הנרי מתיוס

הנרי מתיוס
Henry M. Mathews
לידה	29 במרץ 1834; פרנקפורד, וירג'יניה, ארצות הברית ; (המקום עבר לתחומי וירג'יניה המערבית)
פטירה	28 באפריל 1884 (בגיל 50); לואיסבורג, וירג'יניה, ארצות הברית
שם מלא	הנרי מייסון מתיוס
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות אולד סטון צ'רץ', לואיסבורג, וירג'יניה, ארצות הברית
השכלה	בית הספר למשפט של אוניברסיטת וירג'יניה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	לויס פריי מתיוס
	4 במרץ 1877 – 4 במרץ 1881; (4 שנים)
	→ ג'ון ג'ייקוב ג'ייקוב ג'קסון ←
	1 בינואר 1873 – 3 במרץ 1877; (4 שנים)
תחת מושל וירג'יניה המערבית	ג'ון ג'ייקוב
	→ ג'וסף ספריג רוברט וייט ←

הנרי מייסון מתיוס (באנגלית: Henry Mason Mathews;‏ 29 במרץ 1834 – 28 באפריל 1884) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה המערבית, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כתובע הכללי השביעי של מדינתו בשנים 1873–1877, ולאחר מכן ועד 1881 כמושל וירג'יניה המערבית החמישי, איש הקונפדרציה לשעבר הראשון שנבחר כמושל המדינה. הוא נולד כבן למשפחה שבלטה בפוליטיקה של וירג'יניה, למד באוניברסיטת וירג'יניה, ולאחר מכן עסק בעריכת דין עד לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית. כאשר פרשה וירג'יניה מהאיחוד ב-1861, הוא התנדב לצבא הקונפדרציה ושירת בזירה המערבית כמייג'ור בתותחנים. לאחר המלחמה נבחר מתיוס לסנאט של וירג'יניה המערבית, אך נמנע ממנו לאייש את מושבו בשל הגבלות על אנשי הקונפדרציה לשעבר. ב-1872 הוא השתתף בוועידת החוקה של המדינה שהפכה על פיהן את המגבלות הללו, ובאותה שנה נבחר כתובע הכללי של המדינה. לאחר תקופת כהונה אחת בתפקיד הוא נבחר כמושל המדינה.

מתיוס זיהה עצמו עם ה"גואלים" (Redeemers), סיעת מדינות הדרום השמרנית, דמוקרטי הבורבון (Bourbon Democrat), של המפלגה הדמוקרטית, ששאפו לנשל מתפקידיהם את הרפובליקנים הרדיקלים שכוחם עלה במדינות הדרום לאחר המלחמה. עם זאת, מתיוס נקט בנוהג הבלתי מקובל ומינה חברים משתי המפלגות למשרות חשובות, וגרם לממשל שלו להתאפיין כ"עידן של תחושות טובות". הוא שאף למשוך תעשיות לווירג'יניה המערבית, ומשך אליה מהגרים. ממשלו התמודד עם אתגרים שהיו קשורים אל השפל הארוך, שהבולט מביניהם היה פרוץ שביתת הרכבות הגדולה של 1877 (אנ') במרטינסבורג, כאשר הפועלים מחו על קיצוצים בשכרם. לאחר כמה ניסיונות כושלים לדיכוי השביתה באמצעות כוחות המיליציה המדינתיים, ביקש מתיוס מהנשיא רתרפורד הייז לקבל את סיוע הכוחות הפדרליים, מהלך שמשך את תשומת הלב הלאומית לשביתה שהתפשטה למדינות אחרות והייתה השביתה הארצית הראשונה בתולדות ארצות הברית. על הטיפול של מתיוס בשביתה, ועל התיאור שלו את השובתים, נמתחה ביקורת על ידי פעילי העובדים של אותה תקופה, ועל קריאתו לסיוע פדרלי נמתחה ביקורת, אם כי מעורבות הממשלה הפדרלית בדיכוי השביתה נראתה כבלתי נמנעת לדעתם של היסטוריונים מודרניים. בשנותיו האחרונות שירת מתיוס כנשיא חברת מעיינות הגופרית הלבנה (The Greenbrier).

