לדלג לתוכן

הקונגרס הציוני העולמי השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקונגרס הציוני העולמי השלישי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מיקום בזל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץשווייץ שווייץ
תאריכים 15 באוגוסט 1899 – 18 באוגוסט 1899 (4 ימים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקונגרס הציוני העולמי השלישי, התקיים ב-15 - 18 באוגוסט 1899, בעיר בזל שבשווייץ.

בראש הקונגרס ישב מנהיג התנועה הציונית ד"ר בנימין זאב הרצל. השתתפו בו, בין השאר, נחמן סירקין, חיים ויצמן ויהודה ליב מוצקין. נבחר "ועד פועל" שחבריו היו י' יאסינובסקי, זאב טיומקין, פרופ' עמנואל מנדלשטאם, ד"ר יחיאל צ'לנוב, מנחם אוסישקין, פרופ' צבי בלקובסקי, הרב שמואל יעקב רבינוביץ, ד"ר שלמה בנדרסקי, ד"ר צבי ברוק, אביגדור יעקובסון, ד"ר ישראל ילסקי וד"ר י' ברנשטיין-כהן.

המשלחת הציונית לארץ ישראל (מימין לשמאל: יוסף זיידנר, משה שנירר, בנימין זאב הרצל, דוד וולפסון ומקס בודנהיימר), 1898

עד לקונגרס השלישי נפגשה משלחת ציונית ובראשה בנימין זאב הרצל, עם קיסר גרמניה וילהלם השני, ועם הסולטאן העות'מאני באיסטנבול. ונערך ביקור המשלחת הציונית בארץ ישראל. מאמצים אלו לא נשאו פרי מדיני מעשי, אבל היו בעלי משמעות רבה למעמדה הבינלאומי של התנועה הציונית.

החל בקונגרס השלישי, הוענקה זכות בחירה לנשים לקונגרס הציוני העולמי.[1]

דיוני הקונגרס עסקו במוסדות וארגונים של התנועה הציונית, אשר הוחל בהקמתם בשני הקונגרסים הראשונים, בהם:

הצירים דנו רבות על ענייני התרבות העברית החדשה ועל מקומה של הדת היהודית בחברה החדשה שתתכונן בארץ ישראל. אולם הרצל ביקש למקד את הדיונים של הקונגרס בהישגי התנועה הציונית בזירה המדינית בין הקונגרסים.

ציוני רוסיה היו רוב הפעילים בקונגרס ומוסדותיו. הם הודיעו על היקף תרומתם הפיננסית לתנועה הציונית: "מ-300,000 מניות הבנק נאספו 200,000 אצלנו; אנו מונים 818 אגודות ב-617 ערים לעומת 373 אשתקד".[2]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אריה צנציפר (רפאלי), פעמי הגאולה, תל אביב: נ. טברסקי, 1951, עמ' 110.
  • יוסף קלוזנר, הקונגרס הציוני השלישי, אודסה: אחיאסף, תר"ס-תרס"א.
  • מיכאל היימן (עורך), מפתח השמות והעניינים לפרוטוקולים של הקונגרס הציוני השלישי, באזל, 18-15 באוגוסט 1899, (הוכן בידי מנפרד וינקלר ומשה שרף), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, המכון לחקר הציונות על שם חיים ויצמן, 1967.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תום שגב, ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט, עמ' 175-174.
  2. ^ ציטטה אצל: אריה צנציפר (רפאלי), פעמי הגאולה, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, 1951, עמ' 110.


ערך זה הוא קצרמר בנושא ציונות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.