ארץ' מור

ארץ' מור
Arch Moore
	ארץ' מור, דיוקן רשמי, 1969.
לידה	16 באפריל 1923; מונדסוויל, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית
פטירה	7 בינואר 2015 (בגיל 91); צ'ארלסטון, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית
שם מלא	ארץ' אלפרד מור הבן
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ריברוויו, מונדסוויל, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית
השכלה	קולג' לפאייט; הקולג' למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה המערבית; אוניברסיטת וירג'יניה המערבית ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	שלי ריילי מור
	14 בינואר 1985 – 16 בינואר 1989; (4 שנים)
	→ ג'יי רוקפלר גסטון קפרטון ←
	13 בינואר 1969 – 17 בינואר 1977; (8 שנים)
	→ יולט סמית' ג'יי רוקפלר ←
	12 בספטמבר 1971 – 4 ביוני 1972; (267 ימים)
	→ וורן הרנס מרווין מנדל ←
	3 בינואר 1957 – 3 בינואר 1969; (12 שנים)
	→ בוב מולוהאן בוב מולוהאן ←
פרסים והוקרה
	כוכב הארד; תג חייל הרגלים הקרבי; לב הארגמן; מדליית המערכה האירופית־אפריקאית־המזרח התיכון ;

ארץ' אלפרד מור הבן (באנגלית: .Arch Alfred Moore Jr;‏ 16 באפריל 1923 – 7 בינואר 2015) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה המערבית, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מדינתו בשנים 1957–1969, וכמושל וירג'יניה המערבית ה-28 וה-30 בשנים 1969–1977 ובשנים 1985–1989, בהתאמה. הוא מושל המדינה שמשך כהונתו הייתה הארוכה ביותר, 12 שנים בסך הכול. מור הוא אביה של הסנאטורית וחברת בית הנבחרים של ארצות הברית שלי מור קפיטו, וסבו של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ריילי מור.

בעיצומן של האשמות בשחיתות, התמודד מור לתקופת כהונה נוספת כמושל ב-1988, אך הובס על ידי הדמוקרט גסטון קפרטון. בסופו של דבר הוא הועמד לדין והודע בחמישה סעיפים אשמה פלילית. ב-1990 הוא נידון לחמש שנים ועשרה חודשי מאסר, מתוכם ריצה שלוש שנים. כתוצאה מהרשעתו הוא הודח מלשכת עורכי הדין והוטל עיקול על הפנסיה המדינתית שלו. ב-1995 הוא הגיע להסדר של 750,000 דולר עם המדינה על תשלום המס שהוטל עליו.

ראשית חייו

ארץ' מור נולד בעיר מונדסוויל שב"ידית המחבת" הצפונית התעשייתית של וירג'יניה המערבית, כבנם של ז'נבייב (לבית ג'ונס) ושל ארצ'י אלפרד מור. הוא היה בן למשפחה שהייתה מעורבת בפוליטיקה. סבו, פורסט טיילור מור, היה מנהיג סיעת המיעוט בבית הנבחרים של וירג'יניה המערבית במשך עשר תקופות כהונה, ודודו, אוורט פרנקלין מור, היה גם הוא פוליטיקאי. מור הצטיין בכדורסל בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון של מונדסוול. עם סיום לימודיו הוא עבד בבית חרושת ובחברת צינור נפט.^[1]