ראשית חייו

הנרי מתיוס נולד בעיירה פרנקפורד שבווירג'יניה (כיום בתחומי וירג'יניה המערבית) כבנם של אלייזה שור (לבית ריינולדס) ומייסון מתיוס. משפחתו בלטה בפוליטיקה של החלק המערבי של וירג'יניה במשך דורות, ואביו היה סוחר ופולטיקאי שכיהן בבית הנבחרים של וירג'יניה.^[1] מוצא משפחתו היה סקוטי-אירי וולשי.

מתיוס התחנך באקדמיית לואיסבורג המקומית, ולאחר מכן למד באוניברסיטת וירג'יניה, שם קיבל תואר בוגר אוניברסיטה ב-1855 ותואר מוסמך אוניברסיטה ב-1856 והיה חבר באחוות בטא-טתא-פיי. בעבודת הגמר שלו לתואר השני, "שירה באמריקה", תמך מתיוס את לימודי האמנויות היפות ויישב את דעיכתן לכאורה אל מול התיעוש עם הפוטנציאל לקידום חברתי שנבע מהתעשייה.^[2] לאחר סיום לימודיו החל מתיוס ללמוד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וושינגטון ולי בהדרכתו של ג'ון וייט ברוקנברו, וב-1857 סיים תואר במשפטים. בסתיו אותה שנה הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע. זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל משרת הוראה בשפה וספרות באלגייני קולג', ועדיין המשיך להופיע בבתי משפט. בנובמבר אותה שנה, בגיל 22, נשא מתיוס לאישה את לוסי פריי, בתו של השופט ג'וזף ל. פריי. לשניים נולדו חמישה ילדים.

בשנים שלפני פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית היה מתיוס מעורב בפוליטיקה המקומית, והיה פעיל במסע הבחירות של המועמד הדמוקרטי לנשיאות של ג'ון ברקינרידג' בבחירות של 1860. בבחירות נוצח ברקינריג' על ידי אברהם לינקולן, שבמחוז גרינברייר שממנו הגיע מתיוס, לא קיבל ולו קול אחד. על כל פנים, המחוז התנגד באופן כללי לפרישתה של וירג'יניה מארצות הברית והצביע נגדה בוועידת הפרישה של וירג'יניה ב-1861.

מלחמת האזרחים

מתיוס בחר ללכת בעקבות תושבי מדינתו, והצטרף לקונפדרציה. יחד עם שני אחיו הוא התנדב ב-1861 לצבא הקונפדרציה בדרגת טוראי. בראשית המלחמה הוטל עליו תפקיד גיוס הכוחות בווירג'יניה. ב-1863 הוא עבר למטה של דודו, בריגדיר גנרל אלכסנדר ו. ריינולדס, בדיוויזיה של מייג'ור גנרל קרטר ל. סטיבנסון של הארמייה של לוטננט גנרל ג'ון ק' פמברטון. הוא קודם לדרגת מייג'ור בתותחנים ושירת במערכת ויקסבורג. כאשר התקדמה הדיוויזיה של סטיבנסון לערוץ בייקר בקרב צ'מפיון היל, נשאר מתיוס בויקסבורג כמפקד מחלקתו.

במשך כל ימי המלחמה נקלע מתיוס לעיתים קרובות לקשיים עם צבא הקונפדרציה. ב-1863 הוא שקל לפרוש מהצבא, ובאותה שנה הגיש בקשת העברה מהבריגדה של דודו לריצ'מונד, אם כי תוצאות בקשה זו לא ברורות. בסתיו 1864 הוא נעצר בפקודת הגנרל רוברט אדוארד לי בשל אי-הבנה של הודעת שליח בנוגע להעברת תחמושת. לאחר הסבר שנתן מתיוס ביטל לי את ההאשמות נגדו.^[3] בתום השנה כבר איבד מתיוס את התלהבותו בנוגע להשתתפות במלחמה, ולבקשתו שוחרר משירות פעיל.

