לדלג לתוכן

ג'לו ביאפרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'לו ביאפרה
Jello Biafra
ביאפרה בהופעה בפסטיבל Fun Fun Fun Fest ב-2014
ביאפרה בהופעה בפסטיבל Fun Fun Fun Fest ב-2014
ביאפרה בהופעה בפסטיבל Fun Fun Fun Fest ב-2014
לידה 17 ביוני 1958 (בן 66)
בולדר, קולורדו, ארצות הברית
שם לידה אריק ריד בוצ'ר
שם במה Jello Biafra עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1976
מקום לימודים תיכון בולדר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר, דובר, פוליטיקאי
סוגה פאנק רוק, ספוקן וורד, הארדקור פאנק
שפה מועדפת אנגלית אמריקאית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אלטרנטיב טנטקלס
חלק מההרכבים המוזיקליים דד קנדיז, The Witch Trials, Tumor Circus, The No WTO Combo, Brujeria, לארד, Jello Biafra and the Guantanamo School of Medicine
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריק ריד בושר (באנגלית: Eric Reed Boucher; נולד ב-17 ביוני 1958) הוא זמר, אמן ספוקן וורד ופעיל פוליטי ממוצא יהודי-אמריקאי. הוא הסולן וכותב השירים לשעבר של להקת הפאנק רוק דד קנדיז מסן פרנסיסקו.[1]

דד קנדיז, שהיו פעילים בתחילה מ-1979 עד 1986, נודעו במוזיקה מהירה שבראשה המילים העוקצניות של ביאפרה והפרשנות החברתית הנושכת, שנמסרה ב"רעד הייחודי של קולו".[2] כשהלהקה התפרקה ב-1986, הוא השתלט על חברת התקליטים העצמאית המשפיעה אלטרנטיב טנטקלס, אותה ייסד ב-1979 עם חברו ללהקת דד קנדיז, איסט ביי ריי. בתביעה משנת 2000, שנדחתה בערעור בשנת 2003 על ידי בית המשפט העליון של קליפורניה, נמצא ביאפרה אחראי להפרת חוזה, הונאה וזדון במניעת תמלוגים בשווי עשור מחבריו לשעבר ללהקה, וחויב לשלם יותר מ-200,000 דולר פיצויים ופיצויים עונשיים; לאחר מכן הוקמה הלהקה מחדש ללא ביאפרה.[3] למרות שכיום הוא מתמקד בעיקר במופעי ספוקן וורד, ביאפרה המשיך כמוזיקאי בשיתופי פעולה רבים. בשנים 1979–1981 תרם ללהקת הפאנק Damage.[4] הוא גם הופיע מדי פעם בתפקידי קמע בסרטים.

מבחינה פוליטית, ביאפרה הוא חבר במפלגת הירוקים של ארצות הברית[5] ותומך במטרות פוליטיות שונות. הוא התמודד על מועמדות המפלגה לנשיאות בשנת 2000, וסיים שני רחוק מראלף ניידר.[6] ב-1979 התמודד על ראשות עיריית סן פרנסיסקו, קליפורניה. הוא תומך בחברה חופשית ומשתמש בערך ההלם ודוגל בפעולה ישירה ובמעשי קונדס בשם מטרות פוליטיות.[5] ביאפרה משתמש בטקטיקות תקשורתיות אבסורדיות, כמיטב המסורת השמאלנית של הייפים (Yippies), כדי להדגיש סוגיות של זכויות אזרח וצדק חברתי.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריק ריד בושר נולד בבולדר, קולורדו, בנם של וירג'יניה בושר (לבית פרקר), ספרנית, וסטנלי ויין בושר, עובד סוציאלי ומשורר פסיכיאטרי.[7][8] אחותו, ג'ולי בושר, הייתה מנהלת שותפה של שירות המחקר של הספרייה באוניברסיטת המדינה של קולורדו; היא נהרגה בתאונת טיפוס הרים ב-12 באוקטובר 1996.[9] יש לו סבא רבא יהודי, אך לא היה מודע לכך עד שהיה באמצע שנות ה-40 לחייו. בשל חינוכו החילוני וחוסר הכרת מוצאו היהודי הרחוק עד בגרותו, הוא אינו מחשיב את עצמו יהודי.[10][11]

