מרי ליקי

מרי ליקי
Mary Leakey
לידה	6 בפברואר 1913; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	9 בדצמבר 1996 (בגיל 83); ניירובי, קניה
ענף מדעי	פלאואנתרופולוגיה
מקום מגורים	קניה
פרסים והוקרה	פרס אליזבת בלקוול (1980); Gold Medal of the Society of Woman Geographers (1975); עמית האקדמיה הבריטית; מדליית פרסטוויץ' (1969); עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; מדליית האברד (1962) ;
בן או בת זוג	לואיס ליקי (25 בדצמבר 1936–1 באוקטובר 1972)
צאצאים	ריצ'רד ליקי, פיליפ ליקי, ג'ונתן ליקי
תרומות עיקריות
	גילוי שרידי פרוקונסול אפריקני ופרנתרופוס רובוסטוס ושרידים נוספים של הומינינים באפריקה.

מרי ליקי (באנגלית: Mary Leakey;‏ 6 בפברואר 1913 - 9 בדצמבר 1996) הייתה ארכאולוגית בריטית ואנתרופולוגית, הראשונה למצוא את הגולגולת המאובנת של פרוקונסול אפריקני, שנחשב לאחד מאבות האדם המודרני. כן גילתה גולגולת של הפרנתרופוס רובוסטוס בערוץ אולדובאי.

במשך רוב הקריירה שלה היא עבדה יחד עם בעלה, לואיס ליקי, בערוץ אולדובאי, בחשיפת הכלים ומאובנים של ההומיננאים. היא פיתחה מערכת לסיווג כלי האבן שנמצאו באולדובאי. היא גם גילתה את שביל העקבות המאובנים בלייטולי. בשנת 1960 היא מונתה למנהלת החפירה באולדובאי, ולאחר מכן קיבלה אחריות מלאה על האתר וגייסה לכך צוות משלה. לאחר מותו של בעלה היא הפכה לפלאואנתרופולוגית מובילה, וביססה את מסורת משפחת ליקי על ידי אימון בנה, ריצ'רד, בתחום.

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. חסר מידע מ-1933 ואילך.

ילדות

מרי ליקי נולדה כמרי דגלאס ניקול בלונדון לארסקין אדוארד ניקול וססיליה מריון (למשפחת פרר). מאחר שאביה עבד כצייר, המתמחה בציורי נוף בצבעי מים, משפחת ניקול נדדה וביקרה במקומות רבים בארצות הברית, איטליה ומצרים. את ציורי הנוף שלו, מכר ארסקין באנגליה. ארסקין ניקול פיתח משיכה לאגיפטולוגיה במסעותיו. מצד אמה, מרי ליקי היא צאצא ישיר של ג'ון פרר שעסק בעתיקות והראשון לזהות שכלי הצור העתיקים היו מלאכת האדם הקדמון^[1], ובן דודה היה הארכאולוג שפרד פרר. משפחת פרר הייתה פעילה בתנועה לביטול העבדות באימפריה הקולוניאלית הבריטית במהלך המאה ה-19 והקימה כמה קהילות לעבדים משוחררים. שלוש מהקהילות הללו שרדו עד שנת 1984, לפי האוטוביוגרפיה שלה: בקניה, בדרום אפריקה ובהודו.

משפחת ניקול בילתה הרבה מזמנה בדרום צרפת ומרי למדה צרפתית רהוטה. היא הזדהתה עם הרוח ההרפתקנית של אביה, והתלוותה אליו לטיולים ומסעות ארוכים.

בשנת 1925, כאשר מרי הייתה בת 12, עברה המשפחה ללז איזי (Les Eyzies) בתקופה בה אלי פיירוני (Elie Peyrony) חפר את אחת המערות שם. פיירוני לא הבין את המשמעות של ממצאיו, ולא חפר בצורה מדעית שבשלב מוקדם זה של הארכאולוגיה. מרי קבלה אישור לעבור על ממצאיו, ושם הוצת העניין שלה בפרהיסטוריה. שם היא גם התחילה את אוסף כלי האבן שלה ופיתחה את המערכת הראשונה שלה לסיווגם. באותו החורף, עברה משפחה לקבררט, כפר במחוז לוט, צרפת. שם היא פגשה את אבה למוזי (Lemozi), כומר הכפר, שהתיידד עימה והפך למנחה שלה לזמן מה. השניים סיירו במערת פש מרל (Pech Merle) וצפו בציורים הפרהיסטוריים של תאו וסוסים.

השכלה

בהיותה בת 13 אביה נפטר. אמה מכרה את כל ציוריו והן חזרו לאנגליה לקנזינגטון, ושם מרי הלכה ללמוד במנזר קתולי. היא גורשה מהמנזר ואמה שכרה שני חונכים, שלא הצליחו יותר מהנזירות. מרי התעניינה רק בציור וארכאולוגיה. עם רקורד כזה היה בלתי אפשרי עבורה להתקבל לאוניברסיטת אוקספורד, ואחד הפרופסורים הודיע לאימה שחבל אפילו למלא את טופסי ההרשמה. למרי לא היה שום קשר נוסף עם האוניברסיטה עד שהוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד בשנת 1951 שנים רבות אחר כך. המשפחה הקטנה גרה בקנזינגטון, שם היא יכלה להשתתף בהרצאות בנושאי ארכאולוגיה ונושאים קשורים בקולג' האוניברסיטאי של לונדון ובמוזיאון לונדון, שם למדה תחת מורטימר וילר. היא נרשמה למספר חפירות שתתקיימנה בקיץ. וילר היה הראשון לקבל אותה לחפירה בסנט אלבנס באתר הרומי של ורולמיום (Verulamium). החפירות השניות של מרי היו בהמבורי (Hembury), אתר נאוליתי, תחת דורותי לידל, שהדריכה אותה במשך ארבע שנים. האיורים של מרי לכלים של דורותי משכו את תשומת הלב של גרטרוד קאנטון-תומפסון, ובשלהי 1932 היא נכנסה לתחום כמאיירת בספרה של קאנטון-תומפסון, The Desert Fayum.