וולי ברון

וולי ברון
Wally Barron

לידה	8 בדצמבר 1911 אלקינס, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית
פטירה	12 בנובמבר 2002 (בגיל 90) שארלוט, קרוליינה הצפונית
שם מלא	ויליאם וולאס ברון
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות מייפלווד, אלקינס, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת וושינגטון ולי הקולג' למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה המערבית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	אופל וילקוקס ברון
מושל וירג'יניה המערבית ה־26 16 בינואר 1961 – 18 בינואר 1965 (4 שנים) → ססיל אנדרווד יולט סמית' ←
התובע הכללי של וירג'יניה המערבית ה־27 14 בינואר 1957 – 16 בינואר 1961 (4 שנים) תחת מושל וירג'יניה המערבית ססיל אנדרווד → ג'ון פוקס דונלד רוברטסון ←
חבר בית הנבחרים של וירג'יניה המערבית מטעם מחוז רנדולף 1951–1953 (כשנתיים)
ראש עיריית אלקינס 1949–1950 → לוי וייד קוברלי ווד קרופורד ←

ויליאם וולאס ברון (באנגלית: William Wallace Barron;‏ 8 בדצמבר 1911 – 12 בנובמבר 2002) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה המערבית, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כתובע הכללי ה-27 של מדינתו בשנים 1957–1961, ולאחר מכן ועד 1965 כמושל וירג'יניה המערבית ה-26.

ראשית חייו

וולי ברון נולד בעיר אלקינס שבווירג'יניה המערבית, כבנם של ד"ר פרדריק הנרי ברון ושל מרי קטברט בטלר ברון. אביו היה כומר פרסביטריאני. הוא התחנך בבתי ספר באלקינס ובצ'ארלסטון. הוא למד היסטוריה וכלכלה באוניברסיטת וושינגטון ולי, ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה המערבית, שם קיבל את התואר ב-1941. ב-1936 נשא ברון לאישה את אופל מארי וילקוקס, ולשניים נולדו שלוש בנות. במלחמת העולם השנייה הוא התגייס ב-1943 לצבא ארצות הברית ושוחרר מהשירות ב-1945.

קריירה פוליטית

ב-1949 נבחר ברון כראש עיריית אלקינס. ב-1950 הוא נבחר לבית הנבחרים של וירג'יניה המערבית, ושוב ב-1952. לאחר הבחירות של אותה שנה הוא התפטר ממושבו בבית הנבחרים לאחר שמונה על ידי המושל ויליאם מרלנד כנציב הפיקוח על משקאות חריפים. ב-1956 הוא מונה כתובע הכללי של וירג'יניה המערבית.

מושל וירג'יניה המערבית

בחירתו של ברון כמושל וירג'יניה המערבית הייתה ב-1960, שנה בה השיגה המפלגה הדמוקרטית הישגים רבים. באותה שנה הסנאטור ממסצ'וסטס ג'ון פיצג'רלד קנדי, שבו תמך ברון, נבחר כנשיא ארצות הברית, ובבחירות המקדימות בווירג'יניה המערבית ניצח קנדי את הסנאטור ממינסוטה יוברט האמפרי. ברון התחייב "לנקות את המדינה", לעבוד עם בית המחוקקים הדמוקרטי, ולבנות כלכלה חזקה. הוא תמך בתקיפות בהעלאת שכר המורים. ברון שרד האשמה על כך שהציע לכאורה סכום של 65,000 דולר ליריב בבחירות כדי שזה יישאר מחוץ למרוץ. העניין הוסדר בסופו של דבר מחוץ לבית המשפט.

בבחירות הכלליות זכה ברון ב-446,775 קולות מול 360,665 הקולות של מועמד המפלגה הרפובליקנית הרולד נילי. בצהרי 16 בינואר 1961 הושבע ברון כמושל ה-26 של וירג'יניה המערבית באופן חשאי, כדי שיוכל לחתום על חוק של מס מכירות בסכום של סנט אחד, שקודמו בתפקיד ססיל אנדרווד סירב לחתום עליו. השבעתו הפומבית התקיימה מאוחר יותר מתחת לכיפת בניין קפיטול מדינת וירג'יניה המערבית בנוכחות 2,700 איש.

פעילות החקיקה בתקופת ממשלו של ברון כללה הנהגת מס הכנסה אישי ויצירת נציבות לזכויות אדם. הוא הוציא צו מושל שבו הוא הכריז שעובדי המדינה יועסקו "ללא קשר לגזע, אמונה, צבע עור או מוצא". בוועידת מושלי מדינות הדרום הוא הודיע למושל אלבמה ג'ורג' וולאס שהוא יתנגד "לכל הצהרה... שבצורה כלשהי תקדם או תכשיר אפליה".