בילדותו פיתח בושר עניין בפוליטיקה בינלאומית בעידודם של הוריו. כצופה נלהב בחדשות, אחד הזיכרונות המוקדמים ביותר שלו היה מרצח ג'ון קנדי. בושר הפך למעריץ של מוזיקת רוק לאחר ששמע אותה לראשונה בשנת 1965, כאשר הוריו האזינו בטעות לתחנת רדיו רוק.[12] כנער, יועצת ההדרכה שלו בתיכון יעצה לו לבלות את גיל ההתבגרות שלו בהכנות להיות שינני.[13]

קריירה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקות קולורדו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 הוא עבד כרואדי בלהקה מקומית בשם The Ravers (שמאוחר יותר שינתה את שמה ל-The Nails)[14] ועזר לארגן את הציוד שלהם בהופעות, כולל הופעה פותחת עבור הראמונס.[15] העבודה הסתיימה זמן קצר לאחר ההופעה של הראמונס, כאשר ל-The Ravers הוצע חוזה הקלטות והם עזבו את קולורדו.[15] ג'ואי ראמון היווה לבושר כהשראה להפוך לזמר, ואת המילים של הראמונס על כך שהיוו השראה לשימוש בהומור בשיריו שלו.[16]

זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, הוא הקים להקה בשם The Healers, עם ג'ון גרינוויי וחבר שלישי לא ידוע. בושר תיאר את המוזיקה של The Healers כ"דפיקות על כלים שלא ידענו לנגן בהם כשההורים שלנו לא היו בבית". אף על פי שהלהקה מעולם לא הופיעה בהופעה, היא הקליטה הקלטות, כולל גרסה מוקדמת של "California Über Alles", אך לא רצתה שאף אחת מהן תשוחרר לציבור.[17] חלק מהמוזיקה שלהם הייתה זמינה באלבום אוסף של להקות פאנק מקולורדו מסוף שנות ה-70 בשם Rocky Mountain Low, כולל הגרסה המקורית של "California Über Alles", שאותה תיארו מקסימום רוק אנד רול כאלתור ניסיוני בסקירה.[18]

בושר עזב את בולדר כדי ללמוד באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, אך נשר לאחר הרבעון הראשון של שנת הלימודים.[19]

דד קנדיז

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאפרה בהופעה עם הדד קנדיז

ביוני 1978 הגיב בושר למודעה שפרסם הגיטריסט איסט ביי ריי בחנות ובה נכתב כי "הגיטריסט רוצה להקים להקת פאנק",[20] ויחד הם הקימו את להקת דד קנדיז. הוא החל להופיע עם הלהקה תחת שם הבמה Occupant[21] אך עד מהרה החל להשתמש בשם הבמה ג'לו ביאפרה (Jello Biafra), שילוב של שם המותג Jell-O והמדינה האפריקאית קצרת הימים ביאפרה.[14]

ביאפרה ניסה בתחילה להלחין מוזיקה על גיטרה, אך חוסר ניסיונו על הכלי והודאתו שלו כי הוא "גישוש עם הידיים" הובילו את הבסיסט של דד קנדיז, קלאוס פלוריד, להציע לביאפרה פשוט לשיר את החלקים שהוא ראה בעיני רוחו ללהקה.[22] ביאפרה שר את הריפים והמנגינות שלו ברשמקול, אותם הביא לחזרות ו/או להקלטות של הלהקה. הדבר הפך מאוחר יותר לבעיה כאשר שאר חברי הלהקה תבעו את ביאפרה על תמלוגים וזכויות פרסום. לכל הדעות, כולל שלו, ביאפרה אינו מוזיקאי מיומן באופן קונבנציונלי[22] אם כי הוא ושותפיו (במיוחד ג'ואי שיטהד מ-D.O.A) מעידים שהוא מלחין מיומן ויצירתו,[23] במיוחד עם דד קנדיז, זוכה להערכה רבה מצד מבקרים ומעריצים בעלי אוריינטציה פאנקית.

