ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/הספד

דברי הספד נאמרים על אדם לאחר פטירתו, לרוב בפני קהל. בדרך כלל נאמר ההספד בטקס הקבורה, או בטקסי האזכרה שנערכים לכבד את זכר המנוח. לעיתים מתפרסם ההספד בכתב. במהלך ההספד נהוג להזכיר תכונות אופי חיוביות של המנוח, חוויות משותפות משמעותיות וציוני דרך בחייו של המנוח.

ביהדות

המקור הראשון במקרא הוא המספד אשר עושה אברהם לשרה, כנאמר בספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק ב':

"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"

מקור נוסף במקרא הוא המספד אשר נעשה ליעקב, כמתואר בספר בראשית, פרק נ', פסוקים י'–י"א:

"וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן"

ההספד במסורת היהודית נעשה גם בביטוי פיוטי שנקרא קינה (למשל, קינת דוד), לעיתים תוך שימוש בכלֵי נגינה. לצד צורת ההספד הפיוטית קיים ההספד בפרוזה אשר בו מביע המספיד את רגשי צערו על המת ומעלה על נס קווים לדמותו.

היהדות ראתה מצווה בהספד המת, אף בדרך של המעטת מגרעותיו והגזמה במעלותיו, בבחינת "אחרי מות, קדושים אמור" (בהשאלה משמות שלוש פרשות שבוע העוקבות זו אחר זו בספר ויקרא). חז"ל גם ראו חשיבות להספיד אנשים גדולים ורבי פעלים, עד כדי כך שאמרו, שכל המתעצל בהספדו של אדם גדול ראוי לקוברו חי.

בהלכה

אין נוהגים להספיד בשבת ולא בחגים, ואף לא בחודש ניסן.

אין בוכים על המת ואין מספידים אותו בפני החולה, שלא יישבר לבו{{הערה|תבנית:טור ושולחן ערוך.

הספדים נודעים בעולם

בין ההספדים הידועים בהיסטוריה של העולם נכלל נאומו של היווני פריקלס, שחי במאה החמישית לפנה"ס, אשר נשא הספד מרגש על חללי המלחמה בין ספרטה לאתונה המכונה המלחמה הפלופונזית.

הספד מבריק אחר מהקלסיקה הספרותית, מופיע במחזה "יוליוס קיסר" מאת ויליאם שייקספיר, שבו מרקוס אנטוניוס מספיד את יוליוס קיסר בצורה מרגשת, ומשכנע את בני רומא לנקום את רצח קיסר בידי קסיוס וברוטוס.

נאום הספד בלתי נשכח שנכנס לקלאסיקה של נאומי ההספד הוא נאומו של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן המוכר כנאום גטיסברג. ביולי 1863, לאחר קרב גטיסברג, שבו כששת אלפים מבני האומה האמריקאית שילמו בחייהם באחד מהקרבות העזים במלחמת האזרחים של ארצות הברית, לינקולן נשא הספד קצר אך מרגש, שיש בו הבעת רגשות של אמן ביטוי, בו הוא מגלה פייסנות וצער גם על המחיר ששילם הצד השני במלחמה. עד היום נחשב ההספד ליצירת מופת ותלמידים בבתי ספר בארצות הברית מחויבים ללומדו בעל-פה.

הספד מפורסם נוסף הוא שירו של המשורר האמריקני וולט ויטמן "הו רב חובל", בו הוא מבכה את מנהיג האומה האמריקאית לינקולן שנרצח בידי מתנקש. שיר זה זכה לתרגום והלחנה על ידי נעמי שמר, לרגל יום השנה לרצח יצחק רבין.

הספדים נודעים בישראל

הספד שכתב יחיאל מיכל פינס על יוסף ריבלין

• הספד ידוע בספרות העברית הוא הספד עצמי של חיים נחמן ביאליק בשירו "אחרי מותי". להלן הבית הראשון בשיר:

אחרי מותי ספדו ככה לי:
היה איש – וראו: איננו עוד;
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה.
וצר! עוד מזמור אחד היה לו
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!

שיר זה הוא אחד משירי ההספד בשירה העברית המודרנית, המצוטט בהספדים.

• הספד שהותיר חותם בהיסטוריה של מדינת ישראל נישא בידי משה דיין ב-1956 על קברו של רועי רוטברג בנחל עוז, נחלאי בן 21 שנרצח ב-29 באפריל 1956 בידי ערבים שהסתננו ממצרים. לאחר שרצחוהו התעללו בגופתו, ורק בתיווך האו"ם הסכימו להחזיר את הגופה. דיין, שהיה הרמטכ"ל באותה עת, והיה מוכר בציבור כאדם קר, התגלה במעמד זה כבעל כושר ביטוי נוקב ופיוטי כאחד, כפי שמתגלה בחלק מהדברים שאמר במעמד קבורתו של רוטברג:

אל נא נטיח היום האשמות על רוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם. לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? .... רועי רוטברג, הנער הבלונדיני הצנום, אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו; רועי - האור שבלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את ברק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו.

• נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, נשא הספד מרגש בהלוויית יצחק רבין ומילות הסיום של הספדו, שאותן אמר בעברית, "שלום, חבר", הפכו לחלק מהזיכרון הקולקטיבי בישראל. גם דברי ההספד של נכדתו של יצחק רבין, נועה רוטמן, זכו לתהודה רבה.

ראו גם

• אבלות
• קינה

לקריאה נוספת

• תמר ברוש (עורכת), מילים בסוף הדרך: הספדים ישראליים, ידיעות ספרים, 2013

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/הספד בוויקישיתוף

• הספדו של משה דיין על קברו של רועי רוטברג
• דויד גרוסמן, "אורי, היית לי מישהו לרוץ איתו", באתר ynet, 15 באוגוסט 2006
• נסים קלדרון, ההספד של גרוסמן, זה מה שיישאר, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2006
• אלוף בן, מיליטריסטי ופוסט-ציוני, באתר הארץ, 12 במאי 2011
• "בן אהוב, אל תלך, חזור אלינו", באתר ynet, 21 ביוני 2010 - הספדו של מישאל חשין על קבר בנו שניאור שנהרג בתאונת דרכים
• י' זילברשטיין, '"המצוי יהיה לו למוצא...": על המספיד ועל מלאכת ההספד בחברה הישראלית בת זמננו', בדד 25 (תשע"א), עמ' 81-71

קטגוריה:הספד

קטגוריה:פטירה ואבל ביהדות