דואת

הדואת (במצרית עתיקה: dwꜣt, הגייה אגיפטולוגית: "do-aht"), המכונה גם אמנטס (ביוונית עתיקה: Ἀμένθης, רומניזציה: Aménthēs) או טה (בקופטית: Ⲧⲏ, רומניזציה: Tēcient), הוא עולם המתים במיתולוגיה המצרית העתיקה. הייצוג שלו בהירוגליפים הוא כוכב בתוך מעגל: 𓇽. האל אוסיריס נחשב לאדון השאול. אוסיריס היה המומיה הראשונה כפי שמתואר במיתוס אוסיריס וגילם את הלידה מחדש והחיים לאחר המוות. עולם המתים היה גם מקום מגוריהם של אלים שונים ואחרים יחד עם אוסיריס.

הגאוגרפיה של הדואת דומה בעיקרה למתאר העולם שהמצרים הכירו: ישנם מאפיינים מציאותיים כמו נהרות, איים, שדות, אגמים, תלים ומערות, אך ישנם גם אגמי אש דמיוניים, חומות ברזל ועצי טורקיז. ב"ספר שתי הדרכים" (כתבי ארונות קבורה) יש אפילו תמונה דמוית מפה של הדואת.^[1]

נשמות שוכנות, אלים ושדים

הדואת היה גם מקום מגורים לאלים שונים, כולל אוסיריס, אנוביס, תחות, הורוס, חתחור ומאעת, וכולם מופיעים בדרכה של הנפש המתה כשהיא נעה בהליך השיפוט. למרות קיומם של תושבי הדואת הרבים דמויי השדים, אין הדבר מקביל לתפיסות הגיהנום בדתות האברהמיות, שבהן נידונות נשמות ייסורי אש. במחשבה המצרית העתיקה, העונש המוחלט לרשעים היה שלילת החיים שלאחר המוות למוות, חידלון מלהתקיים בצורה האינטלקטואלית (מצרית עתיקה: ꜣḫ; הגייה מצרית: אקה). הרוחות של עולם המתים לא היו מרושעות, אלא פעלו לפי הנחיית האלים, כדי לספק את הניסיונות השונים שהמנוח נאלץ להתמודד איתם.^[2]

מסלול השמש בעולם המתים

הדואת היה האזור דרכו עבר אל השמש רע ממערב למזרח בכל לילה. היה זה המקום בו נלחם רע בעאפפ, שגילם את הכאוס הקדמוני שהשמש הייתה צריכה להביס כדי לזרוח בכל בוקר ולהחזיר את הסדר לכדור הארץ. היה זה גם המקום שאליו הלכו נשמותיהם של אנשים לאחר המוות לשיפוט, אם כי זה לא היה ההיקף המלא של החיים שלאחר המוות.^[3] חדרי קבורה יצרו נקודות מגע בין העולם הארצי לבין הדואת. ככזה, הגדה המערבית של הנילוס הייתה קשורה למתים ודוברות הלוויה היו מחקות את מסעו של אל השמש רע בשמים במהלך היום. האקה (החלק המודע של הנשמה)^[4] יכול היה להשתמש בקברים כדי לעבור הלוך ושוב מהדואת.^[2]

בכל לילה עבר אל השמש רע דרך הדואת והביא לתחייה למתים כתגמול עיקרי. כשהופיע בעולם המתים צורתו הייתה כצורת ראש איל. רע עבר מתחת לעולם על דוברת אתת שלו ממערב למזרח. במהלך המסע המחתרתי, הפך מצורתו הקשישה של אתום לצורתו הצעירה של ח'פרי - השמש הזורחת החדשה. תפקידו של הפרעה המת, שסגדו לו כאל, היה מרכזי גם במיתולוגיה סביב מושג הדואת, המתואר לעיתים קרובות כזהה לרע.^[5]