הסינגל הראשון של דד קנדיז היה הגרסה שלהם לשיר "California Über Alles". השיר, שזייף את מושל קליפורניה ג'רי בראון, היה הראשון מבין שירים פוליטיים רבים של הלהקה וביאפרה. הפופולריות של השיר הביאה לגרסאות כיסוי של מוזיקאים אחרים, כמו The Disposable Heroes of Hiphoprisy (שכתב את המילים לפארודיה על פיט וילסון), ג'ון לינל מ-They Might Be Giants ו-Six Feet Under באלבום גרסאות הכיסוי שלהם Graveyard Classics. זמן לא רב לאחר מכן, לדד קנדיז היה להיט שני וגדול יותר עם "Holiday in Cambodia" מתוך אלבום הבכורה שלהם Fresh Fruit for Rotting Vegetables מ-1980. Allmusic מציין את השיר הזה כ"אולי הסינגל המצליח ביותר בסצנת ההארדקור האמריקאית"[24] וביאפרה מחשיב אותו כשיר האהוב עליו אישית של דד קנדי.[25]

הלהקה עוררה מחלוקת באביב 1981 בעקבות הסינגל "Too Drunk to Fuck". השיר הפך ללהיט בבריטניה, וב-BBC חששו שהוא יצליח דיו כדי להופיע בין 30 השירים המובילים במצעד הלאומי, מה שדרש אזכור ב-Top of the Pops. עם זאת, הסינגל הגיע למקום ה-31 במצעד.[26]

המיני-אלבום In God We Trust, Inc. הכיל את השיר "Nazi Punks Fuck Off", כמו גם את "We've Got A Bigger Problem Now", גרסה משוכתבת של "California über alles" על רונלד רייגן. מוזיקאי הפאנק והחוקר ויק בונדי מחשיב את השיר האחרון כשיר ש"הגדיר את האג'נדה הלירית של רוב מוזיקת ההארדקור, וייצג את הניתוק שלה מהפאנק".[27] האלבום השנוי ביותר במחלוקת של הלהקה, Frankenchrist, הביא איתו את השיר "MTV Get Off the Air", שהאשים את MTV בקידום מוזיקה באיכות ירודה ובהרגעת הציבור. האלבום הכיל גם כרזה שנויה במחלוקת של האמן הסוריאליסטי השווייצרי H. R. Giger בשם Penis Landscape.

להקת דד קנדיז יצאה לסיבוב הופעות נרחב במהלך הקריירה שלהם, החל מסוף שנות ה-70. הם החלו לנגן בגני מבוהיי בסן פרנסיסקו (בסיס הבית שלהם) ובמקומות אחרים באזור המפרץ, ומאוחר יותר הסתעפו להופעות במועדונים בדרום קליפורניה (בעיקר הויסקי אה גוגו), אך בסופו של דבר עברו למועדונים גדולים ברחבי המדינה, כולל CBGB בניו יורק. מאוחר יותר, הם ניגנו בפני קהלים גדולים יותר, כמו בטקס פרסי המוזיקה של אזור המפרץ ב-1980 (שם ניגנו את "Pull My Strings" הידוע לשמצה בפעם היחידה), ועמדו בראש פסטיבל "רוק נגד רייגן" ב-1983.[28]

ב-7 במאי 1994, מעריצי פאנק רוק שהאמינו שביאפרה הוא "סולד אאוט" תקפו אותו במועדון גילמן סטריט 924 בברקלי, קליפורניה. ביאפרה טוען כי הוא הותקף על ידי אדם המכונה קרטין, שהתנגש בו תוך כדי מושינג. כתוצאה מהתאונה נפצעה רגלו של ביאפרה והדבר גרם לוויכוח בין השניים. במהלך הוויכוח, קרטין דחף את ביאפרה לרצפה וחמישה או שישה חברים של קרטין תקפו את ביאפרה בעודו למטה, צעקו "סלאוט רוקסטאר, בעטו בו" וניסו לתלוש את שיערו.[29] ביאפרה אושפז מאוחר יותר עם פציעות קשות. המתקפה שיבשה את תוכניותיו של ביאפרה לסיבוב הופעות קנדי ולאלבום נלווה, וההפקה של Pure Chewing Satisfaction נעצרה. עם זאת, ביאפרה חזר למועדון גילמן מספר חודשים לאחר התקרית כדי לבצע הופעת ספוקן וורד כאקט של פיוס עם המועדון.[30]

