אריאל בנדור

אריאל בנדור
	אין תמונה חופשית
לידה	1 בנובמבר 1963 (בן 61)
ענף מדעי	משפט חוקתי, משפט פלילי, משפט מנהלי
מקום מגורים	אשדוד, ירושלים
מוסדות	אוניברסיטת בר-אילן
תלמידי דוקטורט	יהודה כהן, אורן גזל-אייל

אריאל בנדור (נולד ב-1 בנובמבר 1963) הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, חוקר בעיקר בתחומי המשפט החוקתי, הפלילי, המנהלי. עוסק גם בעריכת דין ובמוזיקה.

ביוגרפיה

בנדור הוא בנה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר. אביו, שמואל דורנר, שנפטר ב-2019, עבד כעורך דין במשרד המשפטים. אחיו אמיר הוא מנהל הייצור של אזור אסיה בחטיבת התקשורת של קורנינג. בנדור בחר לשנות את שם משפחתו תוך שימוש בהלחם של המילים "בן" ו"דור", כאשר דור הוא קיצור של "דורנר". בנדור נשוי לפרופ' יעל לבנטל, מנהלת היחידה לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בילדים, בבית חולים דנה-דואק לילדים, ולהם שני ילדים.

נעוריו של בנדור עברו באשדוד ולאחר מכן עבר עם משפחתו לירושלים. סיים את לימודיו בתיכון ליד האוניברסיטה והתגייס בשנת 1982 לחיל השריון.

לאחר שחרורו מצה"ל למד משפטים באוניברסיטה העברית בשנים 1984–1988. סיים בהצטיינות את התואר הראשון ולאחר מכן התמחה אצל שופט בית המשפט העליון שלמה לוין ובהמשך אצל עו"ד ד"ר מישאל חשין, לימים שופט בית המשפט העליון. בשנת 1994 קיבל תואר דוקטור למשפטים מהאוניברסיטה העברית על מחקרו בנושא ההשתק במשפט המינהלי, שכתב בהנחייתו של פרופ' יצחק זמיר. בשנת 2001 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת חיפה ובשנת 2007 מונה לפרופסור מן המניין מאוניברסיטת בר-אילן. היה פרופסור או חוקר אורח בבתי-הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל (1999-1998), אוניברסיטת מרילנד (2015-2014), אוסגוד הול (אוניברסיטת יורק בטורונטו) (2015), ואוניברסיטת סיינה (2018). זכה בפרס גורני למשפט ציבורי (2019).

בנדור עוסק מעת לעת גם בייצוג משפטי, בבית המשפט העליון ובערכאות אחרות. בין היתר ייצג בעתירות לבג"ץ את עיריות ירושלים, בת ים ואשדוד ורשויות מקומיות נוספות. היה חלק מצוות המייצגים בעתירתו של זאב רוזנשטיין נגד הסגרתו לארצות הברית. ייצג את ח"כ נעמי בלומנטל בבקשה, שהתקבלה, להקלה בעונשה. ייצג את אורלי רביבו, שכונתה "א' מבית הנשיא", בדרישתה לערוך עימות בינה ובין הנשיא לשעבר, משה קצב, ואת משפחתו של השבוי גלעד שליט, וכן את מפעל הפיס, את איגוד רשתות שיווק המזון, ואת לשכת עורכי הדין. ייצג בפני מבקר המדינה את שר האוצר באותה תקופה, יובל שטייניץ, בפרשת השרפה בכרמל.

משנת 1994 משמש כשופט בית משפט צבאי בדרגת סגן-אלוף (במילואים). מ-2012 הוא שופט בית המשפט הצבאי לערעורים. במשך השנים היה חבר במועצה לבתי דין מנהליים, ועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו של הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ליישומם בחקיקה מטעם משרד המשפטים, ועדה מייעצת לבחינת מדיניות ההגירה של מדינת ישראל, ועדות משנה של המועצה להשכלה גבוהה, חברות בצוות לבחינת המדיניות להוצאת צווי פרסום מטעם מפכ"ל המשטרה. בין 2009–2013 כיהן כיושב-ראש העמותה למשפט ציבורי. שימש פרשן לענייני משפט בעיתון "ידיעות אחרונות" בין השנים 2000–2003 והיה דירקטור חיצוני של איסתא ליינס וחבר דירקטוריון פרס לנדאו למדעים ואמנויות של מפעל הפיס.

