מונה ליזה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | לאונרדו דה וינצ'י |
| תאריך יצירה | 1507 |
| טכניקה וחומרים | שמן על לוח עץ צפצפה |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
53 ס״מ  |
| גובה |
77 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
INV 779 (מחלקת הציורים של הלובר) |
| מיקום |
מוזיאון הלובר פריז שבצרפת |
  | |
מונה ליזה (באיטלקית: Monna Lisa) ו-לה ג'וקונדה (La Gioconda) הם השמות שניתנו לציור של לאונרדו דה וינצ'י מתחילת המאה ה-16. הציור, שבמרכזו דמות דיוקנה של אישה, הפך במאה ה-19 ליצירת האמנות הידועה ביותר בעולם, כנראה בגלל שהיא נגנבה[1]. מאז המאה ה-20 שימש השראה להערצה, מחאה, לעג וחיקוי באמנות פופולרית, במוזיקה ובספרות.
הדיוקן מוצג במוזיאון הלובר בפריז.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונת המונה ליזה (מילולית: הגברת ליזה) היא כנראה דיוקנה של ליזה דל ג'וקונדו, אשתו של סוחר בדים מפירנצה בשם פרנצ'סקו די זאנובי דל ג'וקונדו (ומכאן השם La Gioconda באיטלקית ובספרדית, La Joconde בצרפתית ומונה ליזה בשאר השפות). בשנת 2008 הודיעה אוניברסיטת היידלברג שמצאה התייחסות לנושא בהערה שנכתבה בשולי הספר "כתבים מוכרים" של קיקרו, על ידי אגוסטינו וספוצ'י (שעבד עם מקיאוולי). בהערה מאוקטובר 1503 כתב וספוצ'י שלאונרדו עובד על תמונתה של "ליזה דל ג'וקונדו".[2] ישנם הסבורים שנושא הציור הוא אמו של לאונרדו, קתרינה.[3]
הנסיבות בהן נוצר הציור לא הובהרו במדויק עד היום. הפרטים הידועים לנו שאובים מתיאורו של ג'ורג'ו וזארי, צייר וכותב ביוגרפיות של ציירי ופסלי הרנסאנס, שכתב את הדברים כמה עשרות שנים אחרי ביצוע היצירה, ולא ראה אותה בעיניו ממש. וזארי גורס כי היצירה הוזמנה על ידי פרנצ'סקו דל ג'וקונדו מלאונרדו כשזה שהה בפירנצה, ככל הנראה ב-1503, ומציין, כאנקדוטה, כי בעת ציור הדיוקן הזמין לאונרדו נגנים, זמרים וליצנים כדי לגרום לאשת הסוחר לחייך. לפי וזארי, לאונרדו עבד על היצירה כארבע שנים ומעולם לא השלים אותה ולא מסר אותה למזמין הדיוקן. העבודה על היצירה הסתיימה ככל הנראה בשלהי 1506 או ב-1507, אף כי ייתכן כי לאונרדו המשיך לעבוד על הציור בהמשך, שכן תיאור מ-1508 מציג אותה כ"לא גמורה".[4]
בשנת 2006 בחנו מומחים מקנדה את היצירה בטכנולוגיית תלת־ממד מיוחדת באור תת-אדום, וחשפו שכבות נסתרות בציור. באחת מהן נחשף צעיף ששימש בתחילת המאה ה-16 נשים בתקופת ההיריון או סמוך ללידה. גילוי זה מחזק את ההשערה שהמצוירת היא ליזה דל ג'וקונדו, שבדצמבר 1502 נולד בנה השני.[5]
בשנותיו האחרונות שהה לאונרדו בצרפת, בחסותו של מלך צרפת פרנסואה הראשון. לאחר מות לאונרדו ב-1519 רכש פרנסואה את התמונה והוסיפה לאוסף המלכותי, שהפך מאוחר יותר לאוסף הלאומי הצרפתי, שעיקרו מוצג במוזיאון הלובר. כדי להתאים את התמונה למרווח בין החלונות בטירת פונטנבלו, הטירה שבה הוצגה, קוצץ ממנה אינץ' מימין ומשמאל.[6]
במהלך המאה ה-19, הרבה בזכות תיאורים ומאמרים נלהבים של כותבים צרפתיים, הפך הדיוקן לאחד המוצגים הנודעים ביותר במוזיאון הלובר. ב-21 באוגוסט 1911 ניצל צבע איטלקי בשם וינצ'נצו פרוג'ה את השמירה הלקויה על היצירה, גנב אותה והחביאה. פרוג'ה שמר אותו למעלה משנתיים בביתו באיטליה, אך נלכד כאשר יצר קשר עם סוחר עתיקות מפירנצה והביע את רצונו להשיב את התמונה לידיים איטלקיות תמורת סכום של חצי מיליון לירות לצורך כיסוי ההוצאות. הציור הוצג במשך כשבועיים בגלריית אופיצי בפירנצה, והועבר בחזרה למוזיאון הלובר ב-4 בינואר 1914. על פרוג'ה נגזר בסופו של דבר עונש של שנת מאסר, כשקלות העונש מוסברת לעיתים תכופות בגל האהדה הציבורית באיטליה לגנב שביקש להשיב את התמונה למולדתה (פרוג'ה עצמו הצהיר כי התכוון תחילה לגנוב תמונה אחרת). הסערה שחוללה הגנבה ומעצרו של הגנב הסעירו את דעת הקהל והעצימו במידה ניכרת את הפופולריות של הציור, שזכה לתשומת לב חדשותית רבה ברחבי העולם, ובעקבותיה גם לגל של התייחסויות בתרבות הפופולרית.
