אפרים מורגן

אפרים מורגן
Ephraim Morgan

לידה	16 בינואר 1869 מחוז מריון, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית
פטירה	15 בינואר 1950 (בגיל 80) בת'סדה, מרילנד, ארצות הברית
שם מלא	אפרים פרנקלין מורגן
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות מאונט זאיון, פיירמונט, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית
השכלה	הקולג' למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה המערבית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	אלמה בנט מורגן
מושל וירג'יניה המערבית ה־16 4 במרץ 1921 – 4 במרץ 1925 (4 שנים) → ג'ון קורנוול הווארד מייסון גור ←

אפרים פרנקלין מורגן (באנגלית: Ephraim Franklin Morgan;‏ 16 בינואר 1869 – 15 בינואר 1950) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה המערבית, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל וירג'יניה המערבית ה-16 בשנים 1921–1925.

ראשית חייו

אפרים מורגן נולד בחווה ליד העיירה פורקסבורג שבמחוז מריון שבווירג'יניה המערבית, כבנם של מרקוס מורגן ושל קלמנזה אן "ג'ני" (לבית ויימר) מורגן. הוא היה צאצא של המתיישב הראשון במערב וירג'יניה, מורגן מורגן, ושל בנו, דייוויד מורגן. הוא למד באוניברסיטת המדינה של פיירמונט, וב-1897 הוא קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת וירג'יניה המערבית. לאחר שפתח משרד עורכי דין בפיירמונט, הוא שירת במלחמת ארצות הברית-ספרד ברגימנט הראשון של וירג'יניה המערבית. בשנים 1900–1901 הוא שימש כפרקליט העירוני של העיר פיירמונט, ובשנים 1907–1913 כשופט בבית המשפט של מחוז מריון. ב-1915 הוא מונה על ידי המושל הנרי הטפילד כנציב השירות הציבורי, תפקיד בו הוא שימש עד 1919 לפני התמודדותו על תפקיד המושל. ב-1902 נשא מורגן לאישה את אלמה בנט.

מושל וירג'יניה המערבית

ב-1920 נבחר מורגן כמושל וירג'יניה המערבית במערכת בחירות בה ניצבו מולו שלושה מועמדים יריבים. כמו קודמו הדמוקרטי ג'ון קורנוול, הוא התחייב להקדיש את מרצו למלחמות הכורים המרות והמפלגות שהתחוללו במדינה. אף על פי שהוא הפגין רגשי כבוד כלפי כמה ממנהיגי העובדים, שהבולטת מביניהם הייתה מרי האריס ג'ונס, הוא לא הותיר ספק רב שהוא האמין שכהונתו כמושל תאפשר לו לקדם את האינטרסים של בעלי המכרות. מורגן והצמרת הפוליטית של וירג'יניה המערבית היו כה נאמנים לתעשיית המכרות, עד שביוני 1921 הכריזה ועדת החינוך והעבודה של הסנאט של ארצות הברית שהמדינה הייתה למעשה "אוטוקרטיה תעשייתית".

בבחירות לתפקיד המושל הביס מורגן את הדמוקרט ארתור קונץ בהפרש של פחות מ-60,000 קולות. מולו ניצבו גם המועמד תומך העובדים הבלתי-מפלגתי, סמואל ב. מונטגומרי והסוציאליסט הבולט ביותר במדינה, מתיו ס. הולט. העובדה שהוא קיבל פחות קולות מכל שלושת המועמדים הללו יחדיו הצביעה על מדיניותו נגד העובדים, שהייתה בעלת משקל רב בקרב מנהיגי המגזר התעשייתי בעלי הכוח, ולא השפיעה על רוב ציבור הבוחרים במדינה. כמבקר עקבי של כל דבר שהוא הגדיר כלא "מאה אחוזים אמריקאי", היה מורגן מתנגד אדוק של חבר הלאומים. הוא הזהיר את ציבור המורים בווירג'יניה המערבית שעליהם לעמוד בחזית המלחמה נגד "הדוקטרינות הבולשביקיות שהתפשטו ברחבי ארצות הברית".

החשדות של מורגן בעבודה המאורגנת הגיעו לשיאן בטיפולו במלחמות הכורים הסוערות, שאותן הוא ירש מקורנוול. הוא פנה מספר פעמים לנשיא וורן הרדינג כדי שישגר כוחות פדרליים לדיכוי המערכה המאורגנת של הכורים המאוחדים של אמריקה במחוזות מינגו ולוגן באביב 1921, שעמדו בסימן הסלמת האלימות של הנהגת העובדים. כאשר סירב הרדינג לבקשתו, הכריז מורגן על משטר צבאי באזורי הכרייה בדרום המדינה, בהסתמכו על משטרת וירג'יניה המערבית ועל "ועדת הכוננות" מתנגדת העובדים של אזרחים פרטיים לצורכי אכיפת החוק. לאחר הרצח של סיד הטפילד ביוני 1921, יצאו אלפי כורים ל"צעדת הכורים" המפורסמת ברחבי מחוז לוגן. לדברי ההיסטוריון קלייטון לורי, בשלב זה חש הנשיא הרדינג מחויב לשלוח כוחות פדרליים, בהגיעו למסקנה שמורגן ופקידי המחוז היו בעצמם חלק מהבעיה.

התערבות פדרלית זו בלמה את הצעדה, ומשפטים שהיו קשורים לשביתה גרמו לקריסת ארגון הכורים המאוחדים של אמריקה בדרום וירג'יניה המערבית. לאחר מכן המשיך מורגן לכהן כמושל במשך שלוש שנים. הישג מרכזי של ממשלו הייתה בניית קפיטול מדינת וירג'יניה המערבית החדש במקומו של המבנה הוויקטוריאני שעלה באש חודשיים לפני השבעתו. בניית האגף המערבי של בניין הקפיטול הנוכחי הושלמה במרץ 1925, החודש האחרון לכהונתו של מורגן כמושל. באותה תקופה נבנה גם מעון המושל, ומורגן ומשפחתו עברו אליו ימים ספורים לפני תום כהונתו.

לאחר כהונתו כמושל

ב-1940, לאחר שעבד עבור מחלקת המסחר של ארצות הברית, ולאחר שנכנס מחדש למגזר הפרטי, התמודד מורגן על מושב בסנאט של ארצות הברית כמבקר תקיף של מדיניות הניו דיל של פרנקלין דלאנו רוזוולט. האישים המרכזיים במפלגה הרפובליקנית ומצביעה סקרו את הישגיו של מורגן כמושל, והגיעו למסקנה שהם לא היו מספיקים. בזמן זה, בין השאר בשל רפורמות העבודה של הניו דיל, צברה העבודה המאורגנת כוח במפלגה הדמוקרטית, והמאזן הפוליטי בווירג'יניה המערבית השתנה. בבחירות המקדימות של הרפובליקנים הוא הגיע למקום השלישי.

לאחר שקיבל את המשרה במחלקת המסחר, בילה מורגן את מרבית זמנו בוושינגטון די. סי., שם הוא חי במשך רוב שנותיו האחרונות.

אפרים מורגן נפטר בבת'סדה, מרילנד ב-15 בינואר 1950,יום לפני יום הולדתו ה-81. הוא נטמן בבית הקברות מאונט זאיון שבפיירמונט.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1703

קישורים חיצוניים

• אפרים מורגן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• אפרים מורגן באנציקלופדיה של וירג'יניה המערבית (באנגלית)
• אפרים מורגן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• אפרים מורגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)