יחד עם אל השמש נסע הפרעה המת דרך הדואת, ממלכת אוסיריס, תוך שימוש בידע המיוחד שהיה אמור להחזיק, אשר תועד בכתבי ארונות קבורה, ששימש מדריך לעולם הבא לא רק עבור פרעה אלא עבור כל הנפטרים. לפי האמדואת, העולם התחתון מורכב משנים-עשר אזורים המסמנים את שתים-עשרה השעות של מסע אל השמש דרכו, נלחם בעאפפ על מנת להחזיר את הסדר לכדור הארץ בבוקר; כאשר קרניו האירו את הדואת במהלך המסע, הם החיו את המתים שכבשו את העולם התחתון ונתנו להם ליהנות מהחיים שאחרי המוות באותה שעה של הלילה כשהם היו בנוכחות אל השמש, ולאחר מכן הם חידשו את שנתם, כשהם ממתינים לשובו של האל בלילה שלאחר מכן.^[1]

מקום המתים

שאר המתים עברו דרך החלקים השונים של הדואת כדי להישפט, אך לא כדי להתאחד עם אל השמש כמו הפרעה המת. אם המנוח היה מצליח לעבור שדים ואתגרים שונים, אז הוא היה מגיע למשפט המתים. בטקס זה, משימתו הראשונה של הנפטר הייתה לפנות בצורה נכונה לכל אחד מארבעים ושניים שופטי מאעת (אנ') בשמו, תוך כדי קריאת החטאים שלא עשו במהלך חייהם.^[6] לאחר שאישר כי הם חפים מפשע, נשקל לב המנוח על ידי אנוביס כנגד נוצת המאעת, המייצגת אמת וצדק. כל לב הכבד יותר מהנוצה נכשל במבחן, נדחה ונאכל על ידי אמות, זולל הנפשות, כיוון שאנשים אלו נשללו מהקיום לאחר המוות בדואת. הנשמות שהיו קלות יותר מהנוצה עברו את המבחן החשוב ביותר הזה, והורשו להמשיך במסעם לעבר ארו, "שדה הקנים", גרסה אידיאלית של העולם שהכירו, בו יחרשו, יזרעו ויקצורו יבולים בשפע.^[1]

מקורות

מה שידוע על הדואת נובע בעיקר מכתבי קבורה כמו ספר השערים, ספר המערות, כתבי ארונות קבורה, אמדואת^[1] וספר המתים.^[7]^[3] כל אחד מהכתבים הללו מילא מטרה אחרת והציג תפיסה שונה של הדואת. כתבים שונים עלולים לא לעלות בקנה אחד עם האחרים. כתבים ששרדו נבדלים זה מזה בגיל ובמקור, וסביר להניח שמעולם לא הייתה תפיסה אחידה אחת של הדואת, כמו המקרה של מושגים תאולוגיים רבים במצרים העתיקה.^[1]

ספר המתים וכתבי ארונות קבורה הוכנו כספרי הדרכה למעבר דרך טיבו המסוכן של הדואת ואל חיים כאקה (ꜣḫ) לאנשים שמתו לאחרונה. בחלק מהכתבים הללו מודגשות תלים ומערות, המאוכלסים באלים, שדים או חיות על טבעיות, אשר איימו על הנפטר במהלך מסעו. מטרת הספרים אינה לפרוש גאוגרפיה, אלא לתאר רצף של טקסי מעבר שהמתים יצטרכו לעבור כדי להגיע לחיי נצח.^[1]

בתרבות הפופולרית

הדואת מופיע כמיקום מרכזי בסדרת משפחת קיין והאלים המצריים של ריק ריירדן. מתגלה ב"כתר תלמי" (אנ') שיש קשרים ל"ערפל" מסדרת "כרוניקות מחנה חצוי הדם" (אנ') של ריורדן.
הדואת מופיע כרמה סודית במשחק הווידאו (Spelunky 2).
בחבילת ההרחבה "קללת הפרעונים" שבמשחק הווידאו Assassin's Creed Origins, אשר מתרחש בהיסטוריה הבדיונית של סדרת משחקי Assassin's Creed וחוקר את מקורותיה הקדומים של אחוות המתנקשים במצרים העתיקה, הדואת הוא היבט חשוב של המשחק כשהדמות הראשית, באייק מסיווה, נכנסת אליו מספר פעמים.
הדואת מופיע בפרק "Asylum" בסדרת היקום הקולנועי של מארוול "מון נייט" (2022), המשודרת בשירות הסטרימינג דיסני+, כמקום שבו מארק ספקטור והאלטר אגו שלו סטיבן גרנט מודרכים על ידי האלה המצרית תאורת בחיים שלאחר המוות לאחר שנהרגו על ידי ארתור הארו.^[8]
בסדרת הסרטים לילה מוטרף במוזיאון, קבוצה של אלוהויות לוחמות בעולם התחתון מופיעות בלילה מוטרף במוזיאון 2 כאשר קאמונרה משתמש בשילוב כדי לפתוח את השער לעולם התחתון ולזמן צבא של לוחמי הורוס. הלוחמים מופיעים מעולם המתים נושאים חניתות מוכנות לתקוף ולהצטרף למאבק של קאמונרה להשתלט על העולם.
ביצירתו של מחבר דור הביט המכונן ויליאם ס. בורוז, "ארצות המערב" (אנ'), האנטי-גיבור קים קרסון שמטייל בזמן חוקר את הדואת ומתעמת עם תושביו.^[9]

