הומו הביליס
 הומו הביליס
| |
|---|---|
גולגולת של הומו הביליס שהתגלתה בקניה (KNM-ER 1813)
| |
| תקופה | |
| פליסטוקן, 2.3–1.4 מיליון שנה לפני זמננו | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| תת־סדרה: | בעלי אף יבש |
| משפחה: | הומינידיים |
| סוג: | אדם |
| מין: | הומו הביליס |
| שם מדעי | |
 Homo habilis
| |
| |
הומו הביליס (שם מדעי: Homo habilis - "האדם המיומן"), המשתייך למשפחת ההומינידיים, הוא אחד המינים הקדומים של הסוג אדם (הומו). רוב שרידי הומו הביליס התגלו לאורך הבקע הסורי-אפריקני במזרח אפריקה, והם מתוארכים לתקופה שבין 2.33 ל-1.44 מיליון שנה טרם זמננו. מאובנים אלו, שהתגלו במספר אתרים בקניה, בטנזניה ובאתיופיה, משויכים לכמה עשרות פרטים. בנוסף להם נמצאו שתי גולגולות בדרום אפריקה של ימינו[1]. מקובל להתייחס לשתי גולגולות אלו, כמו גם לממצאים הקדומים יותר של הומו הביליס, שמקורם לפני יותר מ-1.9 מיליון שנה, כ"הומו הביליס במובן הרחב" או "דמוי הומו הביליס".
השרידים הראשונים של הומו הביליס התגלו והוגדרו על ידי המשלחת של לואיס ומרי ליקי שפעלה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 בטנזניה. בקרבת שרידי הומו הביליס נמצאו כלי אבן. לואיס ליקי סבר כי אוסטרלופיתקוס לא היה מסוגל ליצור כלי אבן, ולכן סיווג ב-1964 את המאובנים החדשים תחת הסוג הומו[2]. הוא הניח שהומו הביליס המציא את טכניקת ייצור הכלים, ובזכות יכולת זו ניתן לו שמו - האדם המיומן. כיום מניחים שהומינינים נוספים, בני התקופה הפלאוליתית התחתונה, שלטו גם הם בטכניקה האולדובאית לייצור כלי אבן.
ההנחה הרווחת עד שנת 2007, שהסתמכה על תיארוך הממצאים וקווי דמיון מורפולוגיים, הייתה שהומו ארקטוס התפתח ישירות מהומו הביליס, ולכן היה מקובל להניח שהומו הביליס הוא אב קדמון של האדם הנבון המודרני. בשנת 2007 התפרסמו ממצאים חדשים ממזרח אפריקה, שמהם עולה כי הומו הביליס והומו ארקטוס התקיימו זה לצד זה באתרים סמוכים בסביבות 1.5 מיליון שנה לפני זמננו[3]. תגלית זו, יחד עם ממצאים נוספים, מצביעים על פרק זמן ארוך, של כחצי מיליון שנה, שבו שני המינים התקיימו במקביל. מכך עולה שהומו הביליס, ככל הנראה, אינו מהווה חלק משרשרת האבולוציה שהביאה להתפתחותו של האדם הנבון, אלא הוא שייך לענף צדדי שנכחד[4].
היסטוריה של המחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערוץ אולדובאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בני הזוג ליקי עמדו בראש משלחת מחקר למציאת מאובנים של האדם הקדמון בערוץ אולדובאי (Olduvai Gorge) שבטנזניה, שהחלה את עבודתה בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20. מלבד האדם הנבון, האדם הניאנדרטלי, וההומו ארקטוס, ששרידים שלו התגלו לפני כן באפריקה ובאסיה, היו מוכרים אז שני הומינינים נוספים - אוסטרלופיתקוס אפריקנוס ופרנתרופוס רובוסטוס, שהתגלו בדרום אפריקה. החוקרים ניסו למצוא את החוליה החסרה שקישרה לדעתם בין האוסטרלפיתקוס להומו ארקטוס. אחד היתרונות בבחירת אתר חפירות ברמות הבזלתיות של מזרח אפריקה היה היכולת להשתמש בתיארוך מדויק למדי של שכבות הסלע שבהם התגלו המאובנים באמצעות פלאומגנטיזם, כלומר באמצעות מעקב אחר כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ כפי שהוטבע בשכבות הסלע הקדומות.