ראשית הקריירה הפוליטית

עוד בעת שירותו במלחמה קנה מתיוס לעצמו שם של מנהיג במחוז מגוריו. בווירג'יניה המערבית שלאחר המלחמה, שנשלטה על ידי המפלגה הרפובליקנית, נבחר ב-1865 מתיוס מטעם המפלגה הדמוקרטית לסנאט המדינתי, אך נמנע ממנו לאייש את מושבו בשל מגבלה שאסרה על אנשי הקונפדרציה לשעבר לכהן במשרות ציבוריות. כאשר התמיכה בדמוקרטים במדינה הלכה וגברה בשנים הבאות, תיקנו הרפובליקנים את חוקת וירג'יניה המערבית כך שזכויותיהם של אנשי הקונפדרציה לשעבר הושבו להם, זאת כדי לרצות את ציבור הבוחרים. מהלכים אלו פגעו בסופו של דבר ברפובליקנים כאשר הדמוקרטים השיגו את השליטה בבית המחוקקים המדינתי.^[4] מתיוס נשלח כנציג המפלגה הדמוקרטית לוועידת החוקה של וירג'יניה המערבית ב-1872 כדי לתקן את חוקת 1863 שנוסחה על ידי הרפובליקנים. נוסח החוקה החדשה אפשר למתיוס להתקדם בפוליטיקה של המדינה.^[5] ב-1873 הוא נבחר כתובע הכללי של וירג'יניה המערבית, החליף את ג'וזף ספירג, כיהן בתפקיד תחת המושל ג'ון ג'ייקוב, וכיהן בו תקופת כהונה אחת שבה עלתה הפופולריות שלו במפלגה.

מושל וירג'יניה המערבית

בחירתו

בשלהי תקופת כהונתו כתובע הכללי, הביס מתיוס את מועמד הרפובליקנים נתן גוף בהפרש של 15,000 קולות במרוץ החד-צדדי ביותר למשרת מושל וירג'יניה המערבית עד אותה עת. כך הוא נבחר כמושל המדינה החמישי והיה איש הקונפדרציה הראשון שנבחר לתפקיד. המצע השמרני של מתיוס שתמך במגזר העסקי, היה מזוהה עם סיעת "הבורבונים" (Bourbon Democrat) של המפלגה הדמוקרטית ששלט בדרום. מתיוס היה המושל הראשון שנבחר מטעם סיעה זו, אם כי רבים מאנשי הסיעה נבחרו כמושלים במדינות הדרום במהלך שנות ה-80.

השבעתו ומינויי הקבינט

בנאם ההשבעה שלו הדגיש מתיוס את האחדות ואת הקידמה בתקופה שלאחר המלחמה, בהבטיחו:

התוצאות הלגיטימיות של המלחמה התקבלו בתום לב, והמפלגות הפוליטיות כבר לא התיישרו עם הסוגיות המתות של העבר. חדלנו להביט לאחור בצער, ואמרנו, ""תנו לעבר המת לקבור את מתיו", ובעזרת הכוחות המאורגנים עברנו לסוגיות החיות של ההווה.^[6]

נאומו של מתיוס התקבל בברכה ברחבי המדינה. העיתון Morgantown Post בעל הנטייה הרפובליקנית שיבח את "הנאום הרחב, הגברי והליברלי, שכולל, לעניות דעתנו, את כנות המטרה וחופשי מהסוואות, דבר שהוא מרענן עד מאוד". חגיגות ההשבעה של מתיוס, שכללו "פרחים, דגלים ומוזיקה, משתה והילולה",^[7] היו מורכבות יותר בהשוואה לטקסי ההשבעה הקודמים בווירג'יניה המערבית, וקבעו תקדים שנמשך עד ימינו.^[8]

במינוי חברי הקבינט שלו, שאף מתיוס לצמצם את המתחים שלאחר המלחמה. הוא מינה הן רפובליקנים והן דמוקרטים לקבינט שלו, מהלך שלא היה מקובל באקלים הפוליטי שלאחר המלחמה.^[9]