ראו גם

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Taylor, John H. (2001). Death and the Afterlife in Ancient Egypt. Chicago, IL: The University of Chicago Press. p. 34. ISBN 0226791645.
^ ¹ ² Pinch, G. (1994). Magic in Ancient Egypt. British Museum Press.
^ ¹ ² Faulkner, R., ed. (2000). The Egyptian Book of the Dead: The book of going forth by day. Translated by Faulkner, R. Chronicle Books. p.143
^ Kandil, Hoda Abd allah (2012). "The Function and Symbolism of the Akh in Ancient Egypt". Faculty of Arts Journal. 87 (49 P2). Mansoura University : Faculty of Arts: 1–14 – via Al Manhal Platform.
^ Weigal, Arthur Edward Pearse Brome (2005-05-27). A Guide to the Antiquities of Upper Egypt. Kegan Paul Library of Ancient Egypt (revised 1st ed.). Taylor & Francis. p. 199. ISBN 978-071031002-6. from Abydos to the Sudan Frontier
^ Coogan, Michael D. (2013). A Reader of Ancient Near Eastern Texts: Sources for the Study of the Old Testament,"Negative Confessions". New York: Oxford University Press. pp. 149–150.
^ Taylor, John, ed. (2010). Ancient Egyptian Book of the Dead. British Museum Press.
^ Dinh, Christine (April 27, 2022). "'Moon Knight': Episode 5 Details Log". Marvel.com. Archived from the original on April 27, 2022. Retrieved April 27, 2022.
^ Burroughs, William S. (1987). The Western Lands. NY: Viking. ISBN 0670813524.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דואת בוויקישיתוף

"Apophis in the Duat". Egypt Legends. Archived from the original on 2006-05-07.

[TJH-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Taylor, John H. (2001). Death and the Afterlife in Ancient Egypt. Chicago, IL: The University of Chicago Press. p. 34. ISBN 0226791645.

[PG-2] ¹ ² Pinch, G. (1994). Magic in Ancient Egypt. British Museum Press.

[FR-3] ¹ ² Faulkner, R., ed. (2000). The Egyptian Book of the Dead: The book of going forth by day. Translated by Faulkner, R. Chronicle Books. p.143

[4] Kandil, Hoda Abd allah (2012). "The Function and Symbolism of the Akh in Ancient Egypt". Faculty of Arts Journal. 87 (49 P2). Mansoura University : Faculty of Arts: 1–14 – via Al Manhal Platform.

[5] Weigal, Arthur Edward Pearse Brome (2005-05-27). A Guide to the Antiquities of Upper Egypt. Kegan Paul Library of Ancient Egypt (revised 1st ed.). Taylor & Francis. p. 199. ISBN 978-071031002-6. from Abydos to the Sudan Frontier

[6] Coogan, Michael D. (2013). A Reader of Ancient Near Eastern Texts: Sources for the Study of the Old Testament,"Negative Confessions". New York: Oxford University Press. pp. 149–150.

[7] Taylor, John, ed. (2010). Ancient Egyptian Book of the Dead. British Museum Press.

[8] Dinh, Christine (April 27, 2022). "'Moon Knight': Episode 5 Details Log". Marvel.com. Archived from the original on April 27, 2022. Retrieved April 27, 2022.

[9] Burroughs, William S. (1987). The Western Lands. NY: Viking. ISBN 0670813524.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]