שירות צבאי

לזמן קצר למד מור בלאפייט קולג' באיסטון, פנסילבניה, לפני שהתגייס לשירות במלחמת העולם השנייה. הוא קיבל הכשרה בתוכנית ההכשרה למומחים של צבא ארצות הברית כמהנדס, אך דרישות כוח האדם של הצבא השתנו, והוא נשלח לחיל הרגלים. הוא הוצב ברגימנט הרגלים ה-334, יחידה של הדיוויזיה ה-84, שם הוא נפצע בלסתו מירי מכונת ירייה של האויב בגרמניה בנובמבר 1944. במשך יומיים נחשב מור למת בשדה סלק של חוואי גרמני, לאחר ש-33 מתוך 36 אנשי מחלקתו נהרגו בקרב.^[1]^[2] לאחר פציעתו, הוא הועבר ללייז', בלגיה, שם הוא עבר ניתוח שיקום בפניו. בשל העובדה שהקליע שפגע בו עבר דרך לשונו, הוא לא היה מסוגל לדבר במשך השנה שלאחר פציעתו.^[3] יכולת הנאום בציבור, מיומנות שהוא רכש מאוחר יותר כאשר כיהן במשרות ציבוריות, הייתה חלק מהטיפול הפיזי שלו בפציעה.^[2] הוא נתן אז "הרצאות" לחיילים בדרכם לחזית.^[3] סמל מור עוטר בלב הארגמן, בכוכב הארד, בתג חייל הרגלים הקרבי, ובמדליית המערכה באירופה עם שלושה כוכבי קרבות.^[4]

לימודים

לאחר המלחמה למד מור באוניברסיטת וירג'יניה המערבית, שם הוא סיים את לימודיו ב-1948, וב-1951 סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של האוניברסיטה. בעת לימודיו הוא היה פעיל באגודת הסטודנטים, וייסד את "שבוע מטפס ההרים", חגיגה של תרבות וירג'יניה המערבית, זאת בתגובה לתחושתו שהמספר ההולך וגדל של סטודנטים שהגיעו לאוניברסיטה מחוץ למדינה שינה את אופייה. האירוע הפך לחלק קבוע בלוח האירועים השנתי של המוסד. מור היה גם חבר באחוות בטא-טתא-פאי, והוענק לו גביע אוקספורד מטעמה.

לאחר סיום לימודי המשפטים, שב מור למונדסוויל כדי לעסוק בעריכת דין עם דודו, אוורט מור.^[2]

חבר בית הנבחרים

ב-1952 נבחר מור לבית הנבחרים של וירג'יניה המערבית. ב-1954 הוא עשה את ניסיונו הראשון להיבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, התמודד מול חבר בית הנבחרים המכהן, הדמוקרט בוב מולוהאן, אך נוצח. ב-1956 נבחר מור למושב שפונה על ידי מולהאן שהתפטר אז כדי להתמודד על משרת מושל המדינה, מסע בחירות שבסופו של דבר נוצח בו מולוהאן על ידי הרפובליקני ססיל אנדרווד. ב-1962 מוזג מחוז הבחירה של מור עם מחוז הבחירה השלישי שבו כיהן מזה שנים רבות הדמוקרט קליבלנד מ. ביילי. בבחירות למושב המחוז המאוחד ניצח מור בהפרש של 762 קולות בלבד. ב-1964 וב-1966 נבחר מור לתקופות כהונה נוספות וכיהן עד להתמודדותו על משרת המושל ב-1968. בסך הכול כיהן מור בבית הנבחרים שש תקופות כהונה מ-1957 ועד 1969.^[5]

תקופת כהונתו של מור בבית הנבחרים עמדה בסימן של תמיכה במיזמי עבודות ציבוריות ובמאבק על זכויות האזרח. הוא הצביע בעד חוק זכויות האזרח של 1957 (אנ'),^[6], של 1960 (אנ'),^[7] של 1964,^[8], ושל 1968 (אנ').^[9] הוא גם הצביע בעד התיקון ה-24 לחוקת ארצות הברית ובעד חוק זכות ההצבעה של 1965.^[10]^[11] ב-1960 היה מור לחבר בכיר בסיעת הרפובליקנים בתת-הוועדה להגירה ולאזרחות של בית הנבחרים.

