך מהאסלאם, העונש הוא מוות. אנחנו יודעים את זה. ולא הכללנו את זה בחוק העונשין שלנו כי זה נוגד את ההוראה החוקתית. זהו החוק של אללה, שעכשיו הוא תרבות לכלל החברה. כך שאם מוסלמי משנה את אמונתו, חובתה של החברה או המשפחה שלו לנהל את החלק הזה של המשפט בפניו".[153] בדצמבר 2005 כומר ניגרי הותקף בעקבות דיווחים על כך שהעניק מסתור לכאורה לכופר ניגרי שהתנצר ונחטף פעמיים בעבר על ידי מוסלמים מקומיים. כמה ימים לאחר מכן נחטף שוב. בעקבות דיווח של הכומר על התקרית למשטרה הוא נעצר למשך שבוע עד שעמד למשפט על החטיפה לכאורה של הכופר שנותר בשבי החוטפים.[154]
סודאן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסודאן, כפירה באסלאם נענשה בעונש מוות עד יולי 2020 עם התיקון לחוק העונשין בסעיף 126.2 משנת 1991.[155]
מספר מקרים בולטים של כפירה באסלאם במדינה כללו לאורך השנים את מרים יחיא איברהים אישג (אנ'), אישה סודנית נוצרייה בת 27 שנידונה לעונש מוות בגין כפירה באסלאם במאי 2014, אבל קיבלה רשות לבסוף לעזוב את המדינה בחודש יולי באותה שנה בעקבות ביקורות שליליות רבות מחוץ למדינה.[156] נחלה מחמוד, פעילה סודאנית מוסלמית לשעבר, הצהירה כי במהלך השנים 2010, 2011 ו-2012, היו בין 120 ל-170 אזרחים סודאנים שהורשעו בעבירה של כפירה באסלאם, שרובם הצהירו על חזרה שלהם לאמונה באסלאם כדי להימנע מגזר דין מוות. ביולי 2020, הודיע שר המשפטים של סודאן כי עונש המוות על כפירה במדינה בוטל כמה ימים קודם לכן, מאחר שההכרזה שמישהו הוא כופר היא "איום על הביטחון והבטיחות של החברה". עם זאת, גם בשנת 2022, אזרחים עדיין היו כלואים בגלל היותם כופרים באסלאם לדברי מחלקת המדינה של ארצות הברית.[157]
סומליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפירה באסלאם היא עבירה פלילית בסומליה. סעיפים 3(1) ו-4(1) בחוקת סומליה מכריזים כי "דין השריעה הוא החוק העליון של האומה", שמטיל עונש מוות על כפירה.[158]
לאורך השנים היו דיווחים רבים על הוצאות להורג של סומלים בשל כפירה באסלאם, בדגש על מקרים של מוסלמים לשעבר שהתנצרו. ההוצאות להורג שדווחו בוצעו על ידי קבוצות טרור אסלאמיות והמון מקומי שתמך ברציחות.[159][160]
סוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפירה באסלאם לא אסורה באופן ישיר בחוקים של סוריה. עם זאת, השלטונות אוסרים על המרת אמונה למוסלמים, בעוד שסורים כופרים באסלאם דווחו לאורך השנים כמי שנאלצו "לברוח מהמדינה עקב רדיפה חברתית" בעקבות הידיעה של הסביבה הקרובה שלהם על ההצטרפות שלהם לנצרות לדברי ארגון האיגוד ההומניסטי והאתי הבין-לאומי.[161]
סרי לנקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חופש הדת בסרי לנקה מוגדר כזכות מוגנת בסעיפים 9, 10 ו-14 של חוקת המדינה.[162][163]
בסרי לנקה בגלל הטאבו החברתי הרחב על כפירה באמונה באסלאם "מועצת המוסלמים לשעבר של סרי לנקה" נוסדה בחשאי בשנת 2016, שבאמצעותה, חברי הארגון מקיימים פגישות חשאיות. ביוני 2019 רישווין איסמאת', פעיל סרי לנקי מוסלמי לשעבר וחבר הארגון, התייצב בפומבי כדובר המועצה על מנת לגנות ספרי לימוד שאושרו והופצו על ידי הממשלה הסרי לנקית לסטודנטים מוסלמים שקבעו כי "יש לרצוח את מי שכופרים באסלאם". בעקבות החשיפה של הזהות שלו איסמאת' קיבל לאחר מכן שורת איומי מוות מצד מוסלמים מקומיים.[90]
עומאן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפירה אינה מוגדרת כעבירה פלילית בחוקים של עומאן. עם זאת, אזרחים עומאנים שכופרים באמונה באסלאם מתמודדים עם השלכות משפטיות של אובדן משמרות על הילדים שלהם על רקע תוכן קוד המשפחה והמעמד האישי של עומאן, שאוסר על אב שעוזב את האסלאם להמשיך לשמור על המשמורת שלו על הילדים שלו.[164]
עיראק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיראק, החוק לא מאפשר הצטרפות לאמונה אחרת בעקבות כפירה באסלאם.[165]