שביתת הרכבות הגדולה

עם כניסתו של מתיוס לתפקיד, המתינו לו קשיים כלכליים שהיו קשורים למשבר הפיננסי של 1873 ולשפל הארוך שהתרחש כתוצאה ממנו. ביולי 1877, ארבעה חודשים לאחר השבעתו, נאמר לו שעובדי חברת הרכבת בולטימור ואוהיו (אנ') במרטינסבורג עצרו רכבות כמחאה על קיצוצים בשכרם. מתיוס קרא למיליציה המקומית בפיקודו של קולונל צ'ארלס ג'. פוקנר לדכא את המחאה, אך ללא ידיעתו, כמה מאנשי המיליציה היו עובדי החברה בעצמם, ורבים אחרים אהדו את השובתים. המיליציה פעלה בתחילה בחוסר החלטיות, ובתוך המבוכה שנוצרה, שובת בשם ויליאם ונדרגריף ירה על אנשיה ונהרג כתוצאה מירי תגובה לכיוונו. עיתונים מקומיים האשימו את מתיוס על מותו וכינו את ונדרגריף "קדוש מעונה". מכאן והלאה הודיעו אנשי המיליציה שהם לא יצייתו להוראותיו.

מתיוס הגיב בשליחת יחידת מיליציה אחרת, הפעם יחידה שבין חבריה לא נכללו עובדי הרכבת, כדי לטפל בשביתה שהלכה והתגברה, אך הוא קיבל הודעה שגם יחידה זו לא תפעל נגד השובתים. לבסוף הוא נעתר להפצרות אנשי ממשלו וביקש מהנשיא החדש רתרפורד הייז שישלח כוחות פדרליים. החלטתו זו משכה תשומת לב לאומית לשביתה. העיתונים המקומיים מתחו ביקורת קשה על מתיוס על כך שאפיין את השביתה באוזני הייז כ"התקוממות" ולא כצעד של ייאוש, כשאחד העיתונים הבולטים תיעד את נקודת המבט של אחד הפועלים השובתים "ש[הוא] יכול היה למות מהכדור כמו למות מרעב בהפרש של סנטימטרים". החלטתו של מתיוס לקרוא לסיוע פדרלי הוצדקה על ידי ההיסטוריונים שראו במעורבות הפדרלית כבלתי נמנעת.^[10]

כמה חודשים קודם לכן, כאשר היה מועמד לנשיאות, הבטיח הייז לא לערב את הממשלה הפדרלית בעניינים מקומיים, והוא שאף לפתור את העניין בדרכי שלום. לאחר שכשלו השיחות עם מנהיגי השובתים, הוא שיגר באי-רצון כוחות פדרליים למרטינסבורג. על כל פנים, אז השביתה כבר עברה למחאות שקטות במרטינסבורג בעוד שהאלימות התפשטה למרילנד, פנסילבניה, אילינוי ומיזורי. השביתה זכתה לתמיכה משמעותית במדינות אחרות ברחבי ארצות הברית.^[11]

ב-1880 נדרש מתיוס שוב לשלוח כוחות מיליציה, הפעם להוקס נסט, כדי לבלום את השביתה הרצינית הראשונה בענף הפחם, כאשר כורים מקומיים ספגו איומים באלימות להוריד את פריון על ידי חברה מתחרה.^[12]

העברת בירת המדינה

החל מ-1863, כאשר וירג'יניה המערבית הוקמה כמדינה, ועד 1875, נדדה בירתה בין וילינג (אנ') לבין צ'ארלסטון, כאשר מיקום הבירה היה תלוי בעיקר בזהות המפלגה ששלטה במדינה, כאשר הרפובליקנים העדיפו את וילינג והדמוקרטים העדיפו את צ'ארלסטון. בראשית ימי ממשלו של מתיוס, התקיימה הצבעה על קביעת בירה קבועה למדינה, שבאותה עת הייתה בווילינג. שלוש חלופות עמדו להצבעה: צ'ארלסטון, קלארקסבורג ומרטינסבורג (וילינג לא נכללה בחלופות האפשריות). במהלך הקמפיין לבחירת הבירה, העסיקו הדמוקרטים במדינה את בוקר טי. וושינגטון הצעיר במסע נאומים כדי לגבש את דעתה של הקהילה השחורה לטובת צ'אלרסטון. במשאל העם נבחרה צ'ארלסטון, ומאז היא בירתה של וירג'יניה המערבית.