כהונה ראשונה כמושל וירג'יניה המערבית

לתקופת כהונתו הראשונה כמושל וירג'יניה המערבית נבחר מור ב-1968 לאחר שהביס את ססיל אנדרווד בבחירות המקדימות של הרפובליקנים, ואת מועמד הדמוקרטים ג'יימס מרשל ספראוס בבחירות הכלליות. יומיים בלבד לפני הבחירות הכלליות, ב-3 בנובמבר, טס מור במסוק שעבר התרסקות במחוז לינקולן. יחד עם דניס קנאפ, המועמד לבית המשפט העליון של וירג'יניה המערבית, הוא היה בדרכו לאירוע בחירות בעיירה המלין, כאשר טייס המסוק ביצע נחיתת התרסקות במגרש הפוטבול של בית הספר התיכון של העיירה כדי להתחמק מקווי חשמל. בהתרסקות קרע מור שריר ברגלו ושבר שתי צלעות, בעוד שקנאפ שבר את עצם הבריח.^[12] לאחר ניצחונו בבחירות, אמר מור לכתבים שהוא חשב ש"האל הצביע עבורי" באמצעות ההתרסקות.^[13]

חוקת וירג'יניה המערבית, שקודם לכן הציבה הגבלת כהונה למושל של תקופת כהונה אחת בלבד, ויצרה מערכת ממשל חלשה למושל, תוקנה באותה שנה כדי לחזק את סמכות המושל, וב-1970 עמדה הגבלת הכהונה על שתי תקופות. מור היה לראשון מושלי וירג'יניה המערגית שנבחר לתקופת כהונה שנייה רצופה ב-1972, אז הביס את ג'יי רוקפלר.

אירוע בולט בתקופת כהונתו הראשונה של מור כמושל הייתה שביתת עובדי הכבישים של המדינה ב-1969. מ-3 במרץ ועד 11 במרץ, יותר מ-2,600 מקרב העובדים הללו שבתו בניסיון לגרום למדינה להכיר באיגוד המקצועי שלהם. בסופו של דבר פיטר מור את השובתים, בתארו מאוחר יותר צעד זה כעניין של בטיחות.^[14] 530 מעובדי הכבישים ששבתו הצליחו להשיג מחדש את מקומות עבודתם לאחר שהשביתה הסתיימה, אך יותר מ-2,000 מתוכם פוטרו באופן קבוע. עמדתו של מור במהלך שביתה זו הייתה שונה לחלוטין מצעדים שהוא נקט בתחום התעסוקה מאוחר יותר במהלך תקופת כהונתו כמושל. הוא המשיך וקידם הטבות ביטוח לעובדי בתי החולים והעלה את שכר המורים ואת שכר עובדי מערכת החינוך. יותר מכך, הוא שכנע את בית המחוקקים המדינתי להגדיל את הטבות הפיצויים ב-75 אחוזים, וסייע ליישב שביתה ארצית של כורי פחם.^[15]

שתי תקופת הכהונה הראשונות של מור כמושל זכורות בעיקר בשל השיפורים במערכת הכבישים של המדינה ובשל אסון השיטפון בנהר באפלו (Buffalo Creek flood). בתקופה זו סללה וירג'יניה המערבית יותר מ-225 מילים (362 ק"מ) של כבישים בין-מדינתיים ברחבי השטחים ההרריים של המדינה, ובנתה את גשר קניון ניו ריבר, שהיה בעבר גשר קשת הפלדה הארוך ביותר בעולם. עבודות אלו התאפשרו בזכות התיקון לחוקת וירג'יניה בנוגע לפיתוח הכבישים, תיקון לחוקה להנפקת 350 מיליון דולר באיגרות חוב שאפשרו לווירג'יניה המערבית להשוות את סכום המימון של הממשלה הפדרלית, וכן התיקון לשיפור הכבישים של 1964, שאפשר הנפקת 200 מיליון דולר באיגרות חוב.^[5] עד לתום תקופת כהונתו הראשונה של מור כמושל הושלמה סלילתם של כביש בין-מדינתי 79, של כביש בין-מדינתי 64 ושל כביש בין-מדינתי 68, וכן של כביש האגרה הבין-מדינתי 77.^[2]

במהלך תקופת כהונתו כמושל היה מור מעורב באופן פעיל בפעילות אגודת המושלים הלאומית, ובשנים 1971–1972 שימש כיושב הראש שלה.^[14]

