פורטל:ערכים מומלצים

ערכים מומלצים

ערכים מומלצים הם הערכים הטובים והאיכותיים ביותר שיש לוויקיפדיה להציע. מושם בהם דגש הן על התוכן והן על הצד האסתטי, והם מציגים את הנושאים הנידונים בהם בצורה ברורה, מדויקת ועדכנית. הם עוברים בדרך כלל מספר סבבים של עריכה מבנית, עריכה לשונית והגהה בידי כותבים רבים. בכך הם מסייעים להביא אותם לרמה הגבוהה ביותר. דגשים נוספים בערכים מומלצים הם קישוריות רבה לערכים אחרים, אורך מתאים לנושא, כתיבה מעניינת, נקודת מבט נייטרלית ויציבות. משמעותה של יציבות היא שהושגה הסכמה בין הכותבים בוויקיפדיה לגבי תכולת הערך ולגבי עיצובו. בכתיבת ערך מומלץ משתמש הכותב במגוון מקורות ומשווה ביניהם, ובסופו הוא מוסיף הפניות לקריאה נוספת עבור קוראים המעוניינים להרחיב את ידיעותיהם בנקודות ספציפיות הקשורות לנושא.

כדי שערך כלשהו יתווסף לרשימת הערכים המומלצים עליו להתאים לקריטריונים לקביעת ערך מומלץ ולעבור תהליך בחירה:

מועמדוּת למומלץ – הערך המועמד מוצג ברשימת המתנה למועמדים להמלצה במשך כשבוע שבמהלכו ניתן לשפר את הערך ולהעיר עליו הערות בדף השיחה. כדי להציע ערך חדש להמלצה, הוסיפו אותו לרשימה בדף המועמדות. במקרה שאתם מציגים ערכים שכתבתם, עליכם לציין את חלקכם בכתיבתם.

הצבעה – לאחר כשבוע לפחות עובר הערך לדף ההוספה שבו נערכות הצבעות לקביעת ההמלצה.

כרגע ישנם 721 ערכים מומלצים מתוך 362,448 ערכים בוויקיפדיה העברית כולה: אחד מכל 503 ערכים (0.2%) הוא ערך מומלץ.

רשימה שמית · רשימה לפי חודש

ערכים מומלצים נבחרים

הפרק השלישי של חוקת ארצות הברית מכונן את הרשות השופטת של הממשל הפדרלי של ארצות הברית, שמורכבת מבית המשפט העליון של ארצות הברית – בית המשפט היחיד שמוזכר במפורש בחוקה – ומהערכאות הכפופות לו, שבסמכות הקונגרס להקים. הוא קובע כללים לגבי הסמכויות של בתי המשפט הפדרליים והתיקים שלגביהם בסמכותם להחליט. נוסף על כך, הפרק מגדיר מהי בגידה, וקובע מגבלות על שיפוט וענישה של בוגדים. הפרק השלישי הוא הקצר ביותר (369 מילים) מבין שלושת הפרקים המגדירים את שלוש רשויות הממשל, אך הפרשנות, הפרקטיקה והפסיקה יצקו לסעיפיו משמעות רבה מעבר למה שמוגדר בפרק במפורש, כגון הסמכות של בתי המשפט לביקורת שיפוטית על חוקי הקונגרס, שהוכרה בפסק דין מרבורי נגד מדיסון בהתבסס על פרק זה.

החלק הראשון של הפרק מאציל את סמכויות השיפוט לבית משפט עליון יחיד וקובע שערכאות פדרליות נמוכות יותר יוקמו על פי שיקול הדעת של הקונגרס. הוא קובע גם שלשופטים פדרליים תהיה קביעות בתפקידם, כל עוד התנהגותם הולמת, ושהם יקבלו שכר, שלא ניתן להפחיתו במהלך כהונתם.

החלק השני של הפרק קובע את תחום המקרים שבהם יש לרשות השופטת הפדרלית סמכות להתערב. חלק זה פורש ככולל מגבלה המאפשרת לבתי המשפט לעסוק רק ב"תיקים ומחלוקות" ממשיים, ולא במקרים היפותטיים, כאלו שנוגעים למחלוקות עתידיות, בקשה לחוות דעה מייעצת וכדומה. מגבלה זו היא הבסיס לדין לגבי זכות העמידה בבתי משפט פדרליים ועקרונות השפיטות במשפט האמריקאי, והיא פורשה כחיונית לשמירה על האיזונים והבלמים בממשל של ארצות הברית. חלק זה כולל גם רשימה של תחומים ספציפיים שבהם יש לבתי המשפט הפדרליים סמכות, כמו, בין השאר, בכל התיקים שנוגעים לחוקה עצמה, לחוקים פדרליים, לאמנות, לתיקים שבהם ארצות הברית עצמה היא בעלת דין ולתיקים הנוגעים לאזרחים ממדינות שונות. בחלק זה מוגדר גם תחום מצומצם יותר של מקרים שבהם לבית המשפט העליון יש "סמכות שיפוט מקורית", כלומר שניתן לפנות בהם ישירות לבית המשפט העליון כערכאה ראשונה, ושבמקרים אחרים בית המשפט העליון ישמש כסמכות העליונה לערעורים. החלק השני קובע גם שהליכים הנוגעים לעבירות פליליות ייערכו בפני מושבעים, וכן שהליכים אלו יערכו במדינה שבה נעשתה העבירה.