עם זאת, מאז העשור השני של המאה ה-21 נראה מספר הולך וגדל של עיראקים, בדגש על צעירים בעיר הבירה בגדאד וכורדיסטן העיראקית, שעוזבים את האמונה באסלאם מסיבות שונות כאשר העלייה של ארגון הטרור האסלאמי המדינה האסלאמית והיישום בפועל של דין השריעה בהתבססות על כתבי קודש שונים מהקוראן בחיי היום יום באזורים תחת שליטת פעילי הארגון, היו לגורמים העיקריים שהובילו צעירים רבים להתנתק מאמונה באסלאם.[166] בתקופה שבין 2014 ל-2019 נראתה עלייה במספר המוסלמים הכורדים בעיראק שהמירו את אמונתם לזורואסטריות, האמונה המקורית של אבותיהם האתניים שהייתה קיימת באזור לפני הכיבוש המוסלמי של פרס על ידי פולשים ערבים מח'ליפות ראשידון בין שנת 632 לספירה עד 651 לספירה, שהוביל לנפילת האימפריה הסאסאנית ולדעיכת הדת הזורואסטרית. הזינוק תואר בעיקר כמי שנוצר לאחר "עדות לשנות האלימות והברבריות" שבוצעו על ידי הפעילים המוסלמים של הארגון באזורים עם נוכחות כורדית.[167][168]
באוקטובר 2013 אחמד שרוואן בן ה-15 מארביל, הצהיר על היותו "גאה" להיות כופר באסלאם לאביו, מה שהוביל למעצר שלו על ידי המשטרה המקומית. הוא נכלא ל-13 ימים ועונה מספר פעמים לפני ששוחרר בערבות כשקודם לכן עמד בפני מאסר עולם על כפירה באסלאם. שרוואן ניסה ליצור קשר עם ערוצי תקשורת עיראקים במשך 7 חודשים אבל כולם סירבו לפרסם את הסיפור שלו עד שהעיתון הפרטי "Awene" ראיין אותו במאי 2014. המקרה של שרוואן הפך לוויראלי והוביל להיחלצות של פעילים עיראקים רבים לעזרתו.[169] עיראקים כופרים באסלאם ידועים נוספים כוללים את העיתונאי וליד אל-קובאיסי (אנ') והפעילה החברתית וורוד זוהיר (אנ').
ערב הסעודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בערב הסעודית לא קיים חוק עונשין, ומערכת המשפט במדינה מבססת את החוקים שלה על פי דין השריעה בלבד ומיישמת אותם באמצעות בתי דין שרעים. הפסיקה במדינה כמו גם הקונצנזוס של משפטנים סעודים הוא שהחוק האסלאמי מטיל עונש מוות על כופרים.[171] בשנת 2012 טענה מחלקת המדינה של ארצות הברית כי ספרי הלימוד בבתי הספר של ערב הסעודית "כוללים פרקים שמצדיקים הדרה חברתית ורצח של כופרים".[172] באותה שנה הרשויות הסעודיות האשימו את חמזה קשגרי (אנ'), סופר סעודי, בכפירה באסלאם בהתבססות על ציוצים ששיתף בחשבון הטוויטר שלו. הוא נמלט למלזיה שבה נעצר ולאחר מכן הוסגר על פי בקשה של ערב הסעודית כדי לעמוד לדין.[173] לאחר מכן קשגרי הצהיר על היותו מאמין באסלאם באופן פומבי, ובית המשפט הורה לשים אותו במעצר בית.[174] בשנת 2015, אחמד אל-שמרי (אנ') נידון לעונש מוות בגין כפירה באסלאם לאחר שהצהיר לכאורה על היותו כופר באסלאם ברשתות החברתיות.[175]
בינואר 2019 רחף מוחמד (אנ') בת ה-18 נמלטה מערב הסעודית לאחר שכפרה באמונה באסלאם ועברה התעללות מצד בני המשפחה שלה. בדרכה לאוסטרליה, היא הוחזקה על ידי הרשויות בבנגקוק, תאילנד, בזמן שאביה ניסה לקחת אותה בחזרה לערב הסעודית, אבל היא השתמשה בהצלחה ברשתות חברתיות שונות כדי למשוך תשומת לב משמעותית לאירוע שהוביל להימלטות שלה.[176] לאחר התערבות דיפלומטית היא קיבלה בסופו של דבר מקלט מדיני בקנדה, והגיעה למדינה זמן קצר לאחר מכן.[177]
פקיסטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפקיסטן לא קיים חוק שמפליל במפורש כפירה באסלאם. הצעת חוק פרלמנטרית משנת 2007 שביקשה להעניש גברים כופרים בעונש מוות ונשים כופרות במאסר עולם הוגשה אבל לא נחקקה לבסוף. עם זאת, למדינה קיימים סעיפים מחמירים ביותר (אנ') להפללה של "חילול קודש" האסלאם שמשומשים לעיתים קרובות נגד כל מי שמביע דבר שעלול להיחשב "פוגעני מבחינה אסלאמית".[178] לפי סקר שנערך בשנת 2010 על ידי מרכז המחקר פיו, 76% מהנשאלים המוסלמים הפקיסטניים תמכו בעונש מוות למי שכופרים באמונה באסלאם.
