לדלג לתוכן

ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל
תחום עיתונאות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש נורית קנטי
תקופת הפעילות 2012–הווה (כ־12 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
itonaim.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, שעד מרץ 2022 נקרא ארגון העיתונאים בישראל[1], נוסד בשנת 2012 כארגון עובדים ענפי, ששם לו למטרה לאגד עיתונאים העובדים כשכירים או כפרילאנסרים באמצעי התקשורת בישראל[2][3]. הארגון הוקם על מנת להגן על מעמד העיתונאי ולשפרו - גם מבחינה תעסוקתית וגם מבחינה מקצועית.

רקע היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד מלפני קום המדינה פעל "איגוד עיתונאי ארץ ישראל", אשר הוקם במרץ 1946[4], ולאחר קום המדינה שינה את שמו ל"איגוד הארצי של עיתונאי ישראל" במרץ 1949[5]. האיגוד הארצי איגד את שלוש אגודות העיתונאים האזוריות, אגודת העיתונאים בתל אביב, אגודת העיתונאים ירושלים ו"אגודת העיתונאים חיפה והצפון". האגודה החזקה והפעילה ביותר הייתה אגודת העיתונאים בתל אביב, אשר הוקמה ב-1935[6].

בעזרת הסכמים קיבוציים עם ארגון המו"לים, הצליחה האיגוד לשמור על תנאי העבודה של העיתונאים. אך בשנות ה-80, חל כרסום בכוחן של אגודות העיתונאים, לאחר שכלי התקשורת חדשים, בראשם העיתון "חדשות" שהוקם ב-1984, החתימו את עובדיהם על חוזי העסקה אישיים ולא קיבוציים, דבר שהגביל את האפשרות לנהל מאבקי שכר משותפים לכלל העיתונאים. המאבק של האגודה נגד "חדשות" כלל חרם על סיקור הקמת העיתון[7], ומניעה תחילה מהעיתונאים של "חדשות" להיות חברים באגודת העיתונאים בתל אביב[8]. עם עלייתם של כלי תקשורת חדשים נוספים, עיתונים מקומיים, הטלוויזיה המסחרית והכבלים ותחנות הרדיו האזוריות, כולם החתימו את עובדיהם על חוזי העסקה אישיים. בשנות ה-90 החלו גם כלי התקשורת הוותיקים יותר לאמץ את שיטת החוזים האישיים, והאגודות נחלשו אף יותר[9].

הקמת הארגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון נוסד בשנת 2012[10]. עד שנת 2020 פעל במסגרת הסתדרות העובדים הכללית החדשה, והחל מ-2020 הוא פועל כעמותה עצמאית[11].

עם העיתונאים שיזמו וייסדו את הארגון נמנים אסף ליברמן, דרור פויר, חיים הר-זהב, יאיר טרצ'יצקי, יואב ריבק, מיקי פלד, נורית קנטי, נטע אחיטוב, עינת פישביין, רוני לינדר-גנץ, תני גולדשטיין ושי ניב[12]. בבחירות שנערכו ב-2016 נבחר יאיר טרצ'יצקי כיושב ראש הארגון[13]. בתחילת שנת 2020 מונה אלי גרשנקרוין למנכ"ל ארגון העיתונאים. ביוני2021 נערכו בחירות נוספות, בהן נבחרה נורית קנטי לתפקיד יושבת ראש הארגון[14]. ביולי 2024 נבחר אלירן חיאט למ"מ יו"ר הארגון לאחר שקנטי הודיעה על יציאתה לשנת לימודים בארצות הברית.[15]

ביולי 2012 הודיעה מועצת העיתונות בישראל על קבלתו של ארגון העיתונאים בישראל כחבר במועצה[16].

במקביל להקמת ארגון העיתונאים פרשו ועדי עובדים מאגודת העיתונאים בתל אביב, הוועד האחרון שיוצג על ידה, עיתונאי קול ישראל, הודיע על פרישה בנובמבר 2015[17]. ואילו אגודת העיתונאים חיפה חדלה לפעול לגמרי[18].

