זרש
זֶרֶשׁ הייתה אשתו של המן האגגי המוזכר במגילת אסתר.
במגילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זרש מוזכרת במגילה כאישה חכמה ויועצת בשני מקומות. בפעם הראשונה (פרק ה פסוקים י-יד) כזו שיעצה לבעלה להכין עץ גבוה חמישים אמה ולומר למלך לתלות עליו את מרדכי היהודי. (עצה זו חזרה אליו כבומרנג כשהמלך אחשוורוש תלה את המן עצמו על העץ הזה). למחרת היום מוזכרת בפעם השנייה (פרק ו פסוק יג) כשאמרה לו "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו".
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש שקושרים את מקור שמה של זרש למילים בפרסית עתיקה זריש שמשמעו זהב או זאיריצ׳י שמשמעו צהוב. חוקרת מגילת אסתר תמר עילם גינדין רואה את מקור שמה של זרש בשדה זאורווי הנזכרת בכתבי הקודש הזורואסטריים, אשר עליה מסופר שהיא הביאה את הזיקנה לעולם. המילה המשותפת לפרסית ויוונית ז׳רא קשורה לזקנה וממנה נגזרה המילה המערבית גריאטריה.[1]
בחז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתרגום יונתן מופיע כי אביה היה תתני[2].
לדעה אחת בחז"ל שמזהה את המן כממוכן ניתן לשייך את מה שנאמר על אשתו של ממוכן (ראו בערך ממוכן) לזרש.
לפי מדרש אחד להמן היה יועצים רבים, אך זרש התעלתה על כולם:
״׳וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו׳ - וכולם לא היו יודעים לתת עצה כזרש אשתו. שהיו לו שלוש מאות וששים וחמשה בעלי עצה כמניין ימות החמה״.
— מדרש אסתר רבה ט, ב
על אף שבעלה המן ועשרת ילדיהם נתלו על העץ, לא מוזכר מה היה סופה של זרש. במפרשים היו שכתבו[3] שנתלתה ביחד עם בעלה ובניה, פיוט ארמי גורס שחנקה עצמה, בתרגום ראשון כתוב שברחה עם שבעים בני המן שנותרו בחיים, ורבי דוד צבאח כתב ששמשה כמשרתת בבית אסתר[4].
זרש בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותה של זרש זכתה לביטויים רבים בתרבות היהודית והנוצרית לאורך הדורות. בתלמוד כלולה זרש ברשימת הברכות והקללות שנאמרה באופן מסורתי בסוף קריאת המגילה: ״ברוכה אסתר, ארורה זרש״. (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ, סעיף טז). ואילו בפיוט האשכנזי מימי הביניים ״אשר הניא״ (שביתו האחרון ״שושנת יעקב״ מושר בקהילות רבות) כתוב ״ארורה זרש אשת מפחידי / ברוכה אסתר בעדי״.
שיר בשפה הארמית שנמצא בגניזה הקהירית מתאר איך זרש קללה את בעלה המן: ״בשעה שנצלבו עשרת בני המן / יללה זרש וצעקה אז אי-צדק מהמן / שטמן לנו פח בכל שנה ובכל זמן / אומרים ׳ארור המן׳.״[5] בשיר שנכתב בקרב דוברי הלדינו בסלוניקי כתבו כך: ״בהלה היא מעוררת / פרצוף אימים מכוער נוראות // בקרקפתה פשטה הגזזת / על ראשה אין שערות // טמאה היא מתועבת / ומראה משוקץ במראות // כל הרואה פניה / שוקע במחשבה שחורה.״[6]
המשוררת נעמי שמר הקדישה גם היא שיר לזרש באמצעותו היא מציגה דמות חדשה בבית המן: העוזרת.[7] בשיר, שנכתב לרשות השידור עבור התוכנית "דו רה ומי עוד" ברשת ג', בוצע בתוכנית על ידי נעמי שמר ותיקי דיין בשנת 1971. בוצע גם על ידי רבקה מיכאלי.[8]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב ישראל סטל, סופה של זרש, "הפעמון", חוברת 4.
- רות וולפיש, "תפקידן של דמויות המשנֶה במגילת אסתר", בתוך: אמנון בזק (עורך), הדסה היא אסתר: ספר זיכרון להדסה אסתר (דסי) רבינוביץ ז"ל; קובץ מאמרים על מגילת אסתר, מהדורה שנייה, אלון שבות: תבונות, תשנ"ט, עמ' 141–149.
- מישאל ציון, מגילת אסתר: פירוש ישראלי חדש[9], ירושלים: ידיעות ספרים, תשע״ט, עמ׳ 135, 157.
- מידע על זרש בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Gindin, Thamar Eilam, 1973- author., The Book Of Esther unmasked
- ^ תרגום יונתן על מגילת אסתר ה, י
- ^ הרמ"א ותוספות למגילת אסתר
- ^ ראו סיכום הדעות אצל יעקב ישראל סטל, סופה של זרש, "הפעמון", חוברת 4.
- ^ יהלום, יוסף, 1941- סוקולוף, מיכאל., שירת בני מערבא : שירים ארמיים של יהודי ארץ ישראל בתקופה הביזנטית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשנ"ט, עמ' 197
- ^ ויקרא, פורים, תש"ס, ד"ר שמואל רפאל, באתר www.biu.ac.il
- ^ העתק השיר מוקלד על ידי נעמי שמר, באתר הספריה הלאומית
- ^ השיר בביצוע רבקה מיכאלי:
עוד חוזר הניגון | מאוצר הארכיון של רשות השידור | שוב יוצא הזמר | פורים, סרטון בערוץ "2121Archive", באתר יוטיוב (אורך: 46:25)
- ^ ציון, מישאל מחבר תוכן טקסטואלי נוסף שנאן, אביגדור, 1946- עורך, מגילת אסתר : פירוש ישראלי חדש : הדי מגילת אסתר בארון הספרים היהודי לדורותיו = Esther : a new Israeli commentary
