לדלג לתוכן

מישאל חשין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מישאל חשין
לידה 16 בפברואר 1936
לבנון הגדולהלבנון הגדולה ביירות, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בספטמבר 2015 (בגיל 79)
ישראלישראל הרצליה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1937
מקום קבורה גבעת השלושה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
המשנה לנשיא בית המשפט העליון ה־16
4 בינואר 2005 – 16 בפברואר 2006
(שנה)
תחת נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק
שופט בית המשפט העליון
15 בינואר 1992 – 16 בפברואר 2006
(14 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
אות אביר איכות השלטון (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מִישָׁאֵל (מישה) חֶשִׁין (16 בפברואר 1936 – 19 בספטמבר 2015) היה משפטן ישראלי, אשר כיהן כשופט בבית המשפט העליון בשנים 1992–2006, ומתוכן בשנים 2005–2006 כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. חשין היה גם פרופסור למשפטים ויו"ר ועדת הבחירות במהלך הבחירות לכנסת השש עשרה (2003).

חשין היה בן למשפחה ירושלמית ששורשיה מהיישוב הישן, צאצא למשפחת ריבלין ולמשפחת שניאורסון, בנו של שופט בית המשפט העליון שניאור זלמן חשין. חשין למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, כיהן כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה תחת מאיר שמגר והיה מעורב בוועדת כהן ופרשת קו 300. במהלך כהונתו בבית המשפט העליון עמד לעיתים רבות בדעת מיעוט. בין עמדותיו שלא עמדו בקנה אחד עם הקונצנזוס נמנים התנגדותו לאפשר לכנסת לחוקק חוקה והערכתו כי כבוד האדם הוא ערך העומד מעל לכל הזכויות, כולל חופש הביטוי.

תולדות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישאל חשין נולד בביירות, בעת שמשפחתו שהתה בלבנון. ב-1937 שבה משפחתו לארץ ישראל. חשין גדל בתל אביב ובגיל 14 עבר לירושלים. אביו, שניאור זלמן חשין, היה שופט וממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, צאצא למשפחה מהיישוב הישן.

חשין הוא מצאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא וה"שולחן ערוך הרב", מייסד חסידות חב"ד, וראש שושלת אדמו"רי חב"ד. וכן הוא צאצא למשפחת ריבלין[1]. בשל סיבות רפואיות לא התגייס חשין לצה"ל, אך מאוחר יותר, כאשר כבר היה סגן פרקליט המדינה, התעקש לשרת במילואים בפרקליטות הצבאית.

חשין למד בבית הספר העממי הכרמל בתל אביב ובהמשך בבית הספר התיכון בית הכרם בירושלים. ב-1953, בגיל 17, החל ללמוד הנדסה בטכניון. לאחר שלושה שבועות עזב את לימודיו והחל את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. סיים תואר ראשון בהצטיינות יתרה ב-1957 וכעבור שלוש שנים קיבל רישיון עורך דין מוסמך. בגיל 26 קיבל תואר דוקטור למשפטים, בהנחייתו של פרופ' גד טדסקי. במשך שנים ארוכות שימש כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה זו עד שנות השמונים.

בשנת 1962 הצטרף לפרקליטות המדינה, ובה התקדם עד שמונה ב-1973 למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. בשנות ה-70 הוא נחשב לאחד מבכירי משרד המשפטים במשפט חוקתי, יחד עם יהודית קרפ, יהודית צור ונעמי סלומון[2]. ב-1978, לאחר שאהרן ברק ויצחק זמיר הועדפו על פניו כיועצים משפטיים לממשלה, פרש והקים משרד עורכי דין פרטי. בין השאר, ייצג את אמיר דרורי בפני ועדת כהן ואת רפי מלכא, מבכירי השב"כ שחשפו את פרשת קו 300. בתקופה זאת היה פעיל בלשכת עורכי הדין בישראל וכיהן כיו"ר המועצה הארצית של הלשכה[3].

ב-15 בינואר 1992 מונה לשופט בבית המשפט העליון. מינויו היווה את הפעם השנייה מאז הקמת המדינה שבה עורך דין מהמגזר הפרטי נבחר ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון. המינוי העיד על הערכה רבה ליכולותיו של חשין כמשפטן, ועם זאת עלה חשש שהעדר "מזג שיפוטי" יפגום בתפקודו. ואכן, חשין היה ידוע כבעל רוח סוערת. לעיתים קרובות העיר הערות חדות בדיון, יותר מהמצופה משופט. אופיו המיוחד משתקף בפסקי הדין שלו הכתובים בסגנון פיוטי יוצא דופן.