החלק השלישי של הפרק מגדיר מהי "בגידה בארצות הברית" באופן מצומצם, וקובע מגבלות על ענישה של בוגדים, וזאת במטרה למנוע שימוש לרעה בחקיקה נגד בגידה ורדיפה של צדדים למחלוקת תחת הגדרה רחבה יותר.

לערך המלא – מומלצים נוספים

ויליאם וורת' בלקנאפ היה עורך דין, איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי, ששירת כקצין בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית וכיהן כפקיד ממשל באיווה וכמזכיר המלחמה של ארצות הברית בממשל נשיא ארצות הברית יוליסס ס. גרנט.

בלקנאפ נולד במדינת ניו יורק. ב-1848 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון, למד משפטים במשרדו של עורך דין מג'ורג'טאון וב-1851 התקבל ללשכת עורכי הדין. הוא עבר לאיווה, שם הוא עסק בעריכת דין בשותפות עם ראלף פ. לאו. בלנקאפ נכנס לחיים הפוליטיים כחבר המפלגה הדמוקרטית וכיהן תקופת כהונה אחת כחבר בית הנבחרים של איווה. עם פרוץ מלחמת האזרחים ב-1861 התגייס בלקנאפ לצבא האיחוד. הוא לחם בשירות המיליציה של איווה בתחילה בדרגת קפטן ולאחר מכן מונה למייג'ור ברגימנט הרגלים המתנדבים ה-15 של איווה. הוא השתתף באין ספור קרבות, כולל קרב שילה והמצור על קורינת', שירת כמפקד רגימנט, בריגדה, דיוויזיה וגיס, ושימש במגוון של תפקידי מטה. בתום המלחמה קודם בלקנאפ לדרגת בריגדיר גנרל בצבא המתנדבים וקיבל דרגת ייצוג של מייג'ור גנרל.

לאחר שדחה הצעה למינוי בצבא הסדיר, התמנה בלקנאפ לגובה המיסים של איווה על ידי הנשיא אנדרו ג'ונסון. בתפקיד זה הוא שימש ארבע שנים. ב-1869 הוא מונה על ידי הנשיא יוליסס ס. גרנט למזכיר המלחמה. במהלך כהונתו בתפקיד זה הוא הזמין ציורי דיוקן של כל מזכיר המלחמה לדורותיהם מתוך כוונה ליצור אוסף שלם לקראת יום העצמאות המאה של ארצות הברית. ב-1871 נחקר בלקנאפ על ידי הקונגרס, לאחר שהיה מעורב ישירות במכירת כלי נשק ותחמושת לצרפת, בשעה שארצות הברית הייתה לכאורה נייטרלית במלחמת צרפת–פרוסיה. באותה שנה ארגן בלקנאפ סיוע לקורבנות השרפה הגדולה של שיקגו. במהלך תקופת השיקום פעלה מחלקת המלחמה וצבא ארצות הברית בניהולו של בלקנאפ ובפיקוחם של הנשיא גרנט ושל משרד התובע הכללי לניהול מדינות הקונפדרציה לשעבר ולנסות ליישם שינויים בממשל ובכלכלה, במקביל להגנת העבדים המשוחררים מאלימות שהלכה וגברה. בלקנאפ תמך במדיניות השיקום של גרנט, שרוב חברי המפלגה הדמוקרטית התנגדו לה.

ב-1875 סיכמו בחשאי גרנט, בלקנאפ וחברים אחרים בקבינט על הוצאת הכוחות מהגבעות השחורות לאחר שהתגלה במקום זהב. ארצות הברית הגנה על האזור ממתיישבים לבנים כחלק מהברית שלה עם שבטי הלקוטה. נסיגת הכוחות אפשרה בהלה לזהב של מתיישבים לבנים וארצות הברית תפסה דה פקטו את הבעלות על השטחים הללו לאחר שהלקוטה סירבו למכור את אדמותיהם המקודשות. ב-1876, הובילה "שערוריית עמדת הסחר" בפורט סיל להתפטרותו של בלקנאפ, להדחה על ידי הקונגרס שנשלט על ידי הדמוקרטים ולמשפט בפני הסנאט. בעוד שרוב הסנאטורים הצביעו בעד הרשעתו, חסר להם הרוב של שני שלישים הקולות הדרוש ובלקנאפ זוכה. הוא המשיך לעסוק בעריכת דין בוושינגטון די. סי., המשיך להיות פופולרי בקרב ותיקי מלחמת האזרחים באיווה והיה פעיל עד למותו מהתקף לב ב-1890. אחד ההיסטוריונים תיאר את בלקנאפ כאדם הן של סגולות והן של פגמים, עורך דין, איש ממשל וקצין מוכשר, אך כמי ששחיתותו האישית האפילה על תכונותיו החיוביות.

לערך המלא – מומלצים נוספים

בחרו נושא ועיינו בערכים בתחתית הדף:

היסטוריה: אישים · השואה · יוון העתיקה · רומא העתיקה · מלחמת העולם הראשונה · מלחמת העולם השנייה · ארכאולוגיה של המזרח הקרוב