בספטמבר 2017 הארגון מנה כ-3500 חברים[19], והוא ארגון העובדים היציג בכ-25 כלי תקשורת, שבהם גם הוקמו ועדי עובדים, בהם: חברת החדשות, חדשות 10, תאגיד השידור הישראלי, "ידיעות אחרונות", מעריב, גלובס, ynet, רדיו קול חי, Time Out תל אביב, מוטו תקשורת.

הארגון פועל למען חופש העיתונות וחירות הביטוי בישראל. באוגוסט 2016 הביע הארגון תמיכה בשרון שפורר לאחר שהוגשה נגדה תביעת דיבה בסך 1.68 מיליון שקלים, שלדברי הארגון היא תביעת השתקה. הארגון גייס כספים עבור הגנתה באמצעות מימון המונים[20].

בשנת 2017 עתר הארגון לבג"ץ נגד התיקון לחוק השידור הישראלי, המפצל לשניים את תאגיד השידור הישראלי "כאן", ונגד הגבלות שהטילה משטרת ישראל על חופש הסיקור העיתונאי בירושלים[21].

החל משנת 2021 מעניק הארגון, בשיתוף עם הקרן על שם רחל ואורי אבנרי, את פרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה. בנוסף החל משנת 2021 גם החל לרכז דיווחים על מקרי אלימות נגד עיתונאים ואנשי תקשורת, הן מצד כוחות הביטחון והן מצד אזרחים ומסוקרים[22].

בינואר 2022, בעקבות מינויו של נשיא מועצת העיתונות, השופט בדימוס חנן מלצר, ליו"ר מגדל חברה לביטוח, ביקש הארגון לכנס דיון דחוף של המועצה, מחשש שבכפל התפקידים של הנשיא גלום ניגוד עניינים פוטנציאלי"[23]. חודש אחר כך רוב חברי מועצת העיתונות הצביעו בעד המשך כהונתו של מלצר, בעקבות האישור החליט ארגון העיתונאים לפרוש ולהקים מסגרת חלופית למועצה[24].

ביולי 2024 עתר הארגון לבג"ץ בעקבות מינויה של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חדשות 13 בטענה כי מדובר במינוי פוליטי הנגוע בשיקולים זרים.[25]