בשנת 2003 כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש עשרה. במסגרת זו הפסיק שידור מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה אריאל שרון, ששודר בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, בנימוק כי זה בגדר תעמולת בחירות אסורה. במהלך כהונתו החליטה הוועדה שלא לפסול את מועמדותו לכנסת של ברוך מרזל (למרות תמיכתו בהצעה), ולעומת זאת לפסול את אחמד טיבי, עזמי בשארה ובל"ד (למרות התנגדותו להצעות). בסופו של דבר, בית המשפט העליון התיר לכל המועמדים והרשימות הללו להתמודד בבחירות לכנסת.

ב-4 בינואר 2005 מונה למשנה לנשיא בית המשפט העליון, וב-16 בפברואר 2006, עם הגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות. במהלך כהונתו לקח חלק בכתיבה של מעל ל-5,000 פסקי דין.

לאחר מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לשר המשפטים בפברואר 2007, ובעקבות הצהרותיו על כוונתו לחולל רפורמה שנויה במחלוקת שתצמצם את סמכויותיו של בית המשפט העליון, אמר חשין בריאיון בשידור חי לרשת ב' "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו"[4]. בראיון אחר תקף את גישתו של אהרן ברק לזכויות האדם[5], אך התנצל על כך לאחר פרסום הראיון[6].

מישאל חשין כשופט בית המשפט העליון
קברו של מישאל חשין בבית הקברות גבעת השלושה

בשנת 2007 קיבל את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון על מלחמתו בשחיתות ועל כך ש"נהג בחומרה בנבחרי ציבור שסרחו והתבטא בפומבי נגד קלקול המידות במגזר הציבורי".

בשנת 2009 יצא לאור לכבודו "ספר מישאל חשין", בעריכת אהרן ברק, יצחק זמיר ויגאל מרזל[7].

בשנת 2010 קיבל חשין את פרס גורני למשפט ציבורי מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל.

בספטמבר 2015 נפטר חשין בביתו בהרצליה מסרטן[8]. חשין נקבר בבית הקברות גבעת השלושה[9].

בנובמבר 2015 יצא לאור הספר "פרש בודד בערבות החוק והמשפט" בעריכתו של אביעד הכהן, ובו לקט אמרות ממשנתו של חשין[10].

משפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשין היה נשוי לרות חשין, מנהלת הקרן לירושלים ובת למשפחת סלומון, ממייסדות חברת טבע. גיסה היה יו"ר טבע, אלי הורביץ. מנישואים אלה נולדו לזוג חשין שלושה ילדים.

בנו שניאור אברהם נהרג ב-18 ביוני 2010 בתאונת פגע וברח, בעת שרכב על אופניו[11]. בהלווייתו של שניאור הזכיר חשין בדברי ההספד את עובדת היותו צאצא של מייסד תנועת חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי ונושא את שמו. על שמו נקרא "בית שניאור" - מרכז פעילות של עמותת אתגרים בפארק הירקון.

בתו הבכורה, אפרת, היא מדריכת איינגאר-יוגה.

בנו הצעיר הוא יואל חשין, איש עסקים ופעיל בתחום השקעות חברתיות[1].
בנוסף, לחשין בת מחוץ לנישואים, מיכל גולן, שנולדה בשנת 1983 כתוצאה מיחסים עם מתמחה שלו לשעבר, תמר גולן. חשין סירב לפגוש את בתו במשך שנים רבות עד לאחר שיצא לגמלאות (אך שילם מזונותיה לאחר שהוכחה אבהותו)[12].

אחיו הם אמיר חשין, שהיה יועץ ראש עיריית ירושלים טדי קולק לענייני התושבים הערבים בעיר[13] ועדיאל חשין, עורך דין. בן דודו הוא דוד חשין, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, שכיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון בשנת 2006.

עץ משפחתו


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
(עץ משפחת ריבלין)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שניאור
זלמן מלאדי[א]
 
צבי הירש ריבלין[ה]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' משה שניאורי
 
שפרה שניאורי[ו]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נחום יוסף שניאורסון[ז]
 
שרה רבקה שניאורסון[ח]
 
 
 
רחל פונדמינסקי
 
משה צבי פונדמינסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שניאור זלמן שניאורסון[ט]
 
חיים צבי שניאורסון
 
פנחס אליהו שניאורסון[י]
 
שניאור זלמן פונדמינסקי[י"א]
 
מרים סגל[י"ב]
 
דבורה שמרלינג[י"ג]
 
רבקה הנדה ריבלין[י"ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד צבי אריה שניאורסון[ט"ו]
 
משה שניאורסון[ט"ז]
 
 
 
 
 
גיטל חשין[י"ז]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שניאור זלמן שניאורסון[י"ח]
 
