הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

כריכת הספר
מידע כללי
מאת	יוכי ברנדס
שפת המקור	עברית
סוגה	דרמה, מתח
הוצאה
הוצאה	כנרת זמורה-ביתן דביר
תאריך הוצאה	2012
מספר עמודים	365
סדרה
ספר קודם	שבע אימהות
קישורים חיצוניים
מסת"ב	מסת"ב 9789655524239
הספרייה הלאומית	003451428

הפרדס של עקיבא הוא רומן מאת הסופרת יוכי ברנדס שנכתב בשנת 2012. הרומן מספר על תקופת החכמים שהנהיגו את עם ישראל לאחר חורבן בית המקדש השני, מנקודת מבטה של רחל בת כלבא שבוע, אשתו של רבי עקיבא, גדול החכמים באותה תקופה. הספר זכה בפרס סטימצקי לשנת 2012.

תקציר

זהו סיפורה של רחל. בת עשירים בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני, כאשר היהדות מנסה לגבש את עצמה לחיים ללא מקדש ועבודת קורבנות אלא באמצעות לימוד התורה ופירושה. רחל היא בתו של כלבא שבוע, איש אמיד התומך כלכלית במוסדות לימוד התורה, המייעד אותה לתלמיד חכם בשם ישמעאל, המתואר כאחד האנשים היפים ביותר בארץ. רחל עצמה אף שהתרגשה לפני נישואיה, נופלת שבי אחר אחד מרועי צאנו, עקיבא בן יוסף - בוּר בן למשפחת גרים, לאחר שהצליח בפירושו לעוות את האמור בצוואה של איש שמת ולהטות את פסק הדין. על-פי נוסח הצוואה וכוונת מחברה, זה התכוון לנשל ממנה חלק מבניו, אך עקיבא מצליח באמצעות פירוש לשוני מאולץ לקרוא אותה כאילו אין בה נישול, אלא אמירה שכל בניו ירשו אותו. קסם פירושיו של עקיבא נושאים חן בעיני רחל, וזו נישאת לו בחשאי ובעקבות כך מנושלת מבית אביה.

רחל מפצירה בבעלה שיצא וילמד ויהיה לרבי, ולאחר זמן מה הוא נעתר לתחינותיה ומסרב לשוב לביתו עד שיגשים משאלה זו שלה. הספר מציג את רבי עקיבא באור שלילי בשל כך, כמי שערכי קיום השבועה גוברים בעיניו על אנושיות וערכי המשפחה, ועימו גם גדולי הרבנים המוצגים כמי שמתעלמים מהמצוקה בה הותיר את רחל, אותה מכנה הספר "עגינות". רחל מוצגת כמי שזיהתה את ייחודו של עקיבא מראשיתה, ואף כמי שבכוחות עצמה פירנסה אותו ואת ילדיהם, ואיפשרה את לימודיו בישיבה, בין היתר תוך מכירת שערותיה ועמידה בסבלות של עוני, עמל ורעב. לאחר שנים ממושכות בהן רחל חיה בגפה ומפרנסת בכוחות עצמה את לימודי בעלה ואת ילדיהם, חוזר עקיבא, לאחר שהוסמך לרב, כאחד האנשים המשפיעים ביותר ביהודה. הספר מנמק את נטישתו של עקיבא אותה בחשש כי "מנהיגים לא יכולים לצמוח ליד נשים גדולות", וכן מציג את עקיבא כמי שלא מוכן לאפשר לנשים להתגרש מבלי לקבל גט מבעליהן משום שטרם בשלו התנאים החברתיים, וכי הוא מעריך שהדבר ייקח דורות רבים. בנם שמעון מת במהלך נישואיהם, אך עקיבא לא זכה לראותו בשל נדר שנדר, ורחל מאשימה אותו על קנאותו לנדרו.

הספר מפתח את דמותה של רחל, וזה מתחקה אחר תלאותיה ורגשותיה במהלך השנים. רחל מוצגת כמי שמנסה לסייע לקריירה של עקיבא כחכם בעזרת שתדלנות, אך בעיקר על ידי ביטול עצמי מולו. באמצעות נקודת המבט של רחל, מוצגים סיפורים על עקיבא באור ביקורתי ושונה מהמסורת המרכזית. כך למשל, הסיפור על עקיבא שלא נתפתה לנוכריות שנשלחו לפתותו המופיע במדרש "אבות דרבי נתן" (פרק טז). מדרש זה מבקש לשבח את עקיבא על עמידתו למול יצרו, בסירובו לניסיון פיתוי של שתי נשים נכריות ששולח אליו מושל גוי. מנקודת מבטה של רחל, הנימוק של עקיבא שנמנע מהמעשה משום הגועל שלו מאכילת הנשים מאכלים לא כשרים מבזה אותה, שכן עיקר מעיינו היה צריך להיות בנאמנותו ואהבתו כלפיה.

