לדלג לתוכן

הקונגרס הציוני העולמי ה-36

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקונגרס הציוני העולמי השלושים ושש
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מיקום בנייני האומה
עיר ירושלים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריכים 15 ביוני17 ביוני 2010
משתתפים

הקונגרס הציוני העולמי ה-36 התכנס בבנייני האומה בירושלים ב-1517 ביוני 2010, ג'- ה' בתמוז ה'תש"ע. הקונגרס כלל 525 נציגים: 36% מישראל (190 מושבים), 28% מארצות הברית (145 מושבים), ו-36% משאר רחבי העולם (190 מושבים).

הקונגרס נערך בסימן 150 שנה להולדתו של בנימין זאב הרצל.

הקונגרס הציוני העולמי הוא הגוף הנבחר של התנועה הציונית, המבקש לייצג את היהודים ברחבי העולם, ומשמש כמוסד העליון לחקיקה וקבלת החלטות של ההסתדרות הציונית העולמית. צירי הקונגרס הם נציגים הנבחרים ממפלגות (פדרציות) ציוניות ברחבי העולם. תקציבו של הקונגרס הציוני העולמי מוערך בכמיליארד דולר בשנה. חברי הקונגרס מקיימים דיונים על נושאים עכשוויים הנוגעים לעם היהודי ולישראל, אחראים לקביעת התקציב והחוקה, וממנים את חברי מוסדות התנועה, כגון ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני.

הבחירות לקונגרס ה-36

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי ישראל מיוצגים בידי 190 נציגים (36%) הנקבעים על פי המפתח המפלגתי נכון לאותו הזמן. לפיכך, בקונגרס הציוני העולמי ה-36 ייצגו את ישראל נציגים לפי תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה.

מדינה מנדטים מפלגה
ארצנו הליכוד המזרחי הנוער הציוני-קדימה העבודה חרות ביתנו עולמי מרכז עולמי מרצ קונפדרציה מפלגות פעילות במדינה אחת
ישראל 190 50 12 52 24 27 5 20: מפלגת ש"ס
ארצות הברית 145 56 5 35 2 2 2 36 2
אוסטריה 1 1
אוסטרליה 12 4 1 4 1 1 1
אוקראינה 6 1 1 1 1 1 1
אורוגוואי 6 1 1 1 1 1
איטליה 5 1 4
ארגנטינה 14 1 1 1 6 1 1 2
בולגריה 1 1
בלגיה 6 2 1 1 1 1
ברזיל 9 1 1 1 1 2 1 1
בריטניה 19 5 5 1 1 1 3 1 2
גואטמלה 1 1
גרמניה 4 1 1 1 1
דנמרק 1 1
דרום אפריקה 6 1 2 2 1
הודו 1 1
הולנד 3 1 1 1
הונגריה 6 1 1 1 1 2 1
ונצואלה 4 1 1 1 1
חבר המדינות 22 3 3 2 2 1 1 3 2 2 3
יוון 1 1: עצמאי
מקסיקו 7 3 1 1 1 1
ניו זילנד 1[א]
ספרד 1 1
פרו 1 1
צ'ילה 5 1 1 1 2
צרפת 23 8 4 3 2 2 2 2
קולומביה 1 1
קוסטה ריקה 1 1
קנדה 19 7 7 4 1
רומניה 1 1
שווייץ 3 1 1 1
סה"כ 526 83 76 86 69 43 5 32 59 33 18 1
מקור[1]
  1. ^ לא אוייש

החלטות הקונגרס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונגרס זה נבחר אברהם דובדבני לתפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית. זו הייתה הפעם הראשונה בה נבחר יושב ראש נפרד להסתדרות הציונית, שכן עד אז התפקיד היה משולב עם תפקיד יו"ר הסוכנות היהודית, אותו מילא באותו הזמן נתן שרנסקי.[2] הלנה גלזר, נשיאת ויצו העולמית, נבחרה ליו"ר הוועד הפועל.[3]

בנוסף הועברה החלטה (בין השאר בעקבות הצטרפות ש"ס לקונגרס דרך סיעת אוהבי ציון) כי על כל מפלגה לדאוג לשילוב של לפחות 30% נשים ברשימה.[4]

הנושא המרכזי בכנס היה 'הציונות בהתחדשות מתמדת', והתקיימו דיונים בנושאים שעל סדר היום של התנועה הציונית, ובהם העלייה והקליטה, חיזוק הקשר עם התפוצות, המאבק באנטישמיות, פיתוח הנגב והגליל, וצמצום הפערים בישראל.[5]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]