אסתר פלר[י"ט]
 
 
 
 
 
שניאור זלמן חשין [כ]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טוביה שניאורסון[כ"א]
 
שניאור זלמן פלר
 
 
 
 
 
מישאל חשין [כ"ב]
 
רות חשין
 
 
 
 
 
 
אסתר שניאורסון גרי
 

- עץ זה מרכז את צאצאיה המפורסמים של משפחת שניאורסון ענף ר' משה שניאורי, או חוליה המקשרת בין דורות ודור ראשון של כל נכדי ר' משה שניאורי
- מקורות בהערות[כ"ג]

  1. ^ אבי משפחת שניאורסון ומייסד חסידות חב"ד
  2. ^ תולדות רבי משה, עמוד 52 | מספר 88 בספר היחס של משפחת ריבלין
  3. ^ 1 2 תולדות רבי משה, עמוד 53, "אגרות בעל התניא ובני דורו" עמוד קי"ג
  4. ^ ספר היחס למשפחת ריבלין, עמוד 12 מספר 51
  5. ^ מתלמידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן [ב] | אביו: אליהו פלאטקעס-ריבלין[ג][ד] | סבו: שלמה זלמן ריבלין [ג]
  6. ^ כרטיס הקבר שלה | מספר 157 בספר היחס של משפחת ריבלין (ללא אזכור שמה הפרטי)
  7. ^ שינה את שם משפחתו לשניאורסון, לא היה נכד בעצמו של בעל התניא (תולדות רבי משה, עמוד 157 ובהערה 248)
  8. ^ ‏שרה רבקה שניאורסון‏ (Q94720172) |‏ ספר הצאצאים מספר 27 | ובתולדות רבי משה, עמוד 157 ובהערות: שהיא הייתה בתו של משה, ובעלה שינה את שם משפחתו לשניאורסון. ועוד אודותם בעמוד 156 וברחבי הפרק
  9. ^ ‏שניאור זלמן שניאורסון (ירושלים)‏ (Q94721205) | (ספר הצאצאים מספר 72) אשתו הראשונה פייגא טויבאה (ספר הצאצאים מספר 72) אביה אברהם וולפנזון היה להם ילדים אך אשתו לא העריכה חיים | אשתו השנייה חנה (ספר הצאצאים מספר 72). | בנו דוד צבי אריה שניאורסון המוזכר כאן בעץ הוא מאשתו השנייה (ספר צאצאים עמוד 208 בהתחלה. וכן אצל: יוסקה רום, אל מול פני המדרגות, עמוד 16)
  10. ^ הוא הנכד היחידי של ר' משה שנולד אחרי עליית המשפחה לארץ ישראל | ספר הצאצאים מספר 74 | תולדות רבי משה עמוד 164. וכן בעמוד 158 בהערה 250 מציין למסמך עם קצת פרטים עליו. המסמך מופיע במכירה פומבית, 2015. עמוד 64 שם אליהו פנחס שניאורסון עצמו מעיד שנולד בחברון בשנת תר"ו ובתרי"ב הם עברו לירושלים (בעמוד 164 מוטוסוב כותב שפנחס אליהו נולד בערך בשנת תר"ג לפי חשבון של שני מפקדים אך בהערה 250 הנ"ל הוא מביא עדות של אליהו פנחס עצמו שנולד בשנת תר"ו.)
  11. ^ ספר הצאצאים מספר 75
  12. ^ ספר הצאצאים מספר 76
  13. ^ ספר הצאצאים מספר 77
  14. ^ ספר הצאצאים מספר 79
  15. ^ ‏דוד צבי אריה שניאורסון‏ (Q94722099) |‏ ספר הצאצאים מספר 182, עמוד 207 | ספר אודותיו - "אל מול פני המדרגות" | כרטיס קברו
  16. ^ ספר הצאצאים מספר 182ב, עמוד 208
  17. ^ ספר הצאצאים מספר 188
  18. ^ ספר הצאצאים מספר 454
  19. ^ ספר הצאצאים מספר 460יא, עמוד 415 ומספר 460 יא, עמוד 270
  20. ^ ספר הצאצאים מספר 475
  21. ^ ספר הצאצאים מספר 992, עמוד 318 | צילום קברו
  22. ^ ספר הצאצאים מספר 1063
  23. ^ מלבד אם כתוב אחרת - העץ מבוסס על ספר הצאצאים, וכן על 'תולדות רבי משה בן אדמו"ר הזקן' (אליהו מוטוסוב, ניו יורק תשע"ד, מסת"ב 9781495195174, פרק 15 "משפחתו וצאצאיו", עמודים 155-166)