בנובמבר 1960 מצא ג'ונתן, בנם בן ה-19 של בני הזוג ליקי, לסת תחתונה עם 13 שיניים, חלקי גולגולת, ועצמות נוספות. היה ברור שהממצאים לא מתאימים לפרנתרופוס בויזאי, בעל השיניים הגדולות, שהתגלה באותו אתר שנה קודם לכן. הסמיכות של הממצא לאתר בו נתגלו כלי אבן, מה שהתאים להשערה של לואיס ליקי בדבר המצאת טכניקת הכנת הכלים על ידי בני הסוג הומו, והיותו בעל מאפיינים הדומים מצד אחד להומו ארקטוס ומצד שני לאוסטרלופיתקוס, שכנעו את לואיס ליקי ואת החוקרים שעסקו יחד איתו בניתוח הממצאים בכך שמדובר במין חדש תחת הסוג הומו. הממצא שזכה לכינוי OH 7 משויך לילד זכר בן 12–13, בעל נפח גולגולת של כ-360 סמ"ק (מתאים לנפח של כ-670 סמ"ק אצל בוגר), שחי לפני כ-1.75 מיליון שנה[5][6]. על אף חשיבות הממצא בהיסטוריה של חקר ההומו הביליס, אין כיום תמימות דעים בקרב החוקרים בדבר היותו של הממצא שייך למין זה.
לואיס ליקי וצוות החוקרים שהתלווה אליו השתמשו בממצאים נוספים שהתגלו באותה תקופה בערוץ אולדובאי על מנת להגדיר את המין החדש. בין השאר הם השתמשו בשלוש שיניים, מהן שתיים שבורות, שהתגלו עוד ב-1959 (הממצא מכונה OH 4). הגדרת המין החדש - הומו הביליס - עוררה מחלוקת בקרב קהילת הפלאואנתרופולוגים, והיו בהם כאלו שטענו שלא נערכה השוואה מדוקדקת מספיק למינים אחרים. בראש המתנגדים להגדרת הומו הביליס עמד וילפריד לה גרוס קלארק (Wilfrid Le Gros Clark), חוקר בריטי ידוע. עם השנים נוספו ממצאים שחיזקו את מעמדו של הומו הביליס כמין עצמאי, אך עדיין קיימות ספקות לגבי שיוכו של הומו הביליס לסוג הומו.
במהלך שנות ה-60 התגלו בערוץ אולדובאי מאובנים נוספים המשויכים למין הומו הביליס. הבולט שבהם הוא גולגולת מרוסקת המכונה OH 24 או "טוויגי" (על שם טוויגי - הדוגמנית המפורסמת). הממצא התגלה בשנת 1968 על ידי פיטר נצובה[7]. לאחר שחזור הגולגולת ומציאת שיני הבינה שבוקעות בגיל 20, התברר שהיו אלו שרידים של מבוגר בעל נפח גולגולת של כ-600 סמ"ק שחי לפני כ-1.8 מיליון שנה. ממצא מאוחר יותר מאותו אתר, שהתגלה על ידי המשלחת של דונלד ג'והנסון ב-1986, גרם למספר תהיות. הממצא המכונה OH 62 משויך לנקבה בוגרת שחייתה לפני כ-1.7 מיליון שנה. הגולגולת שלה דומה לגולגולות אחרות של הומו הביליס, אולם עצמות הידיים, שהשתמרו היטב, ארוכות יחסית לעצמות הרגליים. בכך שונה הממצא ממיני הומו אחרים, הומו ארקטוס למשל[8].
שרידי הומו הביליס שהתגלו בטנזניה שמורים במוזיאון הלאומי של טנזניה בדאר א-סלאם.
קובי פורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקובי פורה (Koobi Fora) שליד אגם טורקאנה בקניה נערכו מספר חפירות לצורך איתור מאובנים של האדם הקדמון על ידי משלחות בראשות ריצ'רד ליקי (בנם השני של לואיס ומרי). גם אתר זה, כמו ערוץ אולדובאי, מכוסה בבזלת, מה שמאפשר תיארוך מדויק של שכבות הסלע באמצעות פלאומגנטיזם. הגולגולת הידועה ביותר מבין שלל הממצאים באתר התגלתה על ידי קאמויה קימאו (Kamoya Kimeu) ב-1973. לפי הימצאות שיני הבינה ניתן היה לקבוע שגולגולת זו (KNM ER 1813) שייכת לבוגר. היא התגלתה בשכבת סלע בת 1.9 מיליון שנה, וסווגה תחת הומו הביליס בעזרת סימנים מורפולוגיים. הנתון המוזר בה היה נפחה הקטן - 510 סמ"ק בלבד, הרבה פחות מאשר נפח הגולגולת אצל פרטים בוגרים אחרים של הומו הביליס שהתגלו עד היום[9].