ברחבי העולם מספר ניכר של פעילים כופרים באסלאם הם מפקיסטן.[179] סוכנים מטעם ממשלת פקיסטן תוארו במשך השנים כמי שמנסים לדכא באופן פעיל את האקטיביזם של הפעילים הכופרים המתהווה באינטרנט על ידי חדירה לקבוצות של מוסלמים שעבר, דיכוי באמצעות חסימת גישה למרחבים בטוחים מקוונים ולא מקוונים לחופש ביטוי עבור מוסלמים לשעבר ורדיפה על ידי חטיפות ואיומים בהעמדות לדין על רקע הפרות סעיפי "חילול הקודש" של האסלאם הפקיסטניים.[180]
קומורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפירה באסלאם היא עבירה פלילית בקומורו. עם זאת, העונש על העבירה מוגדר כמעורפל. "חשיפה, הפצה או לימוד" מוסלמים אמונות אחרות מלבד האסלאם היא עבירה פלילית שנענשת במאסר של 3 חודשים וקנס של 50,000 עד 500,000 פרנק קומורואי. כמו כן אותם עונשים חלים על "מכירה, הצעה למכירה או הפצה חינם" למוסלמים של ספרים, חוברות, מגזינים, תקליטים וקלטות שחושפות אמונה אחרת שאיננה האסלאם.[181]
קטר
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפירה באסלאם מוגדרת כעבירה פלילית שעונשה מוות על פי סעיף 1 בחוקת קטר שמצהיר שדין השריעה הוא המקור לחקיקה במדינה, שקובע עונש מוות על כפירה באסלאם.[182]
תוניסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות המהפכה בתוניסיה בשנים 2010 ו-2011 חוקה חדשה נכתבה עבור המדינה במשך שנתיים וחצי שאושרה בינואר 2014 והכילה הוראה בסעיף 6 שלה שמעניק את זכות חופש המצפון. כמו כן נקבע בחוקה כי "האשמות בכפירה והסתה לאלימות אסורות".[183] בכך, הפכה תוניסיה למדינה הערבית הראשונה שהעניקה (דה יורה) הגנה עבור האזרחים שלה מפני העמדה לדין בגין כפירה באסלאם.[184]
לפני כניסת החוקה החדשה לתוקף, אירוע ידוע של העמדה לדין על כפירה באסלאם במדינה נודע במשפט של התוניסאים המוסלמים לשעבר גאזי בג'י וג'באר מג'רי (אנ'), שנידונו ל-7.5 שנות מאסר ב-28 במרץ 2012. הם הועמדו לדין בגין הבעת הביקורות שלהם על האסלאם, הקוראן ומייסד האסלאם מוחמד בעמודים שלהם ברשת פייסבוק, בלוגים ובספרים מקוונים שכתבו שלכאורה "הפרו את הסדר הציבורי והמוסר" וכללו בין היתר את החיבור של מג'רי בשפה האנגלית על "התנהגותו האלימה והבלתי מוסרית" של מוחמד.[185] כשמג'רי נעצר על ידי המשטרה הוא הודה בהמשך בעקבות עינויים שעבר בתא המעצר שחברו, גאזי בג'י, חיבר ספר אנטי-אסלאמי בשם "אשליית האסלאם" בערבית.[186] לאחר שנודע לו כי גם הוא מבוקש על ידי המשטרה בעקבות הביקורת שלו על האסלאם, בג'י ברח מהמדינה ליוון והשיג מקלט מדיני בצרפת ב-12 ביוני 2013.[187] לאחר כמעט שנתיים, מג'רי קיבל חנינה מהנשיא מונצף מרזוקי ושוחרר מבית הסוהר ב-4 במרץ 2014 בעקבות ביקורות שליליות רבות ואקטיביזם של ארגונים שונים שפעלו לשחרורו עם הסיסמה "שחררו את מג'רי" ברשתות החברתיות. כאשר מג'רי רצה להיענות להזמנה של ממשלת שוודיה להגר למדינה כמבקש מקלט מחשש לרדיפה על היותו כופר באסלאם, הוא נכלא שוב למספר חודשים, אולם, בעקבות האשמה כוזבת במעילה בכספים בעבודה הקודמת שלו מצד העמיתים שלו לשעבר שהחלו לרדוף אותו ברגע שנודע להם שהוא כופר באסלאם.[188]