עמדות שיפוטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו השיפוטית של חשין לא הייתה חד-ממדית, ופסקי הדין שלו מעידים על השקפת עולם מורכבת. הוא התנגד באופן חריף, בדעת מיעוט, להריסת בתי מחבלים כענישה. מצד שני, פנה לפרקליטה ערבייה בדיון על עתירת ארגוני שמאל שניסו להטיל הגבלות על פעילות צה"ל בשטחים: "הדבר הזה מסכן את החיילים. הבן שלי משרת בשטחי A, לא שלך"[14]. בדצמבר 2003, כשהביע התנגדות לאיסור גורף על מכירת חזיר, עורר חבר הכנסת החרדי, מאיר פרוש, סערה כאשר כינה אותו בתגובה "חזיר", והוצא מישיבת הכנסת על ידי היו"ר ראובן ריבלין[15].

בפברואר 2007 הזהיר השופט חשין את שר המשפטים הנכנס, פרופ' דניאל פרידמן, באומרו: "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו"[16].

בדרך כלל אפשר לציין את חשין כמי שנקט קו ליברלי בענייני כלכלה ובענייני דת ומדינה. גישתו הייתה שיש להצר ככל האפשר את סמכויותיהם של בתי-הדין הדתיים בישראל.

פסילת חוקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסק דין בנק המזרחי התנגד חשין באופן חריף לרעיון שלפיו חוקי היסוד הם בגדר חוקה, תזה שבה דגל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, וכן לטענה שחוקי היסוד נמצאים ברמה "חוקתית" ועליונים על החוקים הרגילים, וטען שאין לכנסת סמכות לכונן חוקה לישראל, ושסמכותה להגביל את עצמה בחקיקה מוגבלת: היא יכולה לדרוש רוב עתידי של 61 חברי כנסת לתיקון חוק או חוק יסוד, ולא יותר, וכן היא יכולה להטיל הגבלות על מהותה של חקיקה עתידית (כפי שנעשה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק), אך חקיקה מאוחרת עדיין תוכל לצמצם את היקפה של ההגבלה הזו, כל עוד תעשה זאת במפורש. מהטעם האחרון הוא תמך בסמכות העקרונית לפסול חוקים בגלל סתירה לאחד משני חוקי היסוד הללו, כל עוד לא צוין בהם במפורש שהם תקפים "על אף האמור בחוק היסוד". מנגד, יתר שופטי ההרכב המורחב פסקו שחוקי היסוד אכן עליונים על חוקים רגילים ושלכנסת יש סמכות לכונן חוקה ולחוקק חוקי יסוד חוקתיים ובכך להגביל את עצמה בחקיקה, הן פורמלית (רוב מיוחד, כיתוב מתאים בחוק) והן מהותית (דרישות על אופי החקיקה), ושבית המשפט רשאי לפסול חקיקה שאינה עומדת בתנאים אלה[17].

בשנת 2006 פסק, בדעת יחיד (מתוך הרכב של 9 שופטים), שיש לקבוע שחוק טל, הדוחה את גיוסם של תלמידי ישיבות, בטל, אך לא מפני סתירה לחוק יסוד, אלא בטענה שהוא סותר את קיומה של ישראל הן כמדינה יהודית (בשל פגיעתו בביטחון) והן כמדינה דמוקרטית (בשל פגיעתו בעקרון השוויון)[18].

חופש הביטוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדת המיעוט של השופט חשין בכל הנוגע לחופש הביטוי הייתה חריגה בבית המשפט העליון. העמדה הרווחת רואה כל ביטוי כחוסה תחת חופש הביטוי (אף שרמת ההגנה על ביטויים שונים עשויה להיות שונה). לעומת גישה זו, סבר חשין כי קיימים ביטויים שחופש הביטוי אינו חל עליהם. ידועה התבטאותו העוקצנית לפיה "לא כל קרקורים הבוקעים מחדרי בטן זכאים לחסות תחת כנפי חופש הדיבור". כך, קבע בדעת מיעוט בפרשת רשת בתי הספר "קידום", כי הביטוי המסחרי אינו חוסה תחת חופש הביטוי, והצדיק את פסילת התשדיר שנאמר בו "לך תצטיין". בפרשת "ערוץ פלייבוי" העלה את הסברה שלפיה ייתכן שגם הביטוי הפורנוגרפי, אינו חוסה תחת חופש הביטוי, אף שנמנע מלהכריע בשאלה זו. בשני פסקי הדין הללו הביעה השופטת דליה דורנר את דעת הרוב ההפוכה.

