דיוניסיוס איש פוקאיה
| לידה |
המאה ה־6 לפנה״ס  |
|---|---|
| תפקיד |
סטרטגוס |
  | |
דיוניסיוס, (ביוונית: Διονύσιος; המאה ה-5 לפנה"ס) היה מפקד צי איוני בן העיר פוקאיה. התפרסם כמפקד הכוחות האיונים המורדים בקרב לאדה נגד ממלכת פרס האחמנית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת המרד האיוני שהנהיג אריסטגורס ממילטוס קיבצו המורדים צי של ספינות מערים שונות. דיוניסוס היה המפקד של 3 ספינות שבאו מפוקאיה, מספר זעום לעומת המספרים שהביאו הערים האחרות. אולם במהלך אספת הקצינים התבלט דיוניסוס בנאום שנשא בפני חבריו לפיקוד: "ענייננו, אנשים איונים, עומדים על חודה של תער, או שנהיה חופשים או עבדים... ועתה אם אתם רוצים לקבל עליכם לשאת עמל, תהיינה לכם לפי שעה יגיעות, אחר כך יהיה בידכם להתגבר על אויביכם ולהיות חופשים. אבל אם אתם מתמכרים לחיי תפנוקים ולאי-סדרים, אין לי שום תקווה בשבילכם..."[1] המפקדים האחרים התרשמו מדבריו ונתנו לו לפקד על כל הצי שכלל 353 טריארות. הוא דרש מאנשיו משמעת ברזל ואימן אותם יום ולילה בתרגילים מפרכים. האימונים כללו תנועה בטור עורפי, שהייתה התנועה הסטנדרטית של אוניות אל זירת הקרב, דייקפלוס (diekplous) ולוחמת סיפונים. זוהי העדות הכתובה הראשונה לשימוש בדייקפלוס, שנחשב לאחת מתנועות התקיפה לניגוח היעילות ביותר בלוחמה הימית בעת העתיקה. הדייקפלוס בוצע על ידי שייטת הערוכה בשורה חזיתית או פונה ועוברת מטור עורפי לשורה חזיתית. מטרת האוניות התוקפות הייתה להבקיע דרך (diekplein) אוניות האויב המסודרות גם הן במערך חזיתי, לשבור את משוטיהן תוך כדי ההבקעה ועל ידי כך לשתק את תנועתן. כשהן חסרות יכולת לנוע, חשופות האוניות הפגועות למהלומות ניגוח קטלניות נוספות. אולם האיונים זעמו על כך שאדם שהביא עמו רק שלוש ספינות נותן להם פקודות קשות כל כך, והפסיקו לציית לו. המצב בצי האיוני היה בכי רע, חוסר סדר שרר בכל. הפרסים שיחדו את הקפטנים של הספינות שבאו מסאמוס כדי שבשעת הקרב יערקו. קרב לאדה הוכרע למעשה עוד בטרם החל, כאשר התחיל הקרב נמלטו מרבית הספינות הסאמיות, מה שזרע פאניקה בצי וספינות מלסבוס נמלטו גם הן, הפרסים זכו בניצחון מוחץ. במהלך הקרב דיוניסוס שבה שלוש ספינות פרסיות, הוא נמלט אתן לפיניקיה ושדד ספינות מסחר. בכסף שהרוויח נמלט לסיציליה והפך לשודד ים. אולם בזז רק ספינות קרתגיות ואטרוסקיות ולא נגע לרעה ביוונים.[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה. העתק דיגיטלי באתר "דעת".
- הרודוטוס. היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998.
- צבי הרמן. קרתגו - המעצמה הימית. תל אביב, הוצאת מסדה, 1963.
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, תשס"ב (הספר בקטלוג ULI)
- Herodotus. Translated by A.D. Godley. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1922 (reprinted 1971). Digitized copy in: Perseus
- Bulwer, Edward Lytton. Athens, Its Rise and Fall: With Views of the Literature, Philosophy, and Social Life of the Athenian People. New York: Harper & brothers Publishers, 1852.
- Rawlinson, George; Benjamin Jowett, Henry Graham Dakyns and Edward James Chinnock. Greek Historians: The Complete and Unabridged Historical Works of Herodotus, Thucydides, Xenophon and Arrian. New York: Random House Incorporated, 1942.
- Shaw, Philip. The Sublime. New York: Routledge, 2006.
- Thirlwall, Connop. A History of Greece. London: Longman, Brown, Green & Longmans, 1846.
- Waltari, Mika; The Etruscan (Turms kuolematon, 1955).