ביאפרה היה דמות בולטת בסצנת הפאנק הקליפורנית והיה אחד מבני הדור השלישי של קהילת הפאנק בסן פרנסיסקו. להקות הארדקור רבות מאוחר יותר ציינו את דד קנדיז כהשפעה גדולה. סופר הפאנק ההארדקור סטיבן בלאש מתאר את ביאפרה כ"כוכב הגדול ביותר" של ההארדקור, שהיה "בעל נוכחות רבת עוצמה שהתקוממותו הפוליטית ופאנדום הקנאות שלו הפכו אותו לדמות אב של תת-תרבות מתפתחת [ו]כוח מעורר השראה [אשר] יכול להיות גם אמיתי... ביאפרה היה איש חזון, מסית".[31]

לאחר התפרקותה של להקת דד קנדיז, הוקלטו שיריו החדשים של ביאפרה עם להקות אחרות, והוא הוציא רק אלבומי ספוקן וורד כפרויקטי סולו. שיתופי פעולה אלה זכו לפופולריות פחותה מעבודותיו המוקדמות של ביאפרה. עם זאת, שירו "That's Progress", שהוקלט במקור עם D.O.A. עבור האלבום Last Scream of the Missing Neighbors, זכה לחשיפה משמעותית כאשר הופיע באלבום Rock Against Bush, Vol. 1.

פוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאפרה סירב להזדהות עם אידאולוגיה מסוימת, ואמר: "אני לא מתייג את עצמי אנרכיסט או סוציאליסט למהדרין, שלא לדבר על ליברטריאן או משהו כזה"[32] בריאיון ב-2012 אמר ביאפרה כי "אני מאוד בעד מיסוי כל עוד זה הולך על הדברים הנכונים. לא אכפת לי לשלם יותר כסף כל עוד זה הולך לספק מחסה לאנשים שישנים ברחוב או לתקן את בתי הספר מחדש, להעלות את התשתיות לסטנדרטים של מדינות אחרות, כולל מערכת רכבות מהירות.".[33] מבקר המוזיקה אנתוני פנטנו זוקף לזכותו של ביאפרה את "האליל הפוליטי" שלו.[34]

קמפיין לראשות העיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאלה מהם שראו במועמדותי תעלול יחצ"ני או בדיחה, כדאי שיזכרו שזו לא יותר בדיחה, ולא פחות כבדיחה, מכל אחד אחר שחשוב להם לנקוב בשמו. —ג'לו ביאפרה, Dead Kennedys: The Early Years[35]

בסתיו 1979 התמודד ביאפרה לראשות עיריית סן פרנסיסקו, תוך שימוש בסיסמת מסע הפרסום של Jell-O, "תמיד יש מקום לג'לו", כסיסמת הקמפיין שלו. לאחר שנכנס למרוץ לפני שיצר מצע קמפיין, ביאפרה כתב מאוחר יותר את המצע שלו על מפית בזמן שנכח בהופעה של פר אובו, שם אמר מתופף דד קנדיז טד לביאפרה, "ביאפרה, יש לך פה כל כך גדול שאתה צריך לרוץ לראשות העיר". במהלך מסע הבחירות שלו לבש ביאפרה חולצות קמפיין מהקמפיין הקודם של יריבו קוונטין קופ, ובשלב מסוים שאב עלים מהמדשאה הקדמית של יריבה אחרת, דיאן פיינסטיין, כדי ללעוג לתעלול הפרסום שלה ששטף רחובות במרכז סן פרנסיסקו במשך כמה שעות. הוא גם ערך סיור בקמפיין משרוקית לאורך קו BART. התומכים ביצעו מעשים מוזרים לא פחות; על שני שלטים ידועים שהחזיקו תומכיו נכתב: "אם הוא לא ינצח אני אהרוג את עצמי" ו"מה אם הוא ינצח?".[36]

באותה תקופה, בסן פרנסיסקו, כל אדם יכול היה לרוץ באופן חוקי לראשות העיר אם עצומה נחתמה על ידי 1500 אנשים או אם שולמו 1500 דולר. ביאפרה שילם 900 דולר והשיג חתימות עם הזמן ובסופו של דבר הפך למועמד חוקי, כלומר הוא קיבל הצהרות שהוכנסו לעלוני הבוחרים וסיקור חדשותי שוויוני.