הוא התנגד בלשון נרגשת ובציטוטי שירה להקרנת הסדרה "משפט קסטנר", פרי עטו של המחזאי מוטי לרנר, המטילה רבב בדמותה של חנה סנש, הוא גם התנגד להתערבות בהחלטה לפסול את הסרט "אימפריית החושים".

פרשת הוד-חפר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לשיקול דעתו השיפוטי של חשין היא פסיקתו בפרשת הוד-חפר. בדצמבר 2001 פסק חשין שאסור לרבנות הראשית לשלול את תעודת הכשרות ממשחטת "הוד מעולה" (בעמק חפר), רק בשל העובדה שהיא מוכרת בנפרד גם בשר לא כשר[19]. הרבנות החזירה את ההכשר, אך פרסמה כי הכשרות ניתנה בצו בית המשפט, בניגוד לדעתם של הרבנים. עקב כך בוטלו הזמנות מהמשחטה והדיון חזר לבית המשפט. בספטמבר 2002 פסק חשין כי הרבנות הראשית לא צייתה לבג"ץ וביזתה את בית המשפט: "ואולם מהותה (של העתירה), מהות היא של הליך בזיון בית המשפט... כך בראש חוצות ובמופגן, עושה הרבנות הראשית לסיכול ולביטול פסק דין של בית המשפט הגבוה לצדק"[20]. חשין אף קרא ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להעמיד לדין את הרבנים שהיו מעורבים בפרשה, וכן קרא לכנסת לבטל את חוק איסור הונאה בכשרות, משום שהרבנות עשתה בו שימוש שלא כהוגן.

עבירות צווארון לבן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישתו לעבריינות צווארון לבן הייתה כנראה המחמירה בבית המשפט. הוא הורה על דיון נוסף בזיכויו של שמעון שבס ונקט עמדת מיעוט תקיפה כשהתנגד למינויו של צחי הנגבי לשר לביטחון פנים. בהרכב של שבעה שופטים היה יחיד בדעתו כי יש מקום לבדוק שוב את החלטתו של מני מזוז לסגור את התיק של אריק שרון בפרשת "האי היווני". בראיון הפרישה שלו נימק זאת: "אני יכול רק לומר שכשאדם (גלעד שרון), בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה"[21].

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוק האזרחות והכניסה לישראל

במאי 2006 התפרסמה פסיקתו המפורסמת האחרונה של חשין לפני פרישתו. פסק הדין עסק בשאלת חוקתיותו של חוק שאוסר באופן כמעט גורף על איחוד משפחות של בני זוג ערבים-ישראלים עם בני זוגם הערבים מאזורי יהודה, שומרון וחבל עזה. בג"ץ, בהרכב מורחב של 11 שופטים, דחה את הטענה שיש לבטל את החוק בשל היותו בלתי חוקתי. פסק הדין המרכזי בדעת הרוב היה של מישאל חשין. בפסק דין עקרוני ונחרץ, פסק חשין שהזכות לכבוד האדם אינה גוזרת מתוכה חובה חוקתית המוטלת על המדינה להתיר כניסה לישראל לאזרחים זרים שנישאו לאזרחי המדינה, ומדינת ישראל, ככל מדינה בעולם, רשאית להגביל בחוק הגירתם של אזרחים זרים לישראל, בהם בני זוג של אזרחי ישראל.

עבירות סמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר פסקי דין קרא חשין להחמיר עם עברייני סמים. כך קבע: "המלחמה בסמים היא כמלחמת ישראל בעמלק. אשר על כן גם פעילות 'שולית', כביכול במסחר בסמים ראוי לנו שנילחם בה עד חורמה למען יראו הכל וייראו"[22], וחזר על השוואה זו בפסק דין נוסף: "מלחמת החורמה בעברייני סמים נמשכת והולכת. מלחמה קשה היא, מלחמה ארוכה, והיא כמלחמת ישראל בעמלק"[23]. אמירות אלה צוטטו מאות פעמים בגזרי דין והעלו בצורה משמעותית את רף הענישה נגד צרכני סמים, סוחרים ומגדלים.