הספר ממשיך ומתאר את הוויכוחים הפנימיים בקרב החכמים וכן את יחסיהם עם הנצרנים. ביחס לנצרנים, עקיבא מתואר כמי שהביא להחרמת הנצרנים אף שאלה נתפסו על-ידי רבים בתור חלק בלתי נפרד מהיהדות. שתי סצינות מרכזיות בויכוחים הפנימיים בקרב החכמים הם התקנת סדר פסח וכן נידוי הרב אליעזר בן הורקנוס. התקנת הסדר מוצגת ככישלון של ניסיון השכנת שלום בין החכמים הדוגלים באסכולות השונות לפירוש הכתבים, ובעיקר בין אסכולת הדרש של עקיבא לזו של השינון והלימוד המייצגת את רבי אליעזר. בסצינה נוספת, רבי אליעזר מוצג כבעל כוחות על-טבעיים שמקורם באלוהות, אך שבחירתו להשתמש בהם נעשית מתוך זעם ועלבון שעה שחמתו בוערת בו. במקום שכוחותיו ישכנעו את החכמים לעבוד את האל בדרכו, אלה רואים בכך איום עליהם ומנדים אותו, מה שסותם את הגולל על שיטת הפרשנות שלו. בנימוקם זאת, מסבירים החכמים הדוגלים בדרש כי מטרתם לקרוא בתורה ולדרוש את אלוהים דרך הדרישה, ולא לתור אחר כוונתם המקורית של מחבריה.

עקיבא מוצג כמי שמצד אחד מביא את השינויים ההכרחיים הנדרשים על-מנת שהיהדות הפרושית תשרוד, אך מנגד כמי שמביא לחיסולן של דרכי הפירוש הקדומות וגדיעת הענף עליו התבססו הדורות הקדומים. על-פי האמור בספר, שיטתו הפרשנית של "דרישת הטקסט" מעוותת את משמעותו, ואף מנתקת אותו מכוונתו המקורית של משה.

הספר ממשיך ומתאר כיצד גילוי תורת הסוד שימש על-מנת לגייס את עקיבא לבית הלל, מה שהביאה בסופו של דבר לניצחונו המפתיע של בית שמאי ולאובדן שיטת השימור. העברתו של עקיבא לבית שמאי מנומקת כמהלך הכרחי על-מנת לשמור על עם ישראל, הנדרש להסתגל לשינויים שבאו עם חורבן בית המקדש. רבי עקיבא שהפך בינתיים לאחד האנשים המשפיעים ביותר ביהודה, מצליח להגיע לפרדס, ובתחילה מוצג כמי שלעומת עמיתיו יצא בריא ושלם. לעומת הפירוש המקובל, בסיפור החוויה בפרדס פוגמת בשיקול דעתו של עקיבא, וגורמת לו לתמוך במורדים ובמנהיגם בר כוכבא. הסיפור אף רומז שהתמיכה במרד לא באה לעקיבא משום הזדהות אידאולוגית, אלא משום קנאותו לשיטת הדרש. מוסבר כי עקיבא הביע עניין מוגבל במרד, עד ששמע את סיסמת המורדים המתריסה כלפי עזיבת האל את עם ישראל. הסיסמה הביאה את עקיבא להאמין שהאל הפסיק לעשות ניסים לעם, שכן העם "התבגר" ומצופה ממנו להקים ישות פוליטית עצמאית בכוחות עצמו. בתוך כך, עקיבא מסביר כי איננו מאמין שבר כוכבא הוא המשיח, אלא שיש צורך במנהיג כוחני וחזק, "שמשונים ומכבים" כלשונו, שיאפשר לעם להשיג עצמאות בכוחות עצמו.

קישורים חיצוניים

• ברוריה אבידן-בריר, נכנסה לפרדס: ראיון עם יוכי ברנדס, באתר nrg‏, 12 בדצמבר 2012
• יוכי ברנדס, קריאת הקרב של רבי עקיבא, באתר ישראל היום, 26 באפריל 2013 – מאמר דעה על ל"ג בעומר
• הפרק הראשון מתוך ספרה "הפרדס של עקיבא", באתר הארץ, 23 באוקטובר 2012
• זהרה רון, ‏המלצת ספר: "הפרדס של עקיבא" - דרמה תקופתית מרתקת, באתר גלובס, 14 בפברואר 2013
• חגי הופר, על הספר "הפרדס של עקיבא" מאת יוכי ברנדס, באתר הניווט בתנ"ך
• הרב אבינר, הרב אבינר: 'הפרדס של עקיבא' מלא בלשון הרע, באתר סרוגים
• סימונה באט, "הפרדס של עקיבא": משל ישן-חדש, באתר Ynet