ברוריה אבידן-בריר
 | |
| לידה |
13 באוגוסט 1939 (בת 85) תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1960 |
| בן או בת זוג |
דוד אבידן  |
  | |
ברוריה אבידן-בריר (נולדה ב-13 באוגוסט 1939) היא עיתונאית, סופרת, מחזאית ושחקנית ישראלית.
אבידן-בריר היא מוותיקות העיתונאיות בישראל, בין היתר שימשה כעיתונאית ועורכת משנה בשבועון הנשים "לאשה" של קבוצת ידיעות אחרונות (2006-1960), שבו כתבה את מדור הרכילות הבולט "מלחשים ש...". בשנים האחרונות משמשת כעיתונאית במגזין הנשים "את".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוריה שטרכר נולדה בתל אביב, בת בכורה לשמואל וחימה, הורים בורגנים יוצאי רוסיה ופולין שניהלו מכולת במרכז העיר, אמה הייתה מורה לעברית בפולין. לברוריה אח, יעקב שטרכר, הצעיר ממנה בחמש שנים ואחות, ענת לרמן, הצעירה ממנה ב-17 שנה, היה לה אח נוסף שנפטר בגיל ארבע. שטרכר למדה בבית הספר "לדוגמה", ואחר כך בתיכון עירוני ה'. בנוסף, למדה לנגן בפסנתר בקונסרבטוריון.
נישואיה לדוד אבידן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל 17, והיא תלמידת כיתה י"א, הכירה את המשורר דוד אבידן. הוריה התנגדו לקשר ביניהם, הן בגלל היותו משורר והן בחששם שהיה נרקומן. גם עובדת המגורים המשותפים הוסתרה מהוריה, להם סיפרה כי היא נוסעת להתגייס לצה"ל. לאחר חשיפת הסוד, ניתקה אמה את הקשר עמה, ואילו אביה המשיך להפגש עמה בסתר. בתקופת הנישואין, למדה מקרא וספרות באוניברסיטת תל אביב, אך לא השלימה אותם ועבדה כמורה מחליפה בבית ספר "יהלום" ברמת גן. בהמשך עבדה כמגיהה במשמרת לילה בעיתון "דבר" וזמן מה לאחר מכן ככתבת השבועון "לאשה"[1]. על הנישואים העיבו קשיי פרנסה, הנתק מההורים, וסכסוכים בין בני הזוג, עליהם העידה כי גלשו פעם אחת לאלימות[2]. הנישואים הסתיימו לאחרי שלוש שנים וחצי, שאז חידשה את הקשר עם הוריה, אולם שמרה על קשר חברי עם אבידן עד יום מותו, ושמרה על שם משפחתו מסיבות מסחריות.
נישואיה לאברהם בריר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל 27 הכירה את אברהם בריר, עורך דין, גרוש ואב לילד. כעבור שנתיים וחצי, ב-4 באפריל 1967, נישאו בביתו של המו"ל של ברוריה אבידן, נח מוזס. נולדה להם בת. ארבעה ימים אחרי שילדה, שבה לעבודה בעיתון והוסיפה לשם משפחתה את שמו של בעלה.
בשני העשורים האחרונים חי אברהם בארצות הברית ועבד בתחומי הנדל"ן והנפט[2]. הם נהגו להתראות אחת למספר שבועות. כיום אברהם חזר לישראל והם שבו לחיים משותפים.
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כעיתונאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקריירה העיתונאית של אבידן-בריר החלה בעקבות פגישה עם נח מוזס, מייסד ומו"ל "ידיעות אחרונות", בהצגת בכורה בתיאטרון "הבימה". היא הייתה סטודנטית, וכששמע אותה מוזס מדברת על ההצגה ניגש אליה והציע לה לעבוד בשבועון "לאשה". המשימה העיתונאית הראשונה שלה הייתה לראיין את הזמרת חנה אהרוני. לדבריה, במערכת לא האמינו שהיא כתבה את הכתבה ללא עזרתו של אבידן ומאז נדרשה לכתוב את הכתבות במשרדי המערכת[1].
בשנותיה הרבות ב"לאשה", שימשה כתבת, כתבת ראשית, ראש כתבים ועורכת משנה. עם מרואייניה המפורסמים נמנים אריק ולילי שרון, לאה ויצחק רבין, עופרה חזה[3], רות דיין ובנימין נתניהו. היא עמדה מאחורי מדור הרכילות הידוע "מלחשים ש...". לדבריה, לא חתמה בשמה על המדור הפופולרי כי התביישה: "הייתי כתבת ראשית ועשיתי סקופים ובעלי התבייש. היה לנו הסכם שאם יושבים בבית של ראשי משק אני לא משתמשת במה שאני יודעת. אבל היה לי מספיק: היה מישהו שהביא לי סקופים מישיבות ממשלה"[2]. בגיל 65 עזבה סופית את לאשה במרץ 2006, ולמחרת עברה לכתוב בעיתון הנשים המתחרה, ירחון "את" של "מעריב".