האשמות בשחיתות

ב-1975 הואשמו מור ומנהל מסע הבחירות שלו ב-1972 על ידי תובעים פדרליים בלקיחת 25,000 דולר מנשיא של חברת החזקות שביקשה לקבל זיכיון מהמדינה להקמת בנק חדש. ב-1976 זוכו שניהם.^[16]

השיטפון בנהר באפלו

בשבוע האחרון של תקופת כהונתו השנייה ב-1977, קיבל מור תשלום של מיליון דולר מחברת הפחם פיטסטון כדי להסדיר הוצאות שנגעו לשיטפון בנהר באפלו (Buffalo Creek flood). בתחילה תבעה המדינה 100 מיליון דולר, מחצית ממה שתוכנן לכסות את הוצאות הניקיון והשחזור. ההסדר המופחת שהתקבל על ידי מור לא היה אף קרוב לכיסוי הוצאות הניקוי של 9.5 מיליון דולר. ב-1988 הוחזרו הוצאות אלו על ידי וירג'יניה המערבית. ממשלת המדינה הוזהרה כבר בסוף שנות ה-60 מפני הסכרים של נהר באפלו, ועדיין היא כשלה בנקיטת צעדים למנוע התרחשות אסון.

מור זכור גם בשל אירועים נוספים שנגעו לאסון נהר באפלו. לאחר השיטפון, הוא ניסה לעשות שימוש בכספי השיקום כדי לבנות כביש מהיר בגישה מוגבלת דרך העמק כדי לקשר את מחוז לוגן עם מחוז ראלי. כמה מאות נכסים נרכשו על ידי המדינה עבור כביש בעל שני נתיבים שנסלל במעלה עמק הנהר. עם זאת, סלילת הכביש לא הושלמה. בסופו של דבר, במקרים רבים, המדינה סירבה למכור בחזרה לבעלי הנכסים את רכושם.

מור גם הבטיח לתושבי עמק הנהר באפלו לבנות מרכז קהילתי כחלק ממאמצי הבנייה מחדש. אך בסופו של דבר, המרכז הקהילתי שהובטח על ידי מור ועל ידי המדינה לא נבנה. "ארנולד ופורטר", משרד עורכי דין מוושינגטון די. סי. הגיש תביעה בשם כ-600 שורדי האסון, שהסתיימה בהסדר של 13.5 מיליון, או כ-13,000 דולר לאדם לאחר כיסוי ההוצאות המשפטיות. משרד עורכי הדין השתמש בחלק משכר הטרחה ששולם לו, והקים את המרכז הקהילתי בעמק על חשבונו.

בראיון שנתן ב-2007 לרשת השידור הציבורית של וירג'יניה המערבית, טען מור שלא היה לו קשר עם התביעה של המדינה נגד חברת הפחם פיטסטון. יתר על כן, היה זה התובע הכללי של המדינה, צ'ונסי ה. בראונינג הבן, שטיפל בתביעה על פי תנאי החוקים שהועברו על ידי בית המחוקקים המדינתי. במילותיו של מור, הוא הואשם בדיווחים בלתי הוגנים בעיתונים על הסדר לא הוגן בשל העובדה שחתימתו הופיעה על המסמכים הסופיים. מור טען שעורכי הדין מחברת הפחם עמדו על כך שהוא יחתום על המסמכים, אם כי לא היה לו שום קשר עם תוכנם.