תימן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפירה באסלאם מוגדרת כעבירה פלילית בתימן בסעיפים 12 ו-259 של חוק העונשין שמתייחסים לכפירה, הראשון מחייב שימוש בגזר הדין השרעי לכפירה והאחרון מציין עונש מוות לכפירה. לכופר ניתנת הזדמנות להימלט מגזר הדין באמצעות הצהרה על אמונה חוזרת באסלאם באופן פומבי. בשנת 2012, האזרח התימני עלי קאסם אל-סעידי נעצר והואשם בכפירה על ידי סוכנות אכיפת החוק בתימן לאחר שפרסם את דעותיו שמטילות ספק באמונה בתוכן האסלאם באתר בלוגים תימני ובדף הפייסבוק שלו.[189]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Christine Schirrmacher, Leaving Islam, Brill, 2020-02-11, עמ' 81–95, ISBN 978-90-04-33147-1. (באנגלית)
- ^ Bureau of Public Affairs Department Of State. The Office of Electronic Information, United Arab Emirates, 2001-2009.state.gov, 2008-09-19 (באנגלית)
- ^ United Arab Emirates 2012 "International Religious Freedom Report", U.S. Department of State (PDF)
- ^ Butti Sultan Butti Ali Al-Muhairi, The Islamisation of Laws in the UAE: The Case of the Penal Code, Arab Law Quarterly 11, 1996, עמ' 350–371 doi: 10.2307/3381546
- ^ Federal Decree Law No. (15) of 2020 Concerning the Penal Code
- ^ IHRDC, Apostasy in the Islamic Republic of Iran, Iran Human Rights Documentation Center, 2014-09-25 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Iran, United States Department of State (באנגלית אמריקאית)
- ^ Hanged for being a Christian in Iran - Telegraph, web.archive.org, 2015-02-04
- ^ Human Rights Watch, Iran: Events of 2019, 2019-12-12. (באנגלית)
- ^ "Iran chapter. USCIRF - Recommended for Countries of Particular Concern (CPC)", (PDF)
- ^ "Iran: Christian Converts and House Churches (1) – Prevalence And Conditions For Religious Practice", Landinfo (PDF)
- ^ 1945 Constitution of the Republic of Indonesia, (PDF)
- ^ Ruling against blasphemy unconstitutional « Shariah @ National Law, web.archive.org, 2009-07-19
- ^ Woman who complained about noisy mosque jailed for 18 months, The Independent, 2018-08-21 (באנגלית)
- ^ Supreme Court rejects Buddhist woman’s appeal of blasphemy verdict - National - The Jakarta Post, web.archive.org, 2022-07-06
- ^ Court upholds Blasphemy Law | The Jakarta Post, web.archive.org, 2010-04-23
- ^ Indonesia, web.archive.org, 2019-07-30
- ^ Islam is for Arabs - Indonesia Matters, web.archive.org, 2008-07-04
- ^ Muslim Publics Divided on Hamas and Hezbollah, web.archive.org
- ^ Man sentenced to four years in prison for religious defamation - City - The Jakarta Post, web.archive.org, 2018-05-09
- ^ Letezia Tobing, S. H. M.Kn, Keabsahan Ketentuan Pidana dalam Qanun Pemerintah Aceh | Klinik Hukumonline, www.hukumonline.com, 2013-05-06 (באינדונזית)
- ^ The Jakarta Post, Aceh fully enforces sharia - National, The Jakarta Post (באנגלית)
- ^ The Jakarta Post, 'Qanun Jinayat' becomes official for all people in Aceh - National, The Jakarta Post (באנגלית)
- ^ MYS/ASH, Qanun Hukum Jinayah, Kitab Pidana ala Serambi Mekkah, hukumonline.com (ב־)
- ^ "Laying down God's law". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2024-12-21.