בספטמבר 2024, בעקבות סגירת משרדי אל ג'זירה ברמאללה מתח הארגון ביקורת על "סגירת כלי תקשורת בצו צבאי". במסגרת ההודעה צוין כי "הסגירה נעשתה תחת צו אלוף, בכפוף לחוות דעת חסויה ולא ניתן לדעת מה עומד מאחורי ההחלטה לסגור את המשרדים". בתגובה להודעה זו הודיע חבר הוועד המנהל של הארגון, העיתונאי יאיר קראוס, על התפטרותו מהוועד המנהל. קראוס ציין בהודעתו כי "זו תקופה ארוכה שארגון העיתונאים מתעסק בנושאים שבינם לבין הגנה על העיתונות ועל עיתונאי ישראל אין קשר".[26]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יום האישה 2022: מעתה "ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל", 8 במרץ 2022
  2. ^ רועי ברק, ‏כ-200 עיתונאים הצטרפו לארגון עיתונאים חדש בהסתדרות, באתר גלובס, 4 בינואר 2012
  3. ^ ארגון עיתונאים חדש מתגבש בישראל, באתר וואלה, 4 בינואר 2012
  4. ^ הכנוס הארצי של עתונאי א"י שנערך בת"א ביום הראשון, החליט על הקמת "איגוד עתונאי ארץ ישראל", הד-המזרח, 1 במרץ 1946
  5. ^ כינוס ראשון לעתונאי ישראל, קול העם, 22 במרץ 1949
  6. ^ אגודת העיתונאים בתל אביב, באתר העין השביעית
  7. ^ אריה דיין ולאה ענבל, עיתונאים מעולם אחר, כותרת ראשית, 7 במרץ 1984
    אריה דיין, חדשות מעולם העיתונות, כותרת ראשית, 18 ביולי 1984
  8. ^ גבי ניצן, בגבו למצלמה - חומרת הדין, כותרת ראשית, 20 ביולי 1988
  9. ^ נטע אחיטוב, העיתונות שבה לעבודה המאורגנת, באתר הארץ, 8 במאי 2012
  10. ^ עכבר העיר, והרי החדשות: איגוד עיתונאים חדש קם בישראל, באתר הארץ, 13 בינואר 2012
  11. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏אחרי שמונה שנים: ארגון העיתונאים נפרד סופית מההסתדרות, באתר גלובס, 23 באוקטובר 2019
    אתר למנויים בלבד נתי טוקר, נפרד מההסתדרות: ארגון העיתונאים הקים עמותה עצמאית, באתר TheMarker‏, 23 באוקטובר 2019
  12. ^ אמילי גרינצווייג, ארגון העיתונאים החדש הקים שמונה ועדי עובדים, באתר הארץ, 23 באפריל 2012
  13. ^ נועה פרייס‏, יאיר טרצ'יצקי ניצח בבחירות לארגון העיתונאים, באתר וואלה, 20 ביולי 2016
  14. ^ בחירות 2021: ועד מנהל חדש ויו"ר חדש לארגון העיתונאים בישראל, באתר ארגון העיתונאים בישראל, 17 ביוני 2021
  15. ^ ניצן צבי כהן, ‏עיתונאי חדשות 12 אלירן חיאט מונה למ"מ יו"ר ארגון העיתונאים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 21 ביולי 2024
  16. ^ אמילי גרינצווייג, ארגון העיתונאים הצטרף למועצת העיתונות, באתר הארץ, 19 ביולי 2012
  17. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, "המנכ"ל מקבל יותר מ-50 אלף שקל בחודש והאגודה מתעסקת בנדל"ן ובכנס מנקר עיניים במלון באילת", באתר TheMarker‏, 9 בנובמבר 2015
  18. ^ אגודת העיתונאים של חיפה והצפון: הסוף?, באתר כלבו – חיפה והצפון, 13 בספטמבר 2017
    דוד רטנר, מי יבריא את אגודת העיתונאים החיפאית?, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2017
  19. ^ ארגון העיתונאים, אודות הארגון, באתר ארגון העיתונאים
  20. ^ איתי שטרן, ארגון העיתונאים החל בקמפיין למען העיתונאית שרון שפורר, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2016
  21. ^ אתר למנויים בלבד שרון פולבר, ארגון העיתונאים עתר לבג"ץ נגד פירוק תאגיד השידור הציבורי, באתר הארץ, 3 באפריל 2017
  22. ^ אורן פרסיקו, 37 תקיפות מתועדות במהלך כשנה, אף אחד לא נתן את הדין, באתר העין השביעית, 27 באפריל 2021
  23. ^ אתר למנויים בלבד אסא ששון, "ניגוד עניינים פוטנציאלי": ארגון העיתונאים דורש דיון דחוף במינוי מלצר ליו"ר מגדל, באתר TheMarker‏, 22 בינואר 2022
  24. ^ אתר למנויים בלבד רפאלה גויכמן, מועצת העיתונות הביעה אמון במלצר – ובתגובה ארגון העיתונאים פרש ממנה, באתר TheMarker‏, 20 בפברואר 2022
  25. ^ עדיאל איתן מוסטקי, בג"ץ החליט לדון בעתירה נגד מינוי שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חדשות 13, באתר כלכליסט, 7 ביולי 2024
  26. ^ חשבון הטוויטר של העיתונאי יאיר קראוס, ‏23.9.24