המרוץ לסנאט

ב-1976 היה מור מנוע מלהתמודד על תקופת כהונה שלישית כמושל עקב הגבלת כהונה בחוקת וירג'יניה המערבית, והוא דחה הצעה להתמודד על המושב בסנאט של ארצות הברית מול הסנאטור המכהן רוברט בירד. תחת זאת הוא בחר לנהל מסע בחירות של שנתיים על המושב השני של וירג'יניה המערבית בסנאט, שהיה צפוי להתפנות ב-1978 בשל גילו המופלג של ג'נינגס רנדולף. להפתעת רבים, החליט רנדולף להתמודד בבחירות לתקופת כהונה נוספת. מסע הבחירות שלו מומן במלואו על ידי מי שכיהן אז כמושל, ג'יי רוקפלר, זאת על רקע ההנחה שתקופת כהונתו של רנדולף ותקופת כהונתו השנייה האפשרית של רוקפלר כמושל תסתיימנה שתיהן ב-1984, וכך היה מתאפשר לרוקפלר להתמודד בעצמו על המושב בסנאט. היקף מימון מסע הבחירות של מור במערכת בחירות זו הגיע לחמישית מזה של רנדולף, והוא נוצח בהפרש של 4,717 קולות.^[17]

כהונה שנייה כמושל וירג'יניה המערבית

ב-1980 ניסה מור להתמודד על תקופת כהונתו השנייה כמושל. הוא התמודד מול רוקפלר בהתמודדות חוזרת של הבחירות של 1972. תקציב הבחירות של רוקפלר היה גבוה פי 20 מזה של מור, והוא הביס אותו בקלות ביחס קולות של 54 מול 45 אחוזים.

ב-1984 התמודד מור שוב על תפקיד המושל כאשר רוקפלר התמודד בהצלחה על מושב בסנאט של ארצות הברית. הוא הביס את יושב ראש בית הנבחרים המדינתי קלייד סי, והיה היחיד מבין מושלי וירג'יניה המערבית שנבחר לתפקיד שלוש פעמים. שוב הוא מיקד את תשומת ליבו לכבישים, וזכה לראות ב-1988 את השלמת סלילתו של קטע הכביש הבין-מדינתי בווירג'יניה המערבית, שהושעתה במהלך תקופת כהונתו של רוקפלר. בבחירות של 1988 הוא הובס על ידי גסטון קפרטון.

משפט ומאסר

ב-1990, לאחר חקירה פדרלית יסודית, הודה מור בחמישה סעיפי אישום, כולל הונאת דואר, הונאת מס, סחיטה ושיבוש מהלכי משפט.^[5] הוא הסכים להודות בסעיפים לאחר שנאמר לו שהחוקרים הפדרליים הקליטו אותו קושר קשר עם מנהל מסע הבחירות שלו, ג'ון ליברי, לשבש את החקירה שלו. מור הודה באשמה במקרה שבו הוא קיבל תשלומים בלתי חוקיים מלוביסטים במהלך מערכות הבחירות של 1984 ו-1988, שבהן הוא לא דיווח על החזרי מס ההכנסה הפדרליים שלו בשנים 1984 ו-1985. יותר מכך, הוא גם הודה באשמה על סחיטה של יותר מ-573,000 דולר מתאגיד האנרגיה מייבן, חברת פחם שבסיסה היה בעיירה בקלי, ושיבש את החקירה על מקרה זה. מור סייע לחברת מייבן לקבל החזר של 2 מיליון דולר מ"קרן הריאות השחורות" המדינתית, תוכנית סיוע לכורים שלקו במחלות, בתמורה ל-25 אחוזים מהסכום.

על מעשים אלו, הוטל על מור קנס של 3.2 מיליון דולר, אם כי הוא שילם מתוכו 750,000 דולר בלבד לאחר שהגיע להסדר. הוא נידון לחמש שנים ועשרה חודשים מאסר.^[5] מתוך תקופת מאסר זו, ריצה מור שנתיים ושמונה חודשים בבתי סוהר פדרליים באלבמה ובקנטקי, בנוסף לארבעה חודשים של מאסר בית בביתו שבגלן דייל.