עניינים כספיים

שאלות שנגעו לחוב של וירג'יניה המערבית לווירג'יניה המשיכו להתקיים במשך כל תקופת כהונתו של מתיוס כמושל. השאלות עלו במהרה כאשר ב-1863 קמה וירג'יניה המערבית כמדינה נפרדת על החלקים הצפון-מערביים של וירג'יניה. בעוד ששתי המדינות הכירו בעובדה שהחוב התקיים, אמידת גודלו נתקלה בקשיים. הרשויות בווירג'יניה קבעו שווירג'יניה המערבית צריכה הייתה לשלם בערך שליש מחוב המדינה נכון ל-1 בינואר 1861, השנה בה פרשה וירג'יניה מארצות הברית, וכך קבעו את חלקה של וירג'יניה המערבית בסכום של 953,360.32 דולר. יועציו של מתיוס טענו לסכום נגדי של 525,000 דולר. סכום אחר שנמסר על ידי וירג'יניה הגיע ל-7 מיליון דולר. מתוך אי-יכולת לקבוע את דיוק הנתונים שעליהם התבססו סכומים אלו, ומתוך הבנה שלאלת החוב הייתה משמעות פוליטית, קידם מתיוס מדיניות שכוונתה הייתה להשעות את קבלת ההחלטה עד שהפרטים יהיו ברורים. יורשו בתפקיד, ג'ייקוב ג'קסון, ירש את אותה בעיה, וגם הוא החליט להשעות את קבלת ההחלטה בעניין.^[13] הוויכוח יושב בסופו של דבר רק ב-1939.^[14]

במהלך תקופת כהונתו של מתיוס כמושל, דאג התובע הכללי רוברט וייט שתתקבל החלטה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית לטובת גביית מיסים מענף הרכבות, שעד לאותו זמן לא שילם מיסים למדינה כלל. החלטה זו הובילה לשטף של אלפי דולרים שזרמו לקופת המדינה.^[15]

סוגיות גזעיות

לפני מלחמת האזרחים, חלקה המערבי של וירג'יניה היה מאוכלס באופן יחסי במעט עבדים בהשוואה לחלקים המזרחיים של המדינה, ובהשוואה למדינות הדרום בכלל. שיעורם של העבדים באוכלוסיית המדינה הגיע ל-4 אחוזים בהשוואה לכ-30 בכלל מדינות הדרום.^[16] מתיוס גדל במשפחה שהחזיקה עבדים, אך השקפותיו המדויקות בנוגע לעבדות לא היו ברורות, אם כי הוא היה חבר בכמה ועידות פוליטיות מקומיות שהוציאו הצהרות והחלטות שהתנגדו לשוויון גזעי, לפני המלחמה ואחריה. הוא גם היה נציג לוועידת החוקה של 1872 שניסחה באופן חוקי את מדינות ההפרדה הגזעית של המדינה. במשך כל הקריירה הפוליטית שלו הוא היה מזוהה עם ה"גואלים" (Redeemers) הסיעה הדרומית של דמוקרטי הבורבון (Bourbon Democrat). סיעה זו שלטה בפוליטיקה של רוב שטחי מדינות הדרום החל משנות ה-70 של המאה ה-19 ועד 1910, ובאופן כללי הובלה על ידי בעלי חוות מטעים אמידים לשעבר, אנשי עסקים ואנשי מקצוע ששאפו להרחיק את העבדים המשוחררים, "ציקלונאים" (Carpetbagger) ותומכי מדיניות השיקום מממשלות מדינות הדרום ולבסס מחדש את העליונות הלבנה. עם זאת, ההיסטוריון מווירג'יניה המערבית, אוטיס ק. רייס, התנגד לזיהוי המדינה עם גישות אלו:

קביעה זו לא עושה צדק עם הגמישות של דמוקרטי הבורבון של וירג'יניה המערבית. הדמוקרטים בווירג'יניה המערבית שהלכו בעקבותיהם של המייסדים הרפובליקנים של המדינה כללו את המושלים מתיוס, ג'קסון, וילסון, פלמינג ומקורקל. אישים אלו היו מוכנים להתאים את התנאים הפוליטיים המשתנים אל התיקון ה-13, התיקון ה-14 וה-15 לחוקת ארצות הברית, אשר העניקו לעבדים לשעבר את החירות, האזרחות, ואת הזכות לבחור ולהיבחר.^[17]

