מיתולוגיה יוונית

המיתולוגיה היוונית
Ελληνική μυθολογία

זאוס - ראש האלים במיתולוגיה היוונית
תרבות	יוון העתיקה

המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה קיימים זמן רב. הם מספרים, בין היתר, על אלים בדמות אנושית, עלילותיהם ועלילות גיבורים בני תמותה או אלים למחצה (חצויים) ומפלצות למיניהן. המיתולוגיה אינה כוללת את הדת היוונית, אך היא כוללת את הפולחן, אשר חלקו ממוסד, מוגדר ומנוהל על ידי הפוליס, וחלקו טקסים פרטיים ובחלקם מסתוריים.

רומא העתיקה, שכבשה את יוון, אימצה מן היוונים את המיתולוגיה. ולכן במיתולוגיה הרומית מופיעים סיפורים זהים כמעט, אך בשמות שונים.

על המיתולוגיה

בתרבות היוונית היו מספר גדול של אלים, על פי תפקידיהם ועל פי מיקומם. בערים שונות היו אלים מקומיים, בעלי שמות שונים, שמילאו תפקידים שונים. תכונות אנושיות, תחומי עיסוק אנושיים, כוחות טבע כלליים ואף מעיינות ונהרות ספציפיים, זוהו עם אלים אלה ואחרים.

דמויות האלים היו מואנשות והם היו, במידה רבה, מעין אדם-על. בעיקרו של דבר, דמו בצורתם החיצונית לזו האנושית (אך יכלו להיראות איך שהם ירצו והאלים האולימפיים יכלו אף להפוך לחיות) ובתכונותיהם לאלה של בני האדם, אך היו חזקים יותר ובעלי חיי נצח. הם יכלו להיפצע, אך חוסנם הגופני היה רב והם החלימו בקלות, כשנפצעו דמם היה זהב קסום (איכור) שנקרש במהירות רבה. היו להם רגשות של בני תמותה, כמו תשוקה, אהבה, קנאה ושנאה, והם יכלו לעשות מעשים לא מוסריים, אך לבני האדם אסור היה לבקרם על מעשיהם. לעיתים היו האלים חוברים אל בני האדם, מקיימים איתם יחסים (למשל, זאוס), ואף יולדים ילדים חצי-אנושיים, כמו הסיפור המיתי על הרקלס (הידוע יותר בשמו הרומי - הרקולס).

שנים עשר האלים החשובים ביותר נקראו האלים האולימפיים, כיוון ששכנו - לפי המיתולוגיה - על פסגתו של הר האולימפוס, הגבוה שבהרי יוון. הם שמרו על חיי נצח בעזרת מזון האלים - האמברוסיה ומשקה האלים - נקטר. באמנות אפשר לזהות את דמויות האלים השונים על-פי אטריבוטים, סמלים מקובלים שהיו ידועים לכל - לבוש, חיה או חפץ שנחשבו לסמליהם האישיים (למשל, כאשר מופיעה דמות בעלת קלשון משולש, ניתן לזהות אותה עם פוסידון, אל הים). האלים הופיעו לעיני בני האדם בגלגולי צורה ובתחפושות שונות.

הדחף הבסיסי לאמונה באלים היה ניסיון להסביר את כוחות הטבע הלא מוסברים ולנסות לגייס אותם למען האדם, כמו גם להסביר מאורעות היסטוריים. ניסיון הפקת הלקח הוא מוטיב ידוע במיתולוגיה היוונית (כמו סיפור לידתו של המינוטאורוס). היו כאלו שלא רק שעבדו אלים ידועים, אלא אף כאלו שלא ידועים. באתונה הייתה עבודה של "האל הלא ידוע", כנראה במטרה לכסות את כוחות הטבע שלא זוהו - עובדה שהיוותה פתח להמרתם לנצרות מאוחר יותר.