ב-2007 פורסמה תגלית מפתיעה במיוחד מהחפירות החדשות בקובי פורה, שבראשן עומדת מייב ליקי (Meave Leakey), אשתו של ריצ'רד ליקי. מדובר בלסת עליונה של הומו הביליס שהתגלתה בשכבת סלע בת 1.44 מיליון שנה. עד לגילוי זה לא היה קיים תיארוך מדויק של הומו הביליס בן פחות מ-1.65 מיליון שנה, כלומר הממצא מאריך את אורך תקופת הקיום של המין הטקסונומי במאתיים אלף שנה לפחות. הממצא מקטין באופן משמעותי את הסבירות שהומו ארקטוס התפתח מהומו הביליס. מצטיירת תמונה שבה הומו ארקטוס והומו הביליס התקיימו במשך תקופה ממושכת, בת כחצי מיליון שנה, זה לצד זה באתרים סמוכים במזרח אפריקה. הממצאים מחזקים את הסברה שלשניהם יש אב משותף שממנו הם התפתחו במקביל.
שרידי הומו הביליס שהתגלו בקניה שמורים במוזיאון הלאומי של קניה בניירובי.
אתרים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאובן הקדום ביותר שניתן לשייכו למין הומו הביליס התגלה בחדאר שבמשולש עפר באתיופיה. מדובר בלסת עליונה המתוארכת ל-2.33 מיליון שנה טרם זמננו. הממצא המכונה AL 666 התגלה ב-1994 בסמוך לכלים שיוצרו בטכניקת אולדובאי[10]. הממצא הייחודי יכול לרמז על השלבים הראשונים של התפתחות הומו הביליס, ועל הקשר המוקדם שלו לטכניקת ייצור כלי אבן.
שתי גולגולות חלקיות, הדומות אף הן לגולגולת טיפוסית של הומו הביליס התגלו בסוורטקרנס (Swartkrans) שבדרום אפריקה. האחת (StW 53) התגלתה ב-1976, והשנייה (SK 847) התגלתה בנסיבות לא ידועות בערך ב-1949 וסווגה מאוחר יותר תחת המין הומו הביליס. מעמדן הטקסונומי של שתי גולגולות אלו לא התברר סופית, ומקובל להתייחס אליהן כשייכות ל"הומו הביליס במובן הרחב". התיארוך של שתיהן לא מדויק (נמצא בתחום 2.0-1.5 מיליון שנה טרם זמננו). ממצאים נוספים מדרום אפריקה יוכלו לשפוך אור על תחום תפוצתו של הומו הביליס מחוץ לאזור מזרח אפריקה בו ברור כבר היום כי הוא היה נפוץ למדי.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד כה לא נמצא אוסף מאובנים שלם של הומו הביליס המאפשר שחזור מלא של גופו. עם זאת, בעזרת עצמות הידיים והרגליים ניתן להעריך את ממדי גופו. נראה שגובהו של הומו הביליס עמד על 1.0 - 1.3 מטרים, ומשקל גופו היה בטווח 30–45 ק"ג. בעקבות מציאת פריט OH 62 בערוץ אולדובאי מקובל היה לשער שלהומו הביליס היו ידיים ארוכות ביחס לאורך רגליו, בדומה לשימפנזה ובניגוד לאדם המודרני. אולם, מחקרים משווים חדשים, שנעשו על מדגם גדול יותר, אפשרו להעריך בצורה מדויקת את אורך עצם הירך של OH 62, שהשתמרה באופן חלקי. מחקרים אלו שוללים את המסקנה כי ידיו של הומו הביליס היו ארוכות במיוחד[11].
