אמות (מיתולוגיה)
 | |
| תפקיד | זוללת המתים |
|---|---|
| תרבות |
מיתולוגיה מצרית  |
  | |
אמות היא מפלצת מהמיתולוגיה המצרית. פירוש שמה הוא "זוללת המתים". (אמות במצרית: עמ=לבלוע, מות=מוות, מילולית: "הבולע את המתים" [דרוש מקור][מפני ש...])
אמות היא הכלאה בין תנין, אריה והיפופוטם - שלושת בעלי החיים "אוכלי האדם" הגדולים ביותר שהיו ידועים למצרים הקדמונים. תפקידה היה לאכול את אלה שנשפטו על מעשיהם הרעים וקיבלו גזר דין מוות.
שקילת הלב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר המתים היה אוסף של טקסטים לקבורה ששימשו להדרכת המתים לדואט(אנ'), העולם התחתון המצרי. תהליך משפט המתים תואר בפרק 125. שליט דואט, אוסיריס, ניהל את המשפט. תיאורי הממלכה החדשה של סצנה זו התרחשו בהיכל שתי האמיתות. אנוביס, שומר המאזניים, הוביל את המתים לעבר מאזני השקילה. אמות התמקמה קרוב לסולם, ממתינה לתוצאות. ואילו תחות, אל החרטומים והשיפוט, היה רושם את התוצאות. לב המת נשקל כנגד נוצתה של מאעת אלת האמת. הנוצה של מאעת סימלה את האיזון, והאמת צריכה להיות נוכחת במהלך החיים. הלב או איב, ייצג את נשמתו של האדם והיה המפתח לנסיעה לארו, גן העדן המצרי[1].
בפרק 125 של ספר המתים, הנפטר מקבל סדרה של הצהרות לדקלם במשפט המתים. הצהרת החפות הייתה רשימה של 42 חטאים שהמנוח היה חף מפשע מלבצע. ההצהרה לארבעים ושניים האלים והנאום לאלים נאמרו ישירות לאלים, והכריזו על טוהר הנפטר ונאמנותו.
לאחר אמירת ההצהרות, ליבם נשקל. אם הלב היה שוקל פחות מנוצת מאעת, נקבע שהנפטר טהור. תחות רשם את התוצאה ואוסיריס איפשר למתים להמשיך במסעם לעבר גן העדן המצרי וחיי נצח. אם הלב היה כבד מהנוצה, הנפטר נחשב טמא. אמות הייתה טורפת את ליבם, מותירה את המת ללא נשמה. המצרים הקדמונים האמינו שהנשמה תהפוך לחסרת מנוחה לנצח, ותמות מוות שני. במקום לחיות בארו, האדם חסר הנשמה היה תקוע בדואט[2].
אמות מתוארת לעיתים קרובות יושבת בתנוחה כפופה ליד המאזניים, מוכנה לאכול את הלב. המצרים הקדמונים נקברו עם עותק של ספר המתים, מה שהבטיח שהם יצליחו במשפט המתים. כך, אמות תיוותר רעבה ללא לבבות לאכול, והמתים המקודשים יצליחו לעקוף את אגם האש, המופיע בפרק 126 של ספר המתים[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה לילדים (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Jacques de Ville, Mythology and the Images of Justice, Law & Literature 23, 2011-09-01, עמ' 324–364 doi: 10.1525/lal.2011.23.3.324
- ^ Kleiner, Fred S, Gardner's Art through the Ages: The Western Perspective, Cengage Learning, 2020, עמ' 57
- ^ Regina M. Janes, Inventing afterlives: the stories we tell ourselves about life after death, 1 [edition], New York: Columbia University Press, 2018, ISBN 978-0-231-18570-7
| המיתולוגיה המצרית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון המצרי | אוסיריס • איסיס • אכר • אמון • אמונת • אנוביס • אפיס • עאפפ • ארבעת בני הורוס • אתום • אתון • בת • בס • בסתת • גב • הורוס • חעפי • חכא • וואדג'ת • ח'ונסו • ח'נום • ח'פרי • חתחור • מות • מונתו • מין • מע'ת • מפדת • נו • נות • נחבת • נית • נפרתם • נפתיס • סתת • סבכ • סופדו • סח'מת • סת (סת־בעל) • ענקת • פאחת • פתח • קבוי • קוק • קטש • רע (העין של רע) • רשף • שו • תאורת • תחות • תפנות • סרקת |    
|
| אתרים מיתולוגיים | בנבן | |
| כתבים דתיים | אמדואת • כתבי הפירמידות • כתבי ארונות קבורה • ספר האדמה • ספר המערות • ספר המתים (הפפירוס של אני) • ספר הנשימה • ספר השערים | |
| פולחן | מקדשים מצריים (מקדש לוקסור • כרנך • מקדשי אבו סימבל) • הפירמידות במצרים (הפירמידה הגדולה של גיזה) • הספינקס הגדול של גיזה • עמק המלכים • חג הסד | |