על פי המיתולוגיה, לבני האדם יש נשמה (הקרויה פסיכה) שיוצאת מגופם בזמן מותם ומגיעה לשאול (מקום תת-קרקעי), שכדי להגיע אליו יש לחצות באמצעות סירה נהר תת-קרקעי בשם סטיקס. לשם חציית הנהר צריך היה לשלם באובול (מטבע יווני קדום) לזקן ששט בסירה, כארון. לשם כך צוידו היוונים שמתו באובול אחד תחת לשונם בעת קבורתם. קרברוס, כלב תלת ראשי, שמר על פתח השאול כך שאיש לא יוכל להיכנס או לצאת, בתוך השאול ממוקם טרטרוס שהוא מדור עמוק יותר של השאול, שם כלואות המפלצות האיומות ביותר במיתולוגיה ובהם קרונוס, אבי האלים ומנהיג הטיטאנים.

מקורות המיתולוגיה

השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות (מיתולוגיה בבלית, מיתולוגיה פרסית, מיתולוגיה כנענית ומיתולוגיה מצרית) ניכרת במיתולוגיה זו. אפשר למצוא מקבילות אפילו לסיפורי התנ"ך (השוו לדוגמה את פרשת המבול המקראית למיתוס המבול של דאוקליון ואשתו פירה).

סיפורי המיתולוגיה רווחו בקרב היוונים כתורה שבעל פה עד שהועלו על הכתב בעיקר על ידי שני משוררים: הסיודוס והומרוס. שני המקורות אינם משלימים או חופפים זה את זה ואף ניתן למצוא סתירות ואי התאמות בין שני המקורות.

הומרוס

ערך מורחב – הומרוס

הומרוס הוא היוצר הקדום מבין השניים. המקור העיקרי לסיפורי המיתולוגיה שלו הן הפואמות איליאדה ואודיסיאה המתוארכות למאה השמינית לפנה"ס. המשורר מתאר את האלים בדומה לשושלת מלוכה עם חצר אצילים המהווים משפחה רחבה. הוא כמעט אינו מתייחס לסיפור הבריאה ותולדות העולם, אלא לעלילות האלים האולימפיים ושאר גיבורי המיתולוגיה. בשירתו נתן בסיס לדת האולימפית הממוסדת.

הסיודוס

ערך מורחב – הסיודוס

הסיודוס תיאר את הבריאה ותולדות העולם בספרו "מעשים וימים" ובפואמה "תאוגוניה". פואמה זו נכתבה כנראה כמה עשרות שנים לאחר הפואמות של הומרוס. כחלק מתיאור הבריאה מספר המשורר על האלים הכתוניים ומורגשת בסיפוריו השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות. על סיפורי אלים אלה מבוססת הדת היוונית הכתונית הפרטית, המסתורית יותר וכנראה גם הקדומה יותר מזו הבאה לידי ביטוי אצל הומרוס.

ההמנונים ההומריים

ערך מורחב – המנונים הומריים

אוסף של 33 שירי הלל יווניים עתיקים שחוברו בידי משוררים אלמונים לכבוד האלים. הכינוי "הומריים" דבק בהם, כפועל יוצא מן העובדה שהם בעלי משקל אפי זהה לזה שבאיליאדה ובאודיסיאה המיוחסות להומרוס.

מקורות נוספים

עלילות האלים וגבורת הגיבורים סופרו בטרגדיות של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. אפולוניוס מרודוס תיאר בפואמה "ארגונאוטיקה" את סיפור מסע הארגונאוטים. ה"ביבליותקה" היא מעין סיכום של המיתוסים היוונים בשלושה ספרים. סיפורו של האל דיוניסוס נכתב על ידי נונוס ביצירתו "דיוניסיאקה" בתחילת ימי הביניים. ראוי להזכיר גם את הפואמה "איניאדה" מאת המשורר הרומי ורגיליוס, המקבילה לסיפור ה"אודיסיאה". מקור חשוב הוא גם המטמורפוזות מאת אובידיוס, אף על פי שהיא מכילה יותר מיתולוגיה רומית.