ברון התמקד ביצירת משרות, פיקח על שיקום המדינה משיטפון שאירע באותה שנה וגבה את חייהם של 22 אנשים, ופיקח על תקצוב כביש בין פנסילבניה לבין צ'ארלסטון. הוא נסע ליפן כדי לקדם את סחר הפחם מווירג'יניה המערבית, גינה את חברות התשתיות על העלאת התעריפים, דאג למיקום של הרדיו-טלסקופ הגדול בעולם בגרין בנק, והחל בהצלחה מרובה את פעילותו של מחנה הנוער למדע בווירג'יניה המערבית. ב-1963 חגגה וירג'יניה המערבית מאה שנה לקבלתה כמדינה בארצות הברית. הנשיא קנדי גמל לתומכיו בבחירות המקדימות כאשר נאם בפני 10,000 איש בטקס רשמי שהתקיים ב-20 ביוני בצ'ארלסטון.

סלילת הכבישים שגשגה עם הנפקת איגרות חוב בסכום של 200 מיליון דולר ב-1964, שנתו המלאה האחרונה של ברון כמושל. הוא הצהיר שווירג'יניה המערבית שברה 14 שיאים בתחום הכלכלה באותה שנה. הוא התמקד במאמצי פיתוח כלכלי במחלקת הסחר המדינתי החדשה בראשותו של יולט סמית', שבשנה שלאחר מכן ירש אותו בתפקיד.

משפט ומאסר

בינואר 1965 סיים ברון את כהונתו כמושל. הוא פתח משרד עורכי דין בצ'ארלסטון, וב-1968 הוזכר שמו כמועמד אפשרי להתמודד שוב על תפקיד המושל. בפברואר אותה שנה, במה שנודע כ"טבח יום ולנטיין", הואשמו ברון וחמישה אנשים נוספים על ידי חבר מושבעים גדול פדרלי בהאשמות לקשר לשוחד שהיו קשורות לכאורה ל"תאגידי דמה". ברון עמד על חפותו. האישומים כללו מתווה משוכלל של תשלומים לאנשים שעשו עסקים עם המדינה.

במשפט שהחל באוגוסט, טענה התביעה שמסמכים שנחתמו על ידי כל השישה הראו שהם חלקו ביניהם את כל הרווחים. חמישה ספקים העידו שהם שלחו המחאות לחברות הדמה. השופט חש שהמקרה של ברון היה "שונה במעט ביסודו מאלו של שאר הנאשמים", ושקל ברצינות להוציא פסק דין לזיכויו על בסיס העובדה שברון חתם באופן שגרתי על חוזים ללא כל כוונה שלילית. חבר המושבעים קיים התייעצויות שארכו 18 שעות, ובסופו של דבר הוציא החלטה שברון זכאי ושאר הנאשמים אשמים.

ב-1969 עברו בני הזוג ברון לפלורידה. אך ב-1970 התעוררה הפרשה מחדש, כאשר הוגשו האשמות נגד ברון, הפעם בחשד לרכישת חוזים. על כל פנים, ביולי ביטל בית המשפט העליון את ההאשמות הללו.

במהלך אותו קיץ, החלו לצוץ סיפורים בעיתונות בנוגע להצבעת המושבעים במשפט המקורי ברוב של 11 תומכים ומתנגד אחד להרשעתו של ברון. המתנגד היה מנהל חבר המושבעים, ראלף בקלו. ההשערות הגיעו לקיצן בפברואר 1971 כאשר קיבל ברון שיחת טלפון מעיתונאי, שהודיע לו שחבר מושבעים הגיש נגדו ונגד רעייתו כתב אישום בנוגע להאשמות למתן שוחד לראש חבר המושבעים שזיכה אותו. בהאשמות נטען שרעייתו של ברון העבירה סכום של 25,000 דולר בשקית נייר חומה לרעייתו של בקלו כתשלום. בקלו הודה מייד באשמה. שמה של אופל ברון הוסר מהאישום, וברון הודה באשמה באישום החדש של קשירת קשר, שוחד, ושיבוש מהלכי משפט. הוא נידון ל-25 שנות מאסר, שמתוכן ריצה 4 שנים.

מאוחר יותר אמר ברון שהוא משוכנע שכל פסק דין שהיה מתקבל נגדו במשפט המקורי היה מבוטל בערעור, וכי התוכנית לתשלום השוחד הייתה פרי מוחו של עורך דינו. הוא טען שלא קיבל שום תשלום מאף אחד מהמעורבים בפרשה, ואמר שבמשפט השני הוא הודה באשמה כדי שיבוטל האישום נגד אשתו. תחושתו הייתה שאם הוא היה מעיד במשפט המקורי, הוא היה יוצא זכאי בכל מקרה. הוא מעולם לא הכחיש את התשלום לבקלו. "אתה פשוט לא ידוע כמה קשה לי לחיות עם זה", הוא קונן.

ב-1975 השתחרר ברון ממאסרו, ושב לווירג'יניה המערבית.

וולי ברון נפטר בשארלוט שבקרוליינה הצפונית ב-12 בנובמבר 2002. הוא נטמן בבית הקברות מייפלווד שבאלקינס.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1711-1712

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וולי ברון בוויקישיתוף

• וולי ברון באתר אגודת המושלים הלאומית
• וולי ברון באנציקלופדיה של וירג'יניה המערבית (באנגלית)
• וולי ברון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• וולי ברון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)