מבנה כף הרגל של הומו הביליס היה שונה מזה של האדם המודרני - כף הרגל הייתה שטוחה ושתי כפות הרגליים נטו האחת כלפי השנייה ("pigeon toe"). להומו הביליס הייתה יכולת הליכה על שתי רגליים, אך ברור שהמבנה חייב צורת הליכה שונה מזו שמאפיינת בני אדם מודרניים. ייתכן שהייתה לו גם יכולת טיפוס על עצים.
השיניים הטוחנות והמלתעות של הומו הביליס היו קטנות באופן ניכר משיני הפרנתרופוס שחי באותו אזור. הדבר מעיד על אי יכולתו של הומו הביליס לאכול מזון קשה במיוחד, שדורש זמן לעיסה ממושך. נפח הגולגולת (Cranial capacity) של הומו הביליס טיפוסי היה כ-590 עד 687 סמ"ק (641 סמ"ק בממוצע) - כמחצית מנפח הגולגולת של האדם המודרני. גודל זה מצביע על כך שמוחו של הומו הביליס היה קטן ממוחו הממוצע של הומו ארקטוס בן תקופתו - כ-900 סמ"ק, אך גדול מנפח מוחם של מיני האוסטרלופיתקוס.
השונות של נפחי הגולגולת בקרב המאובנים שהתגלו גדולה למדי. ייתכן שהדבר קשור להבדל משמעותי בגודל הגוף בין שני הזוויגים. בקובי פורה שבקניה התגלתה גולגולת גדולה במיוחד. נפח הגולגולת של ממצא זה, המכונה KNM ER 1470, מוערך ב-775 סמ"ק. גולגולת זו שהתגלתה ב-1972, סווגה תחילה תחת הומו הביליס, אך כיום נוטים לשייך אותה למין נפרד - הומו רודולפנסיס (Homo rudolfensis)[12]. הגולגולת הייתה מפותחת באופן יחסי ובדיקה מדוקדקת הצביעה על אונה קדמית מפותחת (בעלת פיתולים רבים) במוח[13]. מקובל להניח שהתפתחות של אונה זו מעידה על קיום אזור ברוקה במוח, שהוא, אצל בני אדם מודרניים, אחד האזורים האחראים על כושר הדיבור. לא ברור עדיין אם מאפיינים דומים קיימים בגולגולות המשויכות באופן ודאי יותר להומו הביליס, או שהתפתחות האונה הקדמית אופיינית לענף אחר של הסוג הומו.
אורח חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקומות המחיה של הומו הביליס היו סמוכים למקורות מים, כמו אגמים ונהרות. הוא חי בסוואנה אפריקאית, באזור שבו היה חשוף למדי להתקפות של טורפים גדולים. אין ראיות לכך שהומו הביליס היה מסוגל לצוד בעלי חיים גדולים, אך צורת שיניו שמתאימה לאכילת בשר מעידה כי ייתכן שבשר היווה חלק מהתפריט שלו. הומו הביליס היה כנראה אוכל-כול, שיכול היה לאכול הן בשר שמקורו בציד חיות קטנות או שאריות של נבלות והן פירות וחלקי צמחים אחרים (פקעות, עלים, וכדומה). השיניים הטוחנות הקטנות שלו ומבנה הלסת מעידים על כך שהוא לא היה מסוגל לאכול צמחים הדורשים זמן לעיסה ממושך[14].
קרוב לוודאי שהומו הביליס, בדומה להומינידיים אחרים, השתמש במקלות לצורכי היום יום. הם יכלו לשרת אותו במגוון שימושים, כמו למשל: חפירה, הגנה ומשחק. מקובל להניח שהומו הביליס ידע להכין גם כלי אבן. מאובני הומו הביליס רבים התגלו בסמוך לריכוז כלי אבן שהוכנו בטכניקת אולדובאי. כלי האבן יכלו לשמש לצורך הגנה, ציד, משחק, ריסוק עצמות לשם אכילת מח עצם, חיתוך בשר, פשיטת עורות של בעלי חיים, ועיבוד עצמות ומקלות לצורך הכנת כלים.
שאלות פתוחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר שאלות פתוחות קשורות להומו הביליס. חלקן עוסקות בוויכוח בדבר מעמדו הטקסונומי:
- האם יש לסווגו כמין טקסונומי נפרד?
- האם הוא שייך לסוג הומו?