תוספות (אפיטטים) לשמות האלים

לרוב, היו האלים בעלי אפיטט (ἐπίθετον), כלומר כינוי מלווה הצמוד לשמם כמו "הרה לבנת הזרועות", "זאוס מכנס העבים", וכן "אפרודיטה המוזהבת".

היו אלים בעלי תיאורים אחדים, למשל אתנה שזכתה לאפיטט ניקה ("אתנה ניקה" - אלת הניצחון) וכן לאפיטטים פוליאס, פרומכוס, פרתנוס. וזאוס שזכה לאפיטט "זאוס של האבות" ו"זאוס הנעלה".

חמשת הדורות

היוונים ערכו חלוקה של הזמן, לחמשה דורות. לפי הסיודוס, מקור האלים ובני האדם אחד הוא. ואחר-כך התפצלו ביניהם. כאשר החלה ירדה בדורות עד התקופה הנוכחית של המשורר.

תור הזהב – הדור הראשון של בני-אדם נוצרו בימי מלכותו של קרונוס, אבי זאוס. הדור זה חי ביחד עם האלים על הר האולימפוס, טרם הפרידו ביניהם את הארץ. שמו של הדור נקרא תור הזהב, בשל חוסר הדאגות וחייהם נטולי הזקנה והמחלות. בתקופה זו הייתה רק עונה אחת, אביב. מסיבה לא ברורה, אחר עליית זאוס לשלטון, לא המשיך דור זה להתקיים.

תור הכסף – אחרי תור הזהב, הגיע תור הכסף, אלו היו בני אדם שחיו לתקופה קצובה, אך ארוכה מהרגיל, כמאה שנה. בימיהם נוספה עונה נוספת, פרט לאביב. אך הם בזו לאלים, לא כיבדו אותם ועסקו במעשים שפלים. אזי, על חטאיהם, זאוס הענישם וטמן אותם עם דור הזהב באדמה.

תור הארד – אחרי שחדלו להתקיים דור הכסף, הגיע תור הארד. דור זה היה גס ואלים, הוא נוצר מעץ המילה, וכן, היה לראשון הדורות אשר עסק בחקלאות. הדור הזה חטא כאשר פרומתאוס הביא לבני האדם את האש; זאוס יצר אז את פנדורה וזו פתחה את התיבה והביאה את הצרות על העולם. סופו של תור הארד הוא במבול, ממנו ניצל דאוקליון, בנם של יאפטימוס ופנדורה, עם אשתו פירה.

תור הגבורה – אחר המבול, קם דור הגבורה, אלו אלים למחצה נשגבים, כל גיבורי יוון הגדולים. ראשון הידועים הוא פרסאוס, קוטל מדוזה, ואחריו הרקולס, יאסון ותזאוס מלך אתונה. בתקופה זו, התרחשו סיפורים כמו מלחמת השבעה נגד תבאי של בית אדיפוס; גיבורים ואלים למחצה מתוך תור הגבורה מתו זמן רב לפני מלחמת טרויה והחליפו אותם גיבורים אחרים (כגון אכילס, אודיסאוס...) ועלילות מלחמת טרויה. סופו של תור הגבורה הוא בחורבן טרויה ומותם של הנוטלים חלק במלחמה.

תור הברזל – התקופה הנוכחית, דור בני-התמותה, החיים בסבל ועול קשה מנשוא. חייהם קצרים, נתונים למחלות ולמלחמות בלתי פוסקות. הוא מסיים את התקופה המיתולוגית הקסומה, ומביא אל ההווה העגום וחסר המעוף.

טבע במיתולוגיה היוונית

בסיפורי המיתולוגיה היוונית, גם אם הם דמיוניים, ניתן למצוא הרבה אזכורים לעקרונות מדעיים או תופעות טבע, וכן ניסיונות להסבירם גם אם לא בצורה מדעית.