- ^ Rishi Iyengar, Indonesia: Sharia Penalty Given to Non-Muslim in Legal First, TIME, 2016-04-13 (באנגלית)
- ^ Richard Lloyd Parry, Asia Editor, Christian woman flogged for selling alcohol in Indonesia, www.thetimes.com, 2016-04-13 (באנגלית)
- ^ AFP, Non-Muslim woman caned for selling alcohol in Indonesia, DAWN.COM, 2016-04-14 (באנגלית)
- ^ Algeria, Freedom of Thought Report (באנגלית)
- ^ code de la famille, web.archive.org, 2004-06-23
- ^ The Constitution of the Islamic Republic of Afghanistan, (PDF)
- ^ Hanibal Global Legal Research Directorate Staff; Goitom, Laws Criminalizing Apostasy, archive.wikiwix.com, 2014-06
- ^ "Bureau of Democracy, Human Rights and Labor, International Religious Freedom Report for 2012: Afghanistan 3–4", (PDF)
- ^ Afghanistan: The Massacre in Mazar-I Sharif, Human Rights Watch, 1998-11-01
- ^ Afghan Judge in Convert Case Vows to Resist Foreign Pressure - New York Times, web.archive.org, 2014-03-09
- ^ Townhall.com :: Columns :: Who will save Abdul Rahman? by Michelle Malkin - Mar 22, 2006, web.archive.org, 2006-04-20
- ^ BBC NEWS | World | South Asia | Afghan on trial for Christianity, web.archive.org, 2016-01-15
- ^ VOA News - Afghan Man Faces Execution After Converting to Christianity, web.archive.org, 2006-04-07
- ^ "Afghan convert freed from prison" (באנגלית בריטית). 2006-03-28. נבדק ב-2024-10-17.
- ^ BBC NEWS | South Asia | Afghan convert 'arrives in Italy', web.archive.org, 2016-06-09
- ^ Afghan convert arrives in Italy for asylum, web.archive.org, 2006-04-20
- ^ BBC NEWS | South Asia | Mood hardens against Afghan convert, web.archive.org, 2006-04-16
- ^ Abdul Rahman's Family Values, archive.md, 2007-01-10
- ^ "Kabul Judge Rejects Calls to End Trial of Christian Convert", The New York Times
- ^ "Afghan Officials Say Jailed Christian Convert Is Free", The New York Times
- ^ Afghan Christian released from prison and safely out of the country, wayback.archive-it.org, 2011-04-23 (באנגלית)
- ^ "Non-believers: Freethinkers on the Run", web.archive.org, 2017-10-19
- ^ Morid twijfelde over zijn geloof, zijn vriendin verlinkte hem in een volle moskee in Afghanistan - Buitenland - Voor nieuws, achtergronden en columns, web.archive.org, 2017-12-08
- ^ U.S. Constitution - First Amendment | Resources | Constitution Annotated | Congress.gov | Library of Congress, constitution.congress.gov (באנגלית)
- ^ Daring leaps of faith, The Washington Times
- ^ [Leaving Islam: Apostates Speak Out | C-SPAN.org], www.c-span.org
- ^ When Muslims Leave the Faith, The Wall Street Journal
- ^ "The number of ex-Muslims in America is rising". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2024-12-21.
- ^ THE BELGIAN CONSTITUTION, (PDF)
- ^ Opinie: Afvallige moslims, laat van u horen. Jullie zijn met meer dan jullie denken | opinie | De Morgen, web.archive.org, 2017-10-07
- ^ "De 21ste eeuw moet weer leren lachen" | binnenland | De Morgen, web.archive.org, 2017-10-07
- ^ Han Renard, Sam Touzani: 'De islam is de meest pornografische van alle godsdiensten', Knack, 2017-01-25 (בהולנדית (פלמית))
- ^ Hamza (25) is geen moslim meer: "Bewust ervoor gekozen om niet gelovig te zijn" | VRT NWS, web.archive.org, 2017-12-01
- ^ DPG Media Privacy Gate, myprivacy.dpgmedia.be
- ^ The Constitution of the People’s Republic of Bangladesh, Freedom of religion, Laws of Bangladesh
- ^ The Constitution of the People’s Republic of Bangladesh, Freedom of thought and conscience, and of speech, Laws of Bangladesh
- ^ "Digital Security Act 2020", (PDF)
- ^ ‘Ik dacht: waarom bewijst God dan niet dat-ie bestaat?’ - NRC, web.archive.org, 2018-03-20
- ^ Bloggers on hit-list posted by supposed Islamist group in Bangladesh - Reporters Without Borders, web.archive.org, 2016-03-18
- ^ Taslima Nasrin | Bangladeshi Feminist Writer | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ The New York Times: Book Review Search Article, archive.nytimes.com
- ^ "Bangladesh Seeks Writer, Charging She Insults Islam (Published 1994)" (באנגלית). 1994-06-08. נבדק ב-2024-12-23.
- ^ Margaret Bald, Literature Suppressed on Religious Grounds, Infobase Publishing, 2014-05-14, ISBN 978-0-8160-7148-7. (באנגלית)
- ^ American Atheists (2015-06-29), Asif Mohiuddin – Freedom of Speech Means Freedom to Offend (2015 National Convention), נבדק ב-2024-10-12
- ^ AFP: Anti-Islamist blogger killed in Bangladesh: police, web.archive.org, 2013-02-18
- ^ Bangladesh Arrests 'Atheist Bloggers', HuffPost, 2013-04-03 (באנגלית)
- ^ "Hefazat-e Islam: Islamist coalition". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-05-06. נבדק ב-2024-12-22.
