לדלג לתוכן

דיוויזיית המילואים ה-49 (האימפריה הגרמנית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיוויזיית המילואים ה-49
49. Reserve-Division
סמל מפקדת דיוויזיה בצבא הקיסרי הגרמני
סמל מפקדת דיוויזיה בצבא הקיסרי הגרמני
פרטים
מדינה הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית
שיוך צבא הקיסרות הגרמנית
סוג דיוויזיה
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 25 בספטמבר 191419 בדצמבר 1918 (4 שנים)
מלחמות מלחמת העולם הראשונה
פיקוד
מפקדים מפקדים

דיוויזיית המילואים ה-49גרמנית: 49. Reserve-Division) הייתה דיוויזיה של צבא הקיסרות הגרמנית. הדיוויזיה לחמה במלחמת העולם הראשונה, ופורקה עם סיומה.

הדיוויזיה הוקמה בספטמבר 1914 ואורגנה במהלך החודש הבא, והגיעה לקו באמצע אוקטובר.[1] היא הייתה חלק מהגל הראשון של דיוויזיות חדשות שהוקמו בתחילת מלחמת העולם הראשונה, דיוויזיות המילואים ה-43 עד ה-54. הדיוויזיה הייתה בתחילה חלק מקורפוס המילואים ה-25. הדיוויזיה גויסה בתחילה באזור הצבאי החמישי, שכלל את פרובינציית פוזן וחלק גדול משלזיה התחתונה בפרובינציית שלזיה, ולאחר מכן קיבלה תגבורות מהמחוז הצבאי הרביעי, שכלל את פרובינציית סקסוניה, דוכסות אנהלט וכמה ממדינות תורינגיה.

רגימנט המילואים ה-226, 12.11.1914

דיוויזיית המילואים ה-49 לחמה בתחילה בחזית המזרחית, ונכנסה לקו באמצע אוקטובר. היא נלחמה בקרב לודז' בנובמבר-דצמבר 1914 ולאחר מכן בילתה את רוב התקופה עד אמצע 1915 בלחימה לאורך נהרות ראוקה ובזורה. ביולי ובאוגוסט 1915 היא נלחמה בקרב על ורשה ולאחר מכן השתתפה בקרבות ההמשך כאשר הכוחות הגרמניים הדפו את הרוסים בחזרה לקו לאורך הנהרות שחרה וסרבץ'. הדיוויזיה נשארה על קו שחרה/סרבץ' עד אוגוסט 1916. לאחר מכן לחמה הדיוויזיה באזורים שונים של הקו, כולל בקרפטים, עד ינואר 1917, אז הועברה לחזית המערבית. בשנת 1917, היא נלחמה בקרב אראס, קרב פשנדל, וקרב קמברה. היא נשארה בקו באזור פלנדריה עד סוף המלחמה. הדיוויזיה פורקה בשנת 1919 במהלך פירוז הצבא הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה.

ב-1917, המודיעין של בעלות הברית העריך את הדיוויזיה כדיוויזיה טובה. בשנת 1918 היא דורגה כדיוויזיה מדרג שני.[1] [2]

  • גנרל חיל הרגלים אלפרד פון בריזן (25 בספטמבר 1914 – 11 בנובמבר 1914)
  • גנרל-לויטננט אנטון פון תיזנהאוזן (12 בנובמבר 1914 – 21 בנובמבר 1914)
  • גנרל-לויטננט פרדיננד וינקר פון דאנקנשווייל (22 בנובמבר 1914 – 23 בנובמבר 1914)
  • גנרל-לויטננט אנטון פון תיזנהאוזן (23 בנובמבר 1914 – 24 בנובמבר 1914)
  • גנרל-מיור ויקטור האנדורף (25 בנובמבר 1914 – 3 בספטמבר 1915)
  • גנרל חיל הפרשים פרידריך פון ברנהרדי (4 בספטמבר 1915 – 30 בספטמבר 1916)
  • גנרל-מיור אויגן ריטר פון צלנר (1 באוקטובר 1916 – 17 בינואר 1917)
  • גנרל-מיור פריץ פון אונגר (1 בינואר 1917 – 14 בינואר 1918)
  • גנרל-מיור אוסקר צאנקה (15 בינואר 1918 – 8 במרץ 1918)
  • גנרל-מיור ארנסט פון אוכטריץ אונד שטיינקירך (9 במרץ 1918 – 19 בדצמבר 1918)
תאריך

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Ruhmeshalle unserer Alten Armee. Herausgegeben auf Grund amtlichen Materials des Reichsarchivs, Militär-Verlag, Berlin 1927, S. 66, 113–114.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 49. Reserve-Division (Chronik 1914-1918)
  2. ^ Histories of Two Hundred and Fifty-One Divisions of the German Army which Participated in the War (1914-1918), compiled from records of Intelligence section of the General Staff, American Expeditionary Forces, at General Headquarters, Chaumont, France 1919 (1920), pp. 485-488.