לדלג לתוכן

בגתן ותרש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דימוי של בגתן ותרש זוממים את הריגת אחשוורוש, מתוך מגילת אסתר מאויירת שנוצרה בעיר פרארה שבאיטליה בשנת 1617. מאוספי הספרייה הלאומית
דימוי של בגתן ותרש זוממים את הריגת אחשוורוש, מתוך מגילת אסתר מאויירת שנוצרה בעיר פרארה שבאיטליה בשנת 1617. מאוספי הספרייה הלאומית
תיאור של בגתן ותרש על ידי אנטואן קארון

בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ הן דמויות מקראיות המופיעות במגילת אסתר שזממו להרוג את המלך אחשורוש ומזימתם סוכלה על ידי מרדכי היהודי.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של בגתן מופיע גם בצורה הארמית, "בגתנא" (מגילת אסתר, פרק ו', פסוק ב'). משמעות השם בפרסית היא "מתנת האל", בדומה למשמעות השם בגתא שהיה שמו של אחד מסריסי המלך,[1] ויש שהציעו שמדובר באותה דמות.[2]

בתרגום השבעים הם מופיעים בשמות היווניים גבתא ותראיוונית קוינה: Γαβαθά καὶ Θαρρα).

על פי המגילה, בגתן ותרש היו שניים משומרי הסף של מלך פרס אחשוורוש. בגתן ותרש זממו לשלוח יד במלך (להרוג). מזימה זו סוכלה לאחר שנודעה למרדכי היהודי והוא הודיע על כך לבת דודו, אסתר המלכה, שהודיעה על כך למלך בשמו של מרדכי. בגתן ותרש נתלו, ומעשהו של מרדכי נכתב ב"ספר דברי הימים" של המלך[3].

זהו נוסח הסיפור במגילת אסתר פרק ב', פסוקים כא–כג:

בַּיָּמִים הָהֵם ומָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ: וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי: וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

במדרשי חז"ל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילה אמנם מצוין שהיה "קצף" מסוים עליו קצפו בגתן ותרש, אך לא מצוין מדוע בדיוק ואיך זממו בגתן ותרש לשלוח יד במלך. על כך חז"ל הציעו פרשנויות שונות.

על פי מדרש אסתר רבה פרשה ו' י"ג, בעצת אסתר המלכה, העביר המלך אחשוורוש אותם מתפקידם ומינה את מרדכי במקומם. בגתן ותרש ביקשו לנקום ולהרוג את המלך באמצעות ארס נחשים, ארס זבובים שישימו בכוס המשקה שלו או תחבולה אחרת. כך, קיוו, תיפול האשמה על מרדכי שמונה תחתם.

לפי תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג, עמוד ב', היו שניהם טרסיים (מהעיר טרסוס) ודיברו ביניהם בלשון טרסי. מרדכי, שהיה חבר בסנהדרין והכיר שבעים שפות, הצליח להבין את דבריהם ולומר לאסתר שתזהיר את המלך.

על הפסוק ”וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי” דרשו חז"ל את האמרה: ”כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם”[4], אמרה שבעברית המודרנית עשויה להתפרש למה שנקרא היום נתינת קרדיט.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ David Mandel, Who's Who in the Jewish Bible, Jewish Publication Society, 2010-01-01, ISBN 978-0-8276-1029-3. (באנגלית)
  2. ^ מאיר פלסנר, הערך בגתא, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשי"ד, כרך ב' עמ' 32
  3. ^ (מגילת אסתר, ב' כא–כג).
  4. ^ מסכת אבות פרק ו' משנה ו', וכן רבי אלעזר ורבי חנינא בגמרא מסכת מגילה דף ט"ו עמוד א'.