בין השנים 1865–1957 העבירה וירג'יניה המערבית 11 חוקי ג'ים קרואו תחת הנהגה דמוקרטית. אף אחד מחוקים אלו לא עבר בתקופת ממשלו של מתיוס.^[18] ב-1881 לאחר החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין "סטראודר נגד וירג'יניה המערבית" (Strauder v. West Virginia), הפך מתיוס על פיו חוק של המדינה מ-1873 שאסר על אזרחים אפרו-אמריקאים לשרת בחבר מושבעים. בנאום שנשא לרגל סיום כהונתו בפני בית המחוקקים של וירג'יניה המערבית בינואר 1881, דחק מתיוס בעמיתיו הפוליטיקאים לאמץ את הגישה הפרוגרסיבית בטיפול בסוגיות השנויות במחלוקת שזירזו את פרוץ מלחמת האזרחים:

חשוב מאוד... להבין באופן מלא שמוסדות שכמה מאיתנו גדלו תחתיהם, ושהותירו רושם מתמשך על דמותנו, שהשפיעו לא רק על אופן חיינו, אלא גם על דעותינו ועל דרכי החשיבה שלנו, שייכים כעת לעבר ולא מהווים יותר גורם לבעיות חברתיות ופוליטיות קיימות. זאת בעוד שעקרונות בסיסיים של המוסדות הרפובליקנים שלנו נכונים ומספיקים בכל עת, עדיין הם חייבים להתאים את עצמם לתנאים המשתנים שנוצרו כתוצאה ממלחמת האזרחים, לאוכלוסייה הגדלה ולהתקדמות הציוויליזציה. וירג'יניה המערבית חייבת להתאים את עצמה למדינות הפרוגרסיביות ביותר בארצות הברית, בין אלו שהמוסדות שלהם ושלה אין כבר שום סתירה...".^[19]

שנותיו האחרונות

ב-1881 פרש מתיוס מן החיים הפוליטיים ושב לעסוק בעריכת דין. בנוסף הוא שימש כנשיא חברת אתר הנופש מעיינות הגופרית הלבנה (The Greenbrier) לאחר שזה נפתח מחדש לאחר המלחמה. אתר הנופש היה למקום בו רבים מתושבי הדרום והצפון נפשו בו, ומקום בו התקיימו צעדי פיוס מפורסמים שלאחר המלחמה, כולל "מניפסט הגופרית הלבנה", שהיה הבעת הדעה הפוליטית היחידה שפרסם רוברט אדוארד לי לאחר מלחמת האזרחים ושקידם את המיזוג של שתי החברות.^[20]

הנרי מתיוס נפטר בלואיסבורג שבווירג'יניה המערבית ב-28 באפריל 1884. הוא נטמן בבית הקברות אולד סטון צ'רץ' שבעיר.

מורשתו

כמושל וירג'יניה המערבית הקים מתיוס את המשרד המדינתי להגירה כדי למשוך עובדים חדשים אליה, הרחיב את תעשיות הפחם והנפט, שיפר את מערכת התחבורה, וייסד את הסקר הגאולוגי המדינתי. באופן כללי ממשלו התאפיין כ"עידן של תחושות טובות", זאת בשל צעדיו למינוי רפובליקנים למשרות ציבוריות בתקופה של ממשל דמוקרטי.^[21]

ההיסטוריונית מרי ל. ריקרד הציגה ניתוח ביקורתי על ממשלו של מתיוס במחקר שכתבה עליו ב-1941: "באותה תקופה היה שיעור העושר לנפש בווירג'יניה המערבית נמוך יותר בהשוואה לזה של 1865, ולכך הייתה השפעה בולטת על הפוליטיקה המדינתית. אלו שניצבו במעלה הסולם החברתי החזיקו בעמדות הפוליטיות הגבוהות ביותר והמערכת בכללותה הפכה למושחתת בצורה מסוכנת".^[22] עם זאת, ההיסטוריון מווירג'יניה המערבית ריצ'רד פסט ציין שלא הוקמה שום ועדה לחקור אף שערורייה או התנהלות בלתי ראויה במהלך תקופת ממשלו של מתיוס.^[9]

בספרו משנת 1928 אמר המושל ויליאם מקורקל על מתיוס: "הוא לא היה דיבייטור טוב במיוחד, אך כאשר הוא הכין את עצמו לשאת נאום על סוגיות השעה, הוא היה נהדר. אומנות הדיבור באה לו בקלות, בצורה חלקה ומאוזנת מאוד, קולו היה מווסת להפליא, מחוותיו היו מושלמות, והוא היה מסוגל לעשות רושם טוב על קהל מתורבת כמו על כל אחד מתושבי המדינה".