לאחר הודאתו באשמה, ניסה מור שוב ושוב לחזור בו. באפריל 1991 דחה בית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים של ארצות הברית את בקשתו לחזור בו מהודאתו, ובאוקטובר 1995 סירב בית המשפט העליון של ארצות הברית לטיעוניו. עד יומו האחרון, המשיך מור לטעון לחפותו. מאוחר יותר הוא טען שהוא הגיש את הבקשה על סמך עצה גרועה. בראיון לשירות השידור הציבורי של וירג'יניה המערבית הוא אמר: "הלכתי בעקבות עצה שקיבלתי, עצה שלא הייתה העצה הנכונה".^[3]

כתוצאה מהרשעתו, הודח מור מלשכת עורכי הדין. בעשורים האחרונים לחייו הוא ניסה להשיב לעצמו את רישיון עריכת הדין שלו. כאשר נשאל מדוע הוא ביקש לעשות זאת, ציטט מור את שאיפת ילדותו להיות עורך דין. "זה משהו שתמיד הייתי ותמיד רציתי להיות", הוא אמר בראיון מ-2007.^[3] ניסיונו לקבל בחזרה את רישיונו לעריכת דין לא צלח.

חיים אישיים

ב-1949 נשא מור את שלי ריילי. השניים הכירו בתור סטודנטים באוניברסיטת וירג'יניה המערבית. נולדו להם שלושה ילדים. בתם, שלי מור קפיטו, מכהנת כסנאטורית מאז 2015, והיא הושבעה יום לאחר פטירת אביה. נכדיהם, מור קפיטו (אנ') וריילי מור, הם גם פוליטיקאים.

ארץ' מור נפטר בצ'ארלסטון ב-7 בינואר 2015, בגיל 91. הוא נטמן בבית הקברות ריברוויו שבמונדסוויל.

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1713
Crouser, Brad (May 5, 2008). Arch: The Life of Governor Arch A. Moore Jr (Revised paperback ed.). Woodland Press, LLC.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארץ' מור בוויקישיתוף

ארץ' מור באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ארץ' מור, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ארץ' מור באנציקלופדיה של וירג'יניה המערבית (באנגלית)
ארץ' מור באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ארץ' מור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[אינטל-1] ¹ ² "GOVERNOR ARCH ALFRED MOORE JR". theintelligencer.net

[תצלומים-2] ¹ ² ³ ⁴ "Arch Moore Photographs". moore.lib.wvu.edu.

[שיחה-3] ¹ ² ³ ⁴ A conversation with former Governor Arch Moore, part 1 of 3, October 8, 2007.

[4] "Arch Alfred Moore Jr". West Virginia Division of Culture and History. Archived from the original on November 20, 2012.

[אנציקלופדיה-5] ¹ ² ³ ⁴ Richard, Grimes (January 24, 2017). "Arch Moore". The West Virginia Encyclopedia.

[6] "HR 6127. CIVIL RIGHTS ACT OF 1957". GovTrack.us.

[7] "HR 8601. PASSAGE".

[8] "H.R. 7152. PASSAGE".

[9] "TO PASS H.R. 2516, A BILL TO ESTABLISH PENALTIES FOR INTERFERENCE WITH CIVIL RIGHTS. INTERFERENCE WITH A PERSON ENGAGED IN ONE OF THE 8 ACTIVITIES PROTECTED UNDER THIS BILL MUST BE RACIALLY MOTIVATED TO INCUR THE BILL'S PENALTIES".

[10] "S.J. RES. 29. CONSTITUTIONAL AMENDMENT TO BAN THE USE OF POLL TAX AS A REQUIREMENT FOR VOTING IN FEDERAL ELECTIONS". GovTrack.us.

[11] "TO PASS H.R. 6400, THE 1965 VOTING RIGHTS ACT".

[12] "Time Trail, West Virginia, November 1997 Programs". wvculture.org.

[13] A conversation with former Governor Arch Moore, part 2 of 3, October 8, 2007, archived from the original on December 12, 2021.

[שיחה3-14] ¹ ² A conversation with former Governor Arch Moore, part 3 of 3, October 8, 2007

[15] Powell, Bob (March 14, 2017). "March 14, 1969: Governor Moore Fires Striking Highway Workers". wvpublic.org.

[16] FORMER W.VA. GOVERNOR TO PLEAD GUILTY TO FRAUD, The Roanoke Times, April 13, 1990.

[17] "Our Campaigns - WV US Senate Race - Nov 07, 1978".

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]