בריאת העולם

ערך מורחב – הסיפור המלא של בריאת העולם במיתולוגיה היוונית

כאוס יצר את הטיטאנים הראשונים, ביניהם גאיה - אלת האדמה, ואת אורנוס - אל השמים. שניהם מהווים ביחד את כדור הארץ.

למה השמיים לא נופלים על האדמה

לאחר המלחמה הראשונה נגד הטיטאנים, זאוס מקלל את אטלס להיות מחזיק השמיים (אוראנוס- השמיים עצמם).

עונות השנה

העונות החמות מתקיימות בזמן שפרספונה שוהה אצל אמה דמטר, ובזמן שפרספונה עם בעלה האדס, מתקיימות העונות הקרות.

בריאת האדם

הטיטאנים פרומתאוס ואפימתאוס קיבלו שתי חביות מלאות בחימר שניתן להפיח בו חיים.

חיים לאחר המוות

כשבן אדם מת, נשמתו נשלחת לשאול, שם היא נשפטת על ידי האדס אל השאול.

אש

אש נוצרה על ידי אל האש והנפחות, הפייסטוס. מסופר שבניו ובנותיו, בעלי כוח שליטה באש.

ברק

האל היווני זאוס יוצר הברק. הקיקלופים, מחשלים את הברקים של זאוס.

צונאמי ורעידות אדמה

צונאמי ורעידות אדמה קורות על ידי האל פוסידון, בדרך כלל כשהוא חש רגשות סוערים כמו כעס ותסכול.

ראו גם

• דמויות מהמיתולוגיה היוונית
• אלים אולימפיים

לקריאה נוספת

• אפי זיו, סודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, מסת"ב 9789655525694
• אפי זיו, גיבורי המיתולוגיה היוונית, כנרת זמורה ביתן, 2021
• אלישע בן מרדכי, האנציקלופדיה של המיתולוגיה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2013(הספר בקטלוג ULI)
• אפרת אביסרור, מיתולוגיה יוונית, עופרים הוצאה לאור, 2004(הספר בקטלוג ULI)
• אפי זיו, מיתולוגיה עכשיו, דניאלה די-נור מוציאים לאור, 2003, מסת"ב 9653780956
• אהרן שבתאי, המיתולוגיה היוונית, תל אביב: מפה, 2000, מסת"ב 9653210351
• גרהארד פינק, מי ומי במיתולוגיה העתיקה, אור יהודה: הד ארצי, 1998;(הספר בקטלוג ULI)
• ישראל שצמן, אנציקלופדיה של העולם הקלאסי, ספרית מעריב, 1981(הספר בקטלוג ULI)
• עדית המילטון, תרגום: אלה אמיתן, מיתולוגיה, הוצאת מסדה, 1957(הספר בקטלוג ULI)
• מעין מזור, אלים, גיבורים ומיתוסים ביוון העתיקה, תל אביב: משרד הביטחון, 2014
• סטיבן פריי, מיתוסים, הוצאת הכורסא, 2022

קישורים חיצוניים

• אוסף סיפורי מיתולוגיה יוונית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• יובל מלחי, פרק 28: המיתולוגיה היוונית: חלק א', חלק ב', חלק ג' וחלק ד', באתר "קטעים בהיסטוריה", 5–16 ביוני 2011
• גילי חסקין, מבוא למיתולוגיה יוונית, באתר של גילי חסקין
• GreekMythology.com, אנציקלופדיה מקוונת למיתולוגיה יוונית (באנגלית)
• THEOI GREEK MYTHOLOGY, אנציקלופדיה מקוונת למיתולוגיה יוונית (באנגלית)
• זאב גוטהולד, "יחס חכמינו למיתולוגיה היוונית", כתב העת פשיטא, תשכ"ז, גיליון קי"ב, מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי
• מיתולוגיה יוונית, דף שער בספרייה הלאומית
• מיתולוגיה יוונית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• מיתולוגיה יוונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)