בית הקפה היפני
חנות הספרים, מקודם בית הקפה היפני | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | בית קפה |
מיקום | בודפשט |
מדינה | הונגריה |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | 1894–1949 (כ־55 שנים) |
תאריך פירוק | 1949 |
קואורדינטות | 47°30′15″N 19°03′44″E / 47.504295894752°N 19.062304499311°E |
בית הקפה היפני (בהונגרית: Japán Kávéház) נפתח ב־6 בינואר 1894 בבודפשט בשדרות אנדראשי מס' 45. בית הקפה קיבל את שמו מאריחי הקיר הצבעוניים שעוטרו בקישוטי צמחים. חלון הזכוכית באר נובו של תא הטלפון הציבורי שלו עוצב על ידי הצייר יוז'ף ריפל-רונאי ובוצע על ידי צייר הזכוכית ואמן הפסיפס היהודי-הונגרי מיקשה רוט.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבית הקפה הגיעו:
- משוררים, מסופרים, מעיתונאים (קשאק, ארנה ספּ, לאיוש נאג', ינה רייטה, שאנדור ברודי ואטילה יוז'ף)
- שחקנים (האחים לטבאר, כלומר ארפאד לטבאר וקלמן לטבאר)
- הומוריסטנים (דז'ה קלר)
- קריקטוריסטים (טיבור פויה)
- רקדניות רויו ואופרטה
מעגל האמנים MIÉNK, כלומר "חוג האימפרסיוניסטים והנטורליסטים ההונרי" עבר מבית הקפה אבאזיה לבית הקפה היפני, שם האווירה הייתה יותר ידידותית, ותומכת אמנות ואמנים.
גם לחברי "גילדת מונקאצ'י" הפכו את המקום למטה שלהם (בלה לאזאר, לאיוש מארק) ולא רק חברי חוג MIÉNK (פאל סיניאי מרשה, אדן לכנר, קארוי פרנצי, יוז'ף ריפל-רונאי, קארוי קרנשטוק).
במזג אוויר טוב הם ישבו בחוץ על המרפסת והחליפו דעות.
בית הקפה היפני היה בשיא פריחתו בין שתי מלחמות העולם (1928-1942), כאשר היה בבעלותו של מניהרט קרסנר. הוא ניהל מטבח וקונדיטוריה מצוינים ונתן אשראי לאמנים חסרי פרוטה, וגם לסטודנטים עניים של "האוניברסיטה לאמנויות יפות" (Hungarian University of Fine Arts).
כיום פועלת בבניין "חנות הסופרים".
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סצנה שמתרחשת ברומן הפשע של וילמוש קונדור בשם בודפשט נואר (Budapest noir).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנה פאברי: סופרים, משוררים, מקומות קבועים. 1993.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]