המעמד הטקסונומי של הומו הביליס קשור ישירות להבנת הקשר האבולוציוני שלו עם מיני הומו אחרים שחיו באותה תקופה בסמיכות לו - הומו ארקטוס, הומו ארגסטר והומו רודולפנסיס[15], כמו גם הקשר האבולוציוני שלו למיני הומינינים אחרים, למשל אוסטרלופיתקוס אפריקנוס ופרנתרופוס בויזאי. מעניינת במיוחד השאלה אם הוא מהווה אב ישיר של האדם הנבון המודרני, או שמא הוא שייך לענף צדדי שנכחד.
אורח חייו של הומו הביליס עדיין לוט בערפל, וגם הקשר שלו לכלי האבן שנמצאו בסביבת מגוריו אינו ודאי, אם כי סביר להניח שהוא שלט בטכניקת הכנת הכלים, לכל הפחות כמו שאר ההומינינים בני תקופתו. ממצאים נוספים יוכלו לעזור לנו להבין את הגורמים שאפשרו לו לשרוד במשך למעלה מחצי מיליון שנה בסביבה עוינת, מלאה בחיות טרף, תוך כדי תחרות עם מינים קרובים. גם הסיבות שהביאו להכחדתו לפני כ-1.4 מיליון שנה לא ידועות לאשורן. ייתכן שהבנת האינטראקציה של הומו הביליס עם אותם הומינינים ששרידיהם נמצאו בסמוך לו (באותם אתרים ובאותן שכבות סלע) יוכלו לשפוך אור על שאלות אלה.
לוח זמנים משוער של שושלת האדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Last Human: A Guide to Twenty-Two Species of Extinct Humans by G. J. Sawyer, Viktor Deak, Esteban Sarmiento, and Richard Milner, Yale university press, 2007. ISBN 0300100477
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הומו הביליס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הומו הביליס, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- הומו הביליס, באתר GBIF (באנגלית)
- יואל רק, הקדומה בגולגולות האדם (חלק חמישי הומו הביליס)
- אסף רונאל, הומו הביליס, באתר הארץ, 1 בפברואר 2019
- עפרי אילני, אבותיו של המין האנושי חיו זה לצד זה, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2007
- תיאור של הומו הביליס, באתר archaeologyinfo (באנגלית)
- רשימה קצרה של מאובני פרימטים שהתגלו בעולם, בוויקיפדיה האנגלית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רשימה הכוללת את רוב שרידי הומו הביליס - כולם התגלו באפריקה
- ^ Leakey, L. S. B., Tobias, P. V. and Napier, J. R., A new species of the genus Homo from Olduvai Gorge, Nature 202 (1964), 7–9
- ^ F. Spoor, M. G. Leakey, P. N. Gathogo, F. H. Brown, S. C. Antón, I. McDougall, C. Kiarie, F. K. Manthi & L. N. Leakey, Implications of new early Homo fossils from Ileret, east of Lake Turkana, Kenya, Nature 448, 688-691, 9 August 2007
- ^ אודות הגילויים משנת 2007 באתר של כתב העת Archaeology
- ^ OH 7 בוויקיפדיה באנגלית
- ^ תיאור של OH 7
- ^ תיאור של OH 24 - "טוויגי"
- ^ התהיות סביב OH 62
- ^ תיאור של KNM ER 1813
- ^ W. H. Kimbel et al., Late Pliocene Homo and Oldowan Tools from the Hadar Formation (Kada Hadar Member), Ethiopia, Journal of Human Evolution, Volume 31, Issue 6, December 1996, Pages 549-561
- ^ Martin Haeusler and Henry M. McHenry, Body proportions of Homo habilis reviewed, Journal of Human Evolution, Volume 46, Issue 4, April 2004, Pages 433-465
- ^ תיאור של KNM ER 1470
- ^ Dean Falk, Cerebral Cortices of East African Early Hominids, Science, Vol. 221. no. 4615, pp. 1072 - 1074
- ^ Peter S. Ungara, Frederick E. Grineb, Mark F. Teafordc, and Sireen El Zaatari, Dental microwear and diets of African early Homo, Journal of Human Evolution, Volume 50, Issue 1, January 2006, Pages 78-95
- ^ אודות התהיות סביב ממצאי הומו הביליס והומו רודולפנסיס