פסקי דין בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד מגדל כפר שיתופי - נקבע כי למדינת ישראל יש חוקה - חוקי היסוד, וכי אלו גוברים על חקיקה רגילה של הכנסת ועליונים עליה. לצורך קביעה זו נדרשו השופטים להבהיר את סמכותה הכפולה של הכנסת, כרשות מכוננת ומחוקקת. השופט חשין בדעת יחיד התנגד לעניין סמכותה של הכנסת לכונן חוקה וסבר כי אין לכנסת סמכות לכונן חוקי יסוד בעלי מעמד גבוה יותר מחקיקה רגילה.
  • יוסף ברזני נגד בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ - בפסק דין עמדה השאלה האם ניתן להרשיע בתביעה תקדימית חברה על פרסום של מבצע צרכני שלא עמדה בו. חשין כתב את דעת הרוב במשפט לפיה הפרסום לשעצמו אינו מקנה זכות פיצוי וחייב להתקיים קשר סיבתי בין הפרסום המתעה לנזק שנגרם לצרכן: "כוחה הסינרגטי של התובענה הופך אותה לנשק בלתי קונבנציונלי, ואין פלא שמהלכת היא אימים על עוסקים למיניהם. בשל כך שומה עלינו לטפל בתובענה הייצוגית בזהירות יתרה משל הייתה רימון יד שנצרתו נשלפה מגופו[24]."
  • רפאל יששכרוב נגד התובע הצבאי הראשי - חשין הצטרף לפסק דין הרוב שכתבה השופטת דורית ביניש כי על בסיס חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לקיים את דוקטרינת הפסילה הפסיקתית: פסילת הודאה שהושגה באמצעי פסול, כמו חקירה שנעשתה ללא התרת אפשרות עבור הנחקר להיוועץ בעורך דין. פסק הדין תאם לעמדתו של חשין בהקשר לכבוד האדם והוא אף כינה אותו מגנום אופוס של השופטת ביניש[25].
  • עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי ואח' נ' שר הביטחון ואח' - חשין כתב את פסק דין הרוב ובו דחה את הטענה לפיה חוק האזרחות והכניסה לישראל נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולפיכך יש לבטלו. בפסק דין עקרוני ונחרץ, פסק חשין שהזכות לכבוד האדם אינה גוזרת מתוכה חובה חוקתית המוטלת על המדינה להתיר כניסה לישראל לאזרחים זרים שנישאו לאזרחי המדינה, ומדינת ישראל, ככל מדינה בעולם, רשאית להגביל בחוק הגירתם של אזרחים זרים לישראל, בהם בני זוג של אזרחי ישראל[26].

סגנון הכתיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט חשין ידוע בסגנונו הייחודי. הוא נהג להאריך במילים ולהרבות בציטוטים מן המסורת היהודית ומספרים ידועים (מבעד למראה ומה אליס מצאה שם[27], למשל). הוא תיבל את דבריו במליצות ובביטויים ציורים וססגוניים. כמו כן הרבה להשתמש בשפה עוקצנית יחסית לשפה הסטרילית והמדודה הנהוגה על ידי שופטים בדרך כלל. על אורכם של פסקי-דינו ועל סגנונם נמתחה ביקורת מצד משפטנים ועורכי-דין, המבכרים פסקי דין ברורים, קצרים וממוקדים. מנגד, רכש לו השופט "עדת מעריצים" בקרב הסטודנטים למשפטים, אשר קריאת פסקי-דינו שוברת את שגרת הקריאה היבשה והמונוטונית לה הם נדרשים במהלך לימודיהם.

להלן כמה דוגמאות קצרות לסגנונו המיוחד של השופט חשין:

  • חבריי, הנשיא שמגר והנשיא ברק, הניפו חרמש ומגל, ולא הניחום מידיהם עד רדת יום בקוצרם בשדה חוקי היסוד. אך מעט לקט, שכחה ופאה הותירו אחריהם. מתוכם אמרתי אאסוף אל חיקי שתיים-שלוש שיבולים, אותן אטחן ומהן אופה את פיתי שלי[28].
  • הברבור אשר בצעירותו, בהיותו ברבורון, לא היה בחברת הברווזים אלא ברווזון מכוער, גדל והיה לברבור יפה, ברבור-בין-ברבורים. ואולם עצם העובדה שאותו ברבור גדל בין ברווזים היה בה, בדרך הטבע, כדי להשפיע על דרכיו, על מִנהגותיו, על המנייריזמים שלו. רצונו המודע והלא-מודע של הברבור להידמות לסביבתו השפיע על התנהגותו, ועל-אף היותו ברבור, התנהגותו במובנים מסוימים הייתה התנהגות של מעין-ברווז[29].
  • דגל ישראל אין הוא 'סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו'. דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם והן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט[30].
  • "יש קוקטייל תרכובות כימיות הקרוי "מי מלך". המדובר הוא בחומצה גופרתית ובחומצה מלחית שערבובן זו בזו יוצר תערובת שבכוחה להמיס (כמעט) כל חומר שהוא. בענייננו שלנו נתערבבו שני אלה: "הלכת קינזי" והעומס הקשה המוטל על בתי-המשפט. התערובת של השניים בכוחה להמיס צדק, ואכן ממיסה היא צדק. אם יש צורך בדוגמה, הרי היא לפנינו"[31].
  • "מושג התנאי מכללא - וכמוהו מושג החוזה מכללא - האכילנו מרורות לא מעטים בהתפתחות דיני עשיית עושר ולא במשפט... ולאחר שגירשנוהו בבושת פנים מעל פנינו, כך נעלה אותו באוב ונלמד תורה מפי רוח רפאים?"[32]
  • "לבירור הדברים שומה עלינו לנתק עצמנו מעט מזחילה במבוכיה של הוראת סעיף 7(6) לחוק הפיצויים - ממילה למילה ומפסוק לפסוק - ולהגביה עצמנו מעלה מעלה, לבחינתו של דבר החוק מגבוה, על רקע פרישתו הכוללת ותכליתו. הדג במים לא יראה אלא את אשר סביבותיו ואילו הנשר בשמים ידע מניין יבוא הנהר ולאן ילך. ואנו נבקש לנו כי נדע לשחות כדג אך גם כי נדאה כנשר"[33].
  • "הסוגיה היא סוגיה קשה. קשה ביותר. וכדי כך קשה היא, עד ששופט יכול שישאל עצמו מה-טעם בחר בייעוד השפיטה ולא במקצוע אחר לענות בו. אוי לי מיוצרי אוי לי מייצרי. כל פתרון שאבחר בו, יבואו ימים ואתחרט על בחירתי. אכן, אין כלל משפטי ברור שיורנו הדרך, ואנו – בדרכנו נכריע".
  • "קראתי את חוות-דעתו של חברי, הנשיא ברק, והנה היא שיר מזמור לחופש הביטוי. נתתי ידי בידו של חברי והנחתי לו להוליכני אחריו, תוך שהוא מבקע דרכו בסבך. כברת דרך ארוכה הלכתי כך שמח וטוב לב והנהנתי ראשי בהסכמה. ואולם לקראת סופה של הדרך הרגשתי כי נתקלים אנו במהמורות וכי הדרך קשתה עליי. ותחת אשר אנגף ואפול אמרתי אל לבי הבה אכבוש לי דרך משלי. כך החילותי הולך בדרכי שלי, ולסופה מצאתי עצמי לבדד וחבריי אינם עמי"[34].

ראו דוגמה נוספת בערך כשאת אומרת לא.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישאל חשין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ארי ליבסקר, בשם האח, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2014
  2. ^ הבוקר תוגש לבג"ץ עתירת היועה"מ בעניין שרי הל"ע, דבר, 23 בדצמבר 1976
  3. ^ עו"ד רון גזית, עם פרישתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, לשכת עורכי הדין בישראל, 19 בפברואר 2006
  4. ^ אבירם זינו, חשין: מי שירים יד על העליון, אגדע את ידו, באתר ynet, 7 בפברואר 2007
  5. ^ יובל יועז, חשין על ברק: "הוא מוכן שיתפוצצו 30–50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם", באתר הארץ, 24 במאי 2006
  6. ^ יובל יועז, חשין מתחרט על דבריו למוסף "הארץ", כי השופט ברק "מוכן שיתפוצצו 30–50 אנשים בשביל זכויות אדם", באתר הארץ, 24 במאי 2006
  7. ^ ספר מישאל חשין, באתר החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין
  8. ^ רויטל חובל, המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין מת בגיל 79, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2015
  9. ^ יהושע בריינר‏, "הטביע חותם במערכת המשפט": שופט העליון לשעבר חשין נטמן, באתר וואלה, 20 בספטמבר 2015
  10. ^ שמעון כהן, "יהודי בכל רמ"ח אבריו", באתר ערוץ 7, 20 בספטמבר 2015
  11. ^ רענן בן צור, חברו של ההרוג: רכבתי לפניו והבחנתי שלא הגיע, באתר ynet, 18 ביוני 2010
    "בן אהוב, אל תלך, חזור אלינו", באתר ynet, 21 ביוני 2010 - הספדו של מישאל חשין על קבר בנו
  12. ^ יובל יועז, התמחתה בעליון, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2006; ליאורה גולדנברג-שטרן, ‏תמר גולן, האישה הסודית בחייו של מיכאל חשין ז"ל, מדברת, באתר מעריב אונליין, 3 באוקטובר 2015
  13. ^ אמיר חשין, כולם בנו בירושלים, באתר הארץ, 13 באפריל 2010
  14. ^ נדחו שלוש עתירות נגד מדיניות הסיכול הממוקד, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2002
  15. ^ פרוטוקול מליאת הכנסת מיום 9 בדצמבר 2003, עמודים 35-38
  16. ^ אבירם זינו, חשין: מי שירים יד על העליון, אגדע את ידו, באתר ynet, 7 בפברואר 2007
  17. ^ ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221.
  18. ^ בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב-11 במאי 2006
  19. ^ בג"ץ 7203/00 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית ואחרים, ניתן ב-12 בדצמבר 2001
  20. ^ בג"ץ 77/02 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית ואחרים, ניתן ב-5 בספטמבר 2002
  21. ^ יובל יועז, ואני על עומדי אעמוד, באתר הארץ, 25 במאי 2006
  22. ^ בש"פ 2553/92 טהה נ' מדינת ישראל, ניתן ב-27 במאי 1992
  23. ^ ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' גומז-קרדוסו, ניתן ב-31 ביולי 1997
  24. ^ פסק-דין בתיק דנ"א 5712/01 יוסף ברזני נ. בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ; מתוך פסקי דין, החלטות ופרוטוקולים
  25. ^ פסקי-דין, כרך ס"א, חלק ראשון, התשס"ו/התשס"ז 2006 (ע"פ 5121/98 רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי), עמ' 574
  26. ^ בג"ץ 8276/05 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי ואח' נ' שר הביטחון ואח', ‏30 באוגוסט 2006
  27. ^ רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, פ"ד נח(1) 199, עמ' 253-254
  28. ^ ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, (1995).
  29. ^ (רע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, ניתן ב־5 בפברואר 2002)
  30. ^ בג"ץ 8507/96 תיאודור אורין נגד מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-7 בינואר 1997
  31. ^ בש"פ 7971/01 מדינת ישראל נ' דני טיקמן ואחרים, ניתן ב־2 בדצמבר 2001
  32. ^ ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 45, פס' 4 לפסק הדין של השופט חשין (1992).
  33. ^ רע"א 2853/96 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דחבור ג'מאל פרח, ניתן ב־3 במרץ 1999
  34. ^ בג"ץ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים, פ"ד נ(5) 661, פס' 1 לפסק הדין של השופט חשין (1997).