פעילות אחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאחר הולדת בתה שרון כתבה ספר בשם "עולמה הקטן של שרון" אשר יצא לאור בשנת 1985.
- עורכת משנה בתוכנית ראיונות בטלוויזיה של ג'ודי ניר מוזס שלום בערוץ 2.
- השתתפה בתוכנית בערוץ הבידור ואף שיחקה במספר סדרות בתפקידי אורחת.
- בשנת 2009 עלתה ההצגה "ראודה" פרי עטה, במסגרת פסטיבל "פותחים במה" של תיאטרון בית ליסין. מונודרמה על אישה מוסלמית שהצליחה להשתחרר מהכבלים החברתיים.
- היא כתבה את הספר ״מיומנה של כתבת שטח״[4]עם כתבת המשטרה של קול ישראל עדי מאירי ובו סיפורים המתארים את חייה של מאירי ככתבת שטח. הספר יצא לאור בשנת 2016 בהוצאת עם עובד.
תפיסת מעמד האישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2002 עברה ניתוח פלסטי למתיחת צוואר ולסת תחתונה ותיעדה אותו בכתבה החושפת את כל שלבי התהליך. בריאיון לעיתון "הארץ" אמרה: "כשהגיע זמן לתיקון חצות, החלטתי לשתף בזה נשים אחרות ולהעביר להן מסר חיובי וכוח"[5]. להגדרתה של ברוריה אבידן-בריר, היא "פמיניסטית בצאתה לעבודתה העיתונאית ואישה קטנה בבואה הביתה"[1].
לדעתה המפתח לקידום מעמד האישה הוא באמצעות חשיפת סיפוריהן של נשים מצליחות, תוך האדרתן והאדרת הנשיות, כדי שתהיינה מודל לחיקוי. היא מציינת כדוגמה כתבת שער שלה ב"לאשה" על לימור לבנת שהתמודדה אז לראשונה בפריימריז של הליכוד, כשהעיסוק בפוליטיקה בשבועון זה לא היה מקובל בזמנו.
תפקידי אורחת בסדרות טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "זהירות מצלמה", 2003.
- "החברים של נאור", ערוץ 10, 2007.
- "חשופים", הוט 3, 2008.
- "תנוחי", הוט 3, 2012.
- "TLV", הוט 3, 2012.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברוריה אבידן-בריר באתר העין השביעית
- ברוריה אבידן-בריר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אביבה לורי, ארץ הסיליקון, באתר הארץ, 16 במאי 2007
- גבי בר-חיים, ברוריה אבידן-בריר: נולדתי עם פה גדול, באתר nrg, 1 בנובמבר 2008
- רותי זוארץ, לאחר עשרות שנים של עשייה: העיתונאית המוערכת יוצאת אל האור, באתר מעריב אונליין, 13 ביוני 2016
- נעמה לנסקי, "אמא שלי הרגה את אחי הקטן באמבטיה", באתר ישראל היום, 24 במאי 2018
- ברוריה אבידן-בריר, "ראודה", באתר תיאטרון בית ליסין
- ברוריה אבידן-בריר, "אני מבטיחה להתחתן בתוך שנתיים", לאשה, 28 בספטמבר 1987
- ברוריה אבידן-בריר ודליה בן-ארי, "לאשה", יותר מצסק"א, כמעט כמו אנטבה, באתר ynet, 1 בפברואר 2001
- ברוריה אבידן-בריר, פינצ'י מור הלכה לעולמה - ברוריה אבידן בריר: "יותר מהכול היה לה חשוב להיות אמא", FM103 רדיו ללא הפסקה, 22 במאי 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 ברוריה אבידן-בריר בראיון אישי עם שרון שחם, במסגרת פרויקט "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה", תל אביב, 14.1.2014.
- ^ 1 2 3 בר חיים, סופשבוע, מעריב.
- ^ ברוריה אבידן-בריר, "אני מבטיחה להתחתן בתוך שנתיים", לאשה, 28.9.1987.
- ^ https://www.am-oved.co.il/יומנה_של_כתבת_שטח
- ^ אביבה לורי, ארץ הסיליקון, באתר הארץ, 16 במאי 2007
| בקרת זהויות |
|
|---|