- ^ Blogger granted bail on health grounds - Reporters Without Borders, web.archive.org, 2015-03-21
- ^ Crackdown on 'blasphemy' – DW – 03/25/2013, dw.com (באנגלית)
- ^ Skeptic, 13-05-08, Skeptic, 2013-05-08 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Youth hacked injured at Mirpur, web.archive.org, 2015-06-27
- ^ France-Presse, Agence (2015-02-27). "American atheist blogger hacked to death in Bangladesh". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-12-22.
- ^ Jaeger, Toef (2018-03-16). "'Ik dacht: waarom bewijst God dan niet dat-ie bestaat?'". NRC (בהולנדית). נבדק ב-2024-10-17.
- ^ "Widow of blogger Avijit Roy defiant after Bangladesh attack". BBC News (באנגלית בריטית). 2015-03-10. נבדק ב-2024-10-17.
- ^ "Knife attack kills Bangladesh blogger Washiqur Rahman". BBC News (באנגלית בריטית). 2015-03-30. נבדק ב-2024-12-22.
- ^ Bangladesh blogger hacked to death by masked assailants, The Irish Times (באנגלית)
- ^ "Brunei Syariah Penal Code Order, 2013", (PDF)
- ^ "Briefing on Brunei's implementation of the Syariah Penal Code Order 2013", (PDF)
- ^ "Maldives LAW NO 6/2014"
- ^ "Maldives enacts regulation for death penalty", web.archive.org
- ^ United Nations News Centre - Maldives should repeal new regulation providing for death penalty, says UN rights office, web.archive.org, 2017-11-12
- ^ Freedom of Thought Report | Maldives, web.archive.org, 2017-11-12
- ^ Haveeru Online - Maldivian who renounced Islam reverts, web.archive.org, 2010-06-03
- ^ Hanged air traffic controller sought asylum for fear of religious persecution | Minivan News, web.archive.org, 2010-07-17
- ^ 1 2 3 "Maldives atheist who felt persecuted 'hangs himself'". BBC News (באנגלית בריטית). 2010-07-15. נבדק ב-2024-10-12.
- ^ The Wire: The Wire News India, Latest News,News from India, Politics, External Affairs, Science, Economics, Gender and Culture, thewire.in
- ^ "Godforsaken", www.telegraphindia.com
- ^ Reporter, Staff (2018-07-29). "'Secular parties soft to minority fundamentalism'". The Hindu (בIndian English). ISSN 0971-751X. נבדק ב-2024-10-12.
- ^ M. P. Prashanth, Clubhouse redefines debates on Islam in Kerala, The New Indian Express, 2021-07-03 (באנגלית)
- ^ MM Akbar (2021-01-09), MM Akbar & EA Jabbar DEBATE | ഇസ്ലാം - നാസ്തികത സംവാദം | PART-02 | Malappuram, נבדק ב-2024-10-12
- ^ MP, Prashanth. "To believe or not?". The Times of India. ISSN 0971-8257. נבדק ב-2024-10-12.
- ^ Keralakaumudi Daily, Ex-Muslim organisation gathers steam in Kerala, Keralakaumudi Daily (באנגלית)
- ^ Ex-Muslims in India find solidarity online as they face social and familial rejection, religionnews.com
- ^ Why Muslims in Kerala are Leaving Islam, web.archive.org, 2022-01-27
- ^ New group for those who renounce Islam, web.archive.org
- ^ Living apart together, Policy Exchange (PDF)
- ^ "Ex-Muslims give reasons they left the faith, using a hashtag". BBC News (באנגלית בריטית). 2015-12-01. נבדק ב-2024-10-24.
- ^ Turkey, Freedom of Thought Report (באנגלית)
- ^ For Turkey’s Christians, attack is a remembrance of things past, Crux, 2024-01-29 (באנגלית)
- ^ Thema Newsroom, Why so many Turks are losing faith in Islam?, ProtoThema English, 2018-04-18 (באנגלית)
- ^ Why so many Turks are losing faith in Islam - Al-Monitor: The Middle Eastʼs leading independent news source since 2012, www.al-monitor.com (באנגלית)
- ^ Jordanian poet prepares for jail, The National (באנגלית)
- ^ Staff, A. P. (2008-10-24). "Jordan arrests poet for insulting Islam". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-10-23.