בשל העובדה שמתיוס היה המושל הראשון שביקש את עזרת הכוחות הפדרליים לטיפול בשביתת הרכבות הגדולה ב-1877, צעדו זה היה לזרז לביצוע שינויים במשמר הלאומי של ארצות הברית.^[23]

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1694

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנרי מתיוס בוויקישיתוף

הנרי מתיוס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
הנרי מתיוס באנציקלופדיה של וירג'יניה המערבית (באנגלית)
הנרי מתיוס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
הנרי מתיוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[1] Callahan, James (1923). The History of West Virginia, Old and New, Volume II, pgs. 7–9. Chicago and New York: The American Historical Society, Inc.

[2] Carmichael, Peter S. (2005). The Last Generation: Young Virginians in Peace, War, and Reunion. The University of North Carolina Press, p. 29.

[3] Rickard, Mary (1941). Calendar of the Henry Mason Mathews Letters and Papers in the State Department of Archives and History. Charleston, West Virginia: West Virginia Historical Records Survey, pp. i-ii.

[4] Talbott, D. "Duke" (2011). "Flick Amendment". e-WV: The West Virginia Encyclopedia. West Virginia Humanities Council.

[5] Stealey, J.E. (2010). "Constitutional Convention of 1872". West Virginia: e-WV: The West Virginia Encyclopedia.

[6] Mathews, Henry M. (1877). "Inaugural address of Henry Mason Mathews". West Virginia Division of Culture and History. Archived from the original on September 29, 2007.

[7] Fast, Richard (1901). The History and Government of West Virginia. West Virginia: Acme Publishing Company, p. 184.

[8] "Taking the Oath:150 Years of Gubernatorial Inaugurations; Chapter One: The Wheeling Years 1863-1885". West Virginia Archives and History. West Virginia Department of Arts, Culture and History.

[פסט185-9] ¹ ² Fast, Richard (1901). The History and Government of West Virginia. West Virginia: Acme Publishing Company, p. 185.

[10] Caplinger, Michael (2003). "The Baltimore and Ohio Railroad Martinsburg Shops National Historic Landmark Nomination". pp. 40–45.

[11] Laurie, Clayton (1997). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1877–1945. Washington, D.C: Center of Military History, U.S. Army. pp. 29–38.

[12] Bailey, Kenneth (2016). "Hawk's Nest Coal Company Strike". West Virginia: e-WV: The West Virginia Encyclopedia.

[13] Rice, Otis (2010). West Virginia: A History. Kentucky: University Press of Kentucky.

[14] [https://www.wvencyclopedia.org/entries/836 Bailey, Kenneth (2010). "Virginia Debt Question". e-WV: The West Virginia Encyclopedia.

[15] Biographical Publishing Company (1903). Men of West Virginia, Volume 2. Chicago: Biographical Publishing Company. p. 22.

[16] "African-American Population of Present-day WV, 1860". Archived from the original on May 21, 2017.

[17] Bourbon Democracy (Bourbonism) - The Okie Legacy.

[18] "Jim Crow Laws: West Virginia". Jim Crow History.

[19] Mathews, Henry M. (1881). Biennial Message of Gov. "Henry M. Mathews" to the Legislature of West Virginia. Wheeling, West Virginia: W.J. Johnson Public Printer. pp. 28–29.

[20] Robert E. Lee (August 26, 1868). "White Sulphur Manifesto".

[21] Capace, Nancey (1999). The Encyclopedia of West Virginia. West Virginia: North American Book Dist LLC. p. 63.

[22] Rickard, Mary (1941). Calendar of the Henry Mason Mathews Letters and Papers in the State Department of Archives and History. Charleston, West Virginia: West Virginia Historical Records Survey, p. vi.

[23] Haskell, Bob (July 2014). "Off the Rails". National Guard Magazine.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]