במלחמת העולם השנייה הוברח הציור, יחד עם מאות יצירות אמנות אחרות, ממוזיאון הלובר במבצע שאורגן על ידי סגן מנהל המוזיאון, ז'אק ז'וז'אר, והוסתר במהלך המלחמה במספר מקומות מחבוא ברחבי צרפת.[7]
כיום מוצגת התמונה ב"סל דז אטה" במוזיאון הלובר שבפריז מאחורי זכוכית משוריינת עם חיישני אזעקה, לאחר שבמשך השנים היו מספר ניסיונות לגנוב או להשחית אותה.
המונה ליזה של פראדו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2012 גילו חוקרים במוזיאון הפראדו שהעתק של הציור המוצג במוזיאון משנת 1819 מהווה העתק מדויק של המונה ליזה וככל הנראה נגנב בסוף 2011.[8] לאחר שהחוקרים הסירו מהציור את השכבה העליונה הם מצאו שמדובר בציור מאת פרנצ'סקו מלצ'י, תלמידו של דה וינצ'י, שהעתיק את מורהו כאשר צייר לצידו. התמונה, שהשתמרה במצב טוב יותר מתמונת המקור, מוצגת לציבור במוזיאון מפברואר 2012. לעומת המונה ליזה המקורית, בעותק זה נראית המונה ליזה צעירה יותר, בעלת גבות, וגם לבושה שונה מעט.[9]
ונדליזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 בינואר 2024, פעילי מחאה למען האקלים שפכו מרק על תמונתה של המונה ליזה, אך היא הייתה מכוסה בשכבת זכוכית ולכן לא נפגעה.[10]
היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מונה ליזה היא ציור שמן על עץ צפצפה בגודל 77 × 53 ס"מ. הציור מכוסה שכבה עבה של לכה להגנה, שהצהיבה כבר בשלב מוקדם, וגרמה לכך שחלק גדול מהציור קיבל גוון כהה שאינו מאפשר להבחין ברבים מפרטי הציור.
על סוד הקסם של התמונה נכתב הרבה, אך התחושה היא שהסוד לא פוענח עד תומו. בין היתר הועלה, כי דמותה של ליזה שבמרכז הציור עוטה חיוך מסתורי או ספק-חיוך, הנובע מכך שלאונרדו השתמש בטכניקת ספומאטו (אפוף עשן, באיטלקית) בזוויות עיניה ובפיה של הדמות המצוירת. הדבר מקנה תחושה כי הדמות מחייכת או עומדת לחייך. עיניה של המונה ליזה נראות כאילו הן מביטות בצופה בה בכל זווית שבה יצפה בתמונה. חיוכה המתעתע של ליזה עמד במוקד תיאורים רבים שהציגו אותה כ"עלמה נטולת רחמים" או כ"פאם פאטאל" בנוסח הרומנטי של המאה ה-19.
עניין רב מעוררות גם ידיה של ליזה. בעוד פניה המביטות ישירות אל הצופה וידה השמאלית הנחה על מסעד כיסא יוצרים רושם של תנוחה קבועה, ידה הימנית משוכה לפנים בתנוחה המעניקה הרגשה של תנועה רגעית. שילוב הדברים יוצר תחושה של יציבות ותנועה בו-זמנית.
