גורדון בנשפט

גורדון בנשפט
Gordon Bunshaft
לידה	9 במאי 1909; באפלו, ארצות הברית
פטירה	6 באוגוסט 1990 (בגיל 81); ניו יורק, ארצות הברית
מקום לימודים	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; Lafayette High School ;
תחום יצירה	אדריכלות
זרם באמנות	מודרניזם
יצירות ידועות	בית ליוור, בניין סולו, Warren McGuirk Alumni Stadium
פרסים והוקרה	פרס פריצקר (1988, 1988); עמית המכון האמריקאי לאדריכלות ;

גורדון בנשפט (באנגלית: Gordon Bunshaft;‏ 9 במאי 1909 – 6 באוגוסט 1990) היה אדריכל יהודי-אמריקאי, חתן פרס פריצקר לשנת 1988 במשותף עם האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר. ידוע בזכות חדשנותו בקרב אדריכלים אמריקאים בני תקופתו, בשל אימוץ עקרונות המודרניזם האירופי ובשל יצירותיו המונומנטליות. בעבודותיו ניכרת מידה רבה פרגמטיזם אדריכלי ופניה אל הוורנקולרי, לצד מידה פחותה של תאוריה אדריכלית.

קורות חיים

בנשפט נולד בשנת 1909 בבאפלו שבמדינת ניו יורק, כבן למשפחת מהגרים יהודים רוסים. כבר בשנות העשרה לחייו זיהה את סקרנותו העזה למבנים ולסביבה הבנויה. בשנת 1933 השלים תואר ראשון באדריכלות (Bachelor of Architecture) ב-MIT, ולאחריו יצא למסע לימודי ברחבי אירופה בין השנים 1935–1937, אשר מומן ברובו על ידי מלגה. לאחר עבודה באירופה בעבור האדריכל אדוארד דורל סטון (Edward Durell Stone) והמעצב התעשייתי ריימונד לואוי (Loewy), חזר לארצות הברית בשנת 1937 והצטרף אל האדריכל לואי סקידמור, שבתורו חבר שנה קודם לכן אל האדריכל נתנאל אווינגס.

בשנת 1939 צורף לצמד סקידמור ואווינג האדריכל ג'ון מריל, וכך במהרה מצא עצמו בנשפט כאדריכל בכיר ובהמשך כשותף בקרב הפירמה סקידמור, אווינגס ומריל (Skidmore, Owings and Merrill;‏ SOM) שלימים הייתה לאחד ממשרדי האדריכלים הגדולים והמשפיעים בארצות הברית. במשך כל חייו המקצועיים פעל בנשפט תחת שם המשרד, מעולם לא צורף לשם המשרד ומעולם לא הקים פרקטיקה עצמאית, פרט אשר העלים במידה את שמו של בנשפט בקרב אדריכלי התקופה חרף השפעתו הרבה על האדריכלות בצפון אמריקה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בנשפט בין השנים 1942 ל-1946 בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. במהלך שנים אלה שהה באירופה ונפגש עם האדריכל הנודע לה קורבוזיה (Le Corbusier). לימים, יהיה זה בנשפט אשר יהיה מבין הראשונים לישם את עקרונותיו האדריכלים של הלה בארצות הברית.

שהותו של בנשפט בקרב משרד כה גדול ומשפיע איפשרה לו להתמקצע במגוון רב של סוגי בנייה ולהחשף לאנשי מקצוע מכל הקשת המקיפה את האדריכל, מאנשי עסקים ועד אומנים ואמנים. יחד עם זאת, ביטויו האדריכלי של בנשפט לאורך השנים לווה במיעוט יחסי של טקסט וכתיבה תאורטית (אשר מצידם עוד סייעו ב"השכחתו" היחסית), אך לעומת זאת ניחן במידה מרובה של מקצועיות מבנית וטקטונית.

עבודתו החשובה והמשפיעה ביותר של בנשפט, בית ליוור (Lever House), אשר הוגדרה על-ידו כ"בניין האמיתי הראשון שתכננתי", הושלמה בשנת 1952 בליבה של ניו יורק והייתה לרב הקומות הראשון בארצות-הברית בעל קיר-מסך (יש לזכור שבניין מזכירות האו"ם החל את בנייתו שנתיים מוקדם יותר בניו יורק, אולם בנייתו נסתיימה כמעט במקביל לבית ליוור), ותוכנית נועזת של תיבת זכוכית מלבנית אנכית המזדקרת מתוך קומת מסד אופקית, שמצידה רוכנת על אכסדרת עמודים ויוצרת רחבה פנימית ציבורית. בניין זה היה מבין הראשונים לחשוף את יבשת אמריקה אל הסגנון הבינלאומי.

במרוצת השנים המשיך בנשפט לבנות אייקונים אדריכלים רמי חשיבות כדוגמת ספריית ביינקה באוניברסיטת ייל, צ'ייס מנהטן פלאזה 1, מגדלי סולאו וגרייס בניו-יורק, הספרייה הנשיאותית של הנשיא ג'ונסון או מוזיאון הירשהורן בוושינגטון הבירה, אשר חושף תוכנית טבעתית וכמעט נטול חלונות כלפי חזיתותיו הציבוריות.

בנשפט שימש כמרצה אורח לאדריכלות באוניברסיטת ייל, ב-MIT ובהארוורד. במהלך חייו הוכר בנשפט בחשיבות עבודותיו וזכה במספר רב של פרסים אדריכלים, ביניהם מדליית הזהב של איגוד האדריכלים האמריקאי. בשנת 1988 זכה בפרס האדריכלות המכובד ביותר, פרס פריצקר, לאחר שהיה המועמד היחיד עד כה שגם העמיד עצמו (ולא נבחר בידי אחרים) כמועמד לפרס וגם זכה בו. כיאה לאדריכל שנודע כאחד המרבה במעשים אך החוסך במילים, היה נאומו של בנשפט לרגל קבלת הפרס הנאום הקצר ביותר בתולדותיו.

גלריה

בניין Manufacturers Trust
ניו יורק 1954
הקונסוליה האמריקנית
ברמן, גרמניה 1956
מטה חברת פורד
דירבורן, מישיגן 1956
מטה סיגנה
בלומפילד, קוניטקט 1957
ספריית ביינקה, הספרייה לספרים עתיקים וכתבי יד של אוניברסיטת ייל
אוניברסיטת ייל 1963
פנים ספריית ביינקה
אוניברסיטת ייל 1963
הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם לינדון ג'ונסון
אוסטין, טקסס, 1971
בניין סולו (Solow)
ניו יורק, 1974
מוזיאון הירשהורן
וושינגטון די סי. 1974

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גורדון בנשפט בוויקישיתוף

גורדון בנשפט, באתר פרס פריצקר (באנגלית)
ריאיון עם בטי בלום על ההיסטוריה שבעל פה של גורדון בנשפט, באתר המכון לאמנות בשיקגו (באנגלית)
גורדון בנשפט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
גורדון בנשפט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גורדון בנשפט, באתר Discogs (באנגלית)

זוכי פרס פריצקר
1979–2000	פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטירלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פוהימיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020	ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך	אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024)