עוסק מצעירותו במוזיקה וב-2012 הוציא אלבום בשם "דורנר". אלבומו השני "חושב על עצמי" יצא ב-2014.

בינואר 2022 היה אחד המועמדים שעלו לשלב הסופי בבחירת היועץ המשפטי לממשלה.

פעילות אקדמית

בנדור הוא ממייסדי הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה שאליה הצטרף ב-1992. בשנת 2001, כשנה לאחר מינויו לפרופסור חבר באוניברסיטת חיפה, נתמנה לדיקן הפקולטה למשפטים שם ושימש בתפקיד זה בין השנים 2002–2005. במסגרת תפקידו הוביל שינויים בתוכניות הלימודים, את הקמת כתב העת "דין ודברים", הרחבת התוכניות המשותפות, הגדלת מספר הסטודנטים, הגדלת מספר חברי הסגל ועוד. בשנים 2005–2007 שימש דיקן הסטודנטים באוניברסיטת חיפה. במסגרת תפקיד זה ערך והוביל רפורמה במבנה דקאנט הסטודנטים תוך תגבור משמעותי של תוכניות הפעילות החברתית של הסטודנטים. חדל מלכהן בתפקיד זה לאחר שהודיע באוקטובר 2007 על עזיבתו את אוניברסיטת חיפה לטובת מינוי לדרגת פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן החל מאביב 2008.

בשנים 2016–2020 כיהן כדיקן בית הספר ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת בר-אילן, תפקיד שבו יזם והוביל רפורמות, ובהן ייזום דוקטורט דו-מחלקתי, יחיד מסוגו בישראל; ייזום מסלול להשלמת תזה לבעלי תואר שני בלי תזה ממוסדות אחרים; עידוד בדרכים שונות של כתיבת עבודות דוקטור במתכונת של עבודת מאמרים, שהוביל לעלייה דרמטית של שיעור כותבי דוקטורט במתכונת זאת; וייזום רפורמה במלגות הנשיא לדוקטורנטים מצטיינים (בתחומי מדעי החברה, הרוח והמשפטים), שהובילה להכפלת שיעור הזוכים במלגות שאינם בעלי תואר קודם מאוניברסיטת בר-אילן. ב-2017 ייסד את הקליניקה לקידום שוויון בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן. כן עומד בראש המרכז לתקשורת ומשפט בפקולטה.

ערך את כתב העת "משפטים" של האוניברסיטה העברית בין השנים 1989–1990. בשנים 1992–1998 שימש סגן עורך ולאחר מכן עורך של כתב העת "משפט וממשל" בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. בשנת 2001 שימש עורך ראשי של הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה יחד עם פרופ' ניצה בן-דב. משנת 2008 ואילך משמש כראש בית ההוצאה לאור, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן.

מחקריו

בנדור כתב קרוב ל-100 מאמרים בכתבי עת מחקריים ובספרים. ספריו ומאמריו אוזכרו במאות פסקי דין של בית המשפט העליון ושל ערכאות אחרות. בין נושאי מחקריו: המעמד המשפטי של חוקי-יסוד, היועץ המשפטי לממשלה, חופש הביטוי, שפיטות, שיקול דעת שיפוטי, פרשנות חוקתית, זכויות במשפט הפלילי, רגולציה, חוזים והסכמים מינהליים, תחומי השקה בין משפט חוקתי למשפט פלילי ולמשפט פרטי, ועוד.

ספריו:

מרדכי קרמניצר ואריאל בנדור, פירוש לחוקי-היסוד - חוק-יסוד: הצבא, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2000
אריאל בנדור וזאב סגל, עושה הכובעים: דין ודברים עם אהרן ברק, הוצאת כנרת, 2009^[1]

ספרים בעריכתו:

אריאל בנדור ויואב דותן, ספר יצחק זמיר על משפט, ממשל וחברה, 2006
אריאל בנדור, חאלד גנאים ואילן סבן, ספר מרדכי (מוטה) קרמניצר וכרך של כתב-העת "משפט וממשל" לכבוד פרופ' מרדכי קרמניצר, 2017