עניין מיוחד עורר הנוף שברקע התמונה. הנופים הדמיוניים, המאופיינים בצוקים מחודדים ונישאים, אופייניים לנופים שצייר לאונרדו בתמונות שבהן הוא נתן ביטוי לדמיונו, כמו נושאים מתוך הברית החדשה. לחלק שמימין לדמות ולחלק שמשמאלה נקודת מגוז שונה. אפקט זה מעצים את הדמות, ואת הדינמיות של תנוחתה.
באמנות ובתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגלל תוכנה ופרסומה הייתה המונה ליזה מושא לחיקוי ואזכורים רבים באמנות ובתרבות הפופולרית. עיקר תהילתו של הציור נוצרה במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר כותבים כמו האחים גונקור, תאופיל גוטייה, ז'ול מישלה ואחרים, כתבו על הציור והרבו לדון בדמות המצוירת בו כאישה נצחית, מפתה ואכזרית.
האזכורים התרבו מאוד בעקבות גנבת הציור והשבתו, שהעניקו ליצירה גם חשיבות לאומית. בעשור השני של המאה ה-20 רווחו אזכורים שלה במופעי בידור וכמה וכמה ציירים יצרו פרודיות שלה, כמו זו של אז'ן באטיי שצייר את מונה ליזה מעשנת מקטרת או גלויות שהציגו את הג'וקונדה מעווה פניה בבדיחות הדעת, מפזזת, מרקדת, פורטת על גיטרה, וכיוצא בזה. אחת הפרודיות המפורסמות הייתה זו של מרסל דושאן, ששרבט בעיפרון שפם וזקנקן על גלויה של מונה ליזה, והוסיף שורת אותיות (L.H.O.O.Q.) שקריאתן דומה להגיית הביטוי "חם לה בתחת" (כלומר, היא חרמנית). פרודיה דומה, אף כי גסה פחות, יצר סלבדור דאלי בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר צייר "דיוקן עצמי כמונה ליזה". אחד המניעים המרכזיים לגרסאות מזלזלות כאלו הייתה התחושה של יוצרים רבים כי הציור הפך מזוהה עם "אמנות" באופן מעיק.
אזכורים בעלי גוון אחר רווחו בתחומי אמנות אחרים, כשבולטים במיוחד אזכורים בשירים "את הטובה ביותר" של קול פורטר, "הבלדה של מונה ליזה" של פאניק! אט דה דיסקו או "מונה ליזה" של נט קינג קול.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאורך הנהר בשעת פסטיבל צ'ינגמינג. ציור הידוע בגלל חשיבותו כמונה ליזה הסינית.
- המונה ליזה של הגליל - פסיפס שהתגלה בציפורי שבגליל הדומה למונה ליזה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הוכח סופית: מונה ליזה היא ליזה ג'רארדיני, באתר הארץ, 13 בינואר 2008
- חוקרים: מצאנו גרסה מוקדמת יותר של "מונה ליזה", באתר הארץ, 3 באוקטובר 2012
- ג'יימס גרדנר The Wall Street Journal, ציור המונה ליזה הוא ערש התרבות המערבית, באתר גלובס, 18 במאי 2023
- Hidden portrait 'found under Mona Lisa', says French scientist - מאתר ה-BBC
- רן תלם מסביר על המונה ליזה בסדרת רשת נסיעה מספר
- מונה ליזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
המונה ליזה מוצגת בניו יורק (1963), ארכיון הסרטונים של AP
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דורון פישלר, מונה ליזה, באתר כאן
- ^ ג'ונתן ג'ונס, הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג'לו - הדו-קרב האמנותי שהגדיר את הרנסאנס, כנרת, זמורה-ביתן, 2014, עמ' 51
- ^ Roni Kempler: Who the Mona Lisa Is 2017, TXu 2-064-715, Google Site. Mona Lisa, painting by Leonardo da Vinci, View article history, Roni Kempler's contributions, Encyclopædia Britannica
- ^ צ'ארלס ניקול, לאונרדו דה וינצ'י: מעוף הרוח, תל אביב: עם עובד, 2007, עמ' 405-415.
- ^ תיאור התמונה באתר מוזיאון הלובר
- ^ מייק ונציה, ליאונרדו דה וינצ'י, הוצאת זמורה
- ^
עופר אדרת, האיש שהציל את "מונה ליזה" מידי הנאצים, באתר הארץ, 5 במרץ 2015
- ^ עותק נוסף מעצים את תעלומת המונה ליזה, באתר הארץ, 2 בפברואר 2012
- ^ עמרי לוין, אחותה של מונה ליזה, באתר גלי צה"ל, 1 בפברואר 2012
- ^ Chris Liakos, Soup thrown at Mona Lisa in Paris Louvre—French public radio, CNN, 2024-01-28 (באנגלית)