- ^ Refworld | Amnesty International Report 1997 - Kuwait, web.archive.org, 2015-09-24
- ^ NEWS STORY: Islamic court in Kuwait proclaims Christian convert an apostate, religionnews.com
- ^ Apostasy, Human Rights, Religion and Belief > Ibn Warraq, web.archive.org, 2017-12-11
- ^ allAfrica.com: Mauritanians Condemn Call to Kill Author, web.archive.org, 2014-08-19
- ^ Religion, Race, and Repression in Mauritania: The Ould Mkhaitir Apostasy Affair, web.archive.org, 2014-09-25
- ^ Mauritania: Quash Blogger Mkhaitir’s Death Sentence | Human Rights Watch, web.archive.org, 2018-03-20
- ^ Africa highlights: Thursday 9 November 2017, as it happened - BBC News, web.archive.org, 2017-11-11
- ^ Muhammad Faisal Abdul Aziz, Freedom of religion by religion for religion, Malaysiakini, 2018-03-12
- ^ "Dropping the Muslim status officially in the Shariah courts", Malay Mail
- ^ Libya, Freedom of Thought Report (באנגלית)
- ^ "Egypt's Constitution of 2014", (PDF)
- ^ "Policing Belief: The Impact of Blasphemy Laws on Human Rights", (PDF)
- ^ 1 2 Faraj Fawda, or the Cost of Freedom of Expression, web.archive.org, 2010-05-27
- ^ Rudolph Peters, Gert J. J. De Vries, Apostasy in Islam, Die Welt des Islams 17, 1976, עמ' 1–25 doi: 10.2307/1570336
- ^ Faraj Fawda, or the Cost of Freedom of Expression, web.archive.org, 2010-05-27
- ^ Al-Ahram Weekly | Home News | Dr Nasr Hamed Abu Zeid: When the professor can't teach, web.archive.org, 2009-07-16
- ^ Professor Nasr Hamed Abu Zaid: Modernist islamic philosopher who was forced into exile by fundamentalists - Obituaries - News - The Independent, web.archive.org, 2015-09-25
- ^ Limor Lavie, The Battle over a Civil State: Egypt's Road to June 30, 2013, SUNY Press, 2018-06-25, ISBN 978-1-4384-7043-6. (באנגלית)
- ^ "Egypt apostasy trial adjourned" (באנגלית בריטית). 2001-07-09. נבדק ב-2024-12-14.
- ^ State to appeal ruling that favours Egypt’s Baha’is, web.archive.org, 2011-06-08
- ^ Aliaa, l'Egyptienne qui provoque l'Etat islamique | Atlantico.fr, web.archive.org, 2017-09-09
- ^ A Muslim converts to Christianity foments sectarian antagonism - International Herald Tribune, web.archive.org, 2007-08-14
- ^ Egypt Rules Christian Convert Must Remain Legally Muslim, swap.stanford.edu
- ^ Mohammed gelooft niet meer in God – De Groene Amsterdammer, web.archive.org, 2018-01-13
- ^ VOMC, Christian Convert from Islam Jailed, Voice of the Martyrs Canada, 2006-10-25 (באנגלית)
- ^ "Egyptian Islamic Lawyers Urge Death Sentence For Convert", web.archive.org, 2011-06-13
- ^ Egypt's atheists find each other on social media - Al-Monitor: The Middle Eastʼs leading independent news source since 2012, www.al-monitor.com (באנגלית)
- ^ Mohammed gelooft niet meer in God – De Groene Amsterdammer, web.archive.org, 2018-01-13
- ^ Morocco: Scrap Prison Terms for Nonviolent Speech | Human Rights Watch, 2017-05-04 (באנגלית)
- ^ Morocco, Freedom of Thought Report (באנגלית)
- ^ Morocco, United States Department of State (באנגלית אמריקאית)
- ^ Atheist activist Imad Iddine Habib sentenced to seven years in absentia after home raided, persecution.exmuslims.org
- ^ Losing my religion: life after extreme belief | World news | The Guardian, web.archive.org, 2017-09-14
- ^ "Hafid Bouazza: oer-Hollandse jongen met een passie voor middeleeuwse literatuur", Trouw
- ^ "'Als dit niet werkt, beledig ik Wilders wel'", myprivacy.dpgmedia.nl
- ^ Free Arabs - Case in point Arab, not muslim, web.archive.org, 2013-04-05
- ^ Constitution of the Federal Republic of Nigeria, web.archive.org, 2011-07-27
- ^ Nigerian singer sentenced to death for blasphemy in Kano state - BBC News, web.archive.org, 2021-05-09
- ^ Kano Seeks Supremacy of Sharia Over Constitution | WWRN - World-wide Religious News, web.archive.org, 2017-10-19
- ^ "Outspoken Atheist, Arrested in Nigeria for Blasphemy, Hasn't Been Seen Since", The New York Times
- ^ Mubarak Bala | Tom Lantos Human Rights Commission, humanrightscommission.house.gov, 2023-05-05 (באנגלית)
- ^ "Nigeria atheist Mubarak Bala jailed for blaspheming Islam" (באנגלית בריטית). 2022-04-05. נבדק ב-2024-10-19.
- ^ IRFBA Chair’s Statement on Nigerian Religious Prisoner of Conscience, Mubarak Bala, United States Department of State (באנגלית)
- ^ "Mubarak Bala, President of Nigerian humanists, under arrest". Humanists International (באנגלית אמריקאית). 2020-04-29. נבדק ב-2024-10-12.
- ^ Johannes Harnischfeger, Democratization and Islamic Law: The Sharia Conflict in Nigeria, Campus Verlag, 2008, ISBN 978-3-593-38256-2. (באנגלית)
- ^ VOMC, Convert from Islam Kidnapped; Pastor Accused, Voice of the Martyrs Canada, 2005-12-14 (באנגלית)
- ^ "Sudan scraps apostasy law and alcohol ban for non-Muslims" (באנגלית בריטית). 2020-07-12. נבדק ב-2024-10-24.
- ^ Tran, Mark (2014-07-24). "Sudanese woman spared death sentence for apostasy arrives in Italy". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-10-24.
- ^ Sudan, United States Department of State (באנגלית אמריקאית)
- ^ Laws Penalizing Blasphemy, Apostasy and Defamation of Religion are Widespread | Pew Research Center's Religion & Public Life Project, web.archive.org, 2013-10-11
- ^ BBC NEWS | Africa | Somali executed for 'apostasy', web.archive.org, 2009-01-17
- ^ Somali Islamists Execute Christian Convert, web.archive.org, 2013-10-29
- ^ Syria, Freedom of Thought Report (באנגלית)
- ^ The Constitution of Sri Lanka: Chapter II - Buddhism, web.archive.org, 2016-03-03
- ^ The Constitution of Sri Lanka: Chapter III - Fundamental Rights, web.archive.org, 2015-12-19
- ^ Oman, Freedom of Thought Report (באנגלית)
- ^ Iraq: Freedom in the World 2022 Country Report, Freedom House (באנגלית)
- ^ In Irak keren jongeren de islam de rug toe | TROUW, web.archive.org, 2017-09-12
- ^ Iraqi Kurds turn to Zoroastrianism as faith, identity entwine, France 24, 2019-10-23 (באנגלית)
- ^ The curious rebirth of Zoroastrianism in Iraqi Kurdistan, Project for the Study of the 21st Century, 2015-11-26 (באנגלית)
- ^ Interview with persecuted young atheist in Erbil - Your Middle East, web.archive.org, 2017-09-13
- ^ VICE News (2016-02-10), Rescuing Ex-Muslims: Leaving Islam, נבדק ב-2024-10-25
- ^ Laws Criminalizing Apostasy, web.archive.org, 2014-06-20
- ^ "International Religious Freedom Report for 2012: Saudi Arabia", (PDF)
- ^ Saudi Arabia: Writer Faces Apostasy Trial | Human Rights Watch, web.archive.org, 2013-10-16
- ^ Saudi Arabia: Writer Faces Apostasy Trial | Human Rights Watch, web.archive.org, 2013-10-16
- ^ Saudi Arabia court gives death penalty to man who renounced his Muslim faith, The Telegraph, 2015-02-24 (באנגלית)
- ^ Fullerton, Jamie; Davidson, Helen (2019-01-07). "Saudi woman shuts herself in Thai hotel room to avoid deportation". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-10-23.
- ^ "Rahaf al-Qunun: Saudi teen granted asylum in Canada" (באנגלית בריטית). 2019-01-11. נבדק ב-2024-10-23.
- ^ Pakistan, Freedom of Thought Report (באנגלית)
- ^ Sherwood, Harriet (2020-06-25). "Atheists and humanists facing discrimination across the world, report finds". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-10-12.
- ^ Kunwar Khuldune Shahid, The Defiance of Pakistani Atheists, thediplomat.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Comoros, Freedom of Thought Report (באנגלית)
- ^ "The Permanent Constitution of the State of Qatar", web.archive.org
- ^ Asma Ghribi, The Problem with Tunisia's New Constitution, Foreign Policy, 2024-12-12 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Interview with Rachid Ghannouchi: "If you sow dictatorship, you harvest terrorism" - Qantara.de, web.archive.org, 2017-10-06
- ^ Je leven niet zeker zonder geloof | TROUW, web.archive.org, 2017-10-19
- ^ Jabeur Mejri: "En Tunisie, les affamés se mangent entre eux" - L'Express, web.archive.org, 2017-10-07
- ^ Condamné pour blasphème en Tunisie, Ghazi Beji obtient l’asile politique en France - France 24, web.archive.org, 2017-10-07
- ^ Tunisie: Grâcié par la présidence, Jabeur Mejri a été libéré, web.archive.org, 2017-10-07
- ^ "'Repent or die' in Yemen", web.archive.org