דגל ישראל
דגל ישראל
משנים לנשיאי בית המשפט העליון
יצחק אולשן • שניאור זלמן חשין • שמעון אגרנט • משה זילברג • יואל זוסמן • משה לנדוי • חיים כהן • יצחק כַּהן • מאיר שמגר • מרים בן-פורת • מנחם אלון • אהרן ברק • שלמה לוין • תיאודור אור • אליהו מצא • מישאל חשין • אליעזר ריבלין • מרים נאור • אליקים רובינשטיין • סלים ג'ובראן • חנן מלצר • ניל הנדל • עוזי פוגלמן סמל ישראל
שופטים לשעבר בבית המשפט העליון
נשיאים זמורה • אולשן • אגרנט • זוסמן • לנדוי • כַהן • שמגר • ברק • ביניש • גרוניס • נאור • חיות
שופטים דונקלבלום • חשין • אסף • זילברג • ברנזון • גויטיין • ויתקון • כהן • מני • הלוי • קיסטר • עציוני • שרשבסקי • בן-פורת • אשר • אלון • בכור • בייסקי • לוין • כהן • כהן • לוין • בך • נתניהו • חלימה • גולדברג • מלץ • אור • מצא • חשין • זמיר • דורנר • טל • שטרסברג-כהן • קדמי • טירקל • אנגלרד • ריבלין • פרוקצ'יה • לוי • ארבל • זילברטל • רובינשטיין • ג'ובראן • דנציגר • שהם • מלצר • מזוז • הנדל • קרא • ברון • פוגלמן
שופטים במינוי זמני בקר • זהר • לוין • צלטנר • כהן • בן-עתו • שילה • שינבוים • אבנור • וייס • בן דרור • וינוגרד • ולנשטיין • אריאל • אלוני • בן יאיר • גולדברג • אלון • אילן • זועבי • ברלינר • עדיאל • חשין • שוחט
ראו גם: שופטים מכהנים

יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת
מנחם דונקלבלום • יצחק אולשן • שמעון אגרנט • יואל זוסמן • צבי ברנזון • משה לנדוי • אלפרד ויתקון • חיים כהן • אליהו מני • משה עציוני • יצחק כהן • מאיר שמגר • גבריאל בך • מרים בן-פורת • אליעזר גולדברג • אברהם חלימה • תיאודור אור • אליהו מצא • מישאל חשין • דליה דורנר • יעקב טירקל • דורית ביניש • אליעזר ריבלין • אילה פרוקצ'יה • מרים נאור • אליקים רובינשטיין • סלים ג'ובראן • אסתר חיות • חנן מלצר • ניל הנדל • עוזי פוגלמן • יצחק עמית • נעם סולברג
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מישאל_חשין&oldid=39882325"