המצע שלו כלל נקודות לא שגרתיות כמו אילוץ אנשי עסקים ללבוש חליפות ליצן בתוך גבולות העיר, הצבת פסלים של דן וייט, שהתנקש בראש העיר ג'ורג' מוסקון ובמפקח העירוני הארווי מילק ב-1978, ברחבי העיר ומתן אפשרות למחלקת הפארקים למכור ביצים ועגבניות שבאמצעותן אנשים יוכלו להשליך על הפסלים,[37] העסקת עובדים שאיבדו את מקום עבודתם בשל יוזמת מס להתחנף לשכונות עשירות (כולל זו של פיינסטיין), ואיסור עירוני על מכוניות. ביאפרה הביע תרעומת על כך שחלקים אלה במצע שלו זכו לפרסום כה רב, והעדיף במקום זאת להיזכר בהצעות רציניות כמו לגליזציה של פלישה בבניינים ריקים ועברייני מס וחיוב שוטרים להתמודד בבחירות על ידי תושבי השכונות שבהן הם מפטרלים.[36]

הוא סיים במקום הרביעי מתוך עשרה קולות, וקיבל 3.79% מהקולות (6,591 קולות);[38] הבחירות הסתיימו בהתמודדות שלא הייתה מעורבת בו (פיינסטיין הוכרזה כמנצחת).

מסע הבחירות לנשיאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאפרה דן בפוליטיקה ב-2006

בשנת 2000 גייסה מפלגת הירוקים של מדינת ניו יורק את ביאפרה כמועמד למועמדות המפלגה הירוקה לנשיאות, וכמה מתומכיה נבחרו לוועידת המועמדים של המפלגה בדנוור, קולורדו. ביאפרה בחר באסיר הנידון למוות מומיא אבו ג'אמאל כשותפו למרוץ. המפלגה בחרה באופן גורף בראלף ניידר כמועמד לנשיאות עם 295 מתוך 319 קולות הצירים. ביאפרה קיבל 10 קולות.

ביאפרה, יחד עם צוות צילום (שכונה על ידי ביאפרה "ג'יהאד האמת של מצלמת הווידאו"), דיווחו מאוחר יותר עבור מרכז התקשורת העצמאית בוועידה הרפובליקנית והדמוקרטית.

חרם על ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע 2011 ג'לו ביאפרה ולהקתו היו אמורים לנגן במועדון הבארבי בתל אביב. הם נכנסו ללחץ מצד קמפיין החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות הפרו-פלסטיני (BDS), ולבסוף החליטו לבטל את ההופעה – לאחר ויכוח שלדברי ביאפרה "קרע עמוקות את מרקם הלהקה שלנו... כל המחלוקת הזו הייתה אחת הסיטואציות האינטנסיביות בחיי - ואני פורח בסיטואציות אינטנסיביות".

ביאפרה החליט לנסוע לישראל ולשטחים הכבושים, על חשבונו, ולשוחח עם פעילים ישראלים ופלסטינים וכן עם אוהדים מאוכזבים מביטולו. במאמר בו פירט את מסקנותיו כתב: "לא אופיע בישראל אלא אם כן מדובר באירוע פרו-זכויות אדם, אנטי-כיבוש, שאינו מפר את רוח החרם. כל מוזיקאי, אמן וכו' צריכים להחליט זאת בעצמם. אני מתרחק בינתיים, אבל אני גם ממש מתגנב מהעמדות של חלק מהקיצונים ומקווה יום אחד למצוא דרך לתרום כאן משהו חיובי. אני לא אצעד ולא אחתום עם אף אחד שמתרוצץ וקורא לאנשים ציונים ומעוניין יותר לאיים מאשר להתיידד".[39]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'לו ביאפרה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Dead Kennedys’ punk classic ‘Fresh Fruit’ achieves gold status, web.archive.org, ‏2023-12-22
  2. ^ TrouserPress.com :: Dead Kennedys, web.archive.org, ‏2016-03-04
  3. ^ Biafra Drops Suit Against Ex-Bandmates | Billboard, web.archive.org, ‏2018-05-11
  4. ^ Damage, the Rock Mag Archive (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ 1 2 S/R 22: Jello Biafra for President, www.greens.org
  6. ^ "Global Green Party History Chronology – 2000" (ארכיון)
  7. ^ Stanley Boucher Obituary (2013) - Boulder, CO - The Daily Camera, Legacy.com
  8. ^ Bibliographic Directory of Librarians in the United States and Canada.
  9. ^ Library Research Service| Award for Intellectual Freedom, web.archive.org, ‏2012-10-26
  10. ^ "What Does Jewish Rock Look Like?" (ארכיון)
  11. ^ Oy Oy Oy Gevalt! Jews and Punk: Jews and Punk Michael Croland – 2016 – Social Science For example, in 2006, Jello Biafra of the legendary Dead Kennedys said that he was "not really Jewish" and was "not raised in a religious or ethnically conscious home," even though he "found out recently" that he had "1/8th" Jewish ancestry. As fascinating as it would be to explore some Dead Kennedys songs from the ...
  12. ^ "Bands" (ארכיון)
  13. ^ Danny Baraz, Jello Biafra Talks Politics, Music and The Music Business (באנגלית אמריקאית)
  14. ^ 1 2 Alexander Razin, The Man, The Myth, The Legend, Jello Biafra, The Riff, ‏2022-09-17 (באנגלית)
  15. ^ 1 2 Punknews.org, Interviews: Jello Biafra on what makes up Jello Biafra, www.punknews.org, ‏2017-12-08 (באנגלית)
  16. ^ Biafra, Jello, MP3 link (ארכיון)
  17. ^ Jello Biafra: “I'm not a drug addict, I'm not religious, music is my…, Kerrang!, ‏2021-01-14 (באנגלית)
  18. ^ Maximum Rocknroll 314 (2009 July)
  19. ^ Hartlaub, By Peter, "Punk legend Jello Biafra at 60: Still in San Francisco, and speaking his mind"
  20. ^ JELLO BIAFRA/interviews/interview with jello biafra - jan. '81, web.archive.org, ‏2009-10-20
  21. ^ Dave Wilson, Rock Formations: Categorical Answers to how Band Names Were Formed, Cidermill Books, 2004, ISBN 978-0-9748483-5-8. (באנגלית)
  22. ^ 1 2 V. Vale, Incredibly Strange Music, Vol. 2, RE/Search Publications, 1995
  23. ^ Keithley, Joe. I, Shithead. Arsenal Pulp Press, 2004.
  24. ^ Song Search for "holiday in cambodia", AllMusic (באנגלית)
  25. ^ Vander Molen, Jodi, "Jello Biafra Interview" (ארכיון)
  26. ^ "Biography of Jello Biafra"
  27. ^ Bondi, Vic, Feeding Noise Back Into the System: Hardcore, Hip Hop, and Heavy Metal, עמ' 5
  28. ^ The New Republic Online: Reagan Youth, web.archive.org, ‏2004-06-28
  29. ^ Goldberg, Michael, Jello Biafra Attacked, Rolling Stone, 1994
  30. ^ Catalog, Microcosm Publishing (באנגלית)
  31. ^ Steven Blush, George Petros, American hardcore: a tribal history, 2. ed, Port Townsend, WA: Feral House, 2010, ISBN 978-0-922915-71-2
  32. ^ Robert Wellington • •, Jello Biafra and The Guantanamo School of Medicine Performing in San Jose, NBC Bay Area, ‏2016-07-20 (באנגלית אמריקאית)
  33. ^ Timothy Anderl, Interview: Civics 101 with Jello Biafra, Ghettoblaster Magazine, ‏2012-12-13 (באנגלית)
  34. ^ David Noonan, A Generation Finds Its Voice, Newsweek, ‏2003-06-01 (באנגלית)
  35. ^ Dead Kennedys: The Early Years (DVD). San Francisco, CA/Oaks, PA: Target Video/MVD, 2002.
  36. ^ 1 2 Biafra, Jello. "Running for Mayor". I Blow Minds for a Living. San Francisco: Alternative Tentacles. 1991.
  37. ^ "35 Years Ago Today, Jello Biafra Came In Fourth In the S.F. Mayoral Race"
  38. ^ Our Campaigns - San Francisco Mayor Race - Nov 06, 1979, www.ourcampaigns.com
  39. ^ Alternative Tentacles - Alternative Tentacles - Jello Biafra - Thoughts on Visit to Israel, web.archive.org, ‏2014-10-22
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27לו